חייל טען כי הושם בבידוד בצבא, על יסוד שקלול כל הנסיבות נקבע כי מצבו הנפשי של החייל הוחמר תוך כדי ועקב השרות הצבאי וכי שיעור ההחמרה שיש לזקוף לחובת השרות הצבאי עומד על 25% נכות נפשית. להלן פסק החלטה בנושא חייל בבידוד: החלטה 1. בהחלטנו מיום 19.8.03 לאחר ששמענו את מלוא הראיות בערעור, החלטנו על דחייתו. בעמ' 7,8 להחלטה פסקנו: "מתצהיר המערער, תצהיר אימו ומחוות הדעת של המומחה מטעמו מצטיירת תמונה של תנאי שירות הכוללים מסכת השפלות, התעללויות וטרטורים שספג המערער מצד מפקדיו... דא עקא, לא מצאנו כל תשתית עובדתית ובסיס ראייתי ולו הקלוש ביותר לטענותיהם וזאת גם לאחר שחזרנו ועיינו בתיעוד הרפואי המקיף בסמוך ולאחר מועד הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית בביה"ח זיו בצפת. נטעים כי איזכור שכזה לא עלה אף בפני גורמים מחוץ למערכת השירות במסגרת הטיפול הרפואי במערער. מתיעוד זה ניתן ללמוד כי המערער לא נחשף לאירוע תעוקתי משמעותי במהלך השירות, מכאן שלא התקיים לגביו המבחן של אירוע צבאי בשל עצמה ראויה... לעומת זאת קיימת בפנינו תשתית עובדתית מוצקה לכך שילדותו של המערער הייתה ספוגה במתחים ותעוקות פרי משבר נישואין של הוריו ואף ד"ר מה-נעים הסכים כי אוירה כזו יכולה להיות כר נוח להתפתחות מחלת נפש" (עמ' 7-8 לפס"ד פסקאות 4,5,6 - ההדגשות אינן במקור). 2. המערער לא אבה להשלים עם ההחלטה ובמסגרת ערעורו בפני בית המשפט המחוזי (ע.א. 1205/04) טען בין היתר כי השאלות שהיו שנויות במחלוקת בין בעלי הדין הצריכו גם התייחסות לשאלת האירועים שארעו בתקופת שרותו הצבאי שהיה בהם כדי לגרום להתפרצו מחלת הסכיזופרניה ו/או לחילופין להחמרתה (פיסקה 7.2 לנימוקי הערעור). בסעיף 9 לנימוקי הערעור עתר המערער לקבל את הערעור ולקבוע כי תנאי שרותו גרמו להתפרצות המחלה ולחילופין החמירו אותה. 3. בית המשפט של ערעור קיבל את הסכמתם הדיונית של בעלי הדין לפיה יוחזר הדיון לוועדה על מנת שתיקבע האם מצבו של המערער הוחמר עקב תנאי שרותו ומהו שיעור ההחמרה (החלטה מיום 22.9.05). 4. לאחר ששמענו את טענות בעלי הדין הורינו להם לסכם בקצרה את טענותיהם (החלטה מיום 18.1.06). 5. המערער טען בסיכומיו כי המערער הושם בבידוד אשר משמעותו לגביו הייתה ריתוק וכי בהעדר רישום בדבר נימוקי ההחלטה לבידודו - נגרם למערער נזק ראייתי המחייב העברת הנטל לכתפי המשיב (סעיף 4 לחלק הכללי לסיכומים). כמו כן נטען בפנינו כי די באימונים רגילים במסגרת הטירונות, על מנת לקבוע כי המערער היה שרוי בתנאי לחץ ומתח השונים מן האזרחות ועומדת לו חזקת השרות הקצר (סעיף 1 לטענות המערער). המערער טען כי יש לזקוף החמרה בשיעור של 50% לתנאי השרות (פרק הסיכום). 