להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי של הנפגע: פסק דין 1. המערער, יליד 1953, הוכר כנכה בגין פגימות אורטופדיות ובגין פגימה נפשית, שמקורן בתאונת דרכים שארעה במהלך שירותו הצבאי ,ביום 9.1.85. 2. ועדה רפואית מחוזית מיום 19.2.04 דנה בבקשת המערער להערכה חוזרת של נכותו עקב החמרת מצב (בברך ימין וגב) וכן בבקשה לפי תקנה 9 לבחינת הקשר בין הנכות המוכרת לבין בעיה בברך שמאל. הועדה קבעה כי לא חלה החמרה במצב הפגימה בהשוואה לוועדה קודמת והשאירה על כנה את הקביעה של 1% . 3. הועדה שמעה את תלונות המערער. המערער נבדק על ידי הועדה. וכך נרשם , בין היתר: "אין כווץ שרירי גב. לבקשה לבצע כיפוף גב קדמי לא מבצע את הבקשה, לאחר מכן מבצע כיפוף גב כ-90 מעלות בצורה חופשית לחלוטין. בניסיון לבצע כיפוף בירכיים מפעיל שרירים להתנגדות ולא מבצע את התנועות לא בצורה אקטיבית ולא בפסיבית. בזמן עליה למיטת בדיקה, התלבשות והתפשטות הוועדה התרשמה על תנועות בירכיים מלאות." הועדה התרשמה שאין התאמה בין ממצאי בדיקה אוביקטיבית לבין תלונותיו. לדעת הועדה לא חלה כל החמרה במצב ברך ימין. לדעת הועדה חלה הטבה במצב הגב שכן נותרו כאבים ללא הגבלה בתנועה וללא חסר נוירולוגי ולכן קבעה בסעיף זה 1%. כמו כן קבעה כי אין קשר בין הנכויות המוכרות לבין הטענה הנטענת לגבי ברך שמאל. נכון ליום 19.2.04 למערער הנכויות הבאות: 5% בגין כאבים והגבלות תנועה בע"ש צווארי. 1% בגין חבלה בברך ימין ללא הגבלה. 1% בגין כאבים כרוניים בגב תחתון ללא הגבלה בתנועה (לפי ס' 37 (2) (ג). 1% בגין חבלת גולגולת ללא ממצא. 1% בגין כאבים בכתף שמאל לא ממצא וללא הגבלות בתנועה. 1% בגין חבלה בבית החזה, ללא הגבלה בתנועה או השפעה על הכושר הכללי. 20% בגין הפרעה נפשית עם הגבלה בינוני בכושר התפקוד. סה"כ -28% נכות משוקללת. 4. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה. המערער זומן לישיבה שתואמה ליום 23.5.05 ולא הופיע וכן זומן לישיבה ליום 7.7.05, ולא הופיע. ביום 13.6.06 נשלחה הודעה למערער כי הטיפול בענינו הופסק , בהעדר נסיבות מיוחדות, ועליו לפנות לקצין התגמולים ולהציג ראיות חדשות, אם הוא חפץ בקביעת החמרה. 5. המערער פנה לבית המשפט המחוזי אשר קבע בפסק דין מיום 20.11.06 כי הועדה הרפואית העליונה תזמן את המערער לדיון. 6. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 4.1.07, ונתנה החלטתה. החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני. 7. הועדה הרפואית העליונה מיום 4.1.07 שמעה את תלונותיו של המערער. המערער נבדק באופן יסודי על ידי הוועדה. הועדה עיינה בבדיקת מיפוי עצמות מיום 19.8.01 וכן בתוצאות בדיקת C.T מיום 11.7.01, 30.1.03, 20.6.06 . הועדה פרטה את ממצאי בדיקות אלו בפרוטוקול. כמו כן עיינה הועדה הרפואית העליונה בצילומי ברכיים מיום 22.6.05 שלא נראה בהם כל ממצא פתולוגי.כמו כן עיינה הועדה בחוות הדעת של ד"ר קרת, מיום 18.7.05 שהוגשה על ידי המערער. הועדה לא קבלה את ממצאיו של ד"ר קרת בקשר לע"ש תחתון ונרשם: " הועדה בדקה את התנועתיות במספר אופנים שאמורים לתת אותה מידה של מגבלה במידה וקיימת. בעמידה הודגם העדר מוחלט של תנועתיות ואילו בישיבה התנועתיות הייתה מלאה. גם תסמינים לגירוי שורשי בשכיבה היו קשים בשתי הרגליים ובישיבה לא הייתה תגובה שורשית כלל וכלל. גם במקרה זה הגירוי היה צריך לבוא לידי ביטוי בשני המקרים. ד"ר קרת מצא תחושה שמורה, ואילו בבדיקתנו דווח על ירידה של תחושה בכל הרגל, דבר שלא ניתן להסביר על בסיס נוירואנטומי ידוע". כך המשיכה הועדה את פרטי ממצאיה גם לגבי הברכיים, גם שם ניכרה העדר אמינות מטעם המערער. הועדה סכמה את ממצאי בדיקתה כך: " ....