סעיף 11.441 לתקשי"ר קובע כי לגבי דרגות 43 ואילך נדרשים תואר אקדמי וניסיון בתחום המקצועי הספציפי. ליד מספר שנות הניסיון הנדרשות מופיעה כוכבית, והערה בצידה: ”שנות ניסיון מינימליות בתחום הספציפי מתוך סה"כ שנות הניסיון". על פי הלכת אייזיק (ע"ע 300256/98 אורי אייזיק – תה"ל בע"מ, פד"ע לו 817) והלכת טויטו (ע"ע 300267/98 טויטו – מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר בע"מ) מי שעבדו במעמד של "עצמאי" או "משתתף חופשי", וקיבלו, ככאלה, תשלומים גבוהים בהרבה ממה שהיו מקבלים כשכר עבודה, והם מוכרים כעובדים מכוח פסק דין, יש לערוך חישוב של הסכום שהתקבל בפועל אל מול הסכומים שהיו מקבלים כעובדים, ולערוך קיזוז בין הסכומים ששולמו ביתר לבין הסכומים הנתבעים בגין הזכויות הסוציאליות השונות (ע"ע (ארצי) 545/05 מאיר יאיר חיון מור – מ"י). ##להלן פסק דעו בנושא מתח הדרגות עובדי מדינה הזכאים לגשת למכרז פנימי:## 1. ראשיתה של תביעה זו בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, הקובע כי התובעות ימשיכו בעבודתן בלשכת המדען הראשי (להלן – הלשכה) במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן – משרד התמ"ת) עד למתן פסק הדין בתיק זה ועד בכלל. התובעות הוסיפו וביקשו לקבוע כי המשיבה אינה רשאית לפגוע בהן פגיעה כלשהי, וכי עליה להימנע מכל מעשה שיפריע להן במילוי תפקידן, וכי ההליכים במכרז מס' 17/04, שפרסמה הלשכה, יוקפאו או לחלופין כי תצא הבהרה למתמודדים הפוטנציאליים בדבר מעמדן של התובעות. בתגובה לבקשה הודיעה הנתבעת 1 (להלן – המדינה) כי ההתקשרות עם הנתבעים 2 ו-3 תימשך עד לסוף השנה שבה הוגשה הבקשה, ובתקופה זו תיבחן שאלת מעמדן של התובעות. בסופו של דבר נמחקה הבקשה, והתובעות, כמו גם עובדים נוספים בלשכה, נקלטו כעובדי מדינה ביום 1.11.2005. תביעתן של התובעות, שהינה נשוא פסק דין זה, הינה למתן צו הצהרתי המורה למדינה ליתן לתובעות מעמד של עובדות קבועות בשירות המדינה מתחילת מועד העסקתן בלשכה, ולשלם להן הפרשי שכר. 2. אלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. התובעת 1 (להלן – רויטל) עבדה בפועל בלשכה משנת 1995, והתובעת 2 (להלן – סיגלית) – משנת 1988. ב. במהלך השנים קיבלו התובעות את משכורותיהן ממשרדי רואי חשבון שונים, ובהם משרדי הנתבעים 2 ו-3. ג. עד שנת 1992 שולמה משכורתה של סיגלית באמצעות משרד רואי חשבון כץ את יצחקי ושות'. במועד זה קיבלה סיגלית פיצויי פיטורים, וממועד זה שולמה משכורתה באמצעות משרד רו"ח יצחקי ושות', ואחר כך באמצעות הנתבע 3. ד. משכורתה של רויטל שולמה תחילה באמצעות משרד רו"ח יצחקי ושות', ואחר כך באמצעות משרד רו"ח שחם ושות'. בשנת 1999 קיבלה רויטל פיצויי פיטורים באמצעות משרד זה, ולאחר מכן שולמה משכורתה באמצעות הנתבע 2. ה. בין השנים 1999 ועד 2001 עבדה רויטל כמתמחה במשרד רו"ח מספר שעות, יומיים בשבוע. עבור התמחות זו קיבלה רויטל תשלום נפרד ממשרד רו"ח. ו. ביום 1.11.2005 נקלטו התובעות כעובדות מדינה בחוזים מיוחדים למילוי מקום לפי תקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך-1960 (ראו הודעת המדינה מיום 18.12.2005). ז. רויטל נקלטה בתפקיד ראש ענף בדרגת שיא 18 בדירוג המינהלי (משרה במתח דרגות 16-18), וסיגלית נקלטה בדרגת השיא 41 בדירוג מח"ר (משרה במתח דרגות 39-41) בתפקיד מרכזת בכירה. 