התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש. בכתב ההגנה נטען כי התובעת התפטרה בנסיבות אשר אינן מקימות לה הזכות לפיצויי פיטורין באשר סיבת ההתפטרות היתה קבלת הצעת עבודה מחברה לקוחה של הנתבעת, בחוסר תום לב כלפי הנתבעת ותוך תכנון מזיק של מועד ההתפטרות. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מר שלום תשובה, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר תשובה") ותצהיר מר רמי רינגל, שותף מנהל בחברה הנתבעת ושותף בחברת טריגר יעוץ עסקי כלכלי בע"מ (להלן: "מר רינגל"). רקע עובדתי 4. הנתבעת הינה חברה לייעוץ אסטרטגי. 5. התובעת הועסקה בחברת פורסייט השקעות ויעוץ בטכנולוגיה בע"מ (להלן: "חב' פורסייט") בתפקיד יועצת, החל מיום 1/8/00 ועד ליום 31/12/05, עת התמזגה חב' פורסייט עם חברת טריגר ייעוץ עסקי כלכלי בע"מ (להלן: "חב' טריגר") והתובעת המשיכה בעבודה בחברה ה"ממוזגת" - היא הנתבעת, ועבדה החל מיום 1/1/06 ועד ליום 112/8/06, מועד התפטרותה. 6. בתאריך 2/6/05 נחתם הסכם עבודה בין התובעת לבין חב' פורסייט באמצעות מר תשובה (להלן: "הסכם העבודה"). בהתאם להסכם העבודה ועל פי תלוש השכר, משכורתה החודשית האחרונה של התובעת עמדה על סך 18,000 ₪ ברוטו בצירוף הוצאות נסיעה בסך 1,000 ₪ לחודש. 7. התובעת התפטרה מעבודתה בהתאם להודעה ששיגרה לנתבעת בדואר אלקטרוני מיום 22/6/06 (נספח א' לתצהיר הנתבעת), לפיה התפטרותה תכנס לתוקף ביום 12/8/06, עם שובה ארצה מנסיעת הלימודים בארה"ב, סמינר בן שלושה שבועות, שהשתתפותה בו אושרה על ידי הנתבעת. האם נסיבות התפטרותה של התובעת מקימות לה הזכות לתשלום פיצויי פיטורים 8. בתצהירה מפרטת התובעת הנסיבות שהביאו להתפטרותה, והן: א. הפרת הסכם/הבטחה לקידום מבחינה מקצועית וארגונית כעולה מהסכם העבודה שנחתם בחודש 6/05. ב. הרעה מוחשית בתנאי העבודה שבא לידי ביטוי בהתייחסות בלתי הוגנת כלפי התובעת כאל עובדת "מתחילה"; העברה למיקום עם אחרים שגרמה לפגיעה בפרטיות ובאופן ביצוע העבודה; "נידוי" מפעילות בחברה ודרישות בלתי מוצדקות למילוי דו"חות שעות עבודה ולחתום על טופס וויתור כתנאי לקבלת חלק מהפיצויים. ג. עכוב בהעברת הפרשות לקופת הגמל וקרן השתלמות או העברה חלקית בלבד. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), שעניינו התפטרות אחרת שדינה כפיטורים, קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". התשובה לשאלה אם יש או אין הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות כל מקרה, בתפקידו ובמעמדו של העובד אצל המעסיק, ואת הנסיבות ביחסי עבודה יש לבחון על פי קנה מידה אובייקטיבי. כבר נפסק: "ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הם שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי ההרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים" (ע"ע 127/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). עוד נפסק: "כשמדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף". (דב"ע תש"ן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ; דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נ' ואקו שיווק בע"מ; דב"ע מח/60-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל). מוטל על העובד להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים בעילה של מתפטר בדין מפוטר. 