מי אחראי על נפילה ליד חנות ? האם בעל החנות או המועצה המקומית ? פסק דין חלקי 1. לטענת התובעת, כעולה מכתב תביעתה, בתאריך 16.12.01 ארעה לה תאונה שגרמה לה לנזקי גוף. לשיטתה, "בהיותה הולכת במעבר המוביל לחנות של הנתבע, אשר הינו בגובה של כ- 2 מטר, החליקה ונפלה מהמעבר לרצפה וכתוצאה מכך נפגעה ונחבלה קשות" (סעיף 5(א) לכתב התביעה). הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") הינו בעל חנות שעל פי הטענה התובעת הייתה במעבר אליה. הנתבעת 2 (להלן, גם "המועצה"), היא המועצה המקומית דיר אל אסד, שבתחומה ארעה התאונה האמורה. 2. הן הנתבע, הן המועצה, התגוננו בפני תביעת התובעת והכחישו חבותם הנטענת. הוריתי כי בדעתי לברר תחילה את שאלת החבות. לעניין זה הוגשו תצהירים, ונשמעו עדויות, של התובעת, של הנתבע ושל מר פריד עווד (להלן - "עווד"), מהנדס בעיריית אל שאג'ור, שבמועדים הרלוונטיים שימש כמהנדס המועצה, שמן הסתם מוזגה לימים בעירייה האמורה. לאחר שמיעת העדויות הוגשו סיכומי טענות. ככל שעסקינן במסכת היחסים בין התובעת למועצה היתרתי הגשת מחזור שני של סיכומי תשובה. 3. אקדים ואציין כי כל אחת מהעדויות שנשמעו בפניי, מוקשית ובעייתית. ככל שעסקינן בעדותה של התובעת, למשל, היא התעקשה כי התאונה ארעה בכביש הראשי, הגם שעיון בתמונות של זירת האירוע שהוצגו בפניי, מעלה כי הגרסה האמורה חסרת סבירות. זאת ועוד: התובעת התעקשה למסור גרסה חסרת סבירות על פיה היא נפלה מגובה של 50 מטר, הגם שברי שהנפילה לא יכולה הייתה להיות אלא בסדר גודל של 2 מטר. ככל שעסקינן בעדותו של הנתבע ברי שהיא לא העלתה ולא הורידה דבר, בהיותה עדות שמיעה מובהקת. מסתבר כי בחנותו של הנתבע עבדה בתו, אימאן. אימאן בלבד הייתה בחנות בעת האירוע, והיא זו שנחלצה לעזרתה של התובעת. משמע, היא בלבד יכולה הייתה למסור עדות רבת-ערך, גם אם לא ראתה את האירוע עצמו, ככל שעסקינן בתיאור זירת האירוע ובסיבה המיידית להתרחשות האירוע. עדותו של הנתבע, ביסודו של דבר, היא עדות מפי השמועה, דהיינו מפי אימאן שלא זומנה לעדות, ומשום כך היא אינה מעלה ואינה מורידה. ככל שעסקינן בעדותו של עווד, אף היא הייתה דחוקה ועלובה. מסתבר שאין עוררין שלאחר האירוע הותקן מעקה בטיחות. ישנה חשיבות רבה לשאלה מתי הותקן מעקה הבטיחות, ומה מידת הסמיכות של ההתקנה לאירוע האמור. ואולם עווד ציין כי אין לו מושג בנדון. הוא היה מהנדס "בחצי משרה", גילה חוסר בקיאות מוחלטת באשר לעניין האמור. הדבר האחד והיחיד שעלה מעדותו הוא שככל שקיימת חבות, היא נעוצה במועצה שהרי המקום בו נפלה התובעת, אינו קניינו של הנתבע, אלא שייך למועצה. 4. משעה שאלו הם פני הדברים, אף לנוכח עתירתה של התובעת בסיכום טענותיה ועדותו המפורשת של עווד, ברי לי שעליי לדחות את התביעה כנגד הנתבע. רק משום שהנתבע אינו עותר להשית הוצאות, אם על התובעת ואם על המועצה, אגב דחיית התביעה לא אזכה אותו בהוצאות. ועוד נהיר לי, יהא הדבר אשר יהא, כי אין עוררין שאכן התובעת נפלה במקום האירוע ונחבלה. הדבר עולה בעליל למקרא סיכום המחלה שצורף לכתב התביעה ממנו אני למד כי התובעת "לדבריה ביום קבלתה נפלה מגובה שני מטר נחבלה בגב". הדבר אף מתיישב עם תמונות המראות את זירת האירוע, והמצדיקות את הרציונאל בהתקנת מעקה הבטיחות, והרי ברי לי כי ככל שמעקה בטיחות היה מותקן, עובר לתאונה, התאונה לא הייתה מתרחשת. 