6. המשיב לעומת זאת תמך בנימוקי הועדה לדחיית הערעור וטען כי מנימוקי הועדה עולה בבירור כי מסקנת הועדה שללה כל קשר שהוא לתנאי השרות ובכללן ממילא קשר של החמרה (פרק הפתיח לסיכומי המשיב). המשיב ציטט באריכות מעדויות המערער רופאו הפרטי ועדותו של ד"ר קריצמן, כדי לסס את הממצא לפיו לא עלה בידי המערער להוכיח אירועים סטרסוגניים חריגים במהלך שרותו. 7. לאחר שנתנו דעתנו לחומר הראיות ולסיכומי בעלי הדין אנו פוסקים כדלקמן: 8. חומר הראיות שנפרש לפנינו מלמד על מתגייס נעדר מוטיבציה לשרות צבאי ממצא שבא לידי ביטוי בעובדה כי עוד קודם לתחילת שרותו הצבאי גילה חוסר בטחון ותלות וכי פיתח תהליך פסיכוטי על רקע תחושתם כי "אינו יכול להישאר בצבא" (רישומים בצרופות א,ג לסיכומי המערער). 9. למעט האירוע הכרוך בהשמתו של המערער בבידוד (עליו נעמוד לעיל) לא הובאו בפנינו ראיות כלשהן על היותו של המערער נתון להשפלות התעללויות או טרטורים. בענין זה אין לנו אלא לחזור ולהפנות לעדותו של רופאו, ד"ר אבידן, אשר שלל תלונות על לחץ פיזי במהלך הטירונות. כיוצא בזה לא מצאנו בעובדה לפיה במסגרת הטירונות היה "המערער כפוף ללו"ז מסיבי בהתאם ללו"ז טירונות" (רישום בצרופה א' לסיכומי המערער). בסיס עובדתי ו/או משפטי הולם לקביעת ממצא בדבר תנאי שרות מעיקים או חריגים מאלו המקובלים במערכת הירארכית כמו השרות הצבאי בכלל ושלב הטירונות בפרט (השוו: רע"א 6270/98 פוטשניק ז"ל נ. קצין התגמולים פד"י נז(3) 721. 10. עם זאת, נטען בפנינו, לראשונה באופן ממוקד ובליווי מסמך מתעד (צרופה ה' לסיכומי המערער) כי המערער הושם בבידוד. ב"כ המערער טענה כי הסבר השכר בדבר נסיבות השמתו של המערער בבידוד יוצרת היזק ראייתי המצדיק העברת הנטל. אנו סבורים כי אין צורך בקביעה בדבר סוגיית העברת הנטל שכן במסמך האמור נרשם כי הסיבה לבידודו של המערער הינה השמעת איומי התאבדות על ידו (ומסיבה זו כאמור, באותו מסמך, נשלל ממנו גם נשקו). לטעמנו די בכך כדי להפריך לכאורה כל טענה מרומזת בדבר הענשתו של המערער או ניסיון מכוון לפגוע בכבודו. 11. עם זאת, אנו רואים בעצם הגבלת החופש הכרוכה בהשמתו של חייל בבידוד משום נסיבה שיש בה, בעיקר בתודעתו של מתגייס "טרי" נטול כוחות נפש נעדר מוטביציה לשרת ובעל "גולגולת דקה" לחלות במחלת נפש - משום "איום" על חופש התנועה וככזה כבעל פוטנציאל החמרה מסוים על מצבו הנפשי. 12. בצד נסיבה זו לא נוכל להתעלם מן העובדה כי המערער הודה כי העלים מידיעת רשויות הצבא מידע על היותו נתון לטיפול פסיכולוגי קודם כניסתו לשרות ובכך הרים תרומה משלו להחמרת מצבו הנפשי. 13. על יסוד שקלול כל הנסיבות שמנינו אנו רואים לקבוע כי מצבו הנפשי של המערער הוחמר תוך כדי ועקב השרות וכי שיעור ההחמרה שיש לזקוף לחובת השרות הצבאי עומד על 25%. בנסיבות הענין איננו רואים לפסוק הוצאות בענין ההליך שבפנינו. צבאחיילים