1. התובע עבד מטעם הנתבעת, שהיא חברה העוסקת באספקת שירותי כוח אדם, במפעל "כתר פלסטיק" מחודש 1.07 עד לחודש 10.07. 2. בתביעה דרש התובע לחייב את הנתבעת בגין פדיון חופשה ודמי חגים. כן, טען התובע כי מכוח ההסכם הקיבוצי בענף עבודות הפלסטיקה החל על עובדי מפעל כתר, שחל על התובע לפי הוראת סעיף 13 (א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן:"החוק") על הנתבעת היה לבטח את התובע ביטוח פנסיוני ומשלא נעשה כך, על הנתבעת לשלם לו פיצוי בגובה ההפרשה, בשיעור 6% מהשכר. כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהפרשי שכר, בגין סכומים שנוכו משכרו: סך של 543 ₪ בחודש 3.07 תחת השם "חוז", סך של 60 ₪ בחודש 4.07 וסך של 140 ₪ בחודש 7.07 שניהם תחת תיאור "פיקדון". 3. הנתבעת הסכימה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי התובע זכאי לתשלום בגין פדיון חופשה ודמי חגים (סה"כ 1,653.25 ₪) סכום ששולם בד בבד עם הגשת כתב ההגנה. 4. לטענת הנתבעת, חל עליה צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם אשר על פיו על הנתבעת לבטח את עובדיה בתום 9 חודשי עבודה, כאשר התובע עבד אצלה 9 חודשים ו-10 ימים בלבד. באשר לניכויים משכר העבודה, הסבירה הנתבעת כי זה שמופיע תחת תיאור "חוז" הינו תיקון לשכר המגיע לתובע. יתר הסכומים שנוכו הם בגין ביגוד ונעליים שהתובע לא החזיר. 5. בדיון אשר התקיים בתיק הודיע ב"כ התובע כי לאחר שהתקבלה המחאה על סך של 1,653 ₪ עבור פדיון חופשה ודמי חגים, אין לו יותר תביעה בגין רכיבים אלה. כן קיבל ב"כ התובע את הסבר ב"כ הנתבעת לגבי הסכום שנוכה תחת תיאור "חוז" וביקש למחוק רכיב זה מהתביעה. ב"כ הצדדים הודיעו בדיון כי המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא לגבי התביעה להפרשות לפנסיה, כאשר הם ביקשו שהות על מנת לנסות להגיע להסדר ואם לא כן, יוגשו סיכומים בכתב (מאחר ולא קיימת מחלוקת עובדתית בתיק). ב"כ הצדדים הודיע לאחר מכן כי לא הצליחו להגיע להסכמה, הוגשו סיכומים בכתב והתיק הועבר להכרעה. 6. יש לציין כי לא הייתה הסכמה מפורשת באשר לתביעה בגין החזרי ניכויים עבור ביגוד, אבל לאור ההסכמה הדיונית ומאחר וב"כ התובע לא חזר על דרישה זו בסיכומיו, יש להבין כי התביעה בגין רכיב זה נמחקה וההכרעה תתייחס רק לתביעה להפרשות לפנסיה. 7. העובדות המשמשות בסיס להכרעה: התעוררה מחלוקת קטנה באשר לתקופת העבודה של התובע. לגרסת התובע, הוא עבד החל מ-1.1.07, ולגרסת הנתבעת החל מ-15.1.07, כאשר לגבי סיום העבודה אין מחלוקת: 25.10.07. מאחר ובתלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת מופיע כמועד תחילת העבודה: 1.1.07, ואותם מסמכים מהווים כלפי הנתבעת ראיה לכאורה שלא נסתרה, אנו קובעים כי תקופת העבודה של התובע היא מ-1.1.07 עד 25.10.07 (9 חודשים ו-25 ימים). התובע עבד בכל התקופה במפעל כתר פלסטיק - עליו חל הסכם עבודה קיבוצי כללי לתעשיית הפלסטיקה, המחייב בהפרשה לפנסיה לאחר שלושה חודשי עבודה, רטוראקטיבית לתחילת העבודה של העובד. הנתבעת חברה באיגוד ארצי של החברות למשאבי אנוש וחל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין האיגוד הארצי של החברות למשאבי אנוש לבין הסתדרות העובדים הלאומית וההסתדרות הכללית החדשה וארגון החברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל מיום 16.2.04 ומספרו 7003/2004 בפנקס ההסכמים הקיבוציים. הוראות ההסכם הקיבוצי הורחבו בצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, שלגבי הוראותיו נדון בהמשך. הנתבעת לא הפרישה כלל עבור התובע לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים. 8. דיון והכרעה: צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם קובע לעניין הסדר פנסיוני והפרשות לקופת גמל: 8.13.1 כל העובדים יבוטחו בקרן פנסיה מקיפה ומצטברת שקיבלה אישור משרד האוצר, אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון, שתיקבע כאמור בס"ק 8.13.4 (להלן-"הקרן" או "קרן הפנסיה") וזאת בתוך תשעה (9) חודשי עבודה בחברה אחת או במקום עבודה אחד או אצל מעסיק בפועל והכל בכפוף לאמור בסעיף זה להלן (להלן בסעיף זה:"תקופת ההמתנה"). 