הבטחת הכנסה לאברכים

פסק דין זה עניינו ערעור על החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. ביום 28.9.08 הגיש התובע למשיב תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן - "הגמלה"). 2. ביום 21.12.08 הודיע הנתבע לתובע, כי החליט לדחות את תביעתו לגמלה החל מחודש 9/08, בנימוק זה: "על פי המידע שבידינו הינך לומד בכולל אברכים יגל יעקב וזאת על פי סעיף 3 לחוק ותקנה 6(א)(3)" (החלטת הנתבע צורפה לכתב הערעור). 3. לטענת התובע, הודיע למשיב כי לימודיו בכולל "יגל יעקב" בבאר שבע (להלן - "הכולל") מסתכמים בשתי שעות לימוד בערב, ועל כן אין לראות בו "תלמיד". בסיכומיו טען התובע כי הכולל נכנס לגדר תקנה 6(א)(5)(א) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן - "התקנות"), ועל כן הוא זכאי לגמלה. 4. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה משום שאינה מגלה עילה. לדבריו, החל מחודש 9/08 יש לראות את התובע כתלמיד ישיבה שאינו זכאי לגמלה, משום שהוא לומד בכולל באופן סדיר ואף מקבל בשל כך מלגה חודשית בשיעור של 500 ₪. 5. בדיון שהתקיים ביום 18.10.10 נשמעו עדויותיהם של התובע ושל שני עדים מטעמו (מר שלמה יוניס ומר יעקב בוסקילה), ולאחר מכן השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל-פה. כשבוע לאחר הדיון ביקש התובע לצרף לתיק בית הדין מסמך נוסף. הנתבע הודיע כי אינו מתנגד לכך, והמסמך צורף לתיק. המסגרת הנורמטיבית 6. סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן - "החוק"), שכותרתו "סייג לזכאות", קובע כי - "לא יהיו זכאים לגימלה לפי חוק זה - (1) ... ; (2) ... ; (3) ... ; (4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע..." מכוח סעיף 3(4) לחוק תוקנו התקנות, ותקנה 6 קובעת כדלקמן: "(א) כמוסד לענין סעיף 3(4) לחוק ייחשב - (1) כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק; (2) מוסד אחר ללימודים על- תיכוניים; (3) ישיבה ומוסד תורני; (4) מוסד להכשרת כוהני דת; (5) מוסד לימודים אחר שבו מלמדים באופן שיטתי תלמידים, למעט - (א) מוסד לימודים שאין במטרותיו להכשיר את תלמידיו לבחינות ממשלתיות או למתן השכלה המוכרת על-ידי משרד ממשלתי או לפי כל דין..." 7. על פי הפסיקה, המונח "תלמיד" שבסעיף 3(4) לחוק והמונח "מוסד תורני" שבתקנות, לא הוגדרו בחוק ו/או בתקנות, ויש לפרשם לאור הקבוע בדברי חקיקה אלה ולאור תכליתם החקיקתית (דב"ע 4-04/98 שמואל הלברשטאם - המוסד לביטוח לאומי, לג (1999) 177 (להלן - "פרשת הלברשטאם"), בסעיף 16 לפסק הדין). הכרעה 8. השאלה העומדת לפתחנו היא - האם יש לראות בתובע "תלמיד", אם לאו. אם השאלה תֵענה בשלילה, אזי יש לקבוע כי התובע אינו נכנס לגדר סעיף 3(4) לחוק וכי אין בסיס לשלול את זכאותו לגמלה. אם השאלה תֵענה בחיוב, אזי יהיה מקום לבחון אם הכולל מהווה "מוסד תורני" או אם הוא נכנס בגדר תקנה 6(א)(5) לתקנות או בגדר אחד מהחריגים לה. האם יש לראות במערער "תלמיד" 9. בענייננו טוען התובע כי אין לראות בו "תלמיד", משום שלימודיו מסתכמים בכשעה וחצי של לימוד בשעות הערב, בזמנו הפנוי, לאחר שבמשך היום הוא עסוק בחיפוש עבודה. כן מציין התובע כי יש לאבחן את עניינו מהעניינים שנדונו בפסקי הדין חוצ'ינסקי ותהילה (המאוזכרת בפרשת חוצ'ינסקי ובפרשת הלברשטאם) (דב"ע נד/113-04 שמואל תהילה - המוסד לביטוח לאומי (להלן - "פרשת תהילה"); דב"ע נו/264-04 דוד חוצ'ינסקי - המוסד לביטוח לאומי (להלן - "פרשת חוצ'ינסקי")), מאחר שבהם היו התלמידים רשומים בקובץ תלמידי הישיבות, מה שאין כן בעניינו. לדברי התובע, במועדים הרלוונטיים לתביעתו לא היה רשום בקובץ תלמידי הישיבות, וכאסמכתא לטענתו מפנה לאישור מיום 18.10.10 של "אגף בכיר מוסדות תורניים" במשרד החינוך, שבו נכתב כי התובע הופיע בקובץ תלמידי הישיבות עד ליום 1.9.2002. 