האם קצבת שאירים לאלמן מותנה במבחן הכנסות ?

האם קצבת שאירים לאלמן מותנה במבחן הכנסות ? 1. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם זכאי המערער לתשלום קצבת שארים מאת המשיב (להלן : המוסד). בית הדין האזורי בתל אביב (בל 4145/07 ; השופטת חנה בן יוסף) השיב על שאלה זו בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי 2. המערער, יליד 1939, נפגע במהלך שירותו הצבאי. בעקבות פגיעה זו הוכר המערער כ"נכה" לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן : חוק הנכים) והוא זכאי לקצבת נכות מלאה לפי חוק זה מאז שנת 1965. 3. למרבה הצער, בשנת 1993 הלכה אשתו של המערער, הגב' זיוה הרץ, לעולמה עקב מחלה קשה. בשנת 1995 ולאחר מכן בשנת 1997 הגיש המערער תביעות למוסד לתשלום קצבת שארים. תביעות אלו נדחו מאחר שהכנסותיו של המערער מהקצבה לה הוא זכאי מכוח חוק הנכים עלו על ההכנסה המזכה אלמן בקצבת שארים. בשנת 2003 הגיש המערער תביעה נוספת לתשלום קצבת שארים. תביעה זו נדחתה אף היא על ידי המוסד בנימוקים הזהים לאלה שנתנו לו בעבר. 4. משנדחתה תביעתו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. תביעת המערער נסמכה על שתי טענות עיקריות : האחת, לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן : חוק הביטוח הלאומי) זכאותו של אלמן לקצבת שארים מותנית במבחן הכנסה, בעוד זכאותה של האלמנה לתשלום קצבת שארים אינו מותנה במבחן הכנסה. מאחר שהוראות החוק מפלות בין גבר לאישה ללא טעם מספיק יש מקום להורות על ביטול ההבחנה בינהם בכל הנוגע לזכאותם לקצבת שארים. טענתו השנייה של המערער הייתה כי לפי ההוראות הקיימות אין מקום לצורך בחינת זכאותו לקצבת שארים להביא בחשבון את הכנסתו מהקצבה לה הוא זכאי מכוח חוק הנכים. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, תוך שהוא קובע כי טענת האפליה שהעלה המערער נדונה בעבר הן על ידי בית דין זה והן על ידי בית המשפט העליון ונדחתה מפורשות. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו הכנסה מקצבה לפי חוק הנכים היא "הכנסה" המובאת בחשבון לצורך בדיקת זכאותו של המערער לקצבת שארים. הערעור 6. בערעורו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על הטענות שהשמיע בבית הדין האזורי. לטענת המערער, תקנה 1(א)(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז - 1976 (להלן : תקנות קביעת הכנסה) מוציאה מהגדרת "הכנסה" סכומים הפטורים מתשלום דמי ביטוח לאומי. מאחר שקצבאות המשתלמות לנכים מכוח חוק הנכים פטורות מתשלום דמי ביטוח, לא היה מקום, לטענת המערער, להביא בחשבון הכנסה זו בחישוב הכנסותיו. המערער הוסיף וטען כי גם לפי תקנה 1(ב) לא היה מקום להביא בחשבון את הכנסתו מקצבה מאחר שקצבה זו משתלמת לו מכוח חיקוק. 7. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הכרעה 8. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל חומר שהונח בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי עליהם נוסיף דברים מספר. 9. אנו סבורים כי יש לדחות את טענת המערער, לפיה ההבחנה הקיימת בחוק הביטוח הלאומי לעניין זכאותו אלמן לקצבת שארים מפלה ומן הראוי לבטלה. טענה זו נדונה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת וינטראוב (בג"צ 9163/02 יעקב וינטראוב נ' שר העבודה והרווחה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 9.8.2006) ונדחתה ואין לנו אלא לחזור את הדברים שנפסקו שם היפים אף לענייננו ולפיהם : " הוראת סעיף 238 - ככל שמדובר במרכיביה נשוא העתירה - היא בבחינת 'דין שמור' מפני תקיפה חוקתית, זאת בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נסביר: ההוראה שבסעיף 238 הייתה קיימת שנים רבות ערב תחילתו של חוק היסוד. אמנם, הנוסח המשולב של חוק הביטוח - שבו נכללת הוראת סעיף 238 - הוא משנת 1995, אך הוראה דומה הופיעה גם בנוסחו הקודם של החוק... לשונה של ההוראה בענייננו היא לשון ברורה וחד משמעית. פרשנות ברוח בקשתו של העותר, שתבטל את האבחנה בין אלמן לאלמנה, אינה בגדר פעילות פרשנית משפטית, כי אם התערבות בלשונה של הוראת החוק עצמה. ויפים לעניין זה דבריה של השופטת ט' שטרסברג-כהן בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529, 551-552: 'אף שחוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו. בבואנו לפרש את החוק עלינו להקפיד ולשמור על המסגרות שהציב המחוקק ... אם יש צורך בהרחבת המעגל שהוגדר בצורה כה ברורה על ידי מילות החוק, המשרתות לכאורה את תכליתו, נראה כי על המחוקק לעשות זאת.' השינוי שהעותר חפץ בו -שינוי המושתת על טעמים שבמדיניות סוציאלית וכרוך בעלות תקציבית גבוהה - הוא עניין המונח, בראש-ובראשונה, לפתחו של המחוקק, ואילו בית-המשפט נדרש לנהוג בריסון ובזהירות". 