3. בטרם נפנה לדון בטענות הצדדים נציין כי לאחר הגשת סיכומי המדינה הגישו התובעות בקשה להוציא ראיות חדשות שצורפו לסיכומי המדינה. הבקשה נשלחה לתגובת המדינה, אולם זו האחרונה לא טרחה להגיב לבקשה, ומשכך נעתרנו לבקשה ביום 21.10.2007. המדינה אמנם הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, אולם איננו רואים מקום לעשות כן. המדינה לא מילאה אחר ההחלטה מיום 10.5.2007, ולא הגישה מסמכים כפי שנקבע שם. כמו כן לא הגיבה על הבקשה במועד. בנסיבות אלה אין מקום לשינוי ההחלטה בדבר הוצאת הראיות הנוספות מתיק בית הדין. 4. ואלה טענות התובעות: א. התובעות ביצעו תפקידים המהווים חלק אינטגרלי מעבודת הלשכה, היו חלק בלתי נפרד ממצבת העובדים בה, השתלבו בעבודתה של זו האחרונה, וענו על כל הסממנים המצביעים על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינן לבין המדינה. ב. קליטתן של התובעות כעובדות מדינה מלמדת כי המדינה מודה דה-פקטו כי אכן התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, מאחר שהתובעות מבצעות אותה עבודה שביצעו במשך שנים רבות. ג. ההסכמים שנחתמו בין המדינה לבין משרדי רו"ח אינם רלבנטיים לענייננו, שכן התובעות לא היו צד להסכמים אלה, ההסכמים לא הועברו אליהן, והן לא היו מודעות להם בטרם החלו ההליכים לפיטוריהן. יתר על כן, ההסכמים לא צורפו לתצהיר הנתבעת, ואינם נמצאים בפני בית הדין. ד. המדינה, שפעלה בניגוד לדין בהעסיקה את התובעות באמצעות משרדי רו"ח, לא העניקה לתובעות את כל הזכויות שלהם זכאים עובדי מדינה, ואף פגעה בזכויותיהן בשל קיומו של הליך זה. על המדינה להעניק לתובעות את הזכויות הנ"ל ממועד תחילת עבודתן. ה. התקן של התובעות צריך להיקבע בהתאם לכללים החלים על עובדים קבועים, ובהתאם לוותק שלהן. אין להחיל על התובעות את הכללים החלים על מי שנקלט בעקבות מכרז חיצוני. 5. מנגד טוענת המדינה טענות אלה: א. עד לקליטת התובעות בשירות המדינה, בשלהי שנת 2005, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינן לבין המדינה, שכן התובעות עבדו עד לשנה זו במשרדי רואי החשבון. כמו כן בקליטתן אין משום הודאה בזכויותיהן כעובדות מדינה באופן רטרואקטיבי. ב. העסקתן של התובעות כעובדי משרדי רו"ח מוסדרת בהסכמים שנחתמו בין המדינה למשרדים אלה, ושכרן שולם על ידי האחרונים. כמו כן השירותים שנתנו התובעות, סופקו למדינה מן החוץ במשך שנים רבות. ג. התובעות לא התנהגו כעובדות מדינה. הן לא קיבלו על עצמן התחייבויות ומגבלות המוטלות על עובדי מדינה במסגרת התקשי"ר, ולא היו כפופות לדין המשמעתי החל על עובדי מדינה, שכן התובעות השלימו את התמחותן ואף למדו לתואר בתקופה שבה נתנו שירותים למדינה. כמו כן בחרו התובעות שלא לגשת למכרזים חיצוניים, ולא פנו בדרישה כנה ורצינית להפוך לעובדות מדינה. התובעות נהנו מצורת העסקתן, שלא כללה מגבלות של עובדי מדינה, ומכאן שבחרו בשיטת העסקה זו. ד. באשר לטענה התובעות כי הן זכאיות לדרגה ולזכויות שונות כאילו עבדו בשירות המדינה במשך שנים רבות, הרי אף אם נקלט מאן דהוא כעובד מדינה אחרי שנים רבות שבהן נתן שירותים למדינה, אין משמעות הדבר כי המדינה חייבת או אף רשאית לשבץ את העובד בדירוג ובדרגה הסותרים את הדין החל על עובדי מדינה, או תוך דילוג על הליכי מינוי מקובלים המעוגנים בתקשי"ר. ה. טענת ההפליה של התובעות לא הוכחה. 