זוהי תביעה למתן צו להחזרתו של התובע לעבודתו אצל הנתבעת, וצו הצהרתי הקובע כי התפטרותו של התובע מעבודתו אצל הנתבעת הינה כדין פיטורין. לחילופין, נתבע תשלום קצבת פרישה ממועד סיום עבודתו של התובע בסך של 374,000 ₪ ותשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪. להלן עובדות המקרה: 1. התובע עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות העסקה: א. החל מיום 10.11.91 ועד יום 11.6.92 בתפקיד מהנדס מכונות במחלקת תכנון טכנו-כלכלי, מועד התפטרותו של התובע מהעבודה. ב. החל מיום 1.3.94 בתפקיד מהנדס מתכנן במחלקת תכנון מערכות מכניות באגף לתכנון הנדסי ועד ליום 14.9.06, מועד התפטרותו של התובע מהעבודה. 2. בתאריך 1.9.94 קיבל התובע קביעות, וביום 1.7.95 הועבר התובע ממדור ציוד למדור צנרת. 3. במהלך עבודתו אצל הנתבעת עודכנה הגדרת תפקידו מס' פעמים, בהתאם להמלצות הממונים עליו. כך, בתאריך 1.12.98 עודכנה הגדרתו של התובע ל"מהנדס מתכנן א"א", בתאריך 1.11.02 ל"מהנדס מתכנן בכיר", ובתאריך 1.1.04 ל"מרכז פרויקט". 4. בחודש 3/05 מונה מר משה תמיר למנהל מחלקת תכנון מערכות מכניות. לטענת התובע, לאחר מינויו של מר תמיר כמנהל מחלקה חל שינוי לרעה ביחס כלפיו, ובין היתר, הוא לא זומן לדיונים בהם השתתף בעבר, הורחק מפרויקטים גדולים שעמדו על הפרק, היחס כלפיו היה מזלזל ובקשותיו לקידום נדחו. 5. לאור האמור, טוען התובע כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו שהיו תנאים בהם לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד. על כן, בחודש 4/06 נפגש התובע עם גב' תמי גוטסמן, מנהלת כוח אדם ממת"פ, והודיע על רצונו להתפטר מעבודתו. התובע הגיש לגב' גוטסמן מסמך ובו פירוט הפסד זכויות הפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות עקב התפטרותו מהעבודה, וביקש מגב' גוטסמן לבדוק אפשרות לתשלום פיצוי כלשהו מהנתבעת. 6. בתאריך 13.8.06 פנתה הגב' גוטסמן למר ענתבי, מנהל אגף משאבי אנוש, במכתב בו היא מציינת כי התובע הביע רצונו להתפטר מעבודתו וביקש תשלום פיצוי כלשהו בגין שנות עבודתו. גב' גוטסמן המליצה במכתבה הנ"ל לאשר לתובע, לפנים משורת הדין, תשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 100%. 7. מר ענתבי אישר את המלצתה של גב' גוטסמן, וביקש כי התובע יכתוב מכתב התפטרות. 8. בהתאם לכך, בתאריך 15.8.06, הגיש התובע מכתב התפטרות והודיע על סיום עבודתו בעוד כעבור חודש ימים בתאריך 14.9.06. התובע אף הודיע לממונים עליו, מר תמיר ומר חיים ברנר, אשר כיהן בתקופה הרלוונטית לתביעה זו כסגן מנהל האגף לתכנון הנדסי, על כוונתו להתפטר מהעבודה. 9. הנתבעת שילמה לתובע סך של 89,088 ₪ בגין פיצויי פיטורים. 