גביית דמי תיווך מעובד זר בניגוד לחוק

1. בפנינו תביעה כספית בגין גביית דמי תיווך עבודה בניגוד לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק"). 2. רקע עובדתי: התובע הינו עובד זר מבורמה (מיאנמר), הגיע לארץ, לטענתו, בתיווכו של הנתבע. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד הנתבע וכנגד נתבעת 2 חברת טופ מדיקר שירותי כח אדם בע"מ. לטענת התובע, נתבעת 2 היתה חברה בבעלותו ובניהולו של הנתבע, במועדים נשואי התביעה והינה לשכה פרטית כהגדרתה בחוק. לבקשת התובע, נמחקה הנתבעת 2 מכתב התביעה ואיננו נדרשים אליה. 3. כנגד הנתבע ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 18/07/05, פסק הדין בוטל בהחלטת כב' הרשמת וייסמן מיום 23/04/06. 4. ביום 26/11/06 התנהל דיון במסגרתו העיד התובע בעדות מוקדמת, במהלך הדיון התברר כי בניגוד להודעת התובע בנדון, לפיה מתעתד לעזוב את הארץ, לא כך היו פני הדברים וכי לא היה מקום לגבות את העדות במסגרת זו. בהתאם, חייבה כב' הרשמת את התובע בהוצאות בסך 500 ₪, שיגבו בתום ההליכים. 5. נציין כי התובע הגיש תלונה כנגד הנתבע במשטרת ההגירה וכנגד הנתבע מתנהלים הליכים פליליים בבית משפט השלום ברמלה בפני כב' השופטת ליאורה פרנקל (להלן:"התיק הפלילי"). להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה. 6. טענות התובע: א. התובע אזרח בורמה, הגיע לארץ ביום 18/05/04. טרם הגיעו ארצה, פגש בגב' דו נו אשר טיפלה בעניינו בכל הנוגע להסדרת הגעתו הוצאת אשרת עבודה בישראל ומציאת עבודה (להלן: "דו נו"). לתובע נמסר כי ככל הנראה, יעסוק בתחום הסיעוד אולם הובהר לו כי מדובר ב"ויזה פתוחה" שהמחזיק בה יכול לעבוד בכל עבודה שיחפוץ, לאו דווקא בתחום הסיעוד (להלן: "ויזה פתוחה"). לתובע נמסר כי עלות הסדרת האשרה תעמוד על סך 6,000 $. התובע שילם לדו נו מקדמה בסך 400 $ עבור שירותי התיווך למציאת עבודה. ב. בהגיעו ארצה, פגש התובע את הנתבע ואת גב' נו שה (להלן: "נו שה") שהינה אזרחית בורמזית ואחותה של דו נו. במהלך הנסיעה משדה התעופה, שילם התובע לנתבע סך של 5,600 $ תמורת התיווך כאמור. התובע נסע לישוב יסוד המעלה שם שימש כמטפל אצל מר ירחמיאל מזרחי, כעבור שבועיים עזב התובע את עבודתו ועבר לטפל בקשיש אחר. ג. משהתברר לתובע כי האשרה שבידו מתייחסת לעבודות סיעוד בלבד שב ופנה לנתבע בעניין זה שכן, סוכם עימו כי יקבל "ויזה פתוחה" ובשל כך אף שילם סכום גבוה במיוחד, הסכום נשוא התביעה. ד. התובע נפגש עם הנתבע, ושטח טענותיו, כאשר הנתבע הציע לתובע סכום של 1,200 $. התובע לא קיבל כל תשלום לידיו. לאור האמור, התובע עותר לתשלום הסכום ששילם לנתבע בגין שירותי התיווך בסך 6,000 $ המהווים 26,241 ₪. סכום זה שולם לנתבע בניגוד להוראות סעיפים 66, 69 ג ו-69 ד לחוק. 7. טענות הנתבע: א. סעיפי החוק נשואי התביעה אינם חלים על התובע שכן האירועים הנטענים בכתב התביעה, אירעו עובר לכניסתם של סעיפים אלו לתוקף. התובע ביצע הרחבת חזית אסורה במסגרת הסיכומים, שם טען כי על התובע חלים סעיפי חוק שונים מאלו שנזכרו בכתב התביעה. ב. הנתבע מעולם לא היה המנהל או הבעלים של נתבעת 2, עיון ברשם החברות היה מונע העלאת טענה שאיננה נכונה, מכל מקום, הנתבעת 2 נמחקה מכתב התביעה. ג. התובע לא