6. האם היו התובעות עובדות מדינה מתחילת עבודתן ועד 1.11.2005? כעולה מטיעוני המדינה המפורטים לעיל, טוענת המדינה כי התובעות לא היו עובדות מדינה עד ליום 1.11.2005, אלא עובדות של הנתבעים 2 ו-3. בחקירתה הנגדית שבה ב"כ המדינה וביקשה מהתובעות לפרט את תקופת עבודתן אצל נתבעים אלה (ראו למשל ע' 11 ש' 17-27, ע' 20 ש' 1-9). היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי תיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהוויתן (דב"ע נה/145-2 מ"י – בוכריס, פד"ע לו 1). בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעות היו והינן במעמד של "עובדות", אולם מתעוררת השאלה מי היה המעביד של התובעות עד שנקלטו כעובדות מדינה. גם שאלה זו תוכרע על פי עובדות המקרה כהווייתן, ולא על פי הכינוי שנתנו להן הצדדים. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי מדובר במתכונת העסקה משולשת. התובעות עבדו בפועל אצל מעביד מסויים, אך נטען כי לאמיתו של דבר היו עובדות של מעביד אחר. פסק הדין המנחה בסוגיה זו הינו דב"ע נב/142-2 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535. שם נפסק כי בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך טענה זו, ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו. מכאן, שעל המדינה מוטל הנטל להוכיח כי אף שהתובעות עבדו בפועל בלשכת המדען הראשי, הן היו עובדות של הנתבעות 2 ו-3, וכי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעות. 7. לבחינתה של השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעות לבין המדינה עלינו לפנות למבחן הרווח והמקובל לבחינת מעמדו של "עובד", שהינו המבחן המעורב. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, המורכב משני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. מבחני משנה נוספים הינם: מבחן הקשר האישי; כפיפות; אספקת ציוד וכלים לצורך ביצוע העבודה; דרך ניכוי מס הכנסה במקור; תשלום מס ערך מוסף ודמי ביטוח לאומי; בלעדיות במסגרת שעות העבודה; התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו (מ' גולדברג, "עובד ומעביד – תמונת מצב", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב ) 19;נ ס' אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית"; ספר מנחם גולדברג (תשס"א) ע' 22; ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד נ' מיכה חריש ואח';וע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור. בראש ובראשונה נדגיש כי בענייננו התקיים קשר רצוף, סדיר וממושך בין התובעות לבין המדינה, ולכך יש לייחס משקל רב. רויטל עובדת בלשכה משנת 1995, היינו במשך כ-13 שנה, וסיגלית – משנת 1988, היינו כ-20 שנה. כמו כן עולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו כי התובעות השתלבו בעבודת הלשכה (סעיף 18 לתצהיר סיגלית), קיבלו הוראות מעובדי הלשכה (ע' 12 ש' 24-27, סעיף 13 לתצהיר רויטל), שכרן נקבע על ידי הלשכה (סעיף 16 לתצהירי התובעות), הן עשו שימוש בציוד של הלשכה, והיה להן שם מקום עבודה