10. בתאריך 31.12.06 פנה התובע במכתב למר ענתבי בבקשה להתקבל חזרה לעבודה אצל הנתבעת. התובע טען במכתבו הנ"ל כי התפטר בחודש 9/06 "בתוך סערת רגשות", וכי בהתאם לחוקת העבודה קיימת אפשרות חזרה לעבודה תוך שנה מעת הפרישה. התובע הוסיף וטען כי לא ידע על האפשרות לצאת לחל"ת ועל כן לא ניצל זכות זו. 11. בתאריך 16.1.07 נשלח מכתב מטעמם של הממונים על התובע, מר תמיר ומר ברנר, אל גב' גוטסמן, על פיו הם אינם יכולים להיענות לבקשת התובע לחזור לעבודה אצל הנתבעת, מאחר והתובע עזב פעמיים את עבודתו בנתבעת לטובת עבודה בחברה פרטית. על כן, "בהיעדר יציבות נדרשת, לאחר שנים כה רבות, ובהתייעצות עם גורמים נוספים במחלקה, אנו מבקשים לא לקבלו לעבודה, בפעם השלישית." 12. בתאריך 17.1.07 פנתה גב' גוטסמן במכתב אל מר ענתבי, וציינה כי לאור העובדה שזו הפעם השנייה שהתובע התפטר מעבודתו בנתבעת, ולאור הירידה המשמעותית בהיקף העבודה באגף התכנון, היא תומכת בדעתם של מר ברנר ומר תמיר שלא לקבל את התובע חזרה לעבודה. 13. לאור האמור, פנה מר ענתבי במכתב לתובע בתאריך 29.1.07, והודיעו כי לאחר שנבדקה בקשתו לחזור לעבודה באופן יסודי ע"י הגורמים הרלוונטיים בנתבעת הוחלט שלא לקלוט אותו חזרה. טענות התובע: 14. גב' גוטסמן הודיע למר ברנר על כוונת התובע להתפטר. לאור החשיפה המוקדמת של התפטרותו והתגובות הצוננות שקיבל התובע ממנהליו הישירים, לא נותרה לו ברירה, והוא הגיש תוך דוחק זמן וסערת רגשות, את התפטרותו. 15. לנתבעת לא הייתה כל סיבה עניינית לסרב לקבל את התובע חזרה לעבודה. 16. אף אחד מנציגי הנתבעת לא עשה דבר כדי לתקן ולשפר את מצבו של התובע ולא עדכנו אותו באשר לזכויות שהוא עלול לאבד עקב הפרישה, ובוודאי שלא הבהירו לו כי באפשרותו לצאת לחל"ת. 17. התובע נתן הזדמנות נאותה לממונים עליו לתקן את העוול שנעשה לו. הוא פנה לממונים עליו והודיע כי הוא שוקל להתפטר בשל הרעה בתנאי עבודתו, אולם לא נעשה דבר. 18. הסיבה לאי קבלתו של התובע חזרה לעבודה הינה טינתו האישית של מר תמיר. 19. בהתאם לחוקת העבודה לעובד זכות עדיפה להתקבל חזרה לעבודה במשך שנה אחת מתאריך סיום העבודה עקב צמצומים. 20. הנתבעת לא עידכנה את התובע לגבי זכותו לקבל קיצבת פרישה תקציבית בשל סיום עבודתו, בהתאם לתקנון קופת הגמל. 21. התובע לא קודם בעבודתו כראוי. לאחר מינויו של מר תמיר כמנהל מחלקה חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. התובע הסביר לממונים עליו את נסיבות התפטרותו אולם הם לא עשו דבר לתקן את העוול. על כן, דין התפטרות התובע כדין פיטורים. 22. היות שדינה של ההתפטרות כדין פיטורים, זכאי התובע לקצבת פרישה מהנתבעת. לחילופין, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה הקצבה שלא קיבל בסך של 374,000 ₪. 23. כמו כן, זכאי התובע לפיצויים בשל הפרת הסכם בחוסר תום לב, קבלת החלטה בלתי סבירה מסיבות לא ענייניות, ונזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪. טענות הנתבעת: 24. יציאה לחל"ת אינה זכות המוקנית לכל עובד, אלא מותנית בהמלצת מנהל מחלקה ובאישור מנהל מחלקת כ"א. האפשרות לצאת לחל"ת הוצעה לתובע חזור ושוב, הן ע"י כ"א והן ע"י הממונים עליו, ואולם התובע דחה הצעה זו בטענה כי מצא מקום עבודה טוב יותר. 25. מופרכת טענת התובע על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וטינה אישית כלפיו של מר תמיר, שכן התובע עצמו מבקש לחזור לעבוד באותה מחלקה תחת ניהולו של מר תמיר, מבלי שהוצעה לו הצעה לשיפור תנאי העבודה, קידום וכו'. 