10. אשר לטענה כי הכנסה מקצבה המשתלמת מכוח חוק הנכים אינה "הכנסה" המובאת בחשבון לצורך בחינת הזכאות לקצבת שארים - דין טענה זו להידחות, שכן מעיון בחוק הביטוח הלאומי ותקנותיו עולה כי יש להביא בחשבון הכנסה זו לצורך בחינת הזכאות לקצבת שארים, הכל כפי שיפורט להלן. 11. סעיף 238 לחוק הביטוח לאומי מגדיר את המונח "אלמן" כ"מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד... הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט". "הכנסה" מוגדרת באותו סעיף כך : "כפי שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה". 12. מכוח חוק הביטוח הלאומי הותקנו תקנות קביעת הכנסה. בתקנה 1(א) הוגדר המונח הכנסה באופן הבא : "הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (להלן - הפקודה), אף שלא צמחה, הופקה הוא נתקבלה בישראל, למעט- ... (3) סכום הפטור מתשלום דמי ביטוח על פי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשכ"ו - 1966". 13. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), תשכ"ו - 1996 (להלן : תקנות דמי ביטוח) אליה מפנות תקנות קביעת הכנסה קובעת כי : "לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס לפי הפקודה, למעט הכנסה לפי סעיף 9(5), (11) ו - (12) לפקודה". 14. ולענייננו - קצבה מכוח חוק הנכים היא הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, ולכן היא נכללת בהגדרת המונח "הכנסה" לפי תקנה 1 לתקנות קביעת הכנסה. תקנה 1(א)(3) מוציאה מהגדרת המונח "הכנסה" סכומים הפטורים מתשלום דמי ביטוח לפי תקנה 2 לתקנות דמי ביטוח, ואולם לפי לשונה של תקנה זו הסכומים הפטורים מתשלום דמי ביטוח הם הכנסות עובד הפטורות מתשלום מס הכנסה לפי פקודת מס הכנסה, היינו הכנסות שמקורן בעבודה. במקרה הנוכחי, הכנסתו של המערער אינה נובעת מעבודה, ולכן הסייג אינו חל עליו (וראו לעניין דומה : דב"ע נה/171 - 0 המוסד לביטוח לאומי - שלמה ולטמן פד"ע כט, 187, להלן: פרשת ולטמן). בא כוח המערער ניסה לשכנענו כי יש לתת פרשנות תכליתית למונח "עובד" שבתקנות דמי ביטוח, ואולם לא מצאנו כל טעם המצדיק לראות במערער "עובד" לצורך בחינת זכאותו לקצבת שארים. זאת ועוד. בא כוח המערער הפנה אותנו לסעיף 350(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי לעניין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה תגמול המשתלם לפלוני מכוח חוק הנכים, ואולם תקנות קביעת הכנסה הקובעות מהי הכנסה לצורך הזכאות לקצבת שארים מסייגות מונח זה אך ורק למקרים המנויים בתקנה 2 לתקנות דמי ביטוח. לא מצאנו להוסיף על המקרים המנויים בתקנה זו. 15. אנו סבורים כי יש לדחות גם את טענתו החלופית של המערער, ולפיה במקרה הנוכחי אין מקום להביא בחשבון את הקצבה לה הוא זכאי לצורך בחינת זכאותו לקצבת שארים, וזאת לאור ההוראה הקבועה בתקנה 1(ב) לתקנות קביעת הכנסה ולפיה : "על אף האמור בתקנת משנה (א), לענין סעיף 245 לחוק תיחשב כהכנסה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) או (2) לפקודה ואותו חלק של הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(3) עד (10) לפקודה העולה על כפליים הסכום הנקוב בלוח ט' לחוק, למעט הכנסה כאמור בפסקאות (3), (4) ו-(5) לתקנת משנה (א), ולמעט הכנסה שמקורה בקצבה המשתלמת מכוח חיקוק, דיני חוץ או הסכם קיבוצי או חוזה עבודה בין שנערכו בישראל ובין שנערכו בחוץ לארץ". לפי טיעון המערער, מאחר שהקצבה המשתלמת לו מכוח חוק הנכים היא "קצבה המשתלמת מכוח חיקוק" אין מקום מכוח תקנה 1(ב) לתקנות קביעת הכנסה להביאה בחשבון לצורך בחינת זכאותו לקצבת שארים, ואולם תקנה 1(ב) אינה חלה מקום בו נבחנת זכאותו של פלוני לקצבת שארים ולפי הרישא שלה היא חלה רק "לענין סעיף 245 לחוק" שעניינו "גיל קצבת זקנה" (להבדיל מקצבת שארים) (וראה לעניין זה פרשת ולטמן, סעיף 8 לפסק הדין). 16. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא, כי לא נפל פגם בקביעת המוסד, לפיה לא זכאי המערער לקצבת שארים, מן הטעם שהכנסותיו מקצבה לפי חוק הנכים שוללות זכאותו לקצבה שארים. בנסיבות אלה, נדחה הערעור, ללא צו להוצאות. אלמנות / אלמניםשאלות משפטיותקצבת שארים