ידועה בציבור שאירים מבטחים 1. בחודש ינואר 2002 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת שארים. התובעת, גרושתו של מר ביטון מרדכי אשר נפטר ביום 14.3.99, ציינה כי המשיכה לנהל עימו חיים משותפים בחלוף 3 חודשים אחרי גירושיהם. התובעת הסבירה כי; "עכשיו נודע לי על זכותי לבקש קצבת שארים של המנוח." סע' 6 לכתב התביעה. התביעה האמורה נדחתה בשנת 2002, והתובעת לא מימשה את זכותה לערור על דחיית התביעה בפני בית דין זה. 2. התובעת פנתה פעם נוספת לנתבע בשנת 2006 , בדרישה לתשלום קצבת שארים. בהחלטה מחודש דצמבר 2007 דחה הנתבע את דרישתה של התובעת להכיר בה כידועה בציבור של מר ביטון מרדכי. 3. בעקבות החלטת הנתבע מדצמבר 2007, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה, אשר במסגרתה טענה התובעת כי: "התובעת ניהלה חיי משפחה עם המנוח ברצף עד לפטירתו במובן של קיום מערכת יחסים המושתתת על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל." סעיף 11 לכתב התביעה. 4. בנסיבות המתוארות טענה התובעת כי היא זכאית לקצבת שארים כידועה בציבור של המנוח מרדכי ביטון ז"ל כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 5. לעמדת הנתבע, דין התביעה להדחות, מטעמיו של פקיד תביעות. הנתבע טען להתיישנות התביעה, בשים לב למועד פנייתה הראשונה של התובעת בינואר 2002. לגופו של עניין, סבור הנתבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח מגורים משותפים עם המנוח מר ביטון ז"ל וקיום חיי זוגיות כנדרש לצורך זכאות לקצבת שאירים. הכרעה: 6. כידוע, נטל ההוכחה על התובעת להוכיח ניהול משק בית משותף עם גרושה המנוח בזמנים ערב מותו. 7. יתר על כן. מוסד הידועים בציבור כמובנו לעניין זכאות לקצבת שארים אינו מתייחס רק למגורים משותפים תחת אותה קורת גג אלא מערכת יחסים אינטימית כמקובל בין בעל ואישה המגלים יחס של חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל לחיים משותפים (ראה: פסק הדין בעניין בטר נ' קרן הגמלאות (טרם פורסם) 8. ולענייננו, מהעדויות והמסמכים שהוצגו לבית הדין עולות העובדות הבאות. 9. בשנת 94' התגרשו התובעת והמנוח, מר ביטון ז"ל. הגירושים היו שלא למראית עין. לעניין זה תיארה התובעת את הרקע לגירושיה כדלקמן: ""התגרשנו ובעלי המנוח שתה. לא היה לאן ללכת שכירות היתה יקרה לכן חזרתי זמן קצר לאחר שהתגרשנו הביתה." עמ' 1 לפרוטוקול חקירתה של התובעת בפני החוקר מטעם הנתבע, מתאריך 18.10.07. 10. בעקבות הגירושים הגיעו הצדדים להסכם גירושים. בין היתר קובע הסכם הגירושים כי: "הדירה של הצדדים תוצע למכירה ותמורתה תחולק בין הצדדים בשווה, לאחר ניכוי החובות על הדירה וזאת תוך 60 יום מהיום." 