26. התובע קודם בתקופת עבודתו, הן בדרגותיו והן בהגדרות התפקיד. 27. עובדים המעוניינים להתקבל לתפקיד ניהולי, רשאים לגשת למכרזים המתפרסמים בנתבעת. התובע לא הגיש במהלך שנות עבודתו מועמדות לתפקיד ניהולי כלשהו, למעט הגשת מועמדות בתאריך 7.11.05 לתפקיד ראש מדור בכיר ציוד וצנרת, אך התפטר בטרם נבחנה מועמדותו במכרז. לפיכך, אין לתובע אלא להלין על עצמו. 28. מערכת היחסים בין התובע לבין מר תמיר הייתה טובה, הן בפן האישי והן בפן המקצועי, ובסיום עבודתו מר תמיר נענה לבקשת התובע ונתן לו המלצות. 29. ההחלטה על זהות המשתתפים בישיבות מקצועיות, הינן ברמת מנהל מחלקה ובסמכותו, אשר מזמן לישיבות את הגורמים הרלבנטיים. הזימונים לישיבות נעשו משיקולים ענייניים בלבד, ללא כל כוונה להתנכל לתובע. 30. משנת 2005 צומצמו תקציבי הפיתוח בנתבעת, דבר שהביא לירידה בהיקף הפרויקטים בכלל ובאגף לתכנון מכני בפרט. 31. התובע לא העלה בזמן אמת בפני הממונים עליו את הטענות להרעה מוחשית וטינה אישית. התובע הודיע על התפטרותו בשל הצעת עבודה כדאית אחרת. 32. הטענה להתפטרות מתוך סערת רגשות מופרכת בשים לב לכך כי התובע התפטר רק כחמישה חודשים מהיום שפנה לראשונה לכ"א והביע כוונתו להתפטר, ולאחר שנתן חודש הודעה מוקדמת לנתבעת. 33. התובע התפטר ועל כן אין הוא זכאי לפנסיה מהנתבעת. סעיף 3 לתקנות הפנסיה, אשר מסדיר את הזכאות לפנסיה, אינו מתקיים בתובע. 34. ההחלטה לא לקבל את התובע חזרה לעבודה נבעה משיקולים ענייניים בלבד. הממונים על התובע החליטו שלא לקבלו חזרה לעבודה, הן לאור העובדה כי באותה תקופה לא היה צורך בקליטת כ"א נוסף, הן לאור חוסר יציבותו של התובע שהתפטר כבר פעמיים מעבודתו בנתבעת, והן בשל חוסר אמינותו של התובע, אשר העלה במכתבו מיום 31.12.06 טענות שאינן נכונות לגבי נסיבות התפטרותו. 35. זכות הקדימה הקיימת בחוקת העבודה בחזרה לעבודה תוך שנה ממועד סיום יחסי העבודה אינה רלבנטית לתובע, שכן מדובר בנסיבות של פיטורי עובדים במסגרת צמצומים ורה-ארגון. אף לשיטתו של התובע הוא לא סיים את העסקתו עקב צמצומים. התובע לא הצביע על כל חובה שבדין המחייבת את הנתבעת לשוב ולקלוט אותו לעבודה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: התפטרות כדין פיטורים - 37. התובע טוען כי ממועד מינויו של מר תמיר כמנהל מחלקה חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו בשל טינה אישית כלפיו. התובע טוען כי לא קודם, לא זומן לישיבות, הורחק מפרויקטים גדולים וכו'. לאור האמור, לטענת התובע, הוא התפטר מעבודתו בנתבעת ויידע את הממונים עליו ואת גב' גוטסמן באשר לנסיבות התפטרותו, אולם לא נעשה דבר לתיקון העוול. לפיכך, יש לראות בהתפטרותו כדין פיטורים. 