1. עסקינן בתביעה זו, בתובעת, הגב' אדוניה יטאייש, אשר הועסקה כעובדת ניקיון במשרה חלקית באמצעות הנתבעת, לתקופה של שנתיים, עד צאתה לחופשת לידה. התובעת טענה בכתב התביעה כי זכאית היא לפיצויי פיטורים בשל אי החזרתה לעבודה לאחר חופשת הלידה. בנוסף טענה התובעת כי היא זכאית להפרשים בגין זכויותיה לחופשה, הבראה, חגים, נסיעות, גמל, תוספת וותק וכן לפיצוי על פיטוריה במהלך ההריון לפי סעיף 13 (א) (ב) (1) - חודשיים שכר ופיצוי על עוגמת נפש. כן טענה לזכאותה לפיצוי לפי סעיף 10 (א) (1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 2. הנתבעת טענה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, אלא כלל לא שבה לעבוד במקום העבודה האחרון בו שובצה ע"י הנתבעת. הוסיפה וטענה הנתבעת כי שילמה את כל הפרשי השכר הנתבעים בגין זכויותיה השונות. כן דחתה הנתבעת את כל תביעותיה לפיצויים בגין הפיטורים. 3. במסגרת הדיון המוקדם נקבעו מוסכמות ופלוגתאות ומספר ימים לפני מועד ההוכחות הגיש ב"כ התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה, כך שיוסף רכיב תביעה נוסף בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, על פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים. הרשמת חופית גרשון דחתה את בקשת התיקון של התובעת. התקיים בפנינו דיון הוכחות בו נשמעו עדות התובעת ובעלה ועדות מנהל הנתבעת מר סיטון. 4. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, הנחוצות להכרעתנו זו: א. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת בעבודות נקיון אצל לקוחות הנתבעת במשרה חלקית מ-9.11.04 ועד 25.10.06. ב. היקף משרתה של התובעת היה בתקופה מנובמבר 2004 ועד יולי 2005 - 3 שעות ביום, ומאוגוסט 2005 ועד אוקטובר 2006 בקופת חולים מאוחדת - 4 שעות ביום, היקף משרה של 45%. ג. לתובעת שולם כמפורט בתלושי השכר, נסיעות, חגים וחופשה. אין חולק שלא שולם לתובעת דמי הבראה. ד. החל מ-5/05 הנתבעת ניכתה משכר התובעת לביטוח מנהלים ב"הראל-אופיר". ה. הנתבעת הציגה פוליסה ע"ש התובעת שנפתחה רק ב-12/06, ללא פירוט הכספים שהועברו לפוליסה רטרואקטיבית. ו. התובעת ילדה ביום 14.11.06. היקף המשרה 5. הצדדים חלוקים באשר להיקף המשרה, אך ורק באשר לחודש יולי 05, בו טוענת התובעת כי עבדה בשני מקומות, משרד החינוך וקופת חולים, ואילו הנתבעת טוענת כי עבדה רק בקופת חולים, אך בחודש זה באופן חריג עבדה 7 שעות ביום, מפוצל. אין כל רלוונטיות להתכתשות בין הצדדים בענין מקומות העבודה, שכן אין מחלוקת כי ביולי 05 התובעת עבדה 7 שעות ביום, ונתון זה יילקח בחשבון בבדיקת זכויותיה. אף אין מחלוקת כי בתקופת העסקתה במשך שנה ושלושה חודשים טרם הלידה, התובעת עבדה בהיקף של 45% משרה. על כן אנו קובעים כי זכויותיה להלן ייבחנו על פי היקף משרה של 45% לענין בחינת פיצויי פיטורים ובאשר ליתר הזכויות הנתבעות על פי היקפי המשרה שעבדה בפועל. סיום יחסי העבודה 6. התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה שעה שהנתבעת לא שיבצה אותה לעבודה מיד עם סיום חופשת הלידה, ואף עת פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה לחזור לעבודה, הנתבעת נמנעה מלהחזירה לקופת החולים, המקום בו עבדה טרם הלידה או לכל מקום עבודה אחר. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת היא אשר לא שבה לעבוד לאחר חופשת הלידה. התובעת ובעלה העידו בפנינו בענין זה ועדותם נמצאה על ידינו אמינה ועקבית. מנגד הובא לעדות מנהל הנתבעת מר סיטון, עדותו אומתה עם גרסת התובעת ובעלה ונמצאו סתירות בין גרסתו בתצהיר אל מול עדותו בפנינו. יתרה מכך, אף אם לא היינו מוצאים סתירות בין עדויות הצדדים, אין חולק כי התובעת סיימה את חופשת הלידה במהלך פברואר. אמנם חובה על התובעת להודיע על חזרתה לעבודה או להתייצב לעבודה עת הסתיימה חופשת הלידה, אך מנגד מוטלת חובה על המעסיק ראשית לשמור לתובעת את מקום עבודתה, ובנוסף, אם לא שבה מחופשתה, לברר היעדרותה. הנתבעת לא פנתה אל התובעת וביקשה ממנה לשוב לעבודתה, בכל שלב שהוא. יתרה מכך, הנתבעת הודתה כי התובעת היתה זו אשר פנתה אל הנתבעת לחזור לעבודה, אך באיחור כטענתה. לא ניתן כל נימוק ע"י מר סיטון, מנהל הנתבעת, מדוע עת פנתה התובעת לקבל עבודה, לא שובצה היא חזרה במקום בו עבדה, כקבוע בחוק. בנוסף אין בידינו לקבל את גרסת הנתבעת כי התובעת רצתה לעבוד 8 שעות וסירבה לחזור לעבודה בקופת חולים ל-4 שעות בלבד. באם גרסה זו נכונה, הנתבעת היתה מעגנת זאת במכתב לתובעת ודורשת את חזרתה לעבודה. נקבע רבות בפסיקה כי חובה על מעסיק להחזיר לעבודה עובדת שילדה, ולהעסיקה באותה עבודה ובאותו היקף משרה. הנתבעת לא רק שנמנעה מלפנות לתובעת ולברר את חזרתה לעבודה, אף נמנעה מלשבצה מיידית עת פנתה אליה התובעת. בענין זה מקבלים אנו באופן מלא את גרסת התובעת שפנתה לנתבעת יחד עם בעלה למצוא עבודה. לכן, הימנעות הנתבעת מלשבצה לעבודה במקום בו עבדה או בכל מקום אחר, כמוה כפיטורים, הגם שהנתבעת לא ביצעה אקט של פיטורים בפועל. לאור האמור, יש לראות בהתנהלות הנתבעת פיטורים והתובעת זכאית לפיצויי פיטורים. שכרה הקובע של התובעת עמד על סך של 1,434 ₪, כך שהתובעת זכאית לסכום פיצויי פיטורים בסך של 3,225 ₪. פיצוי על פי חוק עבודת נשים 7. חוק עבודת נשים בסעיף 9 (ג)(1א) אוסר על מעסיק לפטר עובדת בתום חופשת הלידה, אלא חובה עליו להשיבה למקום העבודה ל-60 יום ורק לאחר מכן רשאי הוא לפטרה. משהנתבעת נמנעה מלהשיב את התובעת לעבודה, עליה לשלם לתובעת פיצוי עבור 60 יום, וכן הודעה מוקדמת. על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 2,868 ₪. 8. התובעת בסיכומיה, למרות החלטת הרשמת אשר דחתה בקשתה לתיקון כתב התביעה, חוזרת על תביעתה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪, בהתבסס על חוק עבודת נשים סעיף 13 (א) (א) (1). התובעת מתחמקת וטוענת כי משתבעה 50,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ומשהוכח כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, רשאי בית הדין ליתן לתובעת פיצוי, שכן העובדות המקימות את הזכות לקבלת הפיצוי, כפי שנטענו בכתב התביעה, זהות הן. התובעת מתבססת בענין זה על תקנה 74 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבעת כאמור מפנה להחלטת הרשמת גרשון, אשר דחתה הבקשה לתיקון, וכן מבקשת לדחות טיעוני התובעת בענין רכיב תביעה זה, שכן זה לא נתבע ולא ניתן לנתבעת להתגונן כנגדו. לאחר שבחנו את הטיעונים כתבי הטענות והראיות דין תביעה זו להידחות. משהחליט בית הדין כי אינו מתיר תיקון כתב התביעה, אין באפשרות התובעת לתבוע רכיב זה במסגרת הסיכומים. בנוסף משלא תבעה התובעת בעילת פיצוי על פי חוק עבודת נשים, אין אפשרות להסב את סעד הפיצוי שתבעה על פי חוק שוויון הזדמנויות לחוק עבודת נשים. העלאת טיעון זה בסיכומים מבלי שלנתבעת ניתנה האפשרות להתגונן הינה חסרת תום לב ואף מהווה שינוי חזית. על כן נדחית תביעת התובעת לפיצוי נזקי ללא הוכחת נזק. פיצוי על עוגמת נפש 9. הלכה היא בבתי הדין לעבודה כי פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק במקרים חריגים ביותר, ואין מקרה זה נופל בגדר המקרים. לא הוכחה בפנינו כל עוגמת נפש שנגרמה לתובעת מעצם העובדה שלא חזרה לעבודתה. התובעת לא עשתה מאמצים למצוא עבודה חלופית אחרת או