פיצויים מגרמניה - מעשי אלימות

להלן החלטה בנושא פיצויים מגרמניה על מעשי אלימות: החלטה 1. העורר, יליד 1931, מבסס את הערר על הטענה לקיומה של עילת נרדפות חדשה בגין מעשי אלימות נציונל סוציאליסטים, כלפיו וכלפי אמו. 2. ביום 28.12.99 פנה העורר אל המשיבה והצהיר שעקב הפצצה על העיר גאלאץ, נפלה פצצה על ביתו, אשר גרמה להוריו לכוויות קשות. אימו נפטרה בסמוך לכך ואילו אביו נפטר תקופה קצרה לאחר מכן. ביולי 2004 דחתה המשיבה את בקשתו. מכל מקום האירוע דנן אינו מהווה מעשה נרדפות בהתאם להגדרות חוק הפיצויים הגרמני. 3. ביום 25.9.05 הגיש העורר בקשה למתן החלטה חדשה בעילה שלא נדונה. את הבקשה תמך בתצהיר. בתצהירו טען, כי ננקטו נגד אימו וכנגדו מעשי אלימות. לטענתו, בתקופת הרדיפות נכנסו לביתם לובשי מדים, לאחר שפרצו את דלת הבית בכוח, משכו את אימו לחצר הבית והיכו אותה באגרופים. בנוסף, עת עזר לאימו למכור לימונים בדוכן שהיה לה בשוק, הגיעו לדוכן מספר לובשי מדים אשר שפכו את הלימונים. כן טוען העורר כי באחד הימים, הורו לו 3 אנשים לובשי מדים להכניס את ידו לתוך חור של צינור שהיה מונח בתוך הקרקע. לדבריו כשהבין שבצינור יש חשמל, נמלט מהמקום. העורר חזר ותאר את שנטען על ידו בבקשתו המקורית, כי עקב הפצצת ביתו, נכוותה אימו קשות ונפטרה לאחר זמן מה. ביום 14.11.05 דחתה המשיבה את בקשתו מאחר והעורר לא הוכיח טענות אלו אשר לא בא זכרן בתביעתו המקורית. 4. לאחר שניתנה לנו האפשרות להתרשם מהעורר ומאופן תיאורו את האירועים ולאחר עיון במסמכיו לא שוכנענו שעמד בנטל המוטל עליו וזאת לאור הסתירות ושינויי הגרסאות, הבאים לידי ביטוי הן בתצהיר המקורי שהוגש למשיבה, הן בתצהיר שצירף לכתב הערר וכלה בעדותו בפנינו כמפורט להלן: § בטופס ההצהרה המקורי מצהיר העורר שעקב נפילת פצצה על ביתו, נכוותה אימו קשות ונפטרה מכך. כמו כן הצהיר שאביו אף הוא נכווה בעקבות אותה פצצה ונפטר לאחר תקופה מסויימת. § בתצהיר התומך בבקשתו למתן החלטה חדשה חוזר העורר על אירוע נפילת הפצצה אך גורס כי רק אימו נפצעה ונפטרה עקב כך ואילו אביו נפטר מספר שנים לפני הרדיפות. כמו כן, הוסיף העורר וטען לשלושה ארועי אלימות שננקטו כלפי אימו (כמפורט לעיל) וכנגדו. § בעדותו בפנינו, ביום 6.9.06, סיפר העורר על אירועי האלימות (כמפורט לעיל) וחזר על אירוע הפצצה, פציעת אימו לנגד עיניו ופטירתה כעבור כחצי שנה לאחר מכן. העורר הדגיש כי אביו נפטר מספר שנים קודם לאירועי הרדיפות. 5. העורר ייחס את הסיבה לשינויי הגרסאות בעובדה שאת התצהיר המקורי כתב חברו, מר לאון ברוך ז"ל, וככל הנראה טעה כשכתב שאביו נפצע ונפטר עקב הפצצה שנפלה על ביתו. כמו כן טוען העורר שעו"ד קוריס, שהיה בא כוחו טיפל בענייניו וכתב מפיו דברים אך לא הקריא אותם בפניו ולפיכך קיים שוני בתאור ופירוט האירועים. 6. שוכנענו כי העורר מנסה להטיל האחריות לפתחם של אחרים, באופן שבלשון המעטה אין בו כדי לעורר אמון: בתצהירו מספטמבר 05', טען העורר כי עו"ד הוא שאחראי לטעויות בפניה המקורית ולאי ציון כל האירועים באותה פניה. דא עקא שעורך דין קוריס כלל לא ייצג את העורר באותה עת, בשנת 99', אלא משנת 02' בלבד. כשהוחוור הדבר לעורר, הטיל האשם על חברו, ליאון ברוך. 7. לא שוכנענו כלל מטענות העורר כי לעורך דין סיפר, גם אם מאוחר יותר, על כל האירועים. עו"ד אמון על טיפול בתיקים אלו, בכל פניותיו למשיבה התייחס עורך הדין רק לנושא ההפצצות ובלתי סביר שאילו היה העורר מספר לו על אותם אירועים שעלו בתצהירו מספטמבר 05', היה עורך הדין מתעלם מכך. 8. לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בכך שכל הטענות למעשי האלימות ולתחולת סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני עלו רק בשנת 05' וכלל התרשמותנו מהעורר ומהסבריו, לא נוכל לסמוך מימצא כלשהו על דבריו ואין אנו מקבלים ולו רכיב כלשהו מכל תיאוריו. 9. לאור האמור, הערר, על כל רכיביו, נדחה. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד. אלימותפיצוייםניצולי שואה