38. באשר לטענת התובע כי לא קודם בעבודה - הוכח כי הגדרת תפקידו של התובע עודכנה , בהתאם להמלצות הממונים עליו, 3 פעמים. בתאריך 1.12.98 עודכנה הגדרתו של התובע ל"מהנדס מתכנן א"א", בתאריך 1.11.02 ל"מהנדס מתכנן בכיר", ובתאריך 1.1.04 ל"מרכז פרויקט". בעדותו בביה"ד העיד התובע כי - "ש. בשנת 2004 קודמת לתפקיד מרכז פרויקטים נכון? ת. נכון. אני יודע שזה היה בהמלצת סגן מנהל האגף שלי מר חיים ברנר." (פרוטוקול דיון מיום 3.12.08 עמ' 4). כמו כן, התובע התקדם בדרגה מדי שנתיים, בהתאם להמלצות מנהל מחלקה, כאשר בחודש 4/06 קודם לדרגה 42+ בסולם מהנדסים. היינו, לאחר מינויו של מר תמיר כמנהל מחלקה בחודש 3/05. 39. התובע העיד כי בטרם התפטרותו מעבודתו אצל הנתבעת מצא עבודה בחברת בייטמן הנדסה. "ש. מתי פנית לחב' בייטמן הנדסה? ת. סמוך לעזיבתי את חב' החשמל. מצאתי שם עבודה ועזבתי את חב' החשמל. ש. מתי פנית לחב' בייטמן הנדסה? ת. שבועות לפני שסגרתי איתם." (ראה פרוטוקול דיון מיום 1.2.09 עמ' 10). 40. בפנייתו לגב' גוטסמן בחודש 4/06 הביע התובע את רצונו להתפטר מעבודתו בנתבעת לטובת עבודה בחברה אחרת, ולא ציין בפניה כי הסיבה להתפטרותו נעוצה בהתנכלות אישית כלפיו מצידו של מר תמיר, כטענתו בכתב התביעה. (ראה פרוטוקול דיון מיום 1.2.09 עמ' 10-11). 41. התובע אישר בעדותו כי לצורך קבלת תפקיד ניהולי בנתבעת יש להגיש מועמדות למכרזים שמתפרסמים. (פרוטוקול מיום 1.2.09 עמ' 13). הוכח בביה"ד כי, במחלקתו של התובע פורסמו מס' מכרזים לתפקידים ניהוליים, והתובע לא הגיש מועמדותו למכרזים אלה, למעט מכרז אחד בשנת 2005, אך התובע התפטר מעבודתו בנתבעת בטרם הושלם הליך המכרז. (ראה פרוטוקול מיום 1.2.09 עמ' 14). התובע הוסיף והעיד כי בשיחותיו עם מר ברנר על קידום לתפקיד ניהולי המליץ בפניו מר ברנר להרחיב את אופקיו, לקרוא ספרים על ניהול, וכי מר תמיר בשיחותיו עימו בעניין אמר לו כי עליו להגיש מועמדותו למכרזים על תפקידים ניהוליים שמתפרסמים. (ראה פרוטוקול מיום 1.2.09 עמ' 15). 42. כמו כן, התובע אישר בעדותו בביה"ד כי במהלך עבודתו עם מר תמיר לא פנה אליו ולא התלונן על יחסו כלפיו, כנטען בכתב התביעה, וכי מר תמיר הביע בפניו במס' הזדמנויות במהלך עבודתם המשותפת כי הוא שבע רצון מתפקודו במחלקה. התובע הוסיף כי, זומן לישיבות מקצועיות ע"י מר תמיר בנושאים שהיו שטיפולו. (ראה פרוטוקול מיום 1.2.09 עמ' 19). התובע אישר בעדותו כי שיבוץ העובדים לפרויקטים העומדים על הפרק מבוצע לרוב ע"י ראש המדור. התובע העיד כי מעולם לא פנה לראש מדור, מר פנחס אוחנה, בטענה או בתלונה על כך שלא שובץ לפרויקטים כאלה ואחרים במחלקה. (ראה פרוטוקול מיום 1.2.09 עמ' 20). 43. מר חיים ברנר העיד כי בשיחותיו עם התובע במהלך שנות עבודתו בנתבעת בעניין קידומו בעבודה הוא הסביר לתובע כי על מנת להתקדם לתפקיד ניהולי הוא צריך "לצאת מדלת אמותיו. הוא לא הגדיל ראש, הוא לא התחבר עם אנשים והוא לא הוכיח שהוא ראוי להיות מנהל, או להתקדם בסולם הדרגות. בחברת החשמל מתפרסמים מכרזים לתפקידים. למיטב ידיעתי במשך אותם 12 שנים...