התובעת ילידת שנת 1943, הגישה ביום 14.12.05 תביעה לקצבת זיקנה. ביום 19.12.05 דחה פקיד התביעות את התביעה. 'סיבת הדחייה' היתה "אינך תושבת ולא היית תושבת ישראל, בהגיעך לגיל זקנה. ניתן לחדש את התביעה אם וכאשר תחזרי להיות תושבת ישראל". על רקע זה הגישה התובעת ביום 7.6.06 תביעה פורמלית לקצבת זיקנה. כתב התביעה הסופי הוגש ביום 4.12.07. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 25.6.08, לבקשת התובעת התאפשר לה להמציא מסמכים נוספים, ואלה הומצאו ביום 16.11.08. לאחר מכן ניתן צו לסיכומים. סיכומי התובעת הוגשו ביום 28.1.09 וסיכומי הנתבע ביום 23.3.09. במסגרת הכנת פסק הדין הסתבר כי המסמכים שהומצאו ע"י התובעת ביום 16.11.08 אינם קריאים, וביום 23.4.09 נתבקשה התובעת להמציאם בשנית. המסמכים הומצאו שוב ביום 13.5.09. ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו, כפי שהן עולות מהראיות: התובעת, ילידת 23.10.03, עבדה בשנים 1963 - 1986 במשרד החינוך ובעיריות רמת השרון ותל אביב. התובעת התגרשה פעמיים (1966 ו- 1999) ומכרה, ככל הנראה בשנת 1999, את דירתה בישראל. מנישואיה הראשונים יש לתובעת בת המתגוררת בישראל. בין לבין, בשנת 1992 עברה התובעת לארה"ב לשם השלמת לימודי הדוקטורט בעיר ניו יורק. התובעת קיבלה את התואר בשנת 2001. עד אז היא התגוררה בארה"ב. לפני קבלת התואר נישאה התובעת בשלישית בארה"ב והמשיכה להתגורר בניו יורק. בין לבין קיבלה התובעת אזרחות אמריקאית. לטענת התובעת ביום 3.12.02 היא חזרה להתגורר בישראל. ביום 15.12.02 הגישה התובעת תביעה לקצבת זיקנה (נת/1), אשר נדחתה מן הטעם שהתובעת לא הגיעה לגיל 60 (נת/2). ביום 17.6.03 הוכרה התובעת כ'תושב חוזר' (נספח ב' לתצהיר התובעת). ביום 6.7.03 הגישה התובעת תביעה חוזרת לקצבת זיקנה (נת/3), התביעה אושרה בחודש 3/04 רטרואקטיבית החל מיום 1.11.03 - מועד תחילת הזכאות הראשון. מהמסמכים שהוגשו ע"י התובעת (מס' 11 - 15) עולה כי קצבת הזיקנה שולמה עד לחודש 12/05 (הודעת הנתבע מיום 1.7.08). בחודש ספטמבר 2005 החלה התובעת לקבל פנסיית זיקנה בגין עבודתה במשרד החינוך וברשויות מקומיות (מסמך 16). בסמוך לפני חודש 12/05 ונוכח פירוט הכניסות והיציאות של התובעת מישראל (נת/4) פנה פקיד התביעות לתובעת בבקשה למילוי שאלון לקביעת תושבות לתושבים יוצאים/חוזרים (נת/5). התובעת מילאה את השאלון וכתבה בו בסעיף ד' את הדברים הבאים: "בנספח ציינתי כי הנני תושבת ישראל ורואה בישראל את מכרז חיי, אבי בתי ונכדי חיים כאן, שנים רבות עבדתי בהוראה ושילמתי בטוח לאומי כי תמיד ראיתי עצמי כתושבת מחוייבת. לצערי, אינני יכולה להתקיים ללא הכנסה. אני גרושה וקצבת זקנה אינה מאפשרת קיום. משנת 