רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: לפנינו תביעה שהגיש מר אמיר צוקר (להלן "התובע") כנגד חברת יעל פתרונות משולבים בע"מ (להלן "הנתבעת"), לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין גרם הפרת חוזה ופיצוי בגין הפרת חוזה. התובע הינו מנתח מערכות מידע ומנהל פרויקטים במקצועו. התובע הועסק בחברת ג'יטרוניקס פתרונות מחשוב (ישראל) בע"מ מיום 8.5.05, ולאחר שנרכשה על ידי הנתבעת, המשיך את עבודתו עד ליום 23.8.07 בשכר חודשי של 14,900 ₪. הנתבעת הינה חברת היי- טק המספקת שרותי מיקור חוץ בתחום המחשוב. לטענת התובע התפטר מחמת הרעה משמעותית בתנאי עבודתו ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתו נודע לו מספר פעמים מפי גורמים שונים בנתבעת כי העסקתו מצויה על סף סיום ויועץ לו למצוא עבודה חלופית. הנתבעת הפסיקה להעביר את חלק המעביד בכספי ביטוח המנהלים על שם התובע בחברת כלל וחדלה להפריש ממשכורתו של התובע את חלק העובד. לתובע נודע כי הוקפא שכרו שכן תעריף השכר בעבודה מול משרד הביטחון הועלה מחודש יוני 2007, אולם שכרו שלו לא עודכן. משכך מצא התובע מקום עבודה אחר והודיע כי בנסיבות שנוצרו מתפטר מחמת הרעת תנאים. לטענת הנתבעת היא הודיעה ביום 8.5.06 לעובדיה על נקיטת צעדי התייעלות ועריכת תוכנית הבראה ועקב כך הכריזה כי עובד שיודיע עד ליום 31.7.06 (להלן "המועד הקובע") על התפטרותו מעבודתו בשל הקיצוץ בשכרו או בתנאיו, יהיה זכאי לתנאים המוקנים בדין לעובד מפוטר (נספח א' לכתב ההגנה). התובע לא ניצל את זכותו להתפטר בדין מפוטר עד למועד הקובע. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר חיים פילובסקי- סמנכ"ל ומנהל משאבי אנוש בנתבעת וגב' ענת ברשדסקי לוי- סמנכלי"ת ומנהלת חטיבת מיקור חוץ בנתבעת החל משנת 2007. דיון והכרעה: פיצויי פיטורים: לטענת התובע זכאי לפיצויי פיטורים הן מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, המזכה את העובד שהתפטר מחמת הרעת תנאי עבודתו בפיצויי פיטורים, הן מכוח הסכמה חוזית לפי סיכום בעל פה עם מנהליו לגבי זכותו לפיצויי פיטורים והן מכוח קיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים בכל מקרה של התפטרות עובדים מחברת היי טק. לטענת הנתבעת עבודתו של התובע הסתיימה מיוזמתו ובנסיבות שאינן מזכותו בפיצויי פיטורים. כאמור, משלא הודיע התובע עד למועד הקובע על התפטרותו בעקבות נקיטת צעדי ההתייעלות בנתבעת והתפטר רק כשנה לאחר מכן, ויתר על ההזדמנות להתפטר בדין מפוטר. ככל שמנהלו הישיר של התובע- מר יניב איזון- הבטיח כי יהיה זכאי לפיצויים, אין נפקות מחייבת להבטחתו משאינו מוסמך ליתן הבטחות מסוג זה. לא קיים נוהג בנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים לעבודים המתפטרים מעבודתם. בנוסף, התובע לא התריע בפני הנתבעת, כמצוות הפסיקה, על הכשלים כביכול, אשר במידה ולא יתוקנו יאלצו אותו להתפטר בדין מפוטר. אף אם היו טענותיו של התובע נכונות, הרי משלא התריע בפני הנתבעת על כוונתו להתפטר ומשלא נתן לה הזדמנות אמיתית לתקן את הכשלים הנטענים, אינו זכאי לפיצויים. