מזונות זמניים לילדים

להלן החלטה בבקשת מזונות זמניים לילדים: החלטה 1. בית-המשפט נזקק לבקשת אשה ובנה הקטין, יליד 12/9/1999, לפסיקת דמי מזונות זמניים מהבעל, אביו של הקטין. 2. התובענה הוגשה ביום 27/6/2000 והסכום הנתבע הינו 13,860 ש"ח לחודש; כשמתוך זה - 7,900 ש"ח להוצאותיה וצרכיה של האשה; ועוד 5,960 ש"ח - להוצאותיו ולצרכיו של הקטין. 3. ביום 25/9/2000, הסכימו הצדדים להסדר זמני, שעל-פיו ישלם הנתבע, על-חשבון חיובו במזונות, סך חד-פעמי של 6,000 ש"ח, בשני תשלומים שווים, שישולמו בתאריכים 25/9/2000 ו- 2/10/2000; ומבלי שיהא בדבר להוות אמת מידה כלשהי ליכולתו או לאי יכולתו של הנתבע לשלם את הסך האמור או כל סך אחר הנתבע ממנו; כשם שלא יהא בדבר להוות הסכמה מצד התובעים לראות בסכום האמור כסכום המספק את צורכיהם, בגין תקופה זו או בגין תקופה אחרת. 4. למצער, ואולם לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר כולל במחלוקות שביניהם, שיכול היה לייתר את הזקקותו של בית-המשפט לפסיקה בעניינם. בית-המשפט יקדים ויאמר, כבר כעת, כי ראוי להם לבעלי-הדין להשכיל ולפתור את בעיותיהם מחוץ לכותלי בית-המשפט, באשר כל הסלמה שנגרמת - וזו רוח הדברים המסתמנת - עלולה לפגוע פגיעה קשה בבני-הזוג הצעירים, ובמיוחד בבנם הקטן, המצוי בתווך. 5. ונשוב לשאלת המזונות, אם מי מהצדדים רואה בה תכלית עיקר. הרקע העובדתי מלמד על כך שבני-הזוג נישאו אך לפני כשנה ומחצה, ביום 29/3/1999; וכאמור, לפני כשנה נולד להם בנם-יחידם. בחודש יוני 2000 נפרדו, למעשה, דרכיהם של הצדדים, ואין הם מתגוררים עוד תחת קורת גג אחת. בני-הזוג רכשו דירה בעיר מודיעין בה ממשיך להתגורר כיום הנתבע, בעוד שהתובעים עקרו לדירה שכורה ברמת-גן. התובעים הציגו בפני בית-המשפט העתק מחוזה השכירות של דירת מגוריהם הנוכחית; ממנו נלמד, כי החוזה הוא לתקופה של שנה, החל מאמצע חודש יולי 2000 ודמי-השכירות הינם בסך השווה ל- 500$ לחודש. 6. ייאמר מייד, ממקרא כתב-התביעה דומה, כי ניחן הוא ברוח של גוזמה. כך, דרך משל, נטען שם (ראה סעיף 24), כי הכנסתו של הנתבע מעבודתו כבעלים של חנות ירקות ביהוד, מגיעה ל - 8,000 ש"ח נטו בחודש, בממוצע - ובה בעת, הועמד, כאמור, סכום התביעה על הסך של 13,860 ש"ח לחודש, והנתבע אף נדרש לשאת בהוצאותיהם הרפואיות החריגות של התובעים ובדמי טיפול לאשה, בסכומים שלא ננקבו. הכיצד מצפה, איפוא, האשה, שבית-המשפט יחייב את הנתבע בדמי מזונות ובתשלומים אחרים, ששיעורם הכולל עולה, ובמידה ניכרת, על השתכרותו, לשיטתה היא; וכל זאת, עוד מבלי שנתנו דעתנו לשאלה מניין יכלכל הנתבע את עצמו. וראה, לעניין זה: ע"א 3116/90 לקס נ' לקס (לא פורסם). 