פגש בנציג של הנתבע בבורמה והנתבע לא קיבל סכום של 400 $ כנטען, לא במישרין ולא בעקיפין. ד. הנתבע אכן הסיע את התובע בבואו לארץ, אולם לא קיבל ממנו כל תשלום. הנתבע סייע לתובע למצוא עבודה, אולם בגין האמור לא קיבל כל תמורה. ה. בעדותו של התובע וכן בעדותה של עדת התביעה התגלו סתירות רבות ומהם עולה חוסר מהימנות ברור. התובע אף לוקה בחוסר תום לב כפי שהתברר מראשית ההליכים בתיק. התובע הגיש לכב' הרשמת וייסמן בקשה לגביית עדות מוקדמת שכן, לטענתו צפוי היה לצאת את הארץ אולם במהלך הדיון, התברר כי לא כך הוא וכי התובע כלל לא התעתד לצאת את הארץ. כל התנהלותו לא היתה אלא לצורך משיכת זמן לשם הארכת שהותו בארץ, שכן, אשרת השהיה שהיתה ברשותו פגה זה מכבר. 8. דיון והכרעה: בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ולפיכך, דין התביעה להידחות. להלן נפרש החלטתנו: א. התובע טען כי בהיותו בבורמה, העביר סך של 400 $ לידי דו נו שהינה נציגת הנתבע ובהגיעו לישראל, העביר לידי הנתבע סך של 5,600 $ וזאת, עבור שירותי תיווך למציאת עבודה. בכתב התביעה טען התובע כי סעיפי החוק הרלוונטים לענייננו הינם 66, 69 ג ו- 69 ד לחוק. סעיפים אלו תכליתם איסור על גביית דמי תיווך עבור הסדרת אשרה ומציאת עבודה, מעובד זר. סעיף 66 עמד בתוקפו במועדים הרלוונטים לפסק הדין ובוטל במסגרת תיקון 14 לחוק, ביום 06/09/04 (להלן: "תיקון 14"). באשר לסעיפים 69 ג ו-69 ד, סעיפים אלו לא עמדו בתקפם במועדים הרלוונטים לכתב התביעה ולפיכך אין להם כל תחולה בעניינינו. באשר לסעיף 66, התובע טען בהרחבה במסגרת סיכומיו כי סעיף זה חל בעניינו, והוסיף כי לאור סעיפים 62 ו-66א לחוק, בנוסחם הקודם, עובר לתיקון 14 לחוק, החוק אכן חל בעניינינו. הנתבע טען כי טענות אלו מהוות הרחבת חזית אסורה. איננו נדרשים לסוגיה זו, ככל הנוגע לתחולת הסעיפים הרלוונטים שכן, אף אם היינו מקבלים את טענות התובע בדבר תחולתם של סעיף 66 לחוק,שעמד בתוקף במועד נשוא התביעה, כמו גם הסעיפים הנוספים לגביהם טען במסגרת סיכומיו, אנו סבורים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כלל ועיקר ואופן התנהלותו במסגרת התיק אף עולה כדי חוסר תום לב. ב. התובע טען כי העביר סכומי כסף לידיו של הנתבע, לתמיכה בטענותיו, הביא לעדות את נו שה. מעדויותיהם של השניים עלו סתירות ומהימנותם, בלשון המעטה, לוקה בחסר. התובע טען בכתב התביעה כי עוד בהיותו בבורמה נפגש עם דו נו, נציגת הנתבע וזו הציעה לו עבודה בתחום האלקטרוניקה בישראל (ראה סעיף 3 לכתב התביעה). עוד טען כי עם בואו ארצה, הבטיח לו הנתבע כי יסדיר עבורו את אשרת העבודה וימצא עבורו עבודה בתחום האלקטרוניקה (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). נציין כי דברים אלו לא בא זכרם במסגרת התצהיר שהגיש התובע. התובע בעדותו טען: "ש. תאשר לי כשהיית בבורמה כשפנית לאחות של משה {צ"ל: לאחות של נו שה (הכוונה- לדו נו) - א.ע.}, דובר על ויזה לעובד סיעודי. ת. כן זה נכון. ש. אם כך מדוע בכתב התביעה נאמר שפנו אליך בכדי להחזיר לך אשרת עבודה ולמצוא לך עבודה בתחום האלקטרוניקה. ת. כך אני חושב. יוסי חייב אותי על אשרת עבודה פתוחה של 6,000 דולר. לכן חשבתי שאוכל להחליף ולשנות מקצוע פה אם אני אעבוד בארץ. (ההדגשה שלי א.