בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה, ובמסגרת חיוב זה, חייב הוא לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה, כאשר הסכינה האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג על פי רמת חיים זו וחובתו של בעלה לספק לה את כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם לכן. בנסיבות מסויימות יכול ותפקע חבותו של הבעל לזון את אשתו עוד לפני פקיעת הנישואין. על פי הדין האישי, אין חובה על האשה לצאת לעבוד, ואפילו עבדה קודם לכן והפסיקה עבודתה, זכאית היא למזונות מבעלה. במסגרת חובה זו על הבעל לדאוג ולספק לאשתו גם מדור, ואף לשאת בהוצאת אחזקתו. להלן פסק דין בנושא מזונות אישה ומדור: פסק-דין א. ההליך 1. בפני תביעה למזונות, ולמדור שקט ושלו, אשר הוגשה על ידי אשה, התובעת מס' 3 (להלן - "התובעת") וילדים, התובע מס' 1, הקטין (להלן - "הקטין "), והתובע מס' 2, הקטין (להלן - "הקטין ", להלן ביחד - "הילדים"), כנגד בעלה ואביהם, הנתבע (להלן - "הנתבע"). לדיונים אשר נקבעו בפני ביום 16.12.99 ו11.4.2000- התייצב הנתבע לאחר שהובא אליהם ע"י שב"ס. אולם, הנתבע לא הגיש כתב הגנה. לדיון מיום 11.4.00 נלוו אל הנתבע גם אחיותיו. במהלך דיונים אלו, נוכח הפגמים שנפלו בניסוח התביעה, התרתי לתובעים לתקן את כתב התביעה, הנתבע הופנה ללשכה לסיוע משפטי ובהסכמת אחות הנתבע הוריתי, כי כתב התביעה המתוקן יומצא לנתבע אצל אחותו, גב' כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.5.00 (להלן - ,כתב התביעה") והומצא לנתבע כדין ביום 28.5.00. 2. במסגרת התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבע בתשלום מזונות עבור הקטין בסך של 1,060 ש"ח, עבור הקטין סך של 840 ש"ח ועבור התובעת, סך של 2,225 ש"ח. 3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, לא התייצב לדיון ואף לא הגיש בקשת דחייה. 4. משחלף המועד להגשת כתב הגנה והנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, זכאית התובעת ליטול פס"ד כנגד הנתבע בהתאם לתביעה וזאת כקבוע בתקנה 97, תקנה 157, ותקנה 258יא' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "התקנות"), (ראה ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4)201, בעמ' 205; רע"א 5967/91 הופמן נ' הופמן, פ"ד מו(1)784 בעמ' 786). בנסיבות אלה, כתב התביעה מאומת בתצהיר ודינו כדין ראיה שלא נסתרה על ידי הנתבע. אולם, כאמור בתקנות, ביהמ"ש רשאי מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני הקטין פסק הדין. ב. רקע עובדתי 1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 27.10.1989. 2. מנישואיהם נולדו לבני הזוג שני בנים: הקטין , יליד 21.7.1990, בן 10. הקטין , יליד 7.10.1994, בן 6. 3. הבן הקטין נולד כילד כבד שמיעה, והוא מטופל במיח"א ובגן משולב, שבו ילדים בדרגת חרשות גבוהה, אך חלקם מדברים.יש לציין, כי הקטין אינו מדבר כלל וכי אובחן שאי הדיבור נובע מבעיות רגשיות ועל כן, הוא מבקר שלש פעמים בשבוע בגן שבביה"ח גהה. 4. לטענת התובעת, חייהם המשותפים של הצדדים לא עלו יפה למן ההתחלה ובמהלך השנים עוד הלכו היחסים והתדרדרו וזאת עקב אלימות מילולית ופיזית כנגד התובעת והילדים. 5. מלכתחילה לא שפר מצבם הכלכלי של בני הזוג והם חיו ברמת חיים נמוכה יחסית. 6. בראשית שנת 1998, הנתבע פוטר מעבודתו ומאז לא עבד. 7. בשנת 1998 נשפט הנתבע לראשונה על עבירת אלימות קשה ונידון ל4- חודשים על תנאי לשנתיים. 