קבוע (ע' 12 ש' 14-15), עמדת מחשב ומקום חניה (סעיף 12 לתצהירי התובעות). התובעות אף החתימו כרטיס נוכחות, ומילאו דו"ח שעות זהה לזה שמילאו עובדי המשרד (סעיף 14 לתצהיר סיגלית). התובעות לא היו היחידות שעבדו במתכונת זו בלשכה, והוכח כי המדינה היתה מעורבת בקליטת עובדי הלשכה שעבדו באמצעות רו"ח ובפיטוריהם (ע' 35 ש' 11-14). יש לדחות את טענת המדינה כי התובעות עסקו במשימות שכלל לא היו מבוצעות על ידי עובדי המדינה, כי אם על ידי נותני שירותים חיצוניים (סעיף 7 לתצהיר יפה סולימני). טענה זו לא הוכחה אף לא לכאורה. ההיפך הוא הנכון. מתצהירה של רויטל עולה כי תפקידה הינו חלק אינטגרלי מעבודת הלשכה. רויטל הינה מנהלת מחלקה משנת 2000, והיא ממונה על עובדת קבועה של המדינה (סעיף 3 לתצהירה), וכך גם סיגלית (סעיפים 4 ו-5 לתצהירה). לא הובא בפנינו עובד מעובדי הלשכה כדי לבסס את טענת המדינה, כי אכן מדובר במטלות שבוצעו באמצעות מיקור חוץ, מה גם שהעדה מטעמה, יפה סולימני, אינה בקיאה כלל באופי העבודה בלשכת המדען הראשי, ובפרטי עבודתן של התובעות, שכן החלה לעבוד במשרד התמ"ת רק בשנת 2003 (ע' 25 ש' 16-23). אמנם שכרן של התובעות שולם על ידי הנתבעות 2 ו-3, אולם בקשות להעלאת שכר טופלו על ידי סגנית המדען הראשי לידיה לזנס (סעיף 13 לתצהירה של רויטל). משכך, מדובר בעניין טכני לחלוטין. משרדי רו"ח לא שימשו אלא צינור להעברת כספים. עוד הובהר מעדותו של יפה סולימני כי המדינה נזקקה לאופן העסקה זה בשל העדר תקנים (ע' 36 ש' 20-27, ע' 37 ש' 1-2). לא הוכח בפנינו כי היו קשרי עבודה כלשהם בין התובעות לבין משרדי החשבון שהעסיקו אותן, ובהם הנתבעות 2 ו-3, במשך כל תקופת עבודתן, ולא היה כל שינוי במתכונת עבודתן של התובעות כאשר התחלפו משרדי רו"ח שבאמצעותם שולמה משכורתן (סעיף 8 לתצהירה של רויטל, סעיף 7 לתצהיר סיגלית). רויטל אמנם התמחתה אצל הנתבע 2. אולם להתמחות זו לא היה לה כל קשר עם עבודתה בלשכה (סעיף 19 לתצהירה). לסיכום דברינו עד כה – מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובעות עבדו בשירות המדינה במשך כל שנות עבודתן, והמדינה היא שהיתה המעביד שלהן. יתר על כן, מקובלת עלינו במלואה טענת התובעות כי קליטתן כעובדות מדינה, מבלי שנעשה שינוי משמעותי כלשהו בתנאי עבודתן, מעידה כי גם קודם לכן נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינן לבין למדינה. 8. המדינה תומכת את טענתה כי התובעות לא היו עובדות מדינה לפני 1.11.2005 בכך שהתובעות לא קיבלו היתר לעבודה פרטית וללימודים, כפי שהיה עליהן לעשות אילו היו עובדות מדינה. בעדותן הבהירו התובעות כי קיבלו אישור להיעדר ללימודים או להתמחות מסגן המדען הראשי עמוס אפרתי, וכך פעלו כל עובדי הלשכה שעשו זאת (סעיף 19 לתצהיר רויטל, ע' 13). מכאן אנו למדים כי התובעות ראו עצמן כעובדות לשכת המדען הראשי, ועל כן סברו כי עליהן לקבל אישור להתמחות או ללמוד, ואף פעלו בהתאם. יתר על כן, מעדותן עולה כי לא ידעו כלל כי עליהן לקבל את אישור הנציבות לשם כך, ואיש לא טרח ליידע אותן על כך (ע' 13). משכך לא ניתן ללמוד מעובדה זו דבר וחצי דבר לגבי אי קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעות לבין המדינה. 