2003 העתקתי את מגורי לארץ אבל לא מצאתי עבודה למרות הכשורים המקצועיים שלי. בעל כורחי אני נאלצת למכור את הידע שלי בחו"ל, שם אני מוצאת מקור הכנסה, וחוזרת לכאן בכל זמן חופשי, מספר פעמים בשנה. מצב זה גורם לי סבל נפשי ורגשי, כי בסופו של דבר הגיל, יעשה את שלו ואהיה חייבת לחזור לצמיתות." לשאלון צרפה התובעת מכתב שחוזר בעיקרו על הדברים הנ"ל (נת/6). לאחר מילוי השאלון הודע לתובעת כי תביעתה לקצבת זיקנה נדחית מאחר שלא היתה תושבת בהגיעה לגיל זיקנה. הזכאות נשללה רטרואקטיבית (הודעת הנתבע מיום 1.7.08). השאלה שלפנינו היא האם התובעת היא בבחינת תושבת, במועד הזכאות לקצבת זיקנה - 11/03. לאחר ששקלנו את כלל הראיות אנו סבורים כי אין לראות התובעת כתושבת, ואלה טעמינו: התובעת טוענת בסיכומיה כי עלתה לישראל ב- 12/02, לאחר שאמה נפטרה. טענה זו אין בידינו לקבל. בתצהירה טענה כי הגיעה לישראל ביום 3.12.02, ולא נטען כי עלתה לישראל. כך או כך - טענה זו לא ניתן לקבל מכמה טעמים (ובשל הטענה נתייחס לענין הגם שממילא המועד הקובע לבחינת הזכאות הוא 1.11.03): בשאלון לתושב חוזר (הנוסח שצורף כמסמך 5) מצויין כי התובעת שהתה בחו"ל מחודש יוני 1992 ועד לחודש יוני 2003. דהיינו, גם התובעת לא ראתה עצמה עד לחודש 6/03 כתושבת ישראל. מעיון הפירוט הכניסות והיציאות מישראל (נת/4) עולה כי אמנם בשנת 2002 שהתה התובעת בישראל יותר מבשנים עברו (22.3.02 - 12.4.02, 17.6.02 - 30.6.02, 23.10.02 - 2.12.02), אך דווקא מיום 3.12.02 היום בו נטען כי 'עלתה' לישראל, שהתה התובעת בחו"ל במשך תקופה רצופה של מעט למעלה מחצי שנה (עד ליום 17.6.02, המועד בו ביקשה מעמד של תושב חוזר). כל הפעולות של התובעת אליהן היא הפנתה לא קדמו לחודש 6/03: ביום 11.6.03 הזמינה התובעת הובלה של מיטלטלין מארה"ב לישראל (מסמך מס' 19 - התאריך נראה בחבילה הראשונה שהוגשה). ביום 17.6.03 קיבלה התובעת מעמד של תושב חוזר, וביום 18.6.03 הגיעה לישראל (נת/4). ביום 19.6.03 רכשה התובעת מנוי לשירותי האינטרנט (מסמך מס' 9). ביום 23.6.03 הגישה התובעת למשרד לקליטת עליה בקשה להעברת תשלומי סיוע (מסמך 1). ביום 25.6.03 נרשמה התובעת בשירות התעסוקה כדורשת עבודה. בהמשך היא התייצבה בשירות התעסוקה בימים 22.7.03, 10.8.03 ו- 7.10.03 (מסמכים מס' 7). ההצטרפות לשירותי מכבי מגן החלה מחודש 8/03 (מסמך מס' 10). רק ביום 1.12.03 חתמה התובעת הסכם לשכירת חדר בדירת המגורים של אביה ברמת השרון (מסמך 3). להסכם זה נתייחס בהמשך. אמנם חשבון הבנק נפתח ביום 1.11.02 (מסמך מס' 8), אך פתיחתו לא מעידה על נוכחות בישראל והיא נעשתה ככל הנראה לצורך התביעה הראשונה לקצבת זיקנה (נת/1). מן המקובץ עולה כי קודם לחודש 