8. בשנת 1999 נשפט הנתבע בשנית על עבירות אלימות. גזר דינו נקבע לשנת מאסר אחת. 9. על פי פסק הדין, הופנה הנתבע למחלקה הסגורה לבריאות הנפש בכלא איילון, שם אובחן כבעל הפרעות אישיות וכמהמר כפייתי. 10. עקב האלימות הקשה של המבקש, הוצא כנגד הנתבע צו הגנה, אשר הוחלף בצו מניעה ביום 3.5.1999 צו המניעה הזמני הוארך ביום 14.6.00. 11. ביום 17.4.00 שוחרר הנתבע ממאסר.ב של קיומו של צו המניעה, לא חזר הנתבע הביתה ובעצם, וכעולה מהתסקיר שהוגש לביהמ"ש ביום 8.8.00 ומפניותיו לביהמ"ש, הינו חסר קורת גג. כעולה מהתסקיר, במהלך התקופה שלאחר שחרורו אושפז הנתבע למשך כ10- ימים בבית החולים גהה בשל דכאון. נכון להיום, הנתבע חסר הכנסה וחסר דיור. 12. התובעת אינה עובדת ולטענתה, גם אינה יכולה לעבוד עקב הטיפול בבן הקטין שכאמור, מצוי בשלושה גנים שונים, ומצריך טיפול צמוד. 13. התובעת מקבלת גימלת נכות כללית מהביטוח הלאומי בסך של 1,345 ש"ח. 14. הקטין מקבל קיצבת נכות מהביטוח הלאומי בסך של 1,495 ש"ח. 15. ביום 8.8.00 התקבל תסקיר מטעם האגף לשירותים חברתיים של עיריית פתח תקוה. ע"פ התסקיר, נכון להיום, אין כל קשר בין הנתבע לבין הילדים והומלץ כי הנתבע יקיים, בשלב זה, קשרים עקיפים עם הילדים באמצעות מתנות ומכתבים. ג. זכות התובעת למזונות: 1. הלכה פסוקה היא, כי בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה, ובמסגרת חיוב זה, חייב הוא לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה, כאשר הסכינה האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג על פי רמת חיים זו וחובתו של בעלה לספק לה את כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם לכן (ראה ע"א 560/82 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לח (3) 743, 746 ו748-; ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 725). בנסיבות מסויימות יכול ותפקע חבותו של הבעל לזון את אשתו עוד לפני פקיעת הנישואין (ראה ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1)721). 2. למותר לציין, כי ע"פ הדין האישי, אין חובה על האשה לצאת לעבוד, ואפילו עבדה קודם לכן והפסיקה עבודתה, זכאית היא למזונות מבעלה (ראה עמ"מ (ת"א) 10/96 ביקל נ' ביקל (לא פורסם)). 3. במסגרת חובה זו על הנתבע לדאוג ולספק לאשתו גם מדור, ואף לשאת בהוצאת אחזקתו (ראה ע"א 328/72 לנגל נ' לנגל, פ"ד כז(2)470, 474; ע"א 67/84 בכר נ' בכר, פ"ד לח(3)764, 769; ע"א 171/83 טאובמן נ' טאובמן, פ"ד ל"ט(4)707, 712). ד. זכות הילדים למזונות 1. כאמור לעיל, מדובר בשני ילדים, הקטין , בן 10 והקטין , בן 6. 2. הלכה פסוקה היא, כי אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מכח דין תורה ולאחר גיל 6 ועד לגיל 15 מכח תקנת חכמים. במסגרת זו על האב לספק לילדיו את כל צרכיהם ההכרחיים. מעבר לכך, החובה היא מדין צדקה ותלויה ביכולתו הכלכלית של האב. (ראה, ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2), 14, 21-22; 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח(3)613). 3. במסגרת המזונות, חייב האב-הנתבע לשאת בתשלום דמי טיפול של ילד עד גיל 6 כחלק מצרכיו ההכרחיים.לאחר מכן, החיוב הוא מדין צדקה בלבד (ראה בר"ע 58/97 מטלון נ' מטלון (לא פורסם)). 