9. מוסיפה המדינה וטוענת כי לא היתה התקשרות חוזית כלשהי בין התובעות לבינה, וכי התובעות הועסקו על ידי הנתבעות 2 ו-3 במסגרת התקשרות שנעשתה בין המדינה לבין אלה האחרונים (הסכמי התקשרות צורפו לתצהיר יפה סולמני מטעם המדינה). אכן, לא הוצג לפנינו חוזה עבודה בין התובעות למדינה, ויש להניח כי לא נעשה חוזה בכתב ביניהם. עם זאת, בין הצדדים נוצר הסכם מכוח התנהגות רבת שנים, על פיה התייצבו התובעות לעבודה מידי יום ביומו בלשכה, וביצעו את עבודתן שם. התובעות לא היו צד להסכמים שנחתמו בין משרדי רו"ח לבין המדינה, משכך אין באמור בהם כדי לקבוע את תנאי העבודה של התובעות באופן המחייב אותן. יתר על כן, כפי שהובהר לעיל מדובר בקביעת מעמדן של התובעות, ובוודאי שאין להכריע בשאלה זו על סמך האמור בהסכם שהתובעות כלל אינן צד לו. מן האמור לעיל עולה כי התקיימו לגבי התובעות הן מבחן ההשתלבות והן מבחן הפיקוח, והתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעות לבין המדינה במשך כל תקופת עבודתן בלשכת המדען הראשי, וכי המדינה היתה המעביד של התובעות בתקופה זו. 10. האם התובעות הינן עובדות "קבועות" בשירות המדינה? לנוכח מסקנתנו המפורטת לעיל, נשאלת השאלה מה היה מעמדן של התובעות בשירות המדינה. התובעות מבקשות כי יינתן צו קבוע המורה למדינה ליתן להן מעמד של עובדות מדינה קבועות מתחילת העסקתן בלשכת המדען הראשי. בית הדין פסק לא אחת כי מעמד של קביעות אינו מוקנה לעובד באופן אוטומטי, ומכוח העסקתו בשירות המדינה (ע"ע 388/99 יעקב חסון נ' מ"י, פסק דין מיום 4.9.2003; ע"ע 116/03 מד"י נ' חג'בי ואח', פסק דין מיום 2.2.2006). בע"ע 398/99 הנ"ל הבהיר כב' הנשיא אדלר מדוע לא ניתן לראות בעובדים שהועסקו בשירות המדינה עובדים "קבועים": "העובדים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על-פי חוק המינויים והתקשי"ר ולא עברו מכרז, אשר נקבע כמכשיר 'להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא 'הקרובים ביותר'6. חוק המינויים מחייב מכרז פומבי כתנאי למינוי עובד מדינה, עמידה בבדיקות רפואיות 8 הצהרות אמונים ורכוש 9. יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" 10 ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי 11. נוסף על כך, הגדרתו של "עובד מדינה" בחוק שירות המדינה (גימלאות), תשט"ו-1955, שהייתה מי ש"הועסק" בשירות המדינה, שונתה בתיקון משנת 1967 (חוק שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מס' 7), תשכ"ז- 1967) למי ש"נתמנה" כעובד מדינה 12.בדומה לעמדת בית-דין קמא הנני מגדיר את חוזה העבודה של העובדים כחוזה לתקופה שנקבעה בו ואשר אינו מעניק לעובד קביעות או זכות לפנסיה תקציבית. מובהר, כי העובדים אינם נשארים ללא זכויות פנסיה וזכאים לפנסיה צוברת. כמו כן, אף שאין להם קביעות לא ניתן לפטרם בחוסר תום-לב וככל שהם מועסקים תקופה ארוכה יותר, מוטל על המעסיק נטל גדול יותר לנמק היטב את סבירות הפסקת עבודתם. ועוד, ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי אין למנוע ממנו להשתתף במכרז פנימי (וראו גם ע"ע (ארצי) 273/03 שוואב דברת – מ"י). דברים אלה יפים בשינויים המחויבים אף לענייננו. לא ניתן לראות בתובעות עובדות מדינה קבועות מיום שהחלו לעבוד בלשכה, והן אינן זכאיות לפנסיה תקציבית, מה גם שסעד זה