מבוא התובעים (להלן בהתאמה: "התובעים" או "אריאל" ו- "תמר") הם בעלים של יחידת מגורים הנמצאת בשכונת קריית יובל בירושלים. דירת המגורים של התובעים היא תת חלקה 1 בחלקה 43 בגוש 30412. הנתבע מס' 1 (להלן: "משיח") הוא בעליה של חלקת משנה מס' 2. הנתבע מס' 2 (להלן: "דורון") הוא בנו של משיח ומתגורר לפי טענת התובעים ביחד עם אביו ואמו בדירתם. דירותיהם של התובעים והנתבע חולקת קיר משותף בבניין דו משפחתי. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד הם שמעלים אריאל ותמר כלפי משיח ודורון ומשיח כלפי אריאל ותמר. טענותיהם של אריאל ותמר נוגעות לבנייה בלתי חוקית שנעשתה על ידי משיח; מטרד שגורמים הכלבים שמחזיקים משיח ודורון בחצר ביתם; הרעש שיוצר מדחס מזגן המצוי בפינה הצפונית בדירתו של משיח; וטענות הנוגעות לאיומים, גידופים והטרדות. הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה היו צו עשה; צו מניעה ובכלל זה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001 (להלן: "חוק הטרדה מאיימת") ותביעה לסעד כספי. משיח הגיש מצדו תביעה שכנגד ובה טען כנגד מעשים ומחדלים של תמר ואריאל: לטענת משיח הציבו אריאל ותמר ארובה שגרמה לזיהום אוויר והביאה בסופו של דבר לכך שחלה במחלה חמורה; רטיבות בקיר המערבי; החזר מחצית מעלות בניית הגדרות בין הבתים; מחצית מעלות קיר דרומי שנבנבה על הגג; עלות הוצאת ארון חשמל והתקנת קו חדש; פיצוי עבור תלונות השווא ופיצוי עבור לכלוך ופסולת מהצמחייה ומהצפת המרפסת. משיח סבור, כמפורט בתצהיר שהגיש, כי התובעים מתנכלים לו לאחר שאריאל נפל בעת שנכנס ללא רשות לשטחו במהלך הבנייה שנעשתה ונפל. לא בכל יום נתקלים בשכנים שמערכת היחסים ביניהם היא כה עכורה כפי שנגלה במהלך הדיונים. נוכח מערכת היחסים הזו נעשו ניסיונות להביא לפתרון המחלוקות בדרך של הסכמה מתוך הנחה שדרך זו תביא את שני הצדדים למסלול של הידברות וחיי שלום זה לצד זה והוצעו פתרונות מעשיים כאלה ואחרים שהיה בהם להביא לפתרונות אך בסופו של דבר לא ניתן היה להגיע להבנות. מכל מקום, טרם בחינת הטרוניות ההדדיות חשוב להזכיר עקרונות יסוד הנוגעים למבחן אותו יש לנקוט בקביעה האם התנהגותו של אדם מזכה את שכנו בזכות למנוע ממנו את אותה פעילות כפי שנכתבו הדברים לפני שנים: "אין ולא יכול להיות סטנדרד אחד אבסולוטי, של נוחות אישית ושל הנאה מנכסים שכל אדם זכאי להם. המבחן הוא של סבירות והדעת נותנת שהסטנדרד משתנה עם המסיבות. הזמן והמקום, טיב הנכסים והשימוש הנעשה בהם, הסביבה בה הם מצוים והחברה השוכנת בה. כל אלה - וכיוצא בהם - הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם כדי ששכנך יוכל גם הוא לעשות שימוש מתאים בנכסיו הוא ולהפיק מהם הנאה ראויה." (ע"א 436/60 מאיר עזרי נ' ויקטור קליין, פ"ד טו 1177, 1183-1184 (1961)) בסיכומי הצדדים הועלו טענות הנוגעות לשינויים שנעשו במהלך ניהול ההליכים. פסק הדין מתייחס לכתבי הטענות כפי שהוגשו ולא לטענות חדשות שצמחו בשל התנהגות כזו או אחרת של מי מהצדדים במהלך ניהול ההליך. שינויים אלה, ככל שהם מקנים עילת תביעה, יתבררו בהליכים חדשים שבידי מי מהצדדים לנקוט. עוד אין פסק הדין דן בטענות מטענות שונות שעניינן האופן שבו מילא מי מהצדדים את הצוים שניתנו. אכיפת פסקי דין אף היא אינה מתפקידו של בית המשפט בהליך הנוכחי. הבקשה לסעד זמני והביקור במקום בטרם אדרש למחלוקות אציין כי ההליכים בתובענה החלו בדיון בבקשה לסעד זמני שנתבקש על ידי התובעים. לאחר דיון קצר שבו נחקרו המצהירים הושגה הסכמה זמנית ולפיה נקבע הסדר לעניין מקום המצאות הכלבים בשעות הלילה והסכמה הדדית להימנע מכל הטרדה, איום או יצירת קשר וזאת עד לדיון נוסף שנקבע (פרוטוקול הדיון בבש"א 1267/07 מיום 23.1.07). לאחר מכן התקיים ביום 11.3.07 ביקור במקום. מפאת חשיבות הדברים אביא את הפרוטוקול שנרשם במהלך הביקור במלואו: "בטרם תחילת הביקור, בשעה 16:45 לערך היו במקום עו"ד אורון והמשיב מס' 1. בחלוף מספר דקות הצטרף המבקש מס' 1. במהלך העמידה של הח"מ ושל המאבטח (איש משמר בתי המשפט שנלווה לבית המשפט בביקור - א.