בית הדין הארצי לעבודה קבע בדב"ע נג/213-0 אלקיים - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), שגם הוא עסק בשאלת הזכאות לדמי לידה. בדב"ע נג/213-0 הנ"ל נדון עניינה של מבוטחת שהגישה את תביעתה לדמי לידה לאחר שחלפה תקופת שיהוי לפי סעיף 296 לחוק (סעיף 128 לחוק בנוסחו הישן, לפני תיקונו האחרון). בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בנסיבותיו של אותו מקרה לא היה נכון לדחות את התביעה מחמת שיהוי. על פי ההלכה הפסוקה שהיתה קיימת באותה עת (טרם תיקונו של סעיף 296 לחוק), נקבע שיש לדחות טענות שיהוי לגבי תביעות הנסמכות על תעודות רשמיות, שאין צורך בהוכחת עובדות לשם ההחלטה בהן, וזאת - ככל שהתביעה הוגשה תוך 7 שנים מיום שנוצרה העילה. על סמך אותה הלכה, דחה בית הדין הארצי לעבודה את טענת השיהוי שהעלה הנתבע. עם זאת, בית הדין הארצי היה מודע לכך שהזכאות לדמי לידה אינה תלויה רק בתעודות הרשמיות בדבר הלידה עצמה, אלא תלויה גם בשאלה אם המבוטחת עבדה בזמן חופשת הלידה. בענין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה כך: "האם יש בעובדה שלא ניתן להוכיח כיום אם עבדה המערערת בתקופת חופשת הלידה אם לאו, כדי להצדיק את החלטת פקיד התביעות של המוסד שלא לשלם לה את דמי הלידה? מחד גיסא, המערערת טענה, כי לא עבדה באותה תקופה וכי נשכר עובד לבצע את העבודה במקומה. כך גם הצהיר בעלה בפנינו. מאידך גיסא, ברור מרישומי המוסד, כי לא דווח על העסקת עובד באותה תקופה. בהקשר זה יצויין, כי מתגובת בא-כוח המוסד לא ניתן ללמוד אם נבדקו גם מסמכי בעלה בכל הנוגע והמתייחס לתשלום דמי ביטוח. אין לנו צורך בהליך זה להכריע בשאלה על מי נטל ההוכחה שעובדת לא עבדה שלא במשק ביתה בתקופת חופשת הלידה. בעניינינו מדובר במשק משפחתי, שבו שני בני הזוג עובדים. מדיווח פקיד התביעות עולה, כי המשק העסיק לעתים עובדים, ומשק חקלאי מעצם טיבו אינו מצדיק העסקת אותו מספר עובדים משך כל השנה. לאור כל האמור, נראה לנו, כי מן הראוי שהמערערת תיהנה מן הספק, כך שאנו מקבלים את הערעור ומחייבים את המוסד לשלם למערערת דמי לידה. ". שיהוילידהדמי לידה