השינויים בחקיקת הקניין הרוחני נתנו בידי בעלי זכויות הקניין הרוחני כלים להתמודד עם מפרי זכויותיהם. נפתחה בפניהם דרך חדשה להילחם במפרי הזכויות. ניתנה בידם האפשרות לפנות למנהל המכס ולהודיעו אודות ההפרה, ואם זה משתכנע, מתוך ראיות שבעל הזכות מניח בפניו, בקיומה של הפרה לכאורה של הזכות, כי אז בידו לראות את היבוא כיבוא אסור ולעכב כניסתו לארץ. להלן פסק דין בנושא עיכוב במכס - קניין רוחני: פסק דין רקע ביום 20.8.2006 נתפס המשיב במושב טירת יהודה, כשהוא פורק מכולה, שהכילה כ-20,000 בקבוקי פלסטיק ריקים, הנחזים, לפי צורתם, כבקבוקי שמפו 'פאנטן PRO-V', כאשר על פקקי הבקבוקים מוטבע הסימן PRO-V, שהינו סימן מסחר רשום של חברת PROCTER & GAMBLE (להלן - 'GB'). הטובין נתפסו בידי המבקשת והועברו לאחסון במחסני ערובה של המכס. ביום 7.9.2006 פנה המשיב למבקשת ודרש את החזרת הטובין שנתפסו. ביום 26.11.2006 הודיע גובה המכס באשדוד למשיב, כי החליט לחלט את הטובין, בגדרו של סעיף 190 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן - 'הפקודה'), והוראות סעיפים 204(1) ו-(2) שבה. ביום 23.1.2007 הגיש המשיב תובענה לבית משפט השלום בנצרת, ובה ביקש להורות על החזרת הטובין לידיו. בד בבד הגיש המשיב בקשה ליתן צו עשה זמני להשבת הטובין לידיו לאלתר. בית המשפט קמא נענה לבקשת המשיב והורה, בצו עשה זמני, להחזיר את הטובין לידי המשיב. בקליפת אגוז אציין, כי לגישת השופט קמא - משמנהל המכס תופס טובין בשל כך שהבאתם ארצה הפרה זכות קניין רוחני, כי אז אין בידו סמכות זולת זו שנקבעה בסעיף 200א לפקודה, משמע הסמכות לעכב את הטובין אך לא לחלטם, והנה המבקשת לא פעלה, במקרה שלפנינו, לפי סעיף זה, ומכאן שיש להורות על השבת הטובין לידי המשיב. על החלטה זו של בית המשפט קמא מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פיה. דיון 6. במרכזה של מחלוקת עומדים סעיפים 200א-ה לפקודה. ראוי, לטעמי, להביא את הוראת החוק במלואה, על מנת ללמוד על התכלית שהיא מבקשת להגשים, ולא פחות חשוב מכך - את שאין היא מבקשת להגשים. אלו הן, איפוא, הוראות הפקודה בהן עסקינן: 200א. עיכוב טובין מפרים (א) מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור בסעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים, או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן - פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, ינקוט צעדים כדלקמן: (1) יורה לעכב את שחרור ההעתקות או הטובין, שנטען לגביהם שהם מפרים (להלן - טובין מפרים), ל-3 ימי עבודה; המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את העיכוב כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על 3 ימים; (2) יודיע בכתב למי שלדעתו הוא בעל הטובין המפרים לכאורה על עיכוב שחרורם בצירוף העתק ההודעה אם ניתנה, והעתק הערבות העצמית; (3) יודיע לבעל זכות היוצרים או לבעל סימן המסחר (להלן - בעל הזכות), שעוכבו הטובין המפרים ויקבע את סכום הערבות הבנקאית שעליו להפקיד לפי סעיף קטן (ג), וזאת נוסף על הערבות העצמית לפי סעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים, או 69א לפקודת סימני מסחר, כאשר ניתנה הודעה; (4) יודיע לבעל הזכות על עיכוב שחרור הטובין המפרים, וכי העיכוב יבוטל לאחר 3 