הוא לא ניגש לאף מכרז." (ראה פרוטוקול מיום 29.6.09 עמ' 33). 44. גב' תמר גוטסמן העידה כי, התובע פנה אליה והביע את רצונו להתפטר מעבודתו בנתבעת מאחר וקיבל הצעת עבודה טובה יותר מחברה אחרת. (ראה פרוטוקול מיום 28.12.09 עמ' 50). גב' גוטסמן הוסיפה והעידה כדלקמן: "אם הוא היה בא ואומר לי שמתנכלים לו או שמציקים לו או שהוא לא מאושר במקום עבודתו, הייתי בודקת את העניין כמו שבדקתי הרבה מקרים לפניו ועזרתי לאנשים והעברתי אנשים...הוא לא העלה אפילו במילה אחת איזה עניין שרע לו שם, שהוא לא מקודם, שקשה לו, הדבר היחידי שהתובע אמר שהוא נכנס לחדרי היה שהוא רוצה ללכת כי יש לו מקום עבודה אחר יותר טוב." (ראה פרוטוקול מיום 28.12.09 עמ' 59). 45. עדויותיהם של הגב' גוטסמן ומר ברנר כאמור לעיל, בכל הנוגע לטענת התובע כי יידע אותם על המניעים להתפטרותו, מהימנות ואמינות עלינו. 46. על מנת שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), עליו להוכיח למעט התקיימותן של נסיבות המצדיקות את התפטרותו, גם כי התפטר בשל אותן נסיבות וכי נתן התרעה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון. בהתאם לפסיקה, תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הוא שהעובד העמיד את המעביד על כוונתו ונתן לו הזדמנות לתקן את ההרעה בטרם יתפטר מעבודתו (ראה - עד"מ 21/03 חברת השמירה בע"מ נ' גל מילר, מיום 3.3.04; ע"ע 156/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, ניתן ביום 25.6.09). 47. לאור האמור לעיל, מהראיות והעדויות בתיק הנ"ל, לרבות עדותו של התובע עצמו, עולה כי התובע לא פנה למי מהממונים עליו או לגב' גוטסמן בטרם התפטרותו וטען ליחס של טינה אישית כלפיו ע"י מר תמיר, מנהל המחלקה. התובע לא טען כי אינו מוזמן לישיבות מקצועיות בנושאים בטיפולו, או ממודר משיבוץ בפרויקטים גדולים ו/או מתחומים אשר היו בטיפולו, עד למועד מינויו של מר תמיר בחודש 3/05. התובע אף לא המציא כל ראיה המעידה על יחס של טינה כלפיו ע"י מר תמיר וצמצום כזה או אחר בתחום סמכויותיו במסגרת תפקידו במחלקה. כמו כן, הוכח כי בשנת 2005 היקף העבודה וכמות הפרויקטים במחלקה ירד באופן ניכר. גם התובע אישר זאת בעדותו בביה"ד. (ראה פרוטוקול דיון מיום 1.2.09 עמ' 18). על כן, סביר כי היקף המטלות והפרויקטים בתחום אחריותו של התובע הצטמצם לאור הירידה בהיקף העבודה בתקופה הרלוונטית. שכן, התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח כי הדבר נבע בשל יחסו של מר תמיר כלפיו, כטענתו. התובע אף לא הבהיר לממונים עליו ולגב' גוטסמן כי בכוונתו להתפטר בשל אי קידומו בעבודה. יתרה מזאת, הוכח כי התובע קודם במהלך עבודתו הן בדרגותיו והן בעדכון הגדרות תפקידו. בשיחותיו של התובע במהלך שנות עבודתו בנתבעת עם מר ברנר ומר תמיר הובהר לו כי על מנת להתקדם לתפקיד ניהולי בנתבעת עליו לשפר מס' דברים כגון - כריזמתיות, תקשורת בינאישית והתעניינות בתחומים נוספים, וכן כי עליו להגיש מועמדותו למכרזים המתפרסמים בנתבעת לתפקידים