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק בית הדין אני קובעת כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים מהנימוקים שלהלן: כאמור, טוען התובע להרעה מוחשית בתנאי העבודה הנובעת מתוכנית הבראה וצעדי התייעלות שננקטו בנתבעת. ואולם, כחלק מצעדי ההתיעלות, ניתנה לעובדים אפשרות להודיע על התפטרותם בדין מפוטרים עד ליום 31.7.06. משלא הודיע התובע על התפטרותו עד למועד זה והתפטר בפועל כשנה לאחר אותו מועד, לא קמה לו הזכות לקבל פיצויי פיטורים. יתרה מכך, התובע ביקש להאריך את המועד הקובע עד ליום 31.12.06 אולם התפטר שמונה חודשים לאחר המועד שהוא עצמו הציב כמועד עד אליו יוכל להתפטר בדין מפוטר. משך הזמן שעבר בין ההודעה על תוכנית ההבראה ועד להתפטרות מלמדת על הסכמה שבהתנהגות להפחתת השכר. טעמים אלו בלבד, די בהם בכדי להכריע כי התובע אינו מתפטר בדין מפוטר. למעלה מן הצורך נדון ביתר טענות הצדדים באשר לפיצויי הפיצויים. על מנת שתקום לתובע זכות להתפטר בדין מפוטר מכח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים עליו להוכיח ראשית, כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. במכתב ההתפטרות של התובע מיום 23.7.07 (נספח ו' לכתב ההגנה) לא מעלה התובע טענה באשר להרעת תנאים. מאידך, במכתביו מיום 31.7.06 ו- 1.8.06 (נספחים ו'2 ו- ח' לתצהיר מר פילובסקי) מציין התובע כי רואה עצמו נפגע מן התנאים החדשים. ניתן להגיע למסקנה כי צעדי ההתיעלות של הנתבעת במסגרתם הופסקה העברת התשלומים להסדר פנסיוני, הביאו להרעה בתנאי עבודתו. שנית, על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות להרעה. התובע לא עמד בנטל זה משהתפטר שנה וחודשיים לאחר כניסתה לתוקף של תוכנית ההבראה. חלוף הזמן מנתק את הקשר הסיבתי הנדרש. בנוסף, הנתבעת הגישה מסמך הודעת מייל שכתב התובע בפורום דיני עבודה ממנו עולה כי התובע אינו קושר בין התפטרותו להרעה בתנאי עבודתו (נ/1). שלישית, על התובע מוטל להוכיח כי נתן התראה סבירה לנתבעת על כוונתו להתפטר. התובע כתב אי-מייל ביום 31.7.06 בו מציין כי רואה עצמו נפגע מהצעדים שנקטה הנתבעת, אולם משך הזמן שחלף בין האי-מייל ששלח עד למועד בו התפטר, אינו סביר ומנתק כאמור את הקשר בין ההתפטרות לצעדי הנתבעת. התובע טען כי הובטח לו על ידי מנהליו כי יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. טענה זו לא בא זכרה במכתב ההתפטרות של התובע ולא במכתבו לגב' ברשדצקי מיום 1.8.07 (נספחים ז', ח' לתצהיר מר פילובסקי). התובע לא הזמין לעדות את מנהליו על אף שבמועד הרלבנטי לא עבדו עוד אצל הנתבעת. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מר יניב איזון מסר לו שאינו זוכר כי הבטיח לתובע תשלום פיצויים (עמ' 4, ש' 14). לאור האמור, לא עמד התובע בנטל הדרוש להוכחת הבטחת תשלום פיצויי הפיטורים. התובע טען כי מקור נוסף לקיומה של זכותו לפיצויי פיטורים הינו קיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים בכל מקרה של התפטרות מחברת היי טק. לצורך הוכחת טענה זו הציג התובע ארבעה חוזי עבודה מחברות בתחום ההי טק. במקרים אלו התברר כי הזכאות לפיצויי בעת ההתפטרות נבעה מהוראות האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצוי פיטורים מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (עמ' 7, ש' 7-14). על מנת להוכיח נוהג יש ליצור תשתית ראייתית רחבה ומוסדרת (ע"ע 348/99 צים חברת הספנות הישראלית - שמשון שרעבי). התובע לא השכיל להוכיח כי קיים נוהג בנתבעת