ימי עבודה מיום העיכוב אם לא יפקיד את הערבות או הערבויות שנדרש להפקיד, ולאחר 10 ימי עבודה מיום מסירת ההודעה על העיכוב אם לא יגיש תובענה לבית המשפט. (ב) המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את התקופה להגשת התובענה האמורה בסעיף קטן (א)(4) ב-10 ימים נוספים. (ג) בתוך 3 ימי עבודה מיום העיכוב יגיש בעל הזכות למנהל ערבות בנקאית בסכום שקבע המנהל לפי סעיף קטן (א)(3), שיש בו כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על ידי העיכוב. (ד) עם הפקדת הערבות לפי סעיף קטן (ג), ימסור המנהל לבקשת בעל הזכות דוגמאות מהטובין המפרים המעוכבים כאמור, לצורך בדיקתם וכן את שמו ומענו של יבואן הטובין המפרים; הוצאות הבדיקה, לרבות ההוצאות להעברתן של הדוגמאות אל מקום הבדיקה יחולו על בעל הזכות. (ה) המנהל יבטל את עיכוב הטובין המפרים אם עד תום התקופות לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) לא פעל בעל הזכות כאמור בהם. (ו) שר האוצר רשאי לקבוע תקנות לביצוע סעיף זה ובכלל זה אגרות שעל המבקש לשלם. מיום 1.1.2000 תיקון מס' 16 " " ' 1721 מיום 30.12.1999 עמ' 54 (" 2819 ) הוספת סעיף 200א מיום 13.6.2002 תיקון מס' 18 " " ' 1849 מיום 13.6.2002 עמ' 424 (" 2877 ) (א) מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור בסעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים, או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן - פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת כי קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, ינקוט צעדים כדלקמן: (1) יורה לעכב את שחרור ההעתקות או הטובין, שנטען לגביהם שהם מפרים (להלן - טובין מפרים), ל-3 ימי עבודה; המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את העיכוב כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על 3 ימים; (2) יודיע בכתב למי שלדעתו הוא בעל הטובין המפרים לכאורה על עיכוב שחרורם בצירוף העתק ההודעה אם ניתנה, והעתק הערבות העצמית; 200ב. שחרור ערבויות המנהל יחזיר למפקיד הערבות את הערבויות שהופקדו על ידו כמפורט להלן ובהתאם לנסיבות: (1) אם דחה את הבקשה לעיכוב שפורטה בהודעה כאמור בסעיף 200א(א) - בתום שלושה חודשים ממועד הדחיה אם לא הוגשה תביעה משפטית על ידי היבואן בשל נזק שנגרם לו כתוצאה מהעיכוב עד תום התקופה האמורה; (2) אם עוכב שחרור הטובין המפרים כאמור בסעיף 200א ובוטל העיכוב - בתום שלושה חודשים מיום שחרור הטובין המפרים, אם לא הוגשה תביעה משפטית על ידי היבואן בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעיכוב עד תום התקופה האמורה; (3) אם נדחתה התובענה כאמור בסעיף 200א(א)(4) בידי בית המשפט בפסק דין סופי, והיבואן או מי מטעמו אישר בכתב כי אין לו ולא תהיה לו כל טענה או תביעה בכל הקשור לעיכוב הטובין המפרים, או לנזק שנגרם לו בשל כך - בתום שלושה חודשים מיום דחיית התובענה; (4) לפי הוראות בית המשפט. מיום 1.1.2000 תיקון מס' 16 " " ' 1721 מיום 30.12.1999 עמ' 55 (" 2819 ) 200ג. יבוא ויצוא אסורים דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו. מיום 1.1.2000 תיקון מס' 16 " " ' 1721 מיום 30.12.1999 עמ' 56 (" 2819 ) 200ד. יבוא אישי סעיפים 200א עד 200ג לא יחולו על