אף לא התבקש כלל בכתב התביעה, אלא רק בסיכומי התובעות. עם זאת, לנוכח תקופת עבודתן הארוכה בשירות המדינה אנו מורים למדינה ליתן לתובעות מעמד של עובדות קבועות לאלתר. ההליכים לקליטת התובעות כעובדות מדינה יסתיימו תוך 60 יום מיום מתן פסק דין זה. 11. האם נפגע מעמדן של התובעות בשל הליך משפטי זה? התובעות טוענות כי בשל ההליך המשפטי שבו נקטו, פגעה המדינה בזכויותיהן בתחומים שונים, ובעיקר בשיבוצן בתקן לא ראוי. לטענתן היה על המדינה לקלוט אותן בתקן שונה מזה שבו נקלטו בפועל. רויטל טוענת כי היא זכאית להיקלט במשרה שמתח דרגתה הוא 18-20 בדירוג המנהלי, בשל אופי תפקידה, ותוך התחשבות בדרגות העובדים הסמוכים אליה. סיגלית טוענת כי היא זכאית להיקלט במעמד של "כלכלנית", על פי תנאי שכר של "חוזה 14". מנגד טוענת המדינה כי התובעות נקלטו על פי הדין ועל פי הוראות התקשי"ר. עמדת המדינה הינה, למעשה, כי יש לראות את התובעות כמי שנקלטו כעובדות מדינה משנת 2005 בעקבות מכרז חיצוני. טענה זו יש לדחות. ההכרעה כי מועסק נחשב כ"עובד" חלה למפרע מיום תחילת עבודתו (דב"ע נד/77-3 רוטברג – תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454). אמנם לא ניתן לראות בתובעות "עובדות קבועות" מן הטעמים שפירטנו לעיל, אולם לא ניתן להתעלם מתקופת עבודתן הארוכה בשירות המדינה, לצורך קביעת דרגתן. כאמור טוענת רויטל כי מתח הדרגות ההולם את תפקידה הינו 18-20, שכן מתח הדרגות של העובדת הכפופה לה, סיגל כהן, הינו 16-18, ועובדת זו לא עברה מכרז, ואינה בעלת השכלה אקדמית, ומתח הדרגות של הממונה עליה, המדורג בדירוג האקדמאים, מקביל ל-19-21 בדירוג המנהלי (ע' 24 ש' 11-22). לא מצאנו כל הסבר, לא בתצהיר המדינה ולא בסיכומיה לכך שמתח הדרגות של רויטל, שהינה מנהלת מחלקה, זהה לזה של הכפופה לה. כל שנטען הוא כי טענתה של רויטל מנוגדת להוראות התקשי"ר, ונעדרת היגיון משפטי התואם את דיני העבודה. בתצהירה הצהירה יפה סולימני כי רויטל נקלטה על פי האמור בסעיף 11.912 לתקשי"ר כאילו נקלטה במכרז פומבי. ואולם לאור קביעתנו דלעיל היתה רויטל עובדת מדינה כבר משנת 1995, יש לקבל את טענתה כי יש לשבצה בדרגה על פי הכללים החלים על עובדי מדינה הזכאים לגשת למכרז פנימי, כאמור בסעיף 11.441 לתקשי"ר. לגבי עובדים אלה לא נדרשת השכלה אקדמית למתח דרגות זה (ראו עדות יפה סולימני בע' 33-34). לפיכך אנו קובעים כי מתח הדרגות בתפקיד שאותו ממלאת רויטל הינו 18-20 בדירוג המנהלי, ובמתח דרגות זה תקבל רויטל את הדרגה המקסימלית בהתאם לוותק שצברה. משכך, זכאית רויטל להפרשי שכר מיום 1.11.2005, כפי שתבעה, ועד למועד מתן פסק דין זה. 12. סיגלית טוענת כי יש להעסיקה במעמד של כלכלנית ("חוזה 14") במתח דרגות 39-41 בדירוג האקדמאים. מנגד טוענת המדינה כי סיגלית אינה בעלת תואר אקדמי בכלכלה או בחשבונאות, הנדרש לצורך קבלת תנאים אלה. אכן, סיגלית אינה עונה על הדרישות לצורך קבלת הסעד שהיא מבקשת (ע' 17 ש' 7-11). מוסיפה סיגלית עוד כי עובדים אחרים שאינם כלכלנים שובצו בדירוג זה. טענה זו לא הוכחה. לפיכך, נדחית תביעתה זו של סיגלית. 