חובתו של אב בתשלום מזונות ילדים מעל גיל 18 מעוגנת בס' 4 ו- 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959. ניתוח הפסיקה של בית המשפט העליון בשאלת התגבשות חובתו של אב בתשלום מזונות ילדים מעל גיל 18 מלמד אותנו על הרחבתה של החובה כלפי ילדים אלה לפחות בתקופת שירותם הצבאי. נאמנות לגישה זו תפרש את ס' 5(1) לחוק המזונות כמכוון לנתבע "אמיד" ולא "עשיר" ואת ס' 5(2) לחוק המזונות כמכוון למאמצים סבירים של התובע בהתחשב בנסיבות לספק את צרכיו. בהקשר זה יש לראות את תקופת השירות בצה"ל כתקופה בה אין הילדים הבגירים יכולים ורשאים, מלבד במקרים חריגים, לעסוק בעיסוק כלשהו שייתן להם הכנסה. נאמנות לגישה זו תפרש גם את ס' 9 לחוק המזונות כמכוון למקרים קיצוניים שבהם הוכחה בפועל התנהגות כזו, המצדיקה את שלילת זכותו של הילד הבגיר למזונות. באשר לנטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים המגבשים את חובת המזונות לפי ס' 4, 5 לחוק, או לפחות של חלקם, קובע בית המשפט כי בתקופת השירות הצבאי נוצרת הנחה עובדתית, המשקפת את המציאות הישראלית, לפיה עונה הילד על תנאי הנזקקות המפורט בס' 5(2) לחוק המזונות וכל מי שטוען אחרת עליו הראיה. להלן פסק דין בנושא מזונות ילדים מעל גיל 18: פסק דין פתח דבר 1. התובעת הינה בתו הבגירה של הנתבע שנולדה מנישואיו לאמה. 2. אם התובעת והנתבע נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1976. הם התגרשו ביום 8.11.82 עת היתה התובעת קטינה בת כשנתיים וחצי. 3. התובעת התגייסה לצה"ל ביום 15.11.98 והיא אמורה לסיים את שירות הסדיר שלה ביולי 2000. 4. תביעה זו שבפני הינה תביעתה האישית, העצמאית של התובעת כנגד אביה הנתבע לתשלום מזונותיה בתקופת השירות הצבאי שלה. ככזו, מנותקת תביעה זו לחלוטין מההליכים הקודמים שניהלה בזמנו את התובעת בשמה לתשלום מזונותיה בתקופת קטינותה. אין מדובר בתביעה להגדלת מזונות המוגשת ע"י האם בשמה של בתה הקטינה ועל כן אין לעניות דעתי כל רלבנטיות, לא מבחינה מהותית ולא מבחינה ראייתית, לפרוטוקולים ולפסה"ד הקודמים שניתנה במסגרת ההליכים הללו. חובת המזונות שונה היא הן מבחינת מקור החיוב, טיב החיוב ואופיו והן מבחינת שיעורו של החיוב. חובת הנתבע במזונות התובעת 5. א. חובתו של הנתבע כאב, לזון את התובעת, בתו הבגירה, מעוגנת בס' 4 ו- 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 (להלן: "חוק המזונות". ) ב. ניתוח הפסיקה של ביהמ"ש העליון בשאלת התגבשות חובתו של אב במזונות ילדיו הבגירים על פי ס' אלה, מלמד אותנו על הרחבתה של החובה כלפי ילדים אלה לפחות בתקופת שירותם הצבאי. ג. נאמנות לגישה זו תפרש את ס' 5(1) לחוק המזונות כמכוון לנתבע "אמיד" ולא "עשיר" ואת ס' 5(2) לחוק המזונות כמכוון למאמצים סבירים של התובע בהתחשב בנסיבות לספק את צרכיו. (ר' לענין זה עמ"ש 7/96 גוזנר נ' גוזנר (לא פורסם), מפי כב' השופט (בדימוס) עמוס זמיר). בהקשר זה יש לראות את תקופת השירות בצה"ל כתקופה בה אין הילדים הבגירים יכולים ורשאים, מלבד במקרים חריגים, לעסוק בעיסוק כלשהו שיתן להם הכנסה. ד. נאמנות לגישה זו תפרש גם את ס' 9 לחוק המזונות כמכוון למקרים קיצוניים שבהם הוכחה בפועל