8.13.4 לגבי עובד המועסק במקום עבודה בו קיים ביטוח פנסיוני ו/או קופת הגמל ינהגו לפי הנהוג באותו מקום עבודה. היה ואין במקום העבודה ביטוח פנסיוני - תהא הקרן בה יבחר העובד. עובד, אשר קיים לגביו הסדר ביטוחי קודם, לרבות אצל חברת ביטוח בביטוח הידוע "כביטוח מנהלים" (להלן:"ביטוח מנהלים"), יבוטח באותה הקרן או ביטוח המנהלים אלא אם ביקש מהחברה, בכתב, להיות מבוטח באותה קרן שבה מבוטחים שאר העובדים מכוח סעיף קטן זה. סעיף 13 לחוק קובע: א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי העניין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולוותק בעבודה אצל המעסיק בפועל. (ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו לפי ההוראה שהיא לטובת העובד; לענין סעיף קטן זה, "הסכם קיבוצי" - לרבות הסכם קיבוצי החל על עובדים מכוח סעיף קטן (א) או הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה אצל קבלן כוח האדם. (ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובלבד שהסכם כאמור הורחב בצו הרחבה, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לענין זה. לגרסת ב"כ התובע, בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק, כאשר שני הסכמים קיבוצים חלים על העובד, תחול ההוראה שהיא לטובת העובד, שהיא במקרה זה ההוראה שבהסכם קיבוצי בתעשיית הפלסטיק, אף כאשר קיים צו הרחבה בהתאם להוראות סעיף 13 (ג). אולם, סעיף 13 (ג) קובע כי הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו מוסדרים בהסכם קיבוצי שהורחב בצו. משמעות הסעיף היא כי הוראות ההסכם הקיבוצי, החלות על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם לא יחולו ולכן, לא מתעוררת שאלה של ברירת הדין, אלא צו ההרחבה גובר. אפשר למצוא רציו לאותה הוראה, שהיא לכאורה לא לטובת העובד, בכך שכאשר מדובר בהסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו, התוקף המשפטי הוא של חקיקה משנה (תקנה) והשר הממונה (שר התמ"ת) ערך בדיקה של הוראות ההסכם בכללותן והגיע למסקנה שיש הצדקה להרחיבן על הענף המדובר. בשל כך, אנו סבורים כי הפרשנות הנכונה היא כי במקרה של קיום של צו ההרחבה, על פי סעיף 13 (ג) לחוק, לא חל כלל סעיף 13 (א)- הסכם החל על המעסיק בפועל - ולא מתעוררת שאלה של ברירת הדין. טענה אחרת של ב"כ התובע היא כי גם לפי סעיף 8.13.4 לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם יש לנהוג לפי "הנוהג הקיים במקום העבודה" ובענייננו, לפי הדין החל בענף הפלסטיקה. גם בנקודה זו אנו סבורים כי הדין עם הנתבעת. הסעיף צריך להקרא בשלמותו, והוא מתייחס לזהות הקופה או המבטח ולא לתקופת הביטוח, שנקבעה בסעיף 8.13.1: בתום 9 חודשי עבודה בחברה אחת או במקום עבודה אחד. לאור זאת, אנו סבורים כי על הנתבעת היה להפריש עבור התובע לאחר תום 9 חודשי עבודה - בגין חודש 10.07 בלבד. בהתחשב כי באותו חודש התובע עבד 25 ימים, ולא הוגש תלוש שכר, אנו רואים לנכון לחשב לפי 186 שעות יחסית למספר ימי העבודה (25/31) לפי ערך שעה 19.95 ₪. על פי שיעור ההפרשה של 6% על הנתבעת היה להפריש בגין אותו חודש סך של 179.55 ₪. 9. לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 179.55 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מ-1.11.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בהתחשב כי הסכומים המגיעים לתובע בגין פדיון חופשה ודמי חגים שולמו לאחר הגשת התביעה ובהתחשב בתוצאה אליה הגענו, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו. 10. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין. ניתן היום ח' באדר, תשס"ט (4 במרץ 2009) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ-שופטת מר יוסף לוי מר אסדי רבאח נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) צו הרחבהאספקהצוויםחברות כוח אדם