13. קיזוז התובעות טוענות כי הן זכאיות לתוספות שונות לשכרן, שאותן לא קיבלו במשך כל התקופה שבה הועסקו באמצעות משרדי רו"ח. מנגד טוענת המדינה כי התובעות אינן זכאיות לסעדים אלה מתחילת עבודתן אלא רק מן המועד שבו נקלטו כעובדות מדינה, שכן מדובר בהתעשרות שלא כדין. מוסיפה המדינה עוד וטוענת כי לו היו התובעות מועסקות כעובדות מדינה, היו מקבלות תגמול הנמוך בשיעורו באופן משמעותי מזה שקיבלו, וכי אין הן זכאיות לקבל זכויות של עובדי מדינה למפרע, והן מחוייבות בחובת השבה, או לחלופין כי יש לבצע קיזוז של רכיבי השכר ששולמו להן במשכורותיהן. זאת, משום שלא נקטו צעדים להיקלט כעובדי מדינה, ובחרו בצורת ההעסקה שבה הועסקו, הואיל וזו היתה צורת ההעסקה המיטבית עבורן. אכן על פי הלכת אייזיק (ע"ע 300256/98 אורי אייזיק – תה"ל בע"מ, פד"ע לו 817) והלכת טויטו (ע"ע 300267/98 טויטו – מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר בע"מ, פד"ע לז 354) מי שעבדו במעמד של "עצמאי" או "משתתף חופשי", וקיבלו, ככאלה, תשלומים גבוהים בהרבה ממה שהיו מקבלים כשכר עבודה, והם מוכרים כעובדים מכוח פסק דין, יש לערוך חישוב של הסכום שהתקבל בפועל אל מול הסכומים שהיו מקבלים כעובדים, ולערוך קיזוז בין הסכומים ששולמו ביתר לבין הסכומים הנתבעים בגין הזכויות הסוציאליות השונות (ע"ע (ארצי) 545/05 מאיר יאיר חיון מור – מ"י). עם זאת, אין להחיל הלכות אלה באופן אוטומטי על כל מקרה. כדי להטיל על העובד התובע חובת השבה או לערוך קיזוז מן הסכומים שהוא זכאי להם, יש לבחון שתי שאלות: האחת – האמנם קיבל העובד תשלום גבוה יותר באופן משמעותי; והשניה - האם ניתנה לעובד האפשרות לבחור בין מעמד של "עובד" לזה של "עצמאי". אם אמנם בחר העובד להיות מועסק כנותן שירותים מתוך ידיעה ברורה כי בצורת העסקה זו יקבל תשלום גבוה יותר, כי אז יש הצדקה לערוך קיזוז או לחייב את העובד בחובת השבה. לא זה המצב בענייננו. לא מצאנו כל בסיס בחומר הראיות שהוצג לפנינו לטענה כי התובעות בחרו במתכונת ההעסקה שבה הועסקו. המדינה לא טענה, ומשכך גם לא הוכיחה, כי ניתנה לתובעות אפשרות בחירה בין צורות העסקה שונות. התובעות התקבלו לעבודה במתכונת שבה הועסקו, היינו באמצעות משרד רו"ח, ולא היתה להן כל אפשרות לשנות זאת. התובעות, שהיו חלק מקבוצה בת 14 עובדים, ולא יכלו בכוחותיהן הדלים לשנות את מעמדן, מה גם שכאשר חשו כי קיים איום ממשי שזכויותיהן ייפגעו, פנו לבית הדין בבקשה למתן סעד זמני (ראו סעיף 1 לעיל). יתר על כן, בעדותה הדגישה רויטל כי במשך כל שנות עבודתה בלשכת המדען הראשי רצתה להיות עובדת מדינה, וכי היו שיחות על כך ב"מסדרונות" המשרד, אולם ללא הועיל (ע' 22 ש' 20-21). יש לדחות גם את הטענה כי התובעות יכלו לגשת למכרזים, אך לא עשו זאת. לטענת המדינה יש בכך כדי להעיד כי התובעות רצו להישאר במעמדן דאז. אין כל ממש בטענה זו. ראשית, לא פורסמו מכרזים על משרותיהן של התובעות (ע' 34 ש' 22-23). שנית, התובעות לא יכלו לגשת למכרזים פנימיים מפני שלא ראו בהן עובדות מדינה (ראו עדות העדה מטעם המדינה בע' 34 ש' 20-21). שלישית, הטענה כי התובעות יכלו לגשת למכרזים חיצוניים למשרות אחרות במשרד התמ"ת תמוהה ביותר, שהרי זכות זו נתונה לכל אחד ואחד, ולו היו התובעות עושות כן, היה בכך משום הודאה כי אינן עובדות מדינה, הודאה אשר היתה עלולה לפגוע בזכויותיהן. יתר על כן, נראה כי המדינה היתה מודעת לכך שהתובעות הינן למעשה עובדות