10. הנתבע, מנגד, טוען כי גם אם התובע אינו רשום כתלמיד ישיבה במשרד הדתות, הרי שיש לראותו ככזה משום שהוא מקבל מהכולל מלגה חודשית ומשום שמהראיות עולה כי מתקיימים לגביו יסוד "הסדירות" שבלימוד, שהוא אחד הכללים המרכזיים ביותר כעולה מהפסיקה, ויסוד המחויבות. כאסמכתא לטענותיו הפנה הנתבע לפסקי הדין בפרשת הלברשטאם ובפרשת חוצ'ינסקי, המאזכרים שניהם את פרשת תהילה. בנוסף הגיש הנתבע, בין היתר, אישור של הכולל מיום א' בחשוון תשס"ט, שלפיו התובע - "לומד... בכולל ערב בין השעות 20:00-22:00 ומקבל מילגה ע"ס 500 ₪ לחודש" (נ/3). 11. בפרשת הלברשטאם נקבעו מספר מאפיינים שיש בהם כדי לסייע בקביעה אם פלוני הוא "תלמיד" אם לאו, וכך נקבע - "היותו של אדם בגדר 'תלמיד' מאופיין בהשתייכותו למסגרת חברתית מסוימת בתחומי החינוך, הלימודים, ההכשרה, ההשתלמות המקצועית או ההשכלה, בין על-פי חובה שבחוק ובין על-פי רצונו של האדם. המסגרת האמורה פועלת לפי כללים או תכנית המחייבים את התלמיד בפעילות מסודרת ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, מטילים עליו חובות וכללי התנהגות ומשמעת, ואף מאפשרים את הוצאתו מהמסגרת. בדרך-כלל, מחייב הדבר פעולת רישום של התלמיד ופעולת קבלה של הגוף המפעיל את המסגרת החברתית, וכן כרוך הדבר בתשלום לאותו גוף במישרין או בעקיפין, או לעתים בתשלום לתלמיד עקב היותו תלמיד באותו גוף. כמו כן, בדרך-כלל מעניקה המסגרת האמורה תעודה או אישור לתלמיד אשר סיים את תכנית פעילותו." (בסעיף 17 לפסק הדין) (הדגשות שלי - י.א.ש.). ועוד נקבע שם כי - "היסודות והמבחנים הנ"ל אינם מצטברים והם אינם בגדר 'רשימה סגורה', אך יש בהם כדי להנחות בשאלה אם אדם הוא בגדר 'תלמיד'." (שם). לאור דברים אלה יש לבחון את קיומם או העדרם של המאפיינים השונים בענייננו. 12. מהעדויות ששמענו בבית הדין ומהמסמכים שהגישו הצדדים עולים הנתונים הבאים - א. סדירות הלימודים מבחינת הזמן (ימי הלימוד ושעות הלימוד): התובע למד בכולל באופן סדיר למדי - כמעט מדי ערב ובאותן השעות - כשעה וחצי מדי ערב (מהשעה 20:15 ועד השעה 21:45, שלאחריה התקיימה תפילת ערבית עד לשעה 22:00) (עדות התובע בעמ' 5, שורות 23-28 ובעמ' 6, שורות 5-6; עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורות 5-12). ב. סדירות הלימודים מבחינת החומר הנלמד: לא היתה כל סדירות שהיא בתכנים שלמד התובע. התובע למד כפי רצונו ולא לפי הנחיות של אחר ו/או לפי תוכנית לימודים מסוימת. "לימודים עצמאיים כפי שלבי חפץ" (סעיף 4 לתצהיר התובע; ראה גם תצהיר מר יוניס). "כל אחד לומד מה שהוא רוצה" (עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורה 23). ג. סדירות הלימודים מבחינת החברותא: התובע למד עם חברותא קבועה (עדות התובע בעמ' 6, שורות 3-4; עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורות 13-14; עדות מר יוניס בעמ' 