בנסיבות העניין למערער נקבעה דרגת נכות יציבה, והחל מיום 01.11.2000 הוא מקבל קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי. טענתו של המערער הינה כי על אף קבלת הקצבאות מאת המוסד לבטוח לאומי, פנייתו לקצין התגמולים להכרה בנכותו התקיימה ארבעה חודשים לפני שנקבעה לו נכות יציבה על ידי המוסד לבטוח לאומי. להלן פסק דין בנושא ביטוח לאומי או קצין התגמולים: פסק דין ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "הועדה" ו"חוק הנכים" בהתאמה) דחתה את ערעור המערער להחיל עליו את הוראות חוק הנכים מאחר והמערער ביצע בחירה בזכויות לפי סעיף 36א לחוק האמור. בהחלטתה קבעה הועדה כי לפי הוראות חוק הנכים והפסיקה, הדגש מושם על ההתנהגות בפועל של הנכה; משבחר הנכה בקבלת גמלאות מאת המוסד לביטוח הלאומי במשך 6 חודשים מיום קביעת דרגות נכות יציבה לפי פרק ו(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אין עוד בכוחו לשנותה על פי רצונו בלבד, הוא אינו יכול לחזור בו ולבקש זכויותיו לפי חוק הנכים, וזכות הבחירה מסתיימת. אין חולק כי בנסיבות העניין למערער שלפנינו נקבעה דרגת נכות יציבה, והחל מיום 01.11.2000 הוא מקבל קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי. טענתו של המערער הינה כי על אף קבלת הקצבאות מאת המוסד לבטוח לאומי, פנייתו לקצין התגמולים להכרה בנכותו התקיימה ארבעה חודשים לפני שנקבעה לו נכות יציבה על ידי המוסד לבטוח לאומי. בהחלטתה קבעה הועדה, כאמור, כי פנייה לחוד ומימוש הזכות וקבלת קצבאות לחוד. משבחר המערער בקבלת הקצבה מאת המוסד לבטוח לאומי, הנה אין הוא יכול לחזור בו ולבחור במימוש הזכות על פי חוק הנכים. בערעור שלפנינו, שהוגש על ידי עו"ד אשר ייצג את המערער, אך בהמשך התפטר מייצוגו, נטען כי לא היתה למערער יכולת הברירה לבחור נוכח מצבו הנפשי וכן נוכח מצבו הכלכלי באותו מועד. המערער גם העביר לנו דברים שהעלה על הכתב שם הוא מתייחס לקשייו הכלכליים, למצבו הנפשי וכן כי פנה לקצין התגמולים עוד קודם לתום תקופת ששת החודשים. חזרנו ובדקנו את הדברים ולא נוכל, לצערנו, לקבוע אחרת ממה שקבעה הועדה. מטרת הוראת החוק הינה מניעת שינוי בחירתו של הנכה מעת לעת בהתאם לשיקולי כדאיות משתנים וניצול זכות הבחירה לרעה. אף על פי כן אין לומר כי קבלת הקצבה מהמל"ל במשך תקופה סוגרת כל צוהר וכל פתח בפני הנכה בכל הנוגע לדרך המותווית בחוק הנכים. ישנם מקרים בהם נעלה מעבר לכל ספק שלא היתה כל "בחירה" מצד הנכה לקבלת קצבאות המל"ל, עד שלא יתכן לקבוע כי הדבר יוצר מחסום שאין ביכולתו להתגבר עליו ולעבור דרכו בשום אופן. אלא שבמקרה שלפנינו אין נסיבות חריגות ויוצאות דופן מהם עשויים היינו ללמוד כי אכן המערער הפגין לאורך כל הדרך את בחירתו בתגמולים עפ"י חוק הנכים ובקבלת קצבאות המל"ל לא היה כדי לערער את בחירתו. מדובר בנסיבות רגילות בהן די בקבלת הקצבה מהמל"ל כדי להשלים את תהליך הבחירה והמערער אינו יכול לדלג מחוק הביטוח הלאומי לחוק הנכים ולהפך. ההלכה הפסוקה החד-משמעית קובעת כי בחירת הנכה נלמדת מהתנהגותו. במשך 6 חודשים מיום שנקבעה למערער נכות יציבה קיבל המערער את הקצבאות מהמוסד לבטוח לאומי. בתום תקופה זו אין חוק הנכים מותיר פתח כלשהו לנסיגה; ראה רע"א 3175/90 מזרחי נ' קצין התגמולים, פ"ד מו(4) 94 (1992); וכן ראה ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מז(2) 84 (1993), שם נקבע: "הבחירה אף היא לא נעשית דווקא לאחר מיצוי ההליכים לפי שני החוקים, אלא כאשר מתקיים תנאי אובייקטיבי: התנהגות בפועל בחלוף 6 חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה לפי פרק ו2 בחוק הביטוח הלאומי וסעיף 36א בחוק הנכים, או קבלת תשלום לפי החוק האחר או תשלומים לפי חוק הנכים... על פי גישה זו, בחירת הנכה אכן נלמדת מהתנהגותו, אך גביית כספים לפי אחד החוקים מהווה ראיה ניצחת למימוש בחירתו... תקופת הבחירה והברירה נקבעה בחוק: 6 חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה לפי פרק ו2 והמתבצע עד תום תקופה זו מעיד על הבחירה. לאחר תום ששת החודשים מסתיימת זכות הבחירה. משנפלה הבחירה אין עוד בכוח הנכה לשנותה כל פי רצונו בלבד" (בעמ' 97-98). וכן ראה רע"א 3323/98 בנימין זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577 (2003): "הטוענים סבורים כי נתקיים טעם נוסף המחייב אותנו להגיע למסקנה כי אין להחיל בעניינם את הלכת איבגאנה. בהיותם חולי נפש, כך הם טוענים, מנע מהם מצבם הנפשי להפעיל שיקול דעת ממשי עת תבעו תגמולים על פי חוק הביטוח הלאומי, ומכאן שאין לייחס להם 'גמירת דעת' ו'רצון'; ובחירתם, על כן, כך לטענתם, כלל אינה 'בחירה'. גם טענה זו אין לקבל. הלכת איבגאנה חלה גם בעניינם של נכים הלוקים בנפשם. הדבר נלמד מעובדות המקרה שבנדון באותה פרשה... לגוף הדברים, עקרון יסוד בדיני הכשרות המשפטית, הוא כי כל אדם מוחזק כבעל כשרות משפטית לבצע פעולות משפטיות מרגע לידתו ועד מותו, '... זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט'... משום כך ההכרזה על אדם כפסול - דין היא קונסטיטוטיבית, לאמור - תוקפה הוא מכן ולעתיד... ממילא אין להכרזה זו תחולה רטרואקטיבית, ואין היא גורעת מכשרותו המשפטית של אדם בעבר..." (בעמ' 586). למותר לציין, כי המערער לא הביא בפני הועדה הנכבדה כל ראיה לפיה היה פסול דין באותה תקופה וכי מחלתו היתה קשה עד כדי כך שפגעה בכושר שיפוטו. לא רק זאת, אלא שלפני הועדה לא עלתה טענה כזו, ובוודאי שאין מקום להעלותה לראשונה בפנינו. עוד ראוי לציין כי בתקופה הרלבנטית, קרי מאת קבלת הנכות היציבה ועד תום ששת החודשים, היה המערער מיוצג על ידי עורך-דין. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין, לא ראינו מקום לחיוב בהוצאות. צבאקצין התגמוליםביטוח לאומי