לכל דבר ועניין, אולם בחרה לבחור בצורת ההעסקה שבה הועסקו בשל העדר תקנים (ע' 36 ש' 20-27, ע' 37 ש' 1-2). שוכנענו כי במשך תקופת העבודה הארוכה של התובעות בלשכת המדען הראשי, הן שאפו כל העת להפוך לעובדות מדינה, אולם הדבר לא עלה בידן מן הטעמים שפורטו לעיל. גם על השאלה הראשונה יש להשיב בשלילה בענייננו. לא הוכח כי התשלום שקיבלו התובעות ממשרד רו"ח היה גבוה באופן משמעותי משכרן כעובדות מדינה, וכי התשלום ששולם להן כלל אף תשלום עבור זכויות סוציאליות (ע' 28 ש' 27, ע' 28 ש' 1-2). 14. משנקבע כי התובעות היו עובדות מדינה ממועד תחילת עבודתן, יש להיעתר לבקשתן ליתן סעד הצהרתי הקובע כי הן זכאיות לכל הזכויות המגיעות לעובדי מדינה מיום עבודתן הראשון, ובהתחשב בוותק שצברו בלשכת המדען הראשי, ובכפוף לקביעתנו כי לא היו "עובדות קבועות". תביעתה של רויטל לא כומתה, והיא הסתפקה במתן סעד הצהרתי בלבד. סיגלית תובעת אחזקת רכב, השלמת מכסת ימי הבראה, השלמת ימי חופשה, ימי בחירה, הפרשות לקרן השתלמות, גמול השתלמות, ביגוד, החזר הוצאות טלפון, אחזקת טלפון סלולרי, סיוע בתשלום לקייטנה עבור ילדיה והטבות בנק יהב. סך הכל 70,407 ₪, וכן אחזקת רכב ותגמולים לקופת פנסיה. המדינה טוענת כי תביעותיה אלה של סיגלית לא הוכחו, שכן חלק מן הסעדים הנתבעים תלויים ברמת המשרה של העובד, וכי לא הוכחה זכאותה של סיגלית לסעדים אלה. זכאותה של סיגלית לסעדים אלה נובעת מקביעתנו כי היתה עובדת מדינה ממועד תחילת עבודתה בלשכה. ואולם, תביעתה הכספית לא הוכחה כנדרש. לא ברור על מה מבוססים הסכומים שנתבעו, וכיצד נעשו החישובים שעליהם מבוססים הסכומים. כך למשל בעניין רכב לא צויין לאיזו דרגת ניידות היתה זכאית סיגלית, האם עמדה בקריטריונים לתשלום סיוע בקייטנות, כיצד נעשה התחשיב לגבי ההטבות של בנק יהב, מדוע היא זכאית להפרש דמי הבראה וכד'. לפיכך נדחות תביעותיה הכספיות של סיגלית. עם זאת אנו קובעים כי שתי התובעות זכאיות לצבירת ימי מחלה מן היום הראשון לעבודתן בשיעור המקובל בשירות המדינה, כמובן תוך ניכוי ימי המחלה שנוצלו. 15. פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים התובעות מבקשות לפסוק להן פיצויים בגין נזקים לא ממוניים, שכן הועסקו שנים רבות בניגוד לדין, ותוך פגיעה בזכויותיהן. אף כי פיצוי מעין זה נפסק בבתי הדין לעבודה רק במקרים קיצוניים, סבורים אנו כי יש לפצות את התובעות על אופן העסקתן במשך שנים כה רבות באופן העסקה אשר פגע בזכויותיהן. אופן העסקתן של התובעות פגע בתחושת הבטחון התעסוקתי שלהן, וגרם לכך שבמשך שנים רבות היה עתידן של התובעות לוט בערפל. לפיכך תשלם המדינה לכל אחת מן התובעות פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך של 10,000 ₪. כמו כן סבורים אנו כי מן הראוי לפסוק בענייננו הוצאות החורגות מן המקובל. זאת, משום שהמדינה בחרה לעמוד על טענתה כי התובעות היו עובדות של הנתבעים 2 ו- 3, אף כי רוב העובדות לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. שבכך גרמה המדינה להארכת ההליך ולסירבולו שלא לצורך. לפיכך תשלם המדינה לכל תובעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. התחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשימכרזמתח דרגותמכרז פנימיעובדי מדינה