ע.) (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 3 שורות 14-8). "ש. אני אומר לך שידעת על סוג העבודה, וידעת שאתה הולך לעבוד כעובד סיעודי. ת. את זה ידעתי, ידעתי שאני מגיע לישראל ועלי לעבוד כמטפל". (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 6 שורות 10-8) ובהמשך: "אחותו של נושרי אמרה לי שעלי להגיע לארץ ולעבוד כמטפל וידעתי גם שיוסי מחיב אותי על 6,000 דולר ולכן קיויתי להחליף מקצוע, אך לא ידעתי את כל הפרטים" (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 6 שורות 14-12). "ש. אני מפנה לעדותך, בבית המשפט ברמלה. שם אמרת שידעת שאתה יכול לעבוד רק כמטפל. ת. שאלותיהם של עורכי הדין בלבלו אותי ולכן לא יכולתי לענות. למעשה לא ידעתי שעלי לעבוד רק כעובד סיעודי או כמטפל. מפני שלמדתי לפני כן הנדסת אלק'. לכן באתי לפה לעבוד כמהנדס אלק' ושלמתי לפי דרישתו 6,000 דולר". (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 6 שורות 23-18) "ש. אם אגיד לך ואני מפנה אותך לפרו' של הדיון בבית המשפט ברמלה, בעמ' 9 לפרו'. שם אמרת שאמרו לך שאתה יכול לעבוד 20 שנה כעובד סיעודי. ת. הם לא אמרו לי שעלי לעבוד רק כמטפל הם אמרו לי שאוכל לעבוד בכל עבודה. ש. ז"א ששיקרת בבית משפט ברמלה? לא, לא שקרתי אמרתי את הכל בבית המשפט". (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 7 שורות 22-2) "ש. איזה גרסה אתה מעדיף שנקבל את זה שאתה נותן עכשיו או בבית המשפט ברמלה? אני מעדיף את הגרסה שאני מוסר כעת". (ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן מיום 26/11/06 עמוד 8 שורות 9-7) לאור האמור עולה כי התובע איננו עקבי, עדותו בבית הדין אינה תואמת לעדותו במסגרת ההליך הפלילי ואינה תואמת לאמור בכתב התביעה. ג. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לסכום בשיעור של 6,000 $, כאשר בסעיף 8 לתצהירו כמו גם במהלך עדותו, טען כי זכאי לתשלום בשיעור של כ- 2,000 $ המהווה לדעתו, הפרש בין הסכום ששילם עבור האשרה כ"ויזה פתוחה" (6,000 $) לבין שווי אשרה רגילה (בסך של כ- 4,000 $): "ש. מופנה לסעיף 8 לתצהירך (מוקרא ע"י המתורגמנית), אפילו אתה בתצהירך היית סבור שלכל היותר מגיע לך רק סכום ההפרש, קרי 2,000 דולר, אם כך למה אתה תובע את סכום הויזה במלואה ע"ס 6,000 דולר? ת. אני נתתי ליוסי ארי 5,600 דולר וכשאני הגעתי לארץ שילמתי לו 400 דולר. נתתי את הכסף ליוסי בנוכחות של נושה (העדה) פון, שעיברתה את שמה לאור גיורה לאריאלה... ת. זה לא נכון שביקשתי 2,000 דולר, יוסי אמר לאריאלה לתת לי את ההפרש של 2,000 דולר. ש. אני חוזר על השאלה, כתבת שציפית לקבל את ההפרש? ת. הוא ביקש שאשלם עבור ויזה פתוחה, לכן ביקשתי את ההפרש בין הויזות. ש. ז"א אתה מסכים שאם כבר מגיע לך סכום כלשהו זה ההפרש שבין ויזה רגילה לבין ויזה פתוחה? אני לא יודע מה ההבדל בסכום בין ויזה רגילה לבין ויזה פתוחה" (ההדגשה שלי א.