6/03 התובעת לא עשתה כל פעולה ממשית המצביעה על העתקת מרכז חייה לישראל. מן הראיות עולה כי לכאורה החל מחודש 6/03 ביצעה התובעת פעולות ממשיות המצביעות על העתקת מרכז חייה מארה"ב בחזרה לישראל. אנו מציינים לכאורה - כיוון ששאלת התושבות היא שאלה עובדתית משפטית וצריכה להבחן בשים לב למכלול הראיות. ומן המכלול, כפי שיפורט להלן, לא ניתן להגיע למסקנה כי התובעת הוציאה מן הכח אל הפועל את כוונתה להשתקע בישראל, ונסביר: התובעת לא מכרה את דירתה בניו יורק טרם מועד 'העליה'. למעשה זו נמכרה רק בחודש 1/04, ונראה כי המכירה קשורה יותר למעבר התובעת לעבוד ולהתגורר בקונטיקט, מאשר עם עליה לישראל. התובעת הציגה כתובת מגורים בבית אביה, על פני הדברים "הסכם השכירות" תמוה ואינו מן הנפוצים. במיוחד נוכח העובדה שבהזמנה להעברת המטלטלין לישראל מצויינת כתובת בתל אביב; נוכח העובדה שההסכם נערך רק ביום 1.12.03 - כמעט חצי שנה לאחר העליה לישראל; נוכח העובדה כי בהסכם צויין שדמי השכירות יהיו 2,100 ₪ לחודש והם ישולמו בהמחאות דחויות - בעוד שבעדותה נטען כי אין לה אסמכתאות לתשלום וכי תשלומי השכירות היו רק עבור הוצאות האחזקה של הבית. מנת/4 עולה כי כבר ביום 16.9.03 חזרה התובעת לארה"ב ושהתה שם עד ליום 6.12.03. לטענת התובעת הדבר נבע מכך שכל ניסיונותיה למצוא מקום עבודה עלו בתוהו והיא הגיעה למסקנה שלא תוכל להתפרנס בישראל, לכן נאלצה לחפש תעסוקה בארה"ב. לטענתה בזמן ששהתה בארה"ב בחודשים הנ"ל היא חיפשה עבודה בישראל ב'התכתבות', אך טענה זו לא נתמכה בשום ראיה לחיזוק. זאת ועוד, כעולה מעדותה כבר בחודש 9/03 קיבלה התובעת את ההצעה לעבודה בקונטיקט. הצעה שהיא נענתה לה ובעקבותיה היא החלה לעבוד בקונטיקט בחודש 2/04. לפיכך, נראה שלמעשה מכירת הדירה בניו יורק (8.1.04, רא' מסמך מס' 17) מתיישבת יותר עם המעבר לקונטיקט מאשר עם המעבר לישראל. התובעת חזרה לישראל ביום 7.12.03 ושהתה כאן עד ליום 25.2.04 (נת/4), אך מאז (26.2.04) היא חזרה לארה"ב והיא עובדת ומתגוררת בקונטיקט ומגיעה לישראל לביקורים קצרים (אוגוסט 2004, דצמבר 2004, אוגוסט 2005, דצמבר 2005). מעבר לדרוש נוסיף ונציין שהתובעת נישאה כאמור בשנת 2001, ולא נטען על ידה כי התגרשה או כי בן זוגה עלה גם הוא לישראל. אך גם אם נניח שהתובעת התגרשה גם בנישואים אלה, לא יהיה בכך כדי לשנות ממסקנתנו הנ"ל. טרם נעילה ראוי לציין שככל שהתובעת תהפוך בעתיד לתושבת ישראל, הרי שנוסח החוק כנוסחו היום תבחן זכאותה לקצבת זיקנה באותו מועד. סוף דבר, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום ח' באב התשס"ט (29.7.2009), בהעדר הצדדים. נ.צ (ע) נילי שביט איטח אילן - שופט קצבת זקנהתושב חוזרשאלות משפטיות