טובין מפרים שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129. מיום 1.1.2000 תיקון מס' 16 " " ' 1721 מיום 30.12.1999 עמ' 56 (" 2819 ) 200ה. שמירת דינים הוראות סעיפים 200א עד 200ד באות להוסיף על סמכויות המנהל לפי כל דין. 7. זוהי הוראת הדין בה עסק השופט קמא, ודעתו היתה, כי מקום שמנהל המכס והבלו ('המנהל', כמשמעו בסעיף 1 לפקודה) תופס טובין בשל הפרת זכויות יוצרים או סימן מסחר, כי אז אין הוא מוסמך לפעול כי אם על פי סעיף 200א, דבר שאין חולק כי לא נעשה כאן, ואם לא נעשה - כי אז שומה על המנהל לשחרר את הטובין. רצה בכך השופט קמא לומר, כי כאשר בטובין שהפרו זכויות קניין רוחני עסקינן, כי אז אין בידי המנהל כי אם סמכויות שניתנו לו בסעיף 200א ואילך, משמע אין בידו כל סמכות אחרת, הנתונה למנהל בכל מקום אחר בדין. 8. דעתי שונה מדיעה זו שמשמיע השופט קמא בהחלטתו. על מנת לעמוד על הפירוש הנכון לסעיפי החוק הנדונים שומה עלינו לראות את הרקע לחקיקתם. חמישה סעיפי חוק אלה נוספו לפקודת המכס נוכח חתימתה של מדינת ישראל, בשנת 1995, על הסכם שהקים את ארגון הסחר העולמי, ובו התחייבה המדינה להתאים, עד סוף שנת 1999, את חוקיה לדרישות המוגדרות בהסכם ה'טריפס' (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Including Trade in Counterfeit Goods), הסכם הדן בהיבטים הקשורים לזכויות בקניין רוחני. בדברי ההסבר להצעת החוק משנת 1999 (חוברת 2819), שבעקבותיה נערך שינוי מקיף בחקיקת הקניין הרוחני (אך עדיין לא בפקודת המכס), נאמר, כי הסכם הטריפס מבקש - '...להסיר קשיים העשויים להתעורר במסחר הבינלאומי בעניין זכויות בקניין רוחני וזאת בשים לב לצורך לתת הגנה לזכויות הקניין הרוחני מחד גיסא והצורך להבטיח שהאמצעים לאכיפת ההגנה על זכויות אלה לא יפגעו במסחר הבינלאומי מאידך גיסא. ... החוק המוצע בא ליישם את רוב התיקונים הדרושים לפי הסכם הטריפס בחוקים אלה... תיקונים נוספים הדרושים לפי הסכם הטריפס נמצאים בהכנה לקראת פרסום.' 9. ואמנם, בעקבות הצעת חוק זו בא תיקון מקיף בחקיקה העוסקת בקניין רוחני. אחר כך בא השינוי לפקודת המכס, על ידי הוספת הסעיפים 200א-ה. נקל לראות, מתוך עיון בשינויי החקיקה הנוגעת לדיני הקניין הרוחני, את ההתאמה שבין סעיפים 200א-ה לפקודת המכס, לבין השינויים שהוכנסו לחקיקת הקניין הרוחני. השינויים בחקיקת הקניין הרוחני נתנו בידי בעלי זכויות הקניין הרוחני כלים להתמודד עם מפרי זכויותיהם. נפתחה בפניהם דרך חדשה להילחם במפרי הזכויות. ניתנה בידם האפשרות לפנות למנהל המכס ולהודיעו אודות ההפרה, ואם זה משתכנע, מתוך ראיות שבעל הזכות מניח בפניו, בקיומה של הפרה לכאורה של הזכות, כי אז בידו לראות את היבוא כיבוא אסור. וכך, אמנם, יש לראות את סעיף 200א לפקודה, משמע ככזה העוסק בסיוע שנותן המנהל לבעליהם של זכויות יוצרים או סימן מסחר ('בעל הזכות', לפי שהוגדר בפקודה), על ידי עיכוב, משמע זמני, של טובין, אם 'קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר' (ס' 200א(א) לפקודה). בדברי ההסבר להצעת החוק, שבעקבותיה חוקקו סעיפים 200א-ה, נאמר (חוברת 2819 משנת 1999), כי עיקרו של התיקון הוא בהיותו 'הסדר מיוחד לעיכוב טובין מפרים או העתקות מפרות ומתן סמכויות בהתאם לכך למנהל המכס' (ההדגשה שלי - א.א.). 