11. הוראות הסכם הגירושים אשר קיבל תוקף של פסק דין בידי בית הדין הרבני מעיד על רצינות כוונת הצדדים לפרק את השיתוף ביניהם בסמוך למועד הגירושים ולחלק ביניהם את התמורה הכספית לרכושם תוך זמן קצוב של 60 יום. יש בהסכם זה כדי לשלול את הטענה שהעלתה התובעת במסגרת הדיון בתביעה זו, ולפיה כבר ביום שלמחרת הגירושים חזרה לנהל בית משותף עם מר ביטון ז"ל כבני זוג. 12. בעקבות פטירתו של מר ביטון ז"ל ניתן צו ירושה , בו לא היה לתובעת כל חלק בירושה שהותיר אחריו מר ביטון. ילדיו של מר ביטון, בנימין ביטון וסיגל ביטון, נקבעו בצו הירושה כיורשיו של מר ביטון לאחר שיתר האחים הסתלקו מחלקם בירושה . אמנם נכון כי פסק דין זה בוטל לבסוף בהליך נוסף, אך אין בכך כדי לשלול את העובדה שצו הירושה שניתן בזמנו, משקף את המציאות כהוויתה שבין בני הזוג. 13. השוואת הנתונים בטופס לתביעת קצבת זקנה שהגישה התובעת לנתבע במרץ 98', לתביעה לקצבת זקנה שהגיש המנוח בחודש פברואר 98' - מלמדת כי השניים גרו בדירות נפרדות. עובדה שאף היא עומדת בסתירה לטענתה של התובעת כי חזרה להתגורר יחד עם המנוח, בסמוך לאחר הגירושים. 14. יתרה מזו, התובעת והמנוח ניצלו את זכויותיהם כנפרדים ביחסיהם מול הנתבע. כך בשנים 96'-98' שולמה לתובעת גמלת הבטחת הכנסה כיחיד. משנת 98' שולמה לתובעת תוספת גמלת זקנה על פי הרכב משפחה ליחיד. עובדות שיש בהן כדי ללמד שהשניים, לא זו בלבד שהתגוררו בנפרד, אלא ניצלו את זכויותיהם כפרודים. 15. אף מעדותה של התובעת עולה כי בין הצדדים לא התקיים שיתוף כלכלי, כך הצהירה התובעת כי: "רכישות משותפות אף פעם לא היה לנו ביחד. " סעיף ד' להודעת התובעת המסומנת נ/4. יתרה מזו, מפרטי חשבונות הבנק כפי שנמסרו לנתבע על ידי התובעת והמנוח עולה, כי השניים ניהלו חשבונות בנק נפרדים. 16. כאמור התובעת הגישה טופס תביעה לקצבת שאירים ביום 20.1.02, בחלוף כ-3 שנים ממועד פטירתו של מר ביטון. על ההחלטה בדבר דחיית תביעתה לגמלת שאירים משנת 2002 השיגה התובעת בכתב התביעה נשוא פסק דין זה מיוני 08'. השיהוי שבו נקטה התובעת מצביע כי השלימה עם קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין אי זכאותה לקצבת שארים כגרושתו של מר ביטון. 17. התמונה שעולה מתוך העובדות במקובץ שוללת קיומם של יחסים של ידועים בציבור, בין התובעת למנוח; ואין בהליכים משפטיים שנערכו שנים לאחר פטירת המנוח, כדי לשלול את העובדות העולות מדיווחים שמסרו המנוח והתובעת בזמן אמת. 18. בהקשר זה יש להוסיף. התובעת הציגה בפני בית הדין צו ירושה מתוקן משנת 2005 הקובע את זכויותיה של התובעת בשיעור של 50% מרכושו של המנוח מר ביטון ז"ל. צו הירושה המתוקן ניתן בהסכמת ילדיה של התובעת, אשר ניהלה באותה עת הליכים משפטיים לקבלת פנסיית שאירים מחברת מבטחים כידועה בציבור של מר ביטון. על רקע זה, מקום שהצו המתוקן לא ניתן על יסוד בחינה עובדתית של העובדות, אין בו כדי ללמד על מהות היחסים שבין המנוח והתובעת בזמן אמת. מקום שהנתבע לא היה צד להליכים המשפטיים בין התובעת ובין מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ (בתיק ע"ב 2502/04 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים), אין בפסק הדין מיום 15.10.06 כדי לשנות את מסקנתי בנוגע למעמדה של התובעת כידועה בציבור של מר ביטון. 19. משלא הוכח קיום מערכת יחסים זוגית בבית משותף לאחר מותו של מר ביטון, דין התביעה להדחות. 20. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 21. הערעור על פסק דין זה בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד ההמצאה לצד המבקש. פנסיהמבטחים (פנסיה)ידועים בציבור