9, שורות 15-18). יודגש בהקשר זה כי המונח "חברותא" מתייחס לבן זוג ללימוד ולא לקבוצת תלמידים שלומדת יחד. ד. מחויבות / מסגרת הלימודים: לא היתה כל מחויבות ללימודים בכולל. לא היתה חובת נוכחות (סעיף 7 לתצהיר מר בוסקילה). התובע לא היה מחויב להגיע לכולל ולא היה צריך לדווח למישהו אם אינו מגיע (סעיף 2 לתצהיר התובע; עדות מר יוניס בעמ' 10, שורות 5-6). לא הופעלה כלפי הלומדים בכולל בשעות הערב כל סנקציה אם נעדרו, ורשאים היו להגיע בשעה מאוחרת יותר מאשר 20:15 (עדות התובע בעמ' 5, שורות 29-30; עדות מר בוסקילה בעמ' 7, שורה 25). "אין משהו מחייב" (עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורה 22; וכן ראה סעיף 4 לתצהיר מר בוסקילה). הלימוד היה בחברותא ו"זה לא היה שיעור" (עדות התובע בעמ' 6, שורה 1). "אני לא חייב שום דבר למקום" (עדות מר יוניס בעמ' 10, שורה 6). ההשלכה היחידה להיעדרותו ו/או לנוכחותו של התובע בכולל היתה על שיעור המלגה שקיבל (עדות מר בוסקילה בעמ' 7, שורות 24-25). ה. רישום נוכחות: נראה כי היה בכולל הערב נערך רישום נוכחות, ולו לצורך חלוקת המלגות. כל לומד בכולל צריך היה לרשום את שמו על פתק, והיה מי ש"רואה" מה התובע עושה ואם אינו מגיע (עדות התובע בעמ' 6, שורות 7-11 ו-16-26; עדות מר יוניס בעמ' 10, שורה 8). מר בוסקילה היה אחראי לריכוז דוחות הנוכחות וסיכומם לצורך חלוקת המלגות, וזאת על יסוד הרישום העצמי של הלומדים (עדות מר בוסקילה בעמ' 7, שורות 9-18). ו. פיקוח חיצוני: לא היו פיקוח וביקורת חיצוניים על הלימודים בכולל בשעות הערב. מר בוסקילה העיד בעניין זה כי - "כולל ערב לא מתוקצב. אם הכולל מתוקצב בבוקר לא רק שחייב להגיע אלא משרד הדתות מבקש לדעת מי מגיע או לא. אם אין נוכחות מורידים מההקצבה. כולל ערב לא מתוקצב ואין לנו משהו שבא לבקר." (עמ' 7, שורות 27-29). ז. קבלת מלגה עקב הלימוד: אמנם לא כל מי שלומד בכולל בשעות הערב מקבל מלגה (עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורות 28-29; עדות מר יוניס בעמ' 9, שורות 23-24), אך התובע קיבל עבור לימודיו בכולל מלגה חודשית (תדפיס מחשבון העו"ש של התובע, נכון ליום 21.9.08, שבו נרשמה הפקדה של 500 ₪ לזכות החשבון על ידי הכולל (נ/2); אישור של הכולל כי התובע מקבל מלגה חודשית בשיעור של 500 ₪ (נ/3); עדות התובע בעמ' 6, שורות 20-24). ח. רישום כתלמיד ישיבה במשרד ממשלתי: התובע לא היה רשום בקובץ תלמידי הישיבות (אישור משרד החינוך מיום 18.10.10 שהוגש על ידי התובע לאחר הדיון). ט. מבחנים / מטרת הלימודים / קבלת תעודה: בכולל לא נערכו מבחנים ללומדים (סעיף 3 לתצהיר התובע; עדות מר בוסקילה בעמ' 8, שורות 19-20; וכן סעיף 8 לתצהירו; תצהירו של מר יוניס). הלימודים בכולל לא היו לשם הכשרה מקצועית כלשהי, התובע לא קיבל כל תעודה שהיא עם סיום הלימודים והם לא הקנו לו כל זכות שהיא (עדות התובע בעמ' 5, שורות 10-14; סעיף 3 לתצהירו; סעיף 8 לתצהיר מר בוסקילה). מר בוסקילה העיד בעניין זה כך: "ש. יש מבחנים בערב (הכוונה לכולל הערב - י.א.ש.)