לפנות לשירות התעסוקה. הנתבעת לא התנהלה כלפי התובעת בחוסר תום לב אלא שגתה בשיקול הדעת בכך שלא השיבה אותה לעבודה, ועל כך נפסקו לה פיצויי פיטורים וכן הפיצוי הנוסף לפי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים. הודעה מוקדמת 10. משקבענו כי בהתנהגותה והימנעותה מלשבץ את התובעת פיטרה הנתבעת את התובעת, הרי שזכאית התובעת להודעה מוקדמת של שלושה שבועות בסך של 1,074 ₪. פדיון חופשה 11. התובעת במהלך עבודתה יצאה למספר ימי חופשה, ואלה שולמו לה, כפי שמפורט בתלושי השכר. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובסיכומיה כי שילמה לתובעת סך של 405 ₪ עבור חופשה, אשר זהו הסכום המופיע בתלושי השכר. הנתבעת טענה באופן סתמי ובהתעלם מהוראות החוק כי שילמה לתובעת את מלוא ימי החופשה ולא כך הוא. על הנתבעת היה לשלם לתובעת סך של 1,544 ₪ עבור חופשה לכל תקופת העסקתה. על כן הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 1,135 ₪ לרכיב זה. דמי חגים 12. כעולה מתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובעת את כל ימי החג שנפלו בחודשי עבודתה, בהתאם לצו ההרחבה. התובעת לא הוכיחה אלו ימי חג לא שולמו לה, אלא טענה באופן סתמי לזכאותה להפרשים בגין רכיב זה. משלא הוכחה תביעתה זו, נדחית התביעה לדמי חג. נסיעות 13. התובעת בסיכומיה זנחה תביעתה ברכיב זה, וטוב שכך, שכן התובעת הודתה כי הוסעה ממקום עבודתה והתשלום שקיבלה בשכרה מכסה את מלוא ההחזר שהגיע לתובעת. דמי הבראה 14. אין חולק כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה. לא הוצג תלוש שכר ע"י הנתבעת המוכיח תשלום דמי הבראה, ועל כן על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה בסך של 1,399 ₪. קרן פנסיה 15. התובעת טענה כי למרות צו ההרחבה לא שולמו לה כספים לקרן פנסיה ו/או קופת גמל, הגם שהופיע ברישומי התלוש הפרשה לקרן "הראל-אופיר". הנתבעת טענה כי לא שילמה לתובעת לקופת גמל, שכן זו סירבה. הנתבעת טענה באופן כללי כי ביטחה את התובעת בקרן הראל-אופיר, אולם מסמך ההצטרפות הינו החל מ-12/06, עת היתה התובעת בחופשת לידה. הנתבעת נמנעה מלהציג פירוט התשלומים שבוצעו בפועל לקרן ולא הציגה כל ראיה כי הסכומים שנוכו משכרה הועברו בפועל לקרן. משהנטל להוכחת התשלום מוטל על הנתבעת וזו נמנעה מלהציג ראיות באשר לסכומים שהופרשו על ידה וכן העברת הסכומים שנוכו מהתובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום ההפרשה שתבעה התובעת ברכיב זה, בסך 3,393 ₪. תוספת וותק 16. התובעת טוענת לזכאות לתוספת וותק אך מתבססת על צו הרחבה שהוצא לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד. התובעת לא הביאה כל מקור בדין לזכאותה לתוספת זו ודין תביעה זו להידחות. סוף דבר 17. לאור כל קביעותינו דלעיל, ובפרט קביעותינו בדבר פיטורי התובעת, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 3,225 ₪. ב. פיצוי על פי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים בסך 2,868 ₪. ג. הודעה מוקדמת סך 1,074 ₪. ד. פדיון חופשה סך 1,135 ₪. ה. דמי הבראה סך 1,399 ₪. ו. פיצוי אי הפרשה לקרן הפנסיה סך 3,393 ₪. ז. כל הסכומים הנקובים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. ח. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעת תשלום האגרה בסך 790 ₪ וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד התובעת בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, 15.9.10 בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נ.צ. גב' רוביו ירדנה נ.צ. מר יהושע ענר אורנית אגסי, שופטת לידהמשרהחופשת לידה