עונש על התקהלות בלתי חוקית

##מה העונש על עבירת התקהלות בלתי חוקית ?## לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 התקהלות בלתי חוקית היא כדלקמן: 151. התקהלות אסורה שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה, והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו - מאסר שנה אחת. 152. התפרעות התקהלות אסורה, שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, הרי זו התפרעות, והמשתתף בהתפרעות, דינו - מאסר שנתיים. 153. הוראת התפזרות ממונה על מחוז או קצין מחוז או שופט בית-משפט שלום, ובהעדרם - שוטר בדרגת מפקח משנה ומעלה, הרואה שלושה אנשים לפחות מתפרעים, או חושש שהם עומדים להתפרע, רשאי, לאחר שהודיע על נוכחותו בתקיעת חצוצרה, בשריקת משרוקית או בכל אמצעי כיוצא באלה או ביריית אור "וירי" מאקדח - להורות להם שיתפזרו בשקט. 154. פיזור מתפרעים אם כעבור זמן סביר לאחר ההודעה וההוראה לפי סעיף 153, או לאחר שמתן ההודעה או ההוראה נמנע בכוח, מוסיפים אנשים במספר כאמור להתפרע, רשאי כל המוסמך ליתן הודעה והוראה כאמור, או שוטר, או כל אדם המסייע בידם, לעשות כל הדרוש כדי לפזר את המוסיפים להתפרע או לתפסם, ואם מישהו התנגד לתפיסה יכול המוסמך להשתמש בכוח הדרוש בדרך סבירה כדי להתגבר על ההתנגדות, ובכל משפט פלילי או אזרחי לא ישא באחריות אם גרם פגיעה או מוות לאדם או נזק לרכוש. 155. המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות ניתנו הודעה והוראת התפזרות למתפרעים או למתקהלים כדי להתפרע ועבר זמן סביר לאחר מתן ההודעה וההוראה - כל המשתתף או ממשיך להשתתף באותה התקהלות או התפרעות, דינו - מאסר חמש שנים. 156. מניעת הוראת התפזרות המונע או מפריע, בכוח, מתן ההודעה או הוראת התפזרות, דינו - מאסר חמש שנים, וכל היודע שמתן ההודעה או ההוראה נמנעו בכוח והוא משתתף בהתקהלות או בהתפרעות, דינו - מאסר שלוש שנים. 157. התפרעות שסופה נזק מתפרעים שגרמו, שלא כדין, נזק לבנין, לאניה, למסילת ברזל, למכונות, למבנה, לקו טלגרף, לקו חשמל, לקו צינורות או לצינור להספקת מים, דינו של כל אחד מהם - מאסר שבע שנים, ואם הרסו או השמידו, או התחילו להרוס או להשמיד, אחד הדברים האמורים, דינו - מאסר עשר שנים. 158. מתפרעים הפוגעים בכלי-שיט מתפרעים המונעים או מפריעים, שלא כדין ובכוח, טעינה או פריקה או הפלגה או שיוט של כלי שיט, או שהם עולים אל כלי שיט שלא כדין ובכוח בכוונה לעשות אחד המעשים האמורים, דינם - מאסר שלוש שנים. סעיפים 83 ו – 84 לפקודת המשטרה (נוסח חדש) התשל"א - 1971 קובעים: ##יסודות העבירה של התקבלות בלתי חוקית:## יסודות העבירה האם אלו: יסוד עובדתי הכולל רכיב התנהגותי במעשה או מחדל שהיא התקהלות. רכיבים נסיבתיים: ראשית, שלושה אנשים לפחות. שנית, התקהלות אף למטרה כשרה, אך באופן המקים יסוד לחשש שהמתקהלים יעשו מעשה המפר את שלום הציבור, או שאנשים אחרים להבדיל מן המתקהלים יעשו מעשה המפר את שלום הציבור נוכח התקהלותם. היסוד הנפשי הוא מודעות לקיומו של הרכיב ההתנהגותי, קיומם של הרכיבים הנסיבתיים ולאפשרות קיומו של החשש לפגיעה בשלום הציבור. בחלופה של "לשם ביצוע עבירה" יש צורך ביסוד נפשי מסוג "כוונה/מטרה". בעניין זה, על החלופה הראשונה, הרלוונטית לעניינו, נוכח ההתנגשות עם זכויות חוקתיות, אין להחיל את הלכת הצפיות. ראו: ע"פ (ירושלים) 1946/98 מדינת ישראל נגד ניימן (1999): ע"פ (ירושלים) 1521/98 עציון נגד מדינת ישראל (1998). סעיף 89 לפקודת המשטרה, שכותרתו "אסיפה או תהלוכה שלא לפי רישיון כדין התקהלות בלתי חוקית" קובע: "פורסמה הודעה על ידי מפקד משטרת המחוז לפי סעיף 84 ונתקיימה אסיפה או תהלוכה שההודעה חלה עליה, בלי שניתן עליה רישיון לפי סעיף 85 או בלי למלא אחרי תנאיו וסייגיו של רישיון שניתן לפי אותו סעיף, רואים את האסיפה או התהלוכה כהתקהלות בלתי חוקית וכל המשתתף בה דינו כדין משתתף בהתקהלות בלתי-חוקית לפי כל חיקוק בר תוקף אותה שעה". בית-המשפט העליון קבע, כי יש להעניק לתנאים שבסעיף 83 הנ"ל (" נושא בעל ענין מדיני") פרשנות מצמצמת: "מן הטעמים המפורטים לעיל אני סבורה כי הסמכות שהוקנתה למשטרה בסעיפים 83 ו- 84 ל פקודת המשטרה ליתן או לסרב ליתן רישיונות מראש לאסיפות של 50 איש או יותר ב"נושא בעל ענין מדיני", צריכה להתפרש באופן מצמצם כמתייחסת לאסיפות בנושאים מדיניים-פוליטיים במובן הצר של מונחים אלו" (בבג"צ 6536/17). הנוסחה ההסתברותית של סעיף 151 מחייבת קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בשלום הציבור. זהו מבחן אובייקטיבי. אין די בחשש בעלמא ויש להציג ראיות של ממש התומכות באותו יסוד סביר לחשש. נוכח הפגיעה בזכויות חוקתיות, נטו בתי המשפט להציב מבחן הסתברותי גבוה יותר גם ביחס לעבירה זו. ראו: עפ"ג (תל-אביב-יפו) 55610-01-12 מדינת ישראל נגד מורן אבני ואח' , תק-מח 2012(4) 928: "מבחן זה נדון גם בהקשר הפלילי, מקום שנדרש איזון בין ערך חוקתי לבין ערך נוגד במסגרת הנורמה הפלילית בנסיבות של פגיעה בחופש הביטוי כתוצאה ממסר מילולי ופוגעני, כשמנגד ניצבים אינטרסים של שלום הציבור והסדר הציבורי, נטה בית המשפט לאמץ מבחן הסתברותי ברמה גבוה - הוא מבחן הוודאות הקרובה - ולא הסתפק במבחן הסתברותי ברמה נמוכה יותר שעניינו קיום אפשרות סבירה וממשית להתממשות הסיכון". אין די בכך שאנשים אחרים מביעים את התנגדותם הקולנית להפגנה כדי לעורר את החשש הסביר לפגיעה בשלום הציבור, ויש לזכור תמיד את החובה הראשונית לממש את זכות ההפגנה. בע"א (ירושלים) 2542/08 סנ"צ מנחם נידם ואח' נגד איתמר בן גביר ואח', תק-מח 2009(2), 2364 נקבע: "המונח "הפרת שלום הציבור" המופיע בסעיף 151 לחוק העונשין מתייחס למעשי אלימות הפוגעים בסדר הציבורי או מסכנים את קיומו, וכן למעשי עבירה שאינם מתאפיינים באלימות פיזית ממשית אך גורמים לתוצאה זהה". ##רישיון להפגנה:## עיון בסעיפים 83 ו – 84 לחוק העונשים מלמד, כי יש צורך לקבל רישיון להפגנה באם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: ראשית, חמישים איש או יותר. שנית, מתאספים כדי לשמוע נאום או הרצאה על נשוא בעל אופי מדיני או לדון בנושא שכזה. שלישית, מתאספים כדי להלך ממקום למקום. כלומר, אם המתאספים מונים פחות מחמישים איש, או שהם מונים למעלה מ חמישים איש, אך הם לא התקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה בעלי אופי מדיני או לדון בנ ושא כזה, הם אינם נדרשים לקבל רישיון להפגין. סעיף 151 לחוק העונשין, הוא סעיף עונשי, והוא חל בין אם יש צורך ברישיון להפגין, ובין אם לאו, בין אם ניתן להפגנה רישיון ובין אם לאו. זוהי עבירה "התנהגותית", שאינה מצריכה תוצאה כתנאי להתקיימותה. התקהלות אסורה / בלתי חוקית