? ת. לא. אין הכשרה. ש. מקבלים תעודה? ת. לא. אין משהו מחייב. במסגרת כולל יום זה קצת יותר מחייב יש מבחנים, תעודה. בערב לא מחייב, כל אחד לומד מה שהוא רוצה." (עמ' 8, שורות 19-23). י. פעולות קבלה ללימודים בכולל: התובע לא נרשם לכולל ומכלול הראיות מלמד כי לא נערכה בכולל כל פעולת קבלה שהיא ללומדים בו בשעות הערב (עדות מר בוסקילה בעמ' 9, שורות 2-3). יא. לימודים בזמן הפנוי: התובע למד בכולל בזמנו הפנוי ומרצונו על מנת לקיים מצוות לימוד תורה (ראה כתב הערעור). בפרשת תהילה נקבע כי גם אם פלוני למד במקום מסוים מאחר שלא מצא מקום עבודה והיה לו זמן פנוי, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין סעיף 3(4) לחוק (כמצוטט בפרשת חוצ'ינסקי). לפיכך, מאפיין זה אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו. יב. חובות / כללי התנהגות / משמעת: על התובע לא חלו כללי התנהגות ומשמעת המיוחדים לכולל, ולא הוטלו עליו חובות כלשהן בשל לימודיו בו. המאפיינים המטים את הכף לכיוון ראיית התובע כ"תלמיד" הם אלה המפורטים בס"ק (א), (ג), (ה), ו-(ז) שלעיל. מנגד, המאפיינים המפורטים בס"ק (ב), (ד), (ו), (ח), (ט), (י) ו-(יב) שלעיל, מטים את הכף לכיוון הקביעה כי התובע אינו "תלמיד". המאפיין המפורט בס"ק (יא) הוא נייטרלי, כאמור בו. 13. כפי שניתן לראות, רוב המאפיינים בענייננו - ודאי שמשקלם הכולל - מטים את הכף לכיוון הקביעה כי אין לראות את התובע כ"תלמיד" בכולל. סבורים אנו כי במיוחד יש ליתן משקל להעדר מחויבות ולו מינימאלית ללימודים. נשוב ונפנה בהקשר זה לדברי בית הדין הארצי בפרשת הלברשטאם - "המסגרת האמורה פועלת לפי כללים או תכנית המחייבים את התלמיד בפעילות מסודרת ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, מטילים עליו חובות וכללי התנהגות ומשמעת, ואף מאפשרים את הוצאתו מהמסגרת." (ההדגשה שלי - י.א.ש.). יסוד המחויבות עולה גם מנהלי הנתבע עצמו, שלפיהם מוגדר כתלמיד מי - "שהולך כל יום לישיבה קבועה, בשעות קבועות, והלימודים בישיבה מחייבים אותו להופיע באופן קבוע: אם לא יגיע יופסקו לימודיו, נערך רישום נוכחות בישיבה, קיימת מחוייבות הדדית בינו לבין מסגרת הלימודים." (תדריך הבטחת הכנסה (גמלאות), סעיף 2.2.5.3 - תלמיד ישיבה). (הדגשות שלי - י.א.ש.). 14. ועוד יש לציין כי אם כיוון הנתבע בדבריו לכך שיש ליתן ליסוד הסדירות משקל מכריע, הרי שטענה זו אינה מקובלת עלינו, במיוחד לא בהקשר לעניין שבפנינו. יודגש כי הן מאפיין הסדירות הן כל אחד מהמאפיינים האחרים, אין בהם כדי להכריע לבדם בשאלת "מיהו תלמיד", ויש להכריע? על יסוד שקלול המאפיינים כולם. סבורים אנו כי שעה שמדובר על אדם הלומד מיוזמתו כשעה וחצי ביממה לימוד תורה לשמה, במסגרת שאינה מחייבת, הגם שהוא עושה כך באופן סדיר, אין לתת למאפיין הסדירות לגביו משקל רב. לטעמנו, מפרשת הלברשטאם עולה כי יסוד הסדירות הוא אך אחד מהמאפיינים שאותם יש לבחון על מנת לקבוע אם פלוני הוא "תלמיד" אם לאו ואין היא עומדת בפני עצמה. יתר על כן, הסדירות יונקת את עיקר משקלה מכוח כפייתה על הלומדים כדרישה של המסגרת הלימודית. 15. לאור המסקנה כי התובע בענייננו אינו "תלמיד", יש לקבוע כי אין הוא נכנס לגדר סעיף 3(4) לחוק, ועל כן אין לשלול ממנו את זכאותו לגמלה. לאור המסקנה האמורה, אין צורך להכריע בשאלה אם הכולל מהווה "ישיבה" או "מוסד תורני" כטענת הנתבע או שמא הוא נכנס לגדרי תקנה 6(א)(5)(א), כטענת התובע, ויש להותיר שאלה זו בצריך עיון. סוף דבר 16. התביעה מתקבלת. אם התובע עומד ביתר תנאי הזכאות לגמלה, זכאי הוא לקבלתה מחודש 9/08. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום. הבטחת הכנסה