הממצאים אותם מציג בפני הועדה הנם מגמתיים. לנוכח זאת הועדה מקבלת את קביעת הועדה המחוזית וקובעת שלא חלה החמרה במצב הגב והברך הימנית. לענין הברך השמאלית, הועדה מקבלת את קביעת הועדה המחוזית שאין קשר בין נכותו המוכרת בברך ימין לתלונותיו בברך שמאל". 8. המערער טוען כי החלטת הועדה לא נומקה. אלא שהועדה נימקה את התייחסותה בצורה מפורשת. לתפישתה, התנהגות המערער במהלך הבדיקה היתה בלתי אמינה ומגמתית. לתפישת הועדה, המערער למעשה לא שתף פעולה באופן כן והוגן. ממצאי הבדיקה לא תאמו את תלונות המערער . כשמגיע נבדק לבדיקה, והתנהגותו איננה הוגנת וכנה באופן כה בוטה לפי התרשמות הועדה,(וכך גם בפני ועדה קודמת) אין למערער אלא להלין על עצמו. מסקנות הועדה הרפואית העליונה נסמכו הן על תוצאות הבדיקה הקלינית והן על תוצאות הבדיקות השונות הובאו בפניה. 9. בכך מתמצה למעשה הערעור על הקביעה הרפואית של הועדה. וראו לענין זה ברעא 9737/03 זיגלמן נ משרד הבטחון - השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M. R.I , על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 10. במהלך הדיון העלה לראשונה ב"כ המערער טענה חדשה, שלא בא זכרה בכתב הערעור או בנימוקי הערעור. ב"כ המערער טוען, כי למערער נקבעו בעבר 10% נכות לפי ס' 37 (7) (א). "חבלה בגב עם חשד לשבר דיסקוס L4 משמאל ללא הגבלות תנועה". קביעה זו היתה שרירה עוד קודם להחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 22.5.03. הוועדה הרפואית המחוזית מיום 19.2.04 שינתה סעיף זה לסעיף חדש 37 (2) (ג) (1) וקבעה 1% נכות. כבר כאן יאמר כי בפני הוועדה הרפואית העליונה שהתקיימה ביום 4.1.07 (אשר דנה בערעור על החלטת הוועדה המחוזית מיום 19.2.04) לא הועלתה כל טענה כזו, ולכן גם לא נידונה. ממילא מתייחסת הטענה להתנהלות הועדה המחוזית, שהערעור כאן איננו מתמקד בה. די בכך כדי ליתר את הדיון בטענה זו, אך גם לגופם של דברים אין מקום לטענה. 11. ס' 37 (7) (א) הישן קבע כך: "(7) הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני א. בצורה קלה 10% בצורה בינונית 20% בצורה קשה 30%". ואילו הסעיף החדש הינו ס' 37 (2) (ג): "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני I. כאבים כרוניים, מתועדים, ללא ממצא אורגאני וללא הגבלות תנועה 1% II. הגבלה מזערית 5% III. הגבלה קלה 10% IV. הגבלה בינונית 20% V. הגבלה קשה 30%." כאמור, הקביעה הקודמת של נכות המערער, עוד טרם הוועדה מיום 19.2.04, ציינה בפירוש, כי מדובר במצב ללא הגבלות תנועה. משמצאה הוועדה מיום 19.2.04 והוועדה הרפואית העליונה מיום 4.1.07, כי המערער מציג מצב מגמתי שאינו מתאים לתנועתיות שהוא מגלה ללא תשומת לב, וכי איננו אמין במהלך הבדיקה, הגיעה למסקנה כי אין כל החמרה במצב הגב. מכאן שהמצב מתאים לנכות ללא כל הגבלת תנועות, ואין לראות בשינוי נוסח התקנה את הגורם להפחתת הנכות של המערער. 12. הערעור נדחה. צבאתאונת דרכיםשירות צבאי