ניהוליים. בהתאם לראיות והעדויות בתיק הנ"ל, נראה כי התובע לא הגיש מועמדותו לאף מכרז שפורסם בנתבעת בכלל, ובמחלקתו בפרט, למעט מכרז אחד בשנת 2005, אך התובע התפטר בטרם הסתיימו הליכי המכרז. אשר על כן, אין לקבל את טענת התובע כי לא קודם בעבודתו בנתבעת, ועל כך שהתובע לא מונה לתפקיד ניהולי, לאור האמור לעיל, אין לא אלא להלין על עצמו. לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא השכיל להוכיח כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ממועד מינויו של מר תמיר בחודש 3/05. כמו כן, אנו קובעים כי אף אם טענת התובע כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו הייתה מתקבלת, הרי שהוכח עפ"י הראיות והעדויות בתיק דנן כי, התובע לא העמיד את מי מטעם הנתבעת על כוונתו להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כטענתו, ובוודאי שלא נתן לנתבעת הזדמנות לתקן את ההרעה בטרם יתפטר מהעבודה. יש לציין ולהדגיש כי, העובדה שהתובע מבקש לחזור לעבודה בנתבעת באותה המחלקה ותחת ניהולו של מר תמיר, אף מחזקת את הקביעה כי לא חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. 48. לאור האמור לעיל, דין טענת התובע כי התפטרותו כדין פיטורים, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים - דינה להידחות בזאת. 49. לאור קביעתנו לעיל, כי אין לראות בהתפטרות התובע כדין פיטורים, הרי שבהתאם לסעיף 3 לתקנות הפנסיה לעובדי הנתבעת, הקובע את הזכאות לקבלת פנסיה, התובע אינו עומד בקריטריונים הקבועים בסעיף 3, ועל כן, דין רכיב תביעתו לתשלום פנסיה - להידחות בזאת. התפטרות תוך סערת רגשות - 50. כמפורט לעיל, התובע פנה לגב' גוטסמן כבר בחודש 4/06 והביע את רצונו להתפטר מעבודתו בנתבעת. היינו, שיחתו של התובע עם גב' גוטסמן בעניין התפטרותו מעבודתו התקיימה 4 חודשים בטרם הגיש את מכתב ההתפטרות לממונים עליו בתאריך 15.8.06, ו- 5 חודשים (!!!) בטרם הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בתאריך 14.9.06. לאור הזמן הרב שעבר ממועד שיחתו של התובע עם גב' גוטסמן ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, תמוהה טענת התובע כי התפטר תוך דוחק הזמן ובסערת רגשות. 51. אף אם נקבל את טענת התובע כי גב' גוטסמן יידעה את הממונים עליו על כוונתו להתפטר מהעבודה בתום שיחתה עימו ובטרם עלה בידו לשוחח עימם על כך, וכתוצאה מכך קיבל מהם תגובות צוננות, הרי שאין בכך בכדי לקבל את טענת התובע כי בנסיבות שנוצרו לא נותר לו אלא להתפטר תוך דוחק זמן וסערת רגשות. מלבד העובדה כי התובע לא השכיל להוכיח טענתו באשר לתגובות הצוננות שקיבל מהממונים עליו, הרי שבאפשרות התובע היה לפנות למר ברנר ו/או למר תמיר, במהלך חמשת החודשים בטרם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ולשוחח עימם על כוונתו להתפטר ועל המניעים העומדים מאחורי כוונה זו. סביר כי שיחה כאמור להבהרת כוונות התובע והסיבות לה הייתה מאפשרת לטהר את האווירה העכורה ביחסי העבודה בין הצדדים, אם אכן כך היה המצב. 52. יתרה מזאת, מר ברנר, מר תמיר וגב' גוטסמן העידו בביה"ד כי בשיחותיהם עם התובע בטרם סיום יחסי עובד-מעביד, ניסו להניא אותו מלהתפטר מעבודתו, אולם ללא הועיל. לא מצאנו מקום להטיל ספק באמינות עדויותיהם. ניסיונותיהם כאמור של הממונים על התובע וגב' גוטסמן להניאו מלהתפטר תומכים ומחזקים את הקביעה כי בנסיבות המקרה דנן, אין מדובר בהתפטרות תוך סערת רגשות. 