ובחברות היי-טק לפיו מתפטר זכאי לפיצויים. הלנת שכר: לטענת התובע בחודשים אוגוסט- ספטמבר 2007 הולנה משכורתו. משכורתו בחודש אוגוסט שולמה לו רק ביום 24.9.07. משחלפו למעלה מ- 60 ימים מהמועד בו שולם השכר בגינו נדרש הפיצוי ועד הגשת התביעה, התיישנה זכותו של התובע לפיצויי הלנת שכר, התיישנות מהותית ודינו של רכיב תביעה זה להדחות. גרם הפרת חוזה: לטענת התובע, הנתבעת התחייבה בחוזה ההעסקה להפריש לתובע מדי חודש סכום עבור ביטוח מנהלים. הנתבעת הודיעה לתובע באורח חד צדדי כי היא מפסיקה לאלתר להפריש לפוליסת הביטוח את חלקה וכי תמנע בעתיד מלנכות ממשכורתו את חלק העובד. כתוצאה מכך, נאלץ התובע בשלהי חודש ספטמבר 2007 לבטל את פוליסת הביטוח. הנתבעת אילצה ואף שידלה את התובע לחתום על בקשה להפסקת תשלומים בפוליסת ביטוח המנהלים (להלן "כתב ויתור") כתנאי לקבלת שכרו המולן. הנתבעת גרמה להפרת חוזה בין התובע ובין חברת הביטוח. לטענת הנתבעת, התובע שלח מייל לסמנכ"ל הכספים של הנתבעת ובקש להפסיק את ניכוי חלק העובד לפוליסת ביטוח המנהלים. התובע לא הביע כל תרעומת על הפסקת העברת התשלומים לפוליסה (נספח ב' לכתב ההגנה). כמו כן חתם בחודש ספטמבר 2007 על כתב הויתור לפיו תסולק הפוליסה החל ממועד הפיגור הראשון (נספח ה' לכתב ההגה). עניינו של סעיף 62 לפקודת הנזיקין הינו עוולה שנגרמה לאדם שלישי, התובע בענייננו, על ידי מי שביודעין ובלי צידוק גרם לאדם, ובענייננו כלל חברה לביטוח בע"מ, להפר חוזה מחייב כדין בינה ובין האדם השלישי. חברת הביטוח כמי שמחוייבת לדאוג לזכויות העובדים המבוטחים אצלה, הגישה תביעה כנגד הנתבעת (עב 5439/07) לתשלום דמי הגמולים בגין פוליסת ביטוח המנהלים של התובע על מנת להבטיח את זכויותיו של התובע.לכן אין בפנינו תשתית להוכחת טענה של גרם הפרת חוזה. מטעם זה נדחית טענת התובע לגרם הפרת חוזה. הפרת חוזה: לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חוזה ההעסקה, כאשר סירבה להעביר לחברת הביטוח את חלק המעביד וכאשר סרבה לנכות משכרו של התובע את חלק העובד. לטענת הנתבעת, משהחליט התובע לחתום על הבקשה להפסקת תשלומים ולהורות על סילוק הפוליסה למפרע, ממועד הפיגור הראשון, הוא מושתק מהעלתן של טענות בדבר הפרת חוזה ותרופות להן הוא זכאי, כביכול, עקב הפרת החוזה. בנוסף, לתובע לא הפריע שההפרשות לפוליסת הביטוח הופסקו. לתובע הפריעה הקביעה של המועד הקובע והוא ביקש לאפשר לו להאריך את תהליך חיפוש העבודה עד ליום 31.12.06 (נספח ג' לכתב ההגנה). אין ספק שהנתבעת הפרה את סעיף 6 לחוזה ההעסקה כאשר פסקה מלהעביר לתוכנית ביטוח מנהלים את התשלומים להם התחייבה בסעיף 6.1.1 (נספח ב' לתצהיר מר פילובסקי). אלא שהעובדה שהתובע לא בחר להתפטר בתקופה שנקצבה ע"י הנתבעת הביאה לכך שלמעשה נכרת בין הצדדים הסכם חדש לנושא ההפרשה לגמל. הנתבעת הסתמכה על חתימת התובע בדיעבד על כתב הויתור בחודש ספטמבר 2007. כתב הוויתור פטר את חברת הביטוח מכל אחריות או חבות בגין אי תשלומי הפרמיה מכוח סעיף 19(א)ד לחוק הגנת השכר. התובע דורש סך של 10,000 ₪ בגין עילה זו , מבלי לתת כלל חישוב כיצד הגיע לחישוב זה אין מקום לפסוק לו בגין כך . סוף דבר: התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך 2,500 ₪. ניתן היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים. התפטרות