7. התובעים מסבים את שימת הלב לעובדה, שלאחר הגשת כתבי-הטענות, וכתוצאה מתשובות מחזיקים לצווי עיקול זמניים שניתנו, הסתבר, שהנתבע ניהל, או ממשיך לנהל, חמשה חשבונות בסניפי בנקים שונים. פרטיהם של אותם חשבונות בנק - לא בא זכרם בכתב-הגנתו או בהרצאת הפרטים שצורפה לו. משנדרש לכך הנתבע, ע"י בית-המשפט, ניסה הוא להסביר ולומר, כי "שלושה מהחשבונות עליהם מדובר, נפתחו, האחד על-ידי סבתי, האחר על-ידי אמי, והאחר נפתח לפני 7 שנים ונסגר לפני חצי שנה. החשבון שסבתי פתחה, היה עבורי והיא הפקידה שם 50 ש"ח לחודש, לטובתי" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 12-14). אף שלא נתגלה, כי לנתבע סכומים משמעותיים באותם חשבונות, עובר למתן תשובתם של המחזיקים - עלול הדבר לעורר תהייה, היאך זה אדם נזקק לחשבונות בנק כה רבים, אם אין בהם סכומים-של-ממש. למעשה, לא הצהיר הנתבע על פרטי חשבון בנק כלשהו. בית-המשפט מוצא לנכון להעיר לעניין תופעה זו, החוזרת ונשנית, כמעט בכל תיק ותיק שעניינו מזונות, כאשר בעלי-דין ופרקליטיהם, מצרפים הרצאות פרטים סתמיות ודלות, כשפעמים נעשה הדבר מתוך כוונת מכוון ליצור מסך ערפל או להסתיר נתונים בעלי משמעות וחשיבות. בית-המשפט העליון כבר נתן דעתו לתופעה פסולה זו; ועל כן, ראוי להם לבעלי-דין ולפרקליטים לנהוג כמצוות תקנות הדיון, להקפיד הקפדה רבה במסירת כל הנתונים הנצרכים; שאחרת, יחליט בית-המשפט על שימוש בסנקציות הראויות. וראה, לעניין זה: ע"א 376/85 סטרולזון נ' סטורלזון, פ"ד מ (1) 637, 642; ע"א 161/82 רומנו נ' רומנו, פ"ד לח (1) 194, 196; ע"א 108/79 עמון נ' עמון, פ"ד לד (1) 314, 316; ע"א 64/79 אבו חצירה נ' אבו חצירה, פ"ד לד (1) 393, 394. 8. אין חולק שהאשה אינה עובדת, ושהיא מטופלת בקטין. עם זאת, מוסיף הנתבע וטוען, כי הבטיחה לגייס סכומים הגבוהים מהכנסתה האפשרית מעבודה; וזאת, בעזרת אביה, המתגורר בחו"ל, תוך בחינת האפשרות של מעבר המשפחה לארה"ב, עזרה שתינתן לו בפתיחת עסק שם ומגורים בבית הוריה בניו-יורק. 9. בכתב-הגנתו טוען הנתבע, שאין לו כל הכנסות מעבודתו כירקן. הוא צירף דו"ח של יועץ מס לשנה שמתחילת חודש יולי 1999 ועד לסוף חודש יוני 2000; ממנו עולה, לכאורה, כי הוא מצוי בהפסדים. יש מקום להעיר שהמדובר, כאמור, בדו"ח של יועץ מס, ולא של רו"ח; וספק אם יש בדבר כדי אסמכתא ראוייה. ברם, בשלב הזמני דעסקינן, אלה הנתונים שטרח הנתבע להציג בפני בית-המשפט. אותו דו"ח מלמד על הכנסות בשיעור של 1,211,512 ש"ח לתקופה הנדונה, ועל הוצאות בסך 1,249,409 ש"ח - ובסה"כ, על הפסד של 37,897 ש"ח, במהלך השנה. נתון זה מעורר, על פניו, שאלות, ולו לנוכח היקף ההכנסות הניכר, העולה - כנלמד - על 100,000 ש"ח בממוצע, לחודש. מעיון באותו דו"ח (נספח ג לכתב-ההגנה), נלמד, לדוגמא, כי מדי חודש שילם הנתבע שכר עבודה; ככל הנראה, לפועל או לפועלים שעבדו עמו. בחודשים האחרונים, כנלמד מהדו"ח, שולם שכר בסך 5,618 ש"ח. לכל בר-דעת ידוע, שמעביד לא ישלם לעובדו יותר ממה שיטול לעצמו. ועל אחת כמה וכמה, בנסיבות דעסקינן, כשהנתבע מציג עצמו כמי שאין לו הכנסות, כלל ועיקר, אלא שרוי הוא, רחמנא ליצלן, בהפסדים. בין כך ובין כך, אין הנתבע יכול להיתלות בעובדה