4. אולם, הלכה פסוקה היא, כאשר נפסקים מזונות לאשה אין חיוב בגין דמי טיפול (ראה ע"א 415/82 תמרי נ' תמרי, פ"ד לח(1) 785, 811). 5. בנוסף על המזונות ה"רגילים", חייב האב-הנתבע גם במדורם של הלדים ועליו לשאת בחלק יחסי מהוצאות אחזקתו (ראה ע"א 328/72 לנגל נ' לנגל, פ"ד כז(2) 470, 474; ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205; ע"א 2312 קחואר נ' קחואר, פ"ד מה(3) 33, 34-35). ה. צרכי התובעים ושיעור החיוב בם 1. בכתב התביעה המתוקן (סעיף 17) פורטו צרכיהם של התובעים, דהיינו צרכי התובעת וצרכיו של כל אחד מהילדים בנפרד. לטענתם, מסתכמים צרכיהם כדלקמן: צרכי התובעת בסך של 2,225 ש"ח וצרכי הילדים בסך של 3,395 ש"ח: התובע מס' 1 סך של 1,060 ש"ח. התובע מס' 2 סך של 2,335 ש"ח. לאור ההלכה, לפיה יש להפחית את קיצבת הנכות המשולמת לתובעת ולהקטין (ראה ע"א 463/84 זרכוביאן נ' זרכוביאן, פ"ד לט(2) 449, 450; ע"א 142/81 ענתבי נ' ענתבי, פ"ד לה(4) 177, 179; ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד(4) 499, 501) העמידו התובעים את תביעת התובעת בסך של 880 ש"ח ותביעת הקטין בסך של 840 ש"ח. 2. אין ספק, כי רמת החיים אותה ניהלה המשפחה עובר למאסרו של הנתבע היתה מהנמוכות. אמנם, עד לשנת 1998 עבד הנתבע אולם, אין חולק, כי מאז אינו עובד ונוכח מצבו כפי שנפרש בפני במהלך הדיונים ומתסקיר פקידת הסעד, ספק בעיני אם יוכל לשקם עצמו בזמן הקרוב ולחזור למעגל העבודה. 3. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי במסגרת צרכיהם ההכרחיים של הילדים נכללים הוצאות מזון, ביגוד, מדור, חינוך בסיסי (לא כולל חוגים). מעבר לצרכים אלו, החיוב הוא מדין צדקה ותלוי ביכולתו של הנתבע. 4. בפסק הדין בעמ"ש 38/96 משולם נ' משולם (לא פורסם) קבע כב' סגן הנשיא השופט ח. פורת, כי: "אין צורך בד"כ בשום הוכחות כדי להוכיח צרכים של 800-850 ש"ח..." בשים לב לכך שפסה"ד האמור ניתן עוד ב- 14.1.97 נראה שניתן לקבוע, כי נכון להיום, אין צורך בהוכחות מיוחדות כדי להוכיח צרכים בסך של כ- 1,050 ש"ח. 5. סכום זה לא כולל את צרכיו המיוחדים של הבן הקטין , אשר נכון להיום, ממומנים רק בחלקם על ידי קיצבת הנכות והמוסדות הרפואיים (ראה עדות התובעת בחקירתה, פרוטוקול הדיון מיום 11.4.00 עמ' 3-4). 6. אמנם, צרכי התובעים פורטו בצמצום אולם, לא ניתן להתעלם ממצבו של הנתבע, אשר הינו חסר דיור ועבודה ומצבו הנפשי והבריאותי מדורדר. 7. בספרו, דיני משפחה (מהדורה רביעית מורחבת) מציין ד"ר ב. שרשבסקי, כי כאשר מדובר באדם עני אשר אין ביכולתו אפילו לפרנס עצמו, יש לראות הנסיבות כאונס המונע ממנו למלא חובתו ואין לחייבו במזונות אשתו (שם, עמ' 112). לעניין מזונות הילדים, לא מצינו הלכה דומה. כמו כן, יש לזכור, כי לנתבע זכויות במחצית הדירה בה מתגוררים התובעים וכי בבוא ביהמ"ש לקבוע את יכולתו לשאת במזונות ההזכאים, רשאי ביהמ"ש להתחשב ברכושו של הנתבע (ראה ע"א 130/38 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721). 