התנהגות כזו, המצדיקה את שלילת זכותו של הילד הבגיר למזונות. (ר' לענין זה עמ"ש 7/96 גוזנר נ' גוזנר שם). ה. באשר לנטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים המגבשים את חובת המזונות לפי ס' 4, 5 לחוק, או לפחות של חלקם, קובע ביהמ"ש בע"א 4480/93 פלוני נ' פלוני, מח' (3), 461 ,כי בתקופת השירות הצבאי נוצרת הנחה עובדתית, המשקפת את המציאות הישראלית, לפיה עונה הילד על תנאי הנזקקות המפורט בס' 5(2) לחוק המזונות וכל מי שטוען אחרת עליו הראיה. 6. ברוח הדברים המפורטים לעיל תנתן הכרעתי בתובענה שבפני. למקרה עסקינן 7. א. התובעת משרתת בצה"ל. ככזו נחשבת היא כנצרכת לצורך ס' 5(2) לחוק המזונות והנטל לסתור הנחה זו לגביה, מוטל על הנתבע. ב. התובעת העידה בח"נ, כי היא לא פעלה לקבלת אישור עבודה מצה"ל ואף לא ערבה קצינת תנאי שירות במטרה לקבלת סיוע כלשהו כספי או אחר. ההסבר שניתן לכך הוא שהשירות הצבאי שלה דורש שעות עבודה רבות והיא נאלצת להשאר עד שעות מאוחרות בבסיס. ג. הנתבע כמי שנשא בנטל השכנוע , לא פעל להפרכת טענות אלה. הנתבע הסתפק בשאלות ובתשובות ובנה עליהם גירסה אולי משום שסבר שהיא ב'ידיעה שיפוטית' של ביהמ"ש. בס' 2(ב) לסיכומיו טוען הנתבע, בלא כל ביסוס בראיות, כי היתרי עבודה ניתנים במקרים הדומים למצבה של התובעת וכי רוב הסיכויים שצה"ל היה בא לקראתה ומחפש לה לעבוד. הוראת ס' 5(2) לחוק המזונות מטילה על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש לא רק שהתובעת לא עשתה מאמצים אלא בהנחה שנעשו מאמצים היתה היא יכולה לספק צרכיה "מעבודה או ממקור אחר". הנתבע לא הציג בפני ביהמ"ש שום נתון בדבר הקריטריונים על פיהם ניתנים היתרי עבודה או סיוע אחר לחיילים, לא בכתב ולא בעל פה על דרך הזמנת נציג מתאים מצה"ל לשם כך. אי לכך אין לקבל את טענתו בסיכומיו "אדרבא ניתן לקבוע כי במצבה - כנטען על ידה - רוב הסיכויים שצה"ל היה בא לקראתה ומאפשר לה לעבוד". ד. אשר על כן נכון בעיני לקבוע, כי הנתבע לא עמד בנטל להפרכת טענת ה'נצרכות' של התובעת. 8. א. מנגד, הנטל להוכיח את 'אמידותו' של הנתבע, כמי שעונה על הנדרש בס' 5(1) לחוק המזונות מוטל על התובעת. ב. בס' 15 לכתב התביעה טוענת התובעת: "למיטב ידיעת התובעת - הנתבע עובד כנהג מונית ובנוסף יש לו הכנסות נוספות מקיצבאות, ומכל מקום שיעור השתכרותו מאפשר לו להמשיך ולשלם לה מזונות, על פי חובתו כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון". בס' 9 להרצאת הפרטים שצורפה לכה"ת מצוין, כי הנתבע הנו בעל מונית ונהג מונית ובנוסף מקבל קיצבת נכות. ג. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לביסוס טענותיה הנ"ל וגם חקירתו הנגדית של הנתבע לא שיכנעה אותי בנכונות טענות אלה. ד. הנתבע טען בכתב הגנתו כי הוא נכה, מתקיים מקיצבת ביטוח לאומי בסך של 2,000 ש"ח וכי אין לו כל הכנסות נוספות. לכתב ההגנה צורף אישור מהנהלת בית הכנסת חללי דקר המלמד על כך כי הנתבע נזקק להלוואה מקופת גמילות חסדים של בית הכנסת בינואר 99' בסך של 3,000 ש"ח . לאישור צורף גם צילום הש'ק שניתן לו. אישורים על תשלום הגימלה וגובה הגימלה צורפו אף הם לכתב התביעה. לכתב ההגנה צורף אף סיכום