שאין לו רווחים, כטענתו; שהרי כבר נפסק, אף כשדובר באדם מובטל, כי: "אם המבקש מובטל כיום, הרי זהו מצב זמני ועל המבקש לדאוג להתגבר עליו. כפי שהמבקש אינו מפסיק לחיות בתקופה זו, כך אינו יכול לנתק את הילד ממזונותיו, אלא עליו למצוא הסדר נאות לתקופת הביניים, מאחר והחיוב לגבי קטני קטנים הוא אבסולוטי, לרמה לא גבוהה, ללא קשר להכנסות". וראה: בר"ע (ת"א) 79/96 דרור נ' דרור (לא פורסם). ואף זאת. לעניין הטענה, כאילו אי אפשר לקחת מהנתבע יותר ממה שיש לו, כבר נפסק, כי: "המערער אינו בגדר אלה, שאינם יכולים לעבוד כדי להרוויח. הוא בריא בגופו, ואם עיסוקו הנוכחי אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעסוקה אחרת, אשר תאפשר לו קיום חובותיו כלפי בני ביתו". וראה: ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה (1) 328, 333; וכן: ע"א 53/83 רונקין נ' רונקין, פ"ד לח (1) 151, 155. 10. מאחר שמצויים אנו בשלב של פסיקת מזונות זמניים, הרי אין לקבל את טענתו של הנתבע, כאילו יש לפוטרו ממזונותיה של האשה "מחמת היותה מורדת ו/או מחמת התנהגותה המחפירה כלפיו וכלפי משפחתו" (ראה סעיף 32 א לכתב ההגנה). בשלב דהאדנא, אין בית-המשפט נכנס לעובי הקורה, בטרם הובאו ראיות ובטרם נחקרו עדים. האשה הינה בחזקת מי שכשרה לקבלת מזונותיה מבעלה. וראה, לעניין זה: ע"א 637/68 והב נ' והב, פ"ד כג (1) 182; ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג (1) 169; בר"ע (ת"א) 69/97 קאלף נ' קאלף (לא פורסם). כך, אין גם לקבל את הטענה שיש ביכולתה של האשה לעבוד ולהשתכר למחייתה (ראה סעיף 28 ד לכתב-ההגנה). ראשית, לא הוכח פוטנציאל השתכרות כלשהו של האשה, והנתבע אף לא כיוון דבריו לאפיק זה. שנית, בל ישתכח, כי המדובר באשה צעירה, המטפלת בתינוק כבן שנה אחת. ושלישית - להיבט המשפטי של הסוגייה - דומה, כי, באחרונה, ניסתה הפסיקה להחזיר עטרת הדין העברי ליושנו, על-ידי אימוץ מחודש של הקביעה, כי אין לבעל כל זכות לדרוש מאשתו לצאת לעבוד מחוץ למשק הבית. לעניין זה, ראה את פסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי, פ"ד נב (1) 394; והגם ששתי שופטות שישבו בהרכב העדיפו להשאיר עניין זה להזדמנות אחרת, הן לא חלקו על התוצאה, אליה הגיע השופט הנוסף, שפסק בעקבות ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29. אומנם, בתווך, ניתנו פסקי-דין אחדים, מהם עלתה, לכאורה, נסיגה מההלכה דלעיל. ואולם, עיון מדוקדק באותם פסקי-דין מלמד, כי - אחרי ככלות הכל - החליטו בתי-המשפט, באותם מקרים, שיש מקום לפסיקת מזונות. וראה: ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, תקדין עליון 94 (4) 228; ע"א 6136/93 ביקל נ' ביקל, תקדין עליון 94 (2) 414; ע"א 874/95 אברהם נ' אברהם, תקדין עליון 96 (2) 238. 