10. על הזמניות שבעיכוב יעיד לוח הזמנים הצפוף הקבוע בהוראות המדוקדקות שקובעות הוראות הפקודה שהוסיף התיקון. בעל הזכות מוזמן להגיש תובענה להוכחת הפרת זכות הקניין, ובתקופת הביניים שעד להכרעה השיפוטית בשאלת ההפרה, עליו להפקיד ערובות מתאימות, הכל כמפורט בהוראות הדין שהובאו במלואן למעלה. 11. לצד זכות העיכוב, שהיא זמנית לפי אופיה, ונועדה לסייע בידי בעל הזכות שהופרה לכאורה, עד כי יוכיח בבית משפט מוסמך את טענתו בדבר הפרת זכות הקניין הרוחני, עומדות למנהל מלוא הסמכויות שמעניק לו הדין בקשר עם הטובין. מסקנה זו נגזרת מתוך עיון בהוראות הדין שהובאו למעלה, המלמדות על הסיוע הזמני שניתן לבעל הזכות המופרת, על ידי עיכוב הטובין המפרים עד להכרעה בשאלת ההפרה בידי בית משפט מוסמך. סעיף 200ה לפקודה ביקש, מכל מקום, להסיר כל ספק והורה, כי 'הוראות סעיפים 200א עד 200ד באות להוסיף על סמכויות המנהל לפי כל דין' (ההדגשה שלי - א.א.). הוראה זו מובנת, בעיניי, מאליה. השינוי בדין ביקש להקשות עם מפרי זכויות יוצרים, ולא להקל עליהם. קושי זה מתיישב עם תוספת של סמכויות, ולא בכרסום שייעשה בהן. השינוי ביקש להוסיף, איפוא, לסמכויותיו של המנהל, אלה הניתנות לו בכל מקום אחר בדין, ולא להמעיט בהן. 12. מן המקובץ עולה, כי כאשר המנהל תופס טובין, שקיימת ביחס אליהן, לכאורה, הפרה של זכות קניין, כי אז עומדת לו הסמכות לעכב את הטובין בידיו, עד כי בעל זכות הקניין יעשה, בבית משפט מוסמך, להוכחת הפרת הזכות, ובינתיים יתן ערובות מתאימות; נוסף על כך עומדות למנהל כל הסמכויות הנתונות לו בדין, כגון תפיסה וחילוט של הטובין, שהיבוא ביחס אליהן נאסר. וגם כאן ביקש המחוקק להסיר כל ספק, כאשר חוקק את הוראת סעיף 200ג ('דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו'). הוראה זו הופכת 'טובין מפרים' לכאלה שייבואם נאסר. ואם יבואם נאסר, כי אז עומדת למנהל הסמכות לתופסם, זו הקבועה בסעיף 190 לפקודה, וניתן לחלטם, בגדרם של סעיפים 204(1) או 204(2) לפקודה. ואמנם ראינו, כי המנהל מסר למשיב הודעה לפי סעיף 190 לפקודה, והוא מבקש לחלטם לפי סעיף 204(1)-(2) (ס' 204 לפקודה קובע: 'ואלה טובין שיחולטו למדינה:... (2) טובין שיובאו בהפרת איסור...'. ההדגשה שלי - א.א.). 13. סיכומם של דברים, אמנם נכון הוא, שהמנהל לא פעל בגדרו של סעיף 200א לפקודה, אלא שהוא גם לא התיימר לפעול כך. הוא הפעיל סמכויות אחרות, השמורות לו בנוסף לסמכותו לעכב טובין מפרים. הוא תפס את הטובין, והודיע על כך למשיב. בידו גם לחלט את הטובין, בגדרן של סמכויות שנתנה בידו הפקודה. 14. המבקשת העלתה עוד בבקשת הרשות לערער את הטענה, כי על בית המשפט קמא היה להיענות לבקשתה של GB להצטרף כנתבעת נוספת בהליך, בקשה שנדחתה בידי השופט קמא. לטענה זו של המבקשת הנני מבקש שלא להידרש עתה. היא ראויה לבירור, אף שאינני משוכנע לגמרי בצדקתה. השופט קמא דחה את בקשת GB להצטרף להליך, אלא שהדחיה באה על רקע הקביעה, השגויה לטעמי, לגופה של מחלוקת. עתה, משקבעתי את שקבעתי, יש בידי GB לשוב ולבקש את הצירוף, ובית המשפט יידרש לה מחדש ויחליט בה כחוכמתו. 15. סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה, מבטל את החלטת בית המשפט קמא ומחייב את המשיב לשלם למבקשת שכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪. קניין רוחנימכס