מחלה בחתימת רופא המשפחה המפרט את בעיותיו הרפואיות של הנתבע. מאישורי המל"ל למדים אנו שנכותו היציבה של הנתבע היא 100% החל ממרץ 1999 ולצורך תשלום הגימלה 75%. ה. בתצהיר עדות ראשית חזר ופירט הנתבע את מצב בריאותו וצירף אישור מאורטופד מומחה על אי כשירותו לעבודה . כן צירף הנתבע אישורים על ביקורים בחדר מיון בשל הבעיות מהן הוא סובל במועדים שונים. ו. מצבו הבריאותי של הנתבע ואי כשירותו לעבודה לא נסתרו ע"י התובעת. ב"כ התובעת לא טען כנגד קבלת האישורים הרפואיים ולא ניסה להפריכם. חקירתו הנגדית הקצרה של הנתבע נסבה סביב ההליך המשפטי האחרון שהתקיים בין הצדדים בשנת 1993. כבר אמרתי בתחילת פסק דיני, כי התובענה שבפני מנותקת מההליכים הקודמים שהיו ולא ניתן ללמוד על מצבו של הנתבע ויכולת השתכרותו היום מהדיונים שהתקיימו לפני כ- 7 שנים. עם כל הכבוד, אין התובעת יכולה לעשות לעצמה עבודה קלה ולהבנות מנתונים שהם נכונים לתקופה שלפני 7 שנים. ז. נחה דעתי, כי הכנסתו היחידה של הנתבע היא מקיצבת נכות בגובה של כ- 2,000 ש"ח. מכל מקום לא הובאה בפני שום ראיה, גם לא ראשית ראיה שתשכנע אותי אחרת. אינני סבור שמסכום של 2,000 ש"ח יש בידו של הנתבע לספק מזונות לתובעת, בתו הבגירה, אחרי שעליו לספק את מזונותיו שלו ושל בת זוגו (הנתבע נישא מחדש) המשתכרת כ- 1,600 ש"ח לחודש. הנתבע חסר רכוש כלשהו והוא מתגורר בדירתה של אשתו. ח. מנגד, אם התובעת עובדת כגננת מוסמכת. בישיבת יום 17.6.99 הסכים ב"כ התובעת, כי גם ללא הודעת צד ג' תיחשב האם כבעלת דין לצורך ההכרעה בתובענה. לתצהיר עדות ראשית של האם לא צורפו 12 תלושי משכורת אלא 5 בלבד כך שאינני יכול ללמוד על הכנסתה הממוצעת. ידוע לכל, כי עובד מקבל במשך שנה דמי הבראה, פדיון דמי חופשה , אולי משכורת 13 והטבות על בסיס שנתי המשולמות בחודש זה או אחר. מכל מקום הכנסת האם כעולה מהתלושים שכן צורפו עומדת על כ- 6,400 ש"ח ברוטו לחודש שהם כ- 4,300 ש"ח נטו לתשלום, לאחר ניכויי חובה וניכויים אישיים. כשם שיש לאם הוצאות משלה כך גם לאב ולבת זוגו. כמוה גם להם יש הוצאות החזקת בית והוצאות מחיה אחרות. אם יש ללמוד או לשער על גובה הוצאות הנתבע הרי שניתן להקיש זאת מגובה הוצאותיה של התובעת המשרתת כאמור בצה"ל ומשרתת עד שעות מאוחרות שהועמדו בכה"ת על 2,500 ש"ח לחודש, יותר מקיצבת הנכות שלו. 8. גם אם למרות הנתונים לעיל יהא מקום לחייב את הנתבע במזונות התובעת הרי שהסכום הנו מזערי ביותר. ההלכה היא, כל עוד לא הוכח אחרת והנטל בענין זה על התובעת, שמזונות החייל/ת עומדים על 1/3 מהסכום הרגיל הנפסק למזונות. ספק אם בהכנסות הנתבע כפי שהם כיום היה נפסק לתובעת כקטינה הסכום ששולם עד בגרותה ואני מאמין לנתבע, כי המזונות שולמו עד היום כעזרה מאביו טענה שלא נסתרה וההלוואה מקופת גמילות חסדים תלמד על מצבו. גם אם כן הרי 1/3 המזונות עומדים כיום על כ- 530 ש"ח. התובעת מקבלת 320 ש"ח מצה"ל והיתרה צריכה היתה להתחלק בין הנתבע ואם התובע. סוף דבר 9. בנסיבות המפורטות לעיל איני רואה מקום לקבל את התובענה ואני דוחה אותה. 10. לאור התוצאה אליה הגעתי איני נדרש לטענת ה"מרדנות" של התובעת באביה. 11. אין צו להוצאות. קטיניםמזונות ילדיםמזונות