ע.) (ראה עמוד 5 לפרוטוקל הדיון מיום 02/03/08 שורות 23-21; עמוד 6 שורות 1-3 וכן שורות 15-9). ד. התובע העיד בפנינו ביום 02/03/08 כי הוא מועסק אצל אליעזר פטינצקי (ראה עמוד 5 לפרוטוקול שורות 20-19) כאשר בעדותו ביום 29/04/08 העיד: "אני יודע שמר פיטינצקי נפטר לפני 10 חודשים" (ראה עמוד 16 שורה 1 לפרוטוקול). התובע לא בחל לאמר דברים שאינם אמת במהלך הדיון וכאמור, טענותיו לא היו עקביות וסתרו אלו את אלו במהלך הדיון בתיק. ה. נו שה העידה מטעמו של התובע, במסגרת ההליך הפלילי (פרוטוקול עדותה בבית משפט השלום רמלה, בפני כב' השופטת פרנקל מיום 29/11/06 צורף לתיק, להלן:"פרוטוקול רמלה"): "ש. זה נכון שטו מן טו איים עליך ואמר לך אם את לא תגידי במשטרה שאני נתתי ליוסי כסף יהיה לך אוי ואבוי אני אעשה לך משהו. ת. הוא לא אמר לי אבל אני מפחדת. ש. את מפחדת ממנו. ת.כן. ש. למה את מפחדת. ת. אולי אם אני לא אגיד הוא עושה, אולי הוא מסוכן בשבילי. טו מן טו. כי אני לא יודעת מה הוא יכול לעשות לי. אי אפשר לדעת מה הוא יכול לעשות לי. ש. אז הוא אמר לך אם יבואו אליך משטרת ההגירה תגידי שנתתי ליוסי כסף. ת. הוא לא אמר לי אבל למה הוא עושה משפט זה כי הוא רוצה כסף. ש. ואת מפחדת ממנו למה? עכשיו אמרת לתובע שטו מן טו נתן ליוסי כסף באוטו. אם לא היית אומרת את זה מה היה קורה לך. ת. אי אפשר לדעת, אני מפחדת. ש. היום בבוקר כשבאתי לבית המשפט ראיתי אותך בוכה עם עיניים אדומות בחוץ. ת. כן, כי אני לא רוצה בעיות. ש. עם מי את לא רוצה בעיות. ת. עם אף אחד, אני רק אוהבת לעזור לאנשים אני לא רוצה לתת לאף אחד בעיות (העדה בוכה)". (ראה עמוד 46 לפרוטוקול רמלה שורות 26-12 וכן עמוד 47 לפרוטוקול רמלה שורות 3-1) מעדותה של נו שה עולה בבירור כי התובע מטיל עליה אימה ולאור האמור, אנו מתקשים לקבל את עדותה. בנוסף, עולה כי ישנן סתירות בעדותה אשר נמסרה במשטרת ההגירה, שם טענה כי אמרה לתובע שעליו לשלם לנתבע סך של 6,000 $ בהמשך, העידה כי התובע נתן כסף לנתבע אולם אינה יודעת עבור מה ובסיום החקירה טענה כי אינה מעוניינת בבעיות ואינה יודעת דבר לגבי הכסף (ראה ת/1). כמו כן העידה בפנינו: "ש. התובע היה מטריד אותך ומפחיד אותך בטלפון עד כדי כך שהחלפת את הטלפון שלך בגלל התובע? ת. שיניתי את מספר הטלפון שלי בגלל שניהם. ש. או שאת משקרת פה או ששיקרת ברמלה, כי שם דיברת רק על התובע ולא הזכרת את הנתבע בכלל? ת. לא דיברנו על יוסי ולכן דיברתי רק על התובע. ש. האם מה שמסרת במשטרה ב- ת/1 זה האמת? ת. טעיתי ב- 2 דברים כי התרגשתי מאוד כשהייתי במשטרה, וכשחזרתי אני סיפרתי שהיתה לי טעות ואיך אני יכולה לסדר את זה שטעיתי. ש. למה לא תיקנת את הטעויות? ת. הבוסית שלי אמרה לי שלא צריך לעשות כלום, היא אמרה לי כשאני מגיעה לבית המשפט לספר את כל האמת". (ראה עמוד 11 שורות 24-15 וכן עמוד 12 שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, ניתן לראות מפרוטוקול הדיון, כי התובע אף שוחח עם נו שה בעמדה על דוכן העדים בבורמזית (ראה עמוד 13 שורה 2 לפרוטוקול). ו. התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בתביעתו ולאור מהימנותם הלוקה בחסר של התובע והעדה נו שה, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש ולפיכך, אנו דוחים את התביעה. 9. לאור האמור אנו קובעים: א. התביעה נדחית. ב. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪ בהתאם להחלטת כב' הרשמת וייסמן מיום 14/12/06. מתוך התחשבות בתובע ולאור נסיבותיו האישיות מצאנו שלא לחייב אותו בהוצאות נוספות. דמי תיווךתיווךעובדים זרים