פשרה עם רשויות המס

על דרך ההשוואה לסמכותו של בית המשפט ליתן פסק-דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, לא כל נושא יכול לשמש בסיס לפשרה, ביוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברשות מס, כאשר יש בדרך הפעלת סמכותה אפשרות לפגיעה בזכות הקניין של נישום, שהיא כידוע הוכרה כזכות יסוד. אולם מעבר לאמור לעיל, גם אם מדובר בנושא שניתן לראותו "עניין אזרחי", עדיין קיימת שאלה נוספת לאופן תחולתו ויישומו של הסדר כזה, לגבי נישומים אחרים, בעלי נתונים זהים או דומים. בית המשפט פסק כי הסמכות ליתן פסק-דין על דרך הפשרה, נתונה לבית המשפט רק ב"עניין אזרחי", כאמור בסעיף 79א, ולכן נושאים שאינם "עניין אזרחי", אין זה ראוי כי בית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, יזום הליך של מתן פסק-דין על דרך הפשרה או יתן פסק-דין כזה על דרך אישור הסדר. במחלוקת הנוגעת לחיובי מס, וככל שהמחלוקת מתייחסת לשיעורי המס הנוגעים לנישום הספציפי - ומבלי שקביעת השיעור יהיה בה כדי לשנות מדיניות מס או לסטות מאופן פרשנותם של הוראות הפקודה והתקנות - אין מניעה לראות בנושא המחלוקת שעניינו "עניין אזרחי", ומוסמך בית המשפט, וכן פקיד השומה, להגיע להסדר של פשרה, לגבי אותו נישום. בהבדל מסמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בנושא שבמהותו הוא גם "עניין מינהלי" - ניתן להסכים, כי סמכות אמורה נתונה למשיב כבעל דין, ואולם משעשה כן, קמה - במלוא היקפה - חובת הגילוי במיוחד כאשר זו יכולה להיעשות ללא פגיעה בטענת החיסיון העומדת לנישומים אחרים. ההבחנה בין הסמכות להגיע להסדר עם נישום ספציפי לעומת חובת הגילוי, לצד טענת החיסיון העומדת לנישום, היא שאלה מורכבת, כאשר בהסדר הפשרה אין רק פשרה בחיוב הכספי, הנוגע לשיעור המס שעל אותו נישום לשלם, כמחלוקת פרטית, אלא מעורבות בהסדר גם שאלות של משפט ומדיניות של רשות המס. נראה כי במקרה האחרון, ובהיות רשות המס רשות ציבורית, במיוחד בהיותה "גובה מס", על דרך של פגיעה אפשרית בזכות הקניין, על כל המשתמע מן האמור, לרבות עמידה בתנאי פסקת ההגבלה, על דרך ההשוואה - צריך הסדר כזה (לצד הסמכות להגיע להסדר עם נישום ספציפי) - להיות מיושם על כלל הנישומים המבססים תשתית ראייתית דומה, וככול שהיה הסדר פשרה כזה, זכאים הם לקבל פרטים על קיומו, לרבות דרישה להחלתו בעניינם. מיסיםפשרה