11. מכוח חבותו של הנתבע במזונותיהם של התובעים, מאליו מובן שעליו לשאת גם בעלות מדורם. בכתב-התביעה נדרש סך כולל של 2,660 ש"ח בגין רכיב שכר-הדירה (1,600 ש"ח -חלקה היחסי הנטען של האשה, ועוד 1,060 ש"ח - חלקו היחסי הנטען של הקטין). סכום זה אינו תואם את הנלמד מחוזה השכירות שצורף; שהרי, דמי השכירות עומדים על 500$ לחודש, שהם כ- 2,050 ש"ח. בדעת בית-המשפט לאשר סכום אחרון זה, במלואו. 12. לעניין שיעור מזונותיה הזמניים של האשה: כאמור, זו דורשת למזונותיה ולסיפוק צרכיה, לרבות חלקה היחסי בשכר-הדירה, סך של 7,900 ש"ח לחודש. בהפחתת החלק היחסי בשכר-הדירה (1,600 ש"ח, כאמור), עומדת תביעתה שלה על סך של 6,300 ש"ח לחודש. אין בדעת בית-המשפט, בשלב זה, לאשר רכיבים, שאינם בגדר סעד הכרחי; כדוגמת דרישה לתשלום 1,000 ש"ח לחופשות ונסיעות לחו"ל, 250 ש"ח לתכתובת ומשלוחים לארה"ב ו- 500 ש"ח לשיחות טלפון לחו"ל ו- 500 ש"ח לסיגריות. גם הדרישה למימון סך של 1,000 ש"ח בחודש לנסיעות, נראה מוגזם, על פני הדברים. לפיכך, ייפסק למזונותיה הזמניים של האשה סך של 1,600 ש"ח לחודש. 13. באשר למזונותיו של הקטין: גם בעניין זה, אין - בשלב הדיוני הנוכחי - לאשר דרישה לתשלום למטפלת (1,700 ש"ח), כשאין היא עובדת, וממילא עיתותיה בידה לטפל בקטין. סכומים אחרים, ניכרים כאלה שהופרחו לחלל האויר, בלא שקילה ושקידה (כדוגמת דרישה לתשלום 500 ש"ח לחודש בגין הוצאות רפואיות; או 200 ש"ח לחודש בגין סרטי צילום וקלטות וידיאו). בדעת בית-המשפט לאשר לקטין דמי מזונות זמניים בסך 1,300 ש"ח לחודש; ולכך תיווסף הקיצבה המשתלמת ע"י המוסד לביטוח לאומי. 14. דרישתה של האשה לזכותה בדמי טיפול - ברגיל, שאין מקומה להתברר בשלב דיוני זה. ומכל פנים, יאמר, כבר כעת, כי לנוכח העובדה שבית-המשפט מצא מקום לזכותה במזונות עבור עצמה - אזי אין היא זכאית גם לדמי טיפול. בידוע שדמי הטיפול בילדים הם חלק ממזונות הילדים, אולם רק כאשר לאשה לא משולמים מזונות. וראה, לעניין זה: ע"א 415/82 תמרי נ' תמרי, פ"ד לח (1) 785, 811; ע"א 15/82 אלמוני נ' פלונית, פ"ד לז (2) 18, 24; עע"מ (ת"א) 4/97 ערמי נ' ערמי (לא פורסם). 15. מורם מאמור לעיל: א. הנתבע ישלם למזונותיהם הזמניים של התובעים ולהבטחת מדורם, סך כולל של 4,950 ש"ח לחודש; וזאת, החל מיום הגשת התביעה (27/6/2000) ובכל 27 בחודש, ממועד זה ואילך. ב. התשלום יהא צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום (מדד חודש ספטמבר 2000, שפורסם ביום 15/10/00), ויעודכן בכל 3 חודשים, בתאריכים: 27 בינואר, 27 באפריל, 27 ביולי ו- 27 באוקטובר, בלא שישולמו הפרשים שבין עדכון אחד למשנהו. ג. כל פיגור בתשלום, יישא הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961. ד. קיצבת הקטין, המשתלמת ע"י המוסד לביטוח לאומי - תיווסף לדמי המזונות. ה. כל סכום ששולם על-חשבון המזונות לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך, בין אם שולם על-פי ההחלטה מיום 25/9/2000, ובין אם שולם באופן אחר; ובכפוף לאסמכתא על התשלום - הינו בר-קיזוז. קטיניםמזונות ילדיםמזונות