נפילה בגן משחקים

להלן פסק דין בתביעת פיצויים בנושא נפילה בגן משחקים: פסק דין המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 03.06.97. לטענת הורי התובע, במועד הנ"ל, בעת שבנם שיחק בחצר הגן השייך לנתבעת מס' 1 ומנוהל על ידה, הוא נפל ממתקן משחקים גבוה ונחבט על רצפת חצץ ואבנים (להלן: "התאונה"). התובע אשר היה בן שלוש וחצי במועד התאונה, נחבל במפשעה, באשכים ובכליות ואושפז בבית החולים משך עשרה ימים. הנתבעות הכחישו את החבות וטענו, בין היתר, כי אינן נושאות בכל אחריות לקרות הנזקים הנטענים. ב"כ הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק תעשה במסגרת דיון סופי, לאחר סיכומים בע"פ, ועל סמך החומר שהוגש לתיק בית המשפט. בתצהיר עדותו הראשית חזר אבי התובע על תיאור התאונה כפי שהובא בכתב התביעה וכלהלן (סעיף 4 לתצהיר): "בתאריך 03.06.97 או בסמוך לכך, עת שיחק בני בחצר הגן השייך לנתבעת 1 ומתוחזק על ידה, הוא נפל ממתקן משחקים גבוה על רצפת חצץ קשה ואבנים ונחבל באופן קשה במשפעה, באשכים ובכליות. למיטב ידיעתי לא נכחה בעת התאונה גננת בחצר". על מנת שתיוחס לנתבעת אחריות שתחוב בגינה, יש להצביע על מעשה או מחדל מצדה אשר גרם לנזק נשוא התביעה, ואשר צריך היה לצפותו ולמנעו. הנטל לעניין זה מוטל על התובע ועליו להוכיח את העובדות לאשורן המצמיחות לו את עילת תביעתו. עצם התרחשותה של תאונה במקרקעין הנתונים לפיקוחה של הנתבעת אין בה לבדה כדי להטיל אחריות. אני נכון לצאת מנקודת הנחה שכאשר מתגבשת הסכמה דיונית לפיה יוכרע התיק על דרך הפשרה, או על דרך של דיון סופי, יש מקום לנהוג גמישות בכל הנוגע לכמות הראיות הנדרשות מאת התובע ומשקלן. יחד עם זאת, אין בהסכמה דיונית כאמור כדי לפטור ולשחרר את התובע כליל מחובת ההוכחה, ועליו להצביע על המעשה או המחדל המקים לו את עילת תביעתו. לדעתי, לא עלה בידי התובע לעשות כן במקרה דידן. אילו הוכח שהתאונה אירעה בנסיבות המפורטות בתצהיר, אפשר וניתן היה לראות בכך תשתית מספקת להטלת חבות על הנתבעת. אני נכון לקבוע זאת לצורך הדיון, אף על פי שאין להתעלם מטענותיה של הנתבעת, לרבות אלה המתייחסות להיקף אמצעי הזהירות שנדרשו הימנה, וכן טענותיה לגבי אי הוכחת המצב הפיזי של המתקן וסביבתו. אלא שגרסתו זו של אבי התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה ובתצהיר, אינה מתיישבת עם גרסאות אחרות שניתנו מפיו לגבי אותה תאונה. כך למשל בטופס התביעה לתאונות אישיות שהוגש לחברת כלל, נרשם מפיו כי בנו "החליק בחצר וכתוצאה נפגע בכליה ". טופס זה אשר נחתם בידי האב, מעלה גרסה שונה בתכלית מזו המועלית בתצהיר עדותו הראשית. בחינה נוספת של המסמכים שצורפו לכתב התביעה מלמדת כי עולה מהם גרסה שלישית. באישור קופ"ח שניתן ביום האירוע - 03.06.97 - נרשם כי "לפני כארבע שעות נפל במדרגות הגן". הנה כי כן, בפנינו שלוש גרסאות לגבי נסיבות התרחשותה של אותה תאונה, וזאת עוד לפני שנשמעו העדים בתיק. ריבוי הגרסאות כאמור עומד לו לתובע לרועץ ואינו מאפשר קבלת תביעתו, גם כשמדובר בהכרעה על דרך הפשרה. אני רואה להוסיף שתי הערות נוספות. לא ברור מדוע תביעה זו הוגשה באיחור כה ניכר, בחלוף כשבע שנים ממועד התאונה. מצבו של התובע התייצב לפני זמן רב, וממילא אין בפיו טענה לנכות צמיתה, כך שניתן היה להגיש את התביעה לפני שנים אחדות. ההשתהות בהגשתה יש בה כדי להקשות על בירור נסיבות האירוע לאשורן. בנוסף, האישור שניתן מעם הגננת ביום 14.06.97, אין בו כדי לסייע לתובע ולפוגג את הערפל האופף את נסיבות התאונה. כל שנאמר באישור זה הנו כי התובע נפל בחצר הגן בתאריך 03.06.97. הא ותו לא. כאמור, הנפילה כשלעצמה, במנותק מן הנסיבות בהן התרחשה, אינה מקימה לתובע עילת תביעה. אשר על כן, ומשלא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית המצדיקה חיוב הנתבעות באחריות, אני דוחה את התביעה. טוב עשה ב"כ התובע משהסכים להכרעה בתיק על דרך של דיון סופי שאלמלא כן, היה מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעות. משהסכים לדרך דיונית יעילה כאמור, איני רואה לעשות צו להוצאות. מאותם טעמים ובשים לב לכך שהתיק הוכרע לאחר ישיבת קדם משפט אחת, אני פוטר את התובע מתשלום יתרת האגרה. תאונות בגני שעשועים ופארקיםנפילה