53. אשר על כן, דין טענתו זו של התובע - להידחות בזאת. אפשרות יציאה לחל"ת - 54. התובע טוען כי לא הובהר לו ע"י מי מטעם הנתבעת כי באפשרותו לצאת לחל"ת על מנת שלא יפסיד את זכויותיו בנתבעת. 55. גב' גוטסמן העידה בעניין זה כדלקמן - "אני עומדת על כך שהצעתי לו שיבקש חל"ת. זה דבר ידוע והרבה עובדים בחברת החשמל יודעים שמי שרוצה לשקול מקום עבודה אחר בא ומבקש חל"ת. התובע דחה את הבקשה שלי בזלזול גדול לבקש חל"ת ואמר לי שיש לו מקום עבודה הרבה יותר טוב מחברת החשמל. ... אני בטוחה שהצעתי לו חל"ת. ... אני חושבת שהתובע יכול להסתכל לי בעיניים ולאשר לי שבשיחה איתי הצעתי לו לבקש חל"ת. לפחות הדבר הזה מן ההגינות של הבן אדם להגיד...אבל הוא היה כל כך נחוש ללכת וכל כך מתנשא ומזלזל בנתבעת שזה לא אמת פשוט." (ראה פרוטוקול דיון מיום 28.12.09 עמ' 50-51, 57). עדותה של הגב' גוטסמן אמינה ומהימנה עלינו. 56. כמו כן, צודקת הנתבעת בטענתה, כי סביר להניח שעובד ותיק ומשכיל כגון התובע, ובמיוחד בהתחשב במעמדו של התובע כמהנדס - מרכז פרויקט, התובע היה מודע באשר לאפשרותו לצאת לחל"ת. בהתאם לעדותה של גב' גוטסמן, טופס בקשת חל"ת מצוי במסגרת הטפסים שעובד יכול להוציא ממחשבו האישי בדומה לטפסים לבקשת יציאה לקורס, או לחופשה מיוחדת. 57. יתרה מכך, אף אם התובע היה מגיש בקשת יציאה לחל"ת אין וודאות כי בקשתו הייתה מאושרת ע"י הגורמים הרלוונטיים בנתבעת. גב' גוטסמן בעדותה הבהירה את הליך אישור בקשת יציאה לחל"ת כדלהלן - "יש טופס שאותו מגיש העובד. קודם כל צריך לאשר לו את זה מנהל המחלקה שלו וסגן מנהל האגף שלו, ואח"כ זה מובא לממנהל כח אדם שלו, לאישור ל- 6 חודשים." (שם, עמ' 52). 58. על כן, אנו קובעים כי גב' גוטסמן יידעה את התובע באשר לאפשרותו לצאת לחל"ת, אולם התובע דחה את הצעתה בטענה כי קיבל הצעת עבודה טובה יותר מחברה אחרת. 59. התובע היה מודע היטב להפסד זכויותיו לאור התפטרותו מעבודתו בנתבעת, וכראיה לכך המסמך שהגיש לגב' גוטסמן בפגישתו עימה ובו חישוב הפסד זכויות הפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות. לאור ההפסד הצפוי בזכויות הפנסיה כאמור, ביקש התובע מגב' גוטסמן לבדוק אפשרות לתשלום פיצוי כלשהו מהנתבעת בגין תקופת עבודתו. גב' גוטסמן המליצה במכתבה למר ענתבי מיום 13.8.06 לשלם לתובע, לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים בשיעור של 100%. מר ענתבי קיבל את המלצתה של גב' גוטסמן, והתובע קיבל פיצויי פיטורים בסך של כ- 89,000 ₪. 60. לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת נהגה כדין ובתום לב בנסיבות המקרה דנן - לתובע הוצעה האפשרות של יציאה לחל"ת כחלופה להתפטרותו ועל מנת למנוע הפסד זכויות פנסיה, אולם התובע בחר שלא לקבל את ההצעה מתוך מודעות באשר לשיעור הפסד זכויות הפנסיה וזכויות סוציאליות אחרות עקב התפטרותו מהעבודה. הנתבעת אף שילמה לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 100%. 61. אשר על כן, דין רכיב תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגובה קצבת הפנסיה שהפסיד עקב התפטרותו מהנתבעת - דינה להידחות בזאת. קליטתו מחדש של התובע לעבודה בנתבעת - 62. בתגובה לבקשתו של התובע בחודש 12/06, כשלושה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, לקבלו חזרה לעבודתו בנתבעת, השיבו הממונים הישירים על התובע, מר ברנר ומר תמיר, כי אינם יכולים להיענות לבקשתו הן בשל חוסר יציבותו של התובע, אשר התפטר מעבודתו בנתבעת בפעם השנייה לטובת עבודה בחברה פרטית, והן בשל חוסר אמינותו של התובע אשר העלה במכתבו טענות לא נכונות בכל הנוגע לנסיבות התפטרותו. 63. בנוסף, מראיות בתיק הנ"ל עולה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, החליט דירקטוריון הנתבעת על הקפאת קליטת עובדים חדשים, למעט מקרים חריגים שיאושרו ע"י הדירקטוריון, וכי כמות העבודה באגף התכנון, בו עבד התובע ואליו ביקש לשוב, ירדה באופן משמעותי. 64. לאור האמור, נראה כי החלטת הנתבעת לא לקבל את התובע חזרה לעבודה נבעה משיקולים ענייניים ומקצועיים. התובע לא המציא לביה"ד כל ראיה המעידה כי החלטת הנתבעת נבעה משיקולים זרים ובשל טינתו האישית של מר תמיר כלפיו. לפיכך, אין אנו מוצאים כל הצדקה משפטית למתן צו המורה על החזרתו של התובע לעבודה. 65. סעיף 212 לחוקת העבודה בנתבעת קובע כי עובד שפוטר עקב רה-ארגון, תינתן לו זכות עדיפות להתקבל חזרה לעבודה תוך שנה ממועד הפיטורים. התובע טוען כי בהתאם לאמור לעיל, יש לו זכות עדיפות להתקבל חזרה לעבודתו בנתבעת. לאור לשון סעיף 212 לחוקת העבודה כאמור, תמוהה טענתו של התובע, וזאת בלשון המעטה! כאמור לעיל, התובע התפטר מעבודתו בנתבעת. אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע כי דין התפטרותו כדין פיטורים, הרי שהתובע לא פוטר במסגרת צמצומים או רה-ארגון. אשר על כן, דין טענתו זו של התובע - להידחות בזאת. 66. לאור קביעתנו כי החלטת הנתבעת שלא לקבל את התובע חזרה לעבודה התקבלה כדין, מתוך שיקולים ענייניים והינה במתחם הסבירות, הרי שדין רכיב תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם בחוסר תום לב, קבלת החלטה בלתי סבירה מסיבות לא ענייניות, ונזק לא ממוני - דינה להידחות בזאת. לסיכום - 67. דינה של תביעה זו - להידחות בזאת. 68. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסכום הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. ניתן היום,כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. א. קצירסגנית נשיא אברהם ינאינציג מעסיקים שושנה הורןנציגת עובדים התפטרות