9. בסע' 4 להסכם העבודה נקבע: "... בכוונת החברה לפעול (ל)קידומה באופן שיאפשר לה קבלת אחריות רחבה יותר לרמת ניהול פרויקטים וזאת בתלות בתמהיל הפרויקטים הקיים". מר תשובה אישר כי הסכים לקדם את התובעת ולאפשר לה לנהל פרויקטים, הסכמה שמצאה ביטויה בהסכם העבודה, ואף ציין שני פרויקטים אשר התובעת קיבלה לניהולה בהתאם להסכמה זו, ופרוייקט נוסף, שהינו פרויקט יעוץ אסטרטגי, אליו צוותה התובעת במסגרת החברה "הממוזגת". התובעת לא הכחישה את השתתפותה בפרויקטים המוזכרים וטענה לעניין זה כי אלה "אינם פרויקטים ואינם קידום", כלשונה. טענה זו הועלתה על ידי התובעת בצורה סתמית, ללא כל הסבר ו/או פירוט כלשהו, כך שלא עלה בידיה לסתור את עדותו של מר תשובה לפיה המדובר אכן בפרויקטים שהתובעת קיבלה לניהולה. גם טענת התובעת כי אף פרויקט אסטרטגי לא הועבר אליה נטענה באופן כללי וללא כל הסבר, מדוע אין לראות בפרויקט "ביו -בי" שהוזכר בתצהירו של מר תשובה, כפרויקט אסטרטגי. בנסיבות העניין טענת התובעת כי הנתבעת לא איפשרה לה להתקדם מקצועית והפרה בכך את הסכם העבודה, לא הוכחה כלל. 10. טענת התובעת בדבר יחס בלתי הוגן מצד הנהלת החברה, לרבות "בקרת יתר" והתייחסות לתובעת כאל עובדת "מתחילה", נטענה באופן כללי מבלי שהוצגה לה כל ראיה לתמוך. בהתייחס לטענת התובעת לעניין הדרישה למילוי דו"חות שעות עבודה, העיד מר תשובה כי נוהל רישום שעות עבודה קיים בנתבעת לגבי כל העובדים, לרבות עובדים בכירים, נוהל שהונהג בחברת פורסייט 4 שנים טרם המיזוג. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת. בחקירתו הנגדית אישר מר תשובה כי חלק מהעובדים אכן לא מילאו את דו"חות השעות באופן מוקפד, אך התובעת היתה היחידה אשר לא מילאה כלל את הדו"חות (עמ' 10 לפרוטוקול). מסמך מטעם הנתבעת מיום 11/7/06 (נ/4) אשר הוצג בפני מר תשובה במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 10 לפרוטוקול), מחזק דווקא את טענת הנתבעת לפיה הדרישה למילוי דו"חות שעות עבודה חלה לגבי כלל היועצים בנתבעת, ולא היתה בגדר "דרישה בלתי הגיונית" ביחס לתובעת בלבד. 11. בהתייחס לטענת התובעת לפיה הועברה מחדר פרטי ושקט לחדר עבודה עם שותף - העיד מר תשובה כי בעקבות המיזוג בין חב' פורסייט לחב' טריגר, עברה הנתבעת באופן זמני למשרדי חב' טריגר, בהם לא היתה אפשרות להקצאת חדר עבודה נפרד לתובעת. על פי עדותו המדובר היה במיקום זמני, עד למעבר הנתבעת למשרדיה החדשים במגדלי עזריאלי בחודש 1/07, בהם צפויה היתה התובעת לקבל משרד מרווח לרשותה. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי המעבר לחדר עם שותף היה זמני, עד לקבלת המשרדים החדשים (עמ' 2 לפרוטוקול). בהמשך עדותה שם אישרה התובעת כי לא התלוננה בפני הנתבעת בנוגע ל"משרד הזמני" טרם התפטרותה, כאשר לטענתה "לא היתה שום תועלת בלהתלונן" (עמ' 3 לפרוטוקול). באשר לשאלה מתי תחשב הרעה בתנאי העבודה כמוחשית, נפסק: "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר" (ע"א 118/57 לזרוס נ' אחים ברנט את בורכרד בע"מ, פ"ד יב 1613). העברת התובעת באופן זמני למשרד עם שותף, מתוך כוונה להעמיד לרשותה חדר פרטי עם מעבר הנתבעת למשרדיה החדשים, בתוך פרק זמן סביר, אינה מהווה בנסיבות העניין, הרעה מוחשית בתנאי העסקה, המצדיקה התפטרות בדין מפוטר, כמשמעותה בסע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 12. טענת התובעת בדבר "נידוי" מפעילות בחברה לא הוכחה אף היא. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית את השתתפותה בפגישות עם לקוחות, בהתאם לאישורים שהוצגו מטעם הנתבעת אך טענה כי אלה היוו חלק קטן מהפגישות שהתקיימו בפועל, אשר בהן לא השתתפה. בהמשך העידה התובעת כי ברשותה סימוכין לפגישות רבות שהתיימו ללא נוכחותה (עמ' 5 לפרוטוקול). ואולם נמנעה מלצרף כל מסמך שמאשש את גירסתה. בחקירתו הנגדית נשאל מר תשובה לגבי פרויקט בשם "סיוה", במסגרתו לא נטלה התובעת חלק במרבית הפגישות עם הלקוח. מר תשובה הכחיש כי התובעת היתה היחידה שלא השתתפה בפגישות והעיד כי התובעת השתתפה בפגישות הנדרשות לצורך המקטע בו טיפלה (עמ' 13 לפרוטוקול). עדות זו של מר תשובה לא נסתרה, ואין במסמך אליו הופנה, המתייחס לפרויקט אחד, כדי להוכיח את טענת התובעת בדבר "נידוי" מפעילות בחברה. גם הטענה כי התובעת לא הוזמנה לאירועים חברתיים לא הוכחה, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך. 13. אשר לטענת התובעת בדבר דרישה בלתי מוצדקת מצד הנתבעת לחתום על טופס ויתור "דרקוני" כתנאי לקבלת פיצויי הפיטורים המגיעים לה - מבלי להידרש לשאלה בדבר סבירות התנאים הנקובים בטופס הויתור עליו נתבקשה התובעת לחתום, הרי שמדובר במסמך שהוכן בעקבות התפטרותה של התובעת, וככזה אינו יכול להיכלל בין הגורמים שהביאו להתפטרות, כך שאין בו כדי להשליך על זכאות התובעת לפיצויי פיטורים עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, כנטען. 