5. בכל אלו לא סגי. עצם העובדה שהתובעת נפלה עדיין אינו מצביע, מאליו, על אודות מפגע לא סביר שגרם לנפילתה. אכן, רק בגדר חקירתה הנגדית טוענת התובעת כי במקום היה "קליפות של בננה ולכלוך" (עמ' 4 לפרוטוקול). ואולם אין בדעתי להכריע האם היה די בעדות קלושה זו על מנת לחייב את המועצה בחבות בנסיבות תיק זה. 6. מי שבסופו של דבר משחק לידיה של התובעת היא המועצה, בהתנהלותה הדיונית. הכיצד? בגדר סיכומי טענותיה הרחיבה המועצה חזית וציינה כי "התובעת לא הודיעה לעירייה את דבר קרות התאונה ורק כשנתיים לאחר האירוע הנטען על ידי התובעת נודע לעירייה עליו" (סעיף 10). ואולם נתון עובדתי מובהק זה, גם לא עלה מכתב הגנתה של המועצה ובעיקר לא נטען בתצהירו של עווד, שהרי הוא לא השכיל להמציא, ולו מסמך אחד ממרשמי המועצה, שמא עקב התנהלותה הרשלנית. לנוכח זאת עתר ב"כ התובעת להגיש סיכומי טענות משלימים. לסיכומים אלו צירף ב"כ התובעת חליפת מכתבים המטילה את האחריות על המועצה. מסתבר כי חרף שורה של מכתבים, לא זכה ב"כ התובע לכל מענה. משמע: אין בפניי התייחסות עניינית של המועצה באשר לנסיבות התאונה, שניתן היה לבדוק אותן, ולו לנוכח המכתבים האמורים. אין בפניי הכחשה של המועצה בגין הרשלנות המיוחסת לה. עתה, בגדר סיכומי התשובה מטעם המועצה, נטען כי התובעת הגניבה ראיות. המועצה שוגה והתנהלותה הדיונית אינה נאותה. אכן, אילו ב"כ התובעת, בגדר סיכום טענותיו הראשון, היה מתיימר לצרף המסמכים האמורים, היה פועלו נפסד ולא הייתי נדרש למסמכים אלו. מעבר לדרוש פליאה היא בעיניי על שום מה, אכן בגדר תצהירה של התובעת, לא צורפו המסמכים האמורים. ואולם משעה שהמועצה, על דרך הרחבת חזית בלתי מותרת, העלתה את הסוגיה כפלוגתא, היא האחרונה שיכולה לקבול על כך שכתוצאה מכך, בפתח שפערה המועצה-עצמה, נכנסה לרווחה התובעת בהגשת המסמכים האמורים. לכך חובר הנתון שהמועצה, ולו על דרך החילופין, בגדר סיכומי התשובה שלה אינה מספקת כל נתון אודות מכתבי תשובה למכתבי ב"כ התובעת. 7. לנוכח הנתונים האמורים נחה דעתי כי התובעת השכילה להוכיח את חבותה של המועצה. הנתון האמור אף חובר לכך שאין חולקין שהמועצה התקינה את המעקה, בסמוך לאחר אירוע התאונה. פשיטא משום שהמועצה השתכנעה, לאחר האירוע, כי עסקינן במעבר לא מגודר לבטח שגרם לנפילתה וחבלתה של התובעת. לנוכח הנסיבות איני רואה לייחס כל אשם תורם לתובעת. 8. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבע 1 ללא צו להוצאות. הנני קובע כי הנתבעת 2 נושאת באחריות מוחלטת לגרם התאונה ותוצאותיה. הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת, עד הנה, שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. נפילה