8. אין ספק, כי מדובר במצב עגום והנני מעריכה מאוד את מאמצי התובעת לטפל בהקטין למרות כל הקשיים בהם עליה להתמודד. אולם, לאור מצבו של הנתבע, העובדה שהתובעים מתגוררים בדירה ואילו הנתבע הינו חסר קורת גג, איני סבורה שיש לחייבו במזונות התובעת. כמו כן, הנני סבורה שיש לחייבו בסכום מינימלי עבור מזונות הילדים, תוך התחשבות בכך, שבנוסף לקיצבת הנכות, משולמת לאם התובעים קיצבת ילדים בסך של 371 ש"ח. לפיכך, בכוונתי לחייב הנתבע בתשלום מזונות עבור הקטין סך של 400 ש"ח לחודש ועבור הקטין סך של 950 ש"ח לחודש. ו. צו המניעה 1. בתביעה עתרו התובעים, כי יינתנו סעדים להבטחת מדורם השקט והשלו. מכתב התביעה ונספחיו מתברר, כי בעבר נהג הנתבע באלימות קשה כלפי התובעת, אשר בגינה הורשה וריצה עונשי מאסר. 2. כפי שעולה מתסקירי פקידת הסעד אשר הוגשו לביהמ"ש ביום 18.7.99 וביום 8.8.00, קיים חשש לשלומה הפיזי והנפשי של התובעת, אם וככל שיתאפשר לנתבע לחזור לביתו. כך מציינת פקידת הסעד בתסקיר מיום 18.7.99: "מחוות דעתה (של קצינת המבחן - ח.ר.ר.) עולה, כי "לאור הכחשתו של יעקב ושלילת התנהגותו האלימה מחד ואישיותו החלשה והילדותית, תלותו הגבוהה באשתו וקשייו בתפקוד עצמאי מאידך, אין באפשרותנו לשלול מסוכנות כלפי אשתו". וכך מצויין גם בתסקיר מיום 8.8.00: "התרשמתי מאדם עם יכולת שכלית מוגבלת, רמה וורבלית דלה, יכולת הפנמה מוגבלת, אדם אינפנטילי. יעקב אינו מגלה יכולת הורית, אינו נושא באחריות למעשיו". ובהמשך: "... ולהתרשמותי, הואיל ומדובר באדם שאינו נושא באחריות על מעשיו, קשה לצפות את התנהגותו במידה שירגיש במצוקה תתכן נקיטת אלימות כפי שהיה בעבר". 3. לפיכך, הנני סבורה שיש ליתן צו מניעה האוסר על הנתבע להכנס לדירה בה מתגוררת המשפחה (להלן - "הדירה") או להמצא בקירבתה. 4. אשר למשך תוקפו של הצו. הלכה פסוקה היא, כי אין זה רצוי שצו מניעה יינתן ללא הגבלת זמן שכן, מטרתו ליתן פתרון זמני ולא להוות בסיס להסדר קבע (ראה ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3), 461 (להלן - "פרשת פלוני") וכן ע"א 410/80 ברזני נ' ברזני, פ"ד לה(2) 317). לפיכך, ולאור נסיבות המקרה, יש לדעתי לאמץ הפתרון שאומץ על ידי ביהמ"ש בפרשת פלוני, לפיו יוגבל צו המניעה לתקופה של שנתיים מיום הקטין פסק הדין. ז. אשר על כן: בנסיבות אלה, הנני מורה כדלקמן: 1. הנתבע ישלם לידי התובעת, עבור השלמת מזונות הילדים סך של 1,350 ש"ח לחודש. 2. דמי המזונות ישולמו החל מיום 1.5.00 בכל חודש מראש ב- 1 לחודש. 3. דמי המזונות יהיו צמודים לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. עדכון דמי המזונות ייעשה אחת לשלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע. המדד הבסיסי לעדכון דמי המזונות הוא מדד חודש מרץ 2000, אשר פורסם ביום 15.4.00. 4. פיגור בתשלום דמי המזונות ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 5. הנתבע יהיה רשאי לקזז תשלומים ששילם על חשבון דמי המזונות בתקופה שמיום 1.5.00 ועד ליום הקטין פסק הדין. 6. קיצבת הילדים של המוסד לביטוח לאומי וכל קיצבה אחרת המשולמת עבור התובעים, תשולם לידי התובעת ותיווסף על דמי המזונות החודשיים. 7. ניתן צו מניעה האוסר על הנתבע להכניס לדירה ברח' צפת 80/14 פתח תקוה או להמצא בקירבתה. תוקפו של הצו הוא לשנתיים מיום הקטין פסק הדין. 8. הנני מקווה, כי רשויות הרווחה (לרבות, משרד השיכון, עמידר, חלמיש) ימצאו דרך לסייע במציאת פתרון דיור לנתבע ובדרך זו יאפשרו להקטין את כעסיו כלפי התובעים וימנעו הסלמה של המצב והעמדת התובעים בסיכון לשלומם הפיזי והנפשי. 9. מוענקות סמכויות לפקידת הסעד לפי סעיפים 19 ו68- לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962, לקבוע הסדרי ראייה בין הילדים לבין הנתבע, אם וככל שניתן יהיה מבלי לסכן את שלומם הפיזי והנפשי. 10. תיק תמ"ש 33680/99 ייסגר. מדורמזונות