14. אשר לטענת התובעת בדבר התנהלות בלתי חוקית של הנתבעת בנוגע להעברת הפרשות כספיות לקופות גמל - הנתבעת אישרה כי בעקבות המיזוג בין חב' פורסייט לחב' טריגר, אכן היו עיכובים בהעברת ההפרשות לקופת גמל, וזאת לטענתה, בשל כשלים אדמיניסטרטיבים בעקבות מעבר של שתי החברות שמוזגו לחברת ביטוח אחת. אין חולק כי הפרשות לגמל היוו חלק מתנאי עבודתה של התובעת בנתבעת, כאשר ככלל, אי מילוי תנאי העסקה על פי דין ו/או הסכם, יכולה לשמש צידוק להתפטרות העובד בדין מפוטר. עם זאת, משמדובר בתנאי שבידי המעביד לשנותו, ובפרט נוכח טענת הנתבעת כי העיכוב בהעברת הכספים נגרם בשל כשלים אדמיניסטרטיבים, ולא כמדיניות הנתבעת, היה על התובעת להעמיד את הנתבעת על כוונתה להתפטר בשל העיכובים כאמור. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי בפגישה עם מר תשובה בחודש 4/06 העלתה את נושא האיחורים בהעברת ההפרשות לגמל וכי מר תשובה הבטיח לה לטפל בנושא (עמ' 5 לפרוטוקול). מר תשובה הכחיש בחקירתו הנגדית כי במהלך שיחה זו התובעת התריאה על כוונתה להתפטר או הודיעה על הרעה בתנאי עבודתה (עמ' 16 לפרוטוקול; עמ' 17 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, לא הוכח כי התובעת איפשרה לנתבעת לפעול לתיקון "ההרעה" הנטענת בכל הנוגע להפרשות לגמל. 15. אשר לטענת התובעת בדבר עזיבתם של יתר עובדי חב' פורסייט לשעבר בשל יחס בלתי נאות ממנו סבלו מצד הנתבעת - התובעת לא טרחה לזמן לעדות מטעמה מי מעובדי חב' פורסייט אשר התפטרו מעבודתם בנתבעת, לשם מתן עדות לגבי הנסיבות שהביאו להתפטרותם. לפיכך טענתה כי עזבו בשל אי שביעות רצון מעבודתם בנתבעת או יחס שאיננו הולם, הינה בגדר עדות מפי שמועה, שאין לייחס לה כל משקל בנסיבות העניין. 16. בנוסף, על פי חומר הראיות שהוצג לתיק, לא הוכח כי עובר להתפטרותה הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה להתפטר בשל הרעת תנאים. במכתב ששיגרה התובעת ביום 22/6/06 (נספח א' לתצהיר מר תשובה), בו נאמר כי ביום 13/6/06 הודיעה התובעת על התפטרותה, אין כל איזכור לכך כי ההתפטרות היתה על רקע הרעה בתנאי העבודה ו/או נסיבות שהביאו להתפטרות. התובעת לא הציגה כל מסמך בכתב, שקדם להודעת ההתפטרות, בו התריאה בפני הנתבעת על כוננתה להתפטר בשל הרעת תנאים. המסמך הראשון בו הועלתה טענה זו של התובעת, הוא המכתב שנשלח לנתבעת על ידי בא כוחה, לאחר מועד ההתפטרות. 17. כאן המקום לציין כי בנסיבות העניין לא מצאנו להידרש לשאלה האם התובעת התפטרה בעקבות הצעת עבודה שקיבלה מחברת "אלרון", בה הועסקה לאחר הפסקת עבודתה בנתבעת. לעניין זה הוצגו תלושי שכר של התובעת בחברת אלרון, באמצעותם ביקשה לטעון כי השכר ששולם לה בחברת אלרון לא עלה על שכרה החודשי אצל הנתבעת. במסגרת בחינת זכאות העובד לפיצויי פיטורים בגין התפטרות בדין מפוטר, הנטל להוכחת נסיבות התפטרות המזכות בפיצויי פיטורים מונח כולו על העובד הטוען לכך. בתוך כך אין המעסיק נדרש להוכיח כי הסיבה להתפטרות נעוצה בגורם חיצוני כלשהו ולא בתנאי העבודה. 18. משלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות את התפטרותה בדין פיטורין מכח סע' 11(א) לחוק - דין התביעה להידחות. 19. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. ניתן היום, ו' באלול תש"ע, 16 באוגוסט 2010 , בהעדר הצדדים. נציג ציבור ורדה סאמט, שופטת פיצוייםקידום עבודהפיטוריםפיצויי פיטורים