ד.) אל מול בית המשיבים, תחילה בקרבת הבית ולאחר מכן במרחק של מספר מטרים, הכלב שישב בתוך המלונה בבית המשיבים לא נבח לא על עו"ד אורון ולא על הח"מ והמאבטח. באותו זמן לא עברו בקרבת הבית אנשים אחרים.   בתחילת הביקור (בטרם הגעתו של עו"ד זיידמן) הראו הצדדים את המקום בו מתגוררת הגב' קדמי, שהעידה בדיון שהתקיים ביום 23.1.07. ביתה של גב' קדמי מרוחק כ- 3-4 בתים מבית המבקשים ומבית המשיבים.   בשלב זה הצטרף עו"ד זיידמן.   הביקור החל בבית המבקשים. בית זה ממוקמם מימין לבין המשיבים כאשר שני הבתים צמודים. חדר הילדים בבית המבקשים מצוי בצדו השמאלי של הבית (כאשר מביטים עליו מבחוץ). חדר הילדים נמצא בקומה השנייה בחלק הקרוב יותר לבית המשיבים ויש חלון הפונה לחזית הבית. חדר השינה של ההורים נמצא מימינו של חדר הילדים. בתחדר השינה יש חלון קטן שפונה לחזית מצד ימין.   לאחר מכן החל ביקור בבית המשיבים ובחצר הבית. בעת הכניסה לחצר, נכנסו הח"מ, המאבטח, ובאי כח הצדדים. תחילה לחצר לאיזור שבו נמצאת מלונת הכלב. הכלב היחיד שהיה במקום קם והחל לנבוח רק כאשר הבחין באנשים המתקרבים לכיוונו בתוך החצר.   מלונת הכלב נמצאת בחצר בצידו השמאלי של מבנה הממוקם בחצר. המבנה הצמוד לבניין וכן צמוד לגבול החצר עם חצר המבקשים הוא מבנה בולט. המלונה הייתה בחלק המוסתר של המבנה כך שאת המלונה עצמה לא ניתן לראות מבית המבקשים. המפלס בו מצויה החצר לעומת חדרי השינה של המבקשים הוא של כ- 3 קומות שכן מפלס החצר נמוך ממפלס הקומה הראשונה. במגרש המשיבים קיימת חצר אחורית מרוצפת הכוללת צמחיה."   לאחר הביקור התקיימה ישיבה נוספת ובמסגרתה הושגה הסכמה בין הצדדים בכל הנוגע לעילת ההטרדה: "ב"כ הצדדים: מוסכם מבלי להודות בכל טענה של הצד שכנגד כי כל הצדדים המבקשים והמשיבים מתחייבים הדדית להימנע מלהטריד את הצד שכנגד, לאיים עליו, לבלוש אחריו, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו, לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת, ליצור עימו קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר. מובהר כי הצו יתייחס לכל הצדדים בהליך זה. "   בהתאם להסכמה ניתן צו וביום 15.3.07 ניתנה החלטה ביתר העתירות שנכללו בבקשה לסעד זמני באופן שבו הבקשה נדחתה. תביעת אריאל ותמר הבנייה בניגוד להיתר, למוסכם ולזכויות הקניין של התובעים התובעים טוענים בכתב התביעה כי בשנת 2003 פנה משיח לעיריית ירושלים לשם קבלת היתר בניה והציג בפניהם את בקשתו לקבלת ההיתר ובכלל זה התשריט שנלווה לבקשה. התובעים נתנו את הסכמתם ובין היתר על יסוד הסכמה זו ניתן היתר הבנייה שכלל את המרכיבים הבאים: הריסת חלק מהבניין הקיים בן קומה אחת; תוספת לקומת הקרקע בחזית הצפונית; תוספת קומה מעל חלק מקומת הקרקע עם גג רעפים והכשרת מחסן קיים בשטח של 20 מטר בחזית הדרום מערבית עליו מרפסת גג ופרגולה. לצורך הכשרת המחסן, החורג מקו הבנין נתבקשה וניתנה הקלה. לטענת התובעים התברר להם כי עבודות הבנייה שמבצע משיח חורגות מתנאי ההיתר ובמקום לבצע הריסה חלקית הוא הרס כליל את המבנה הקיים; ביצע עבודות חפירה וחציבה החורגות מתנאי ההיתר באופן הגורם להם לנזקים; מפלס המבנה הונמך מזה שהותר ומשיח פלש לשטח הכביש. באשר למחסן התברר לתובעים כי הכשרת המחסן הביאה לבניית יחידת מגורים נוספת תוך שהוגדל שטח היחידה; נפתחו ונפרצו פתחים לחזית; הוכשרו חלונות אנגליים ופתח וזאת בניגוד להיתר הבניה ולתב"ע. משהתברר לתובעים את שאירע, כך הם טוענים בכתב התביעה, הם פנו לעיריית ירושלים, אך ללא הואיל. התובעים טוענים כי מדובר בהפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם, מטרד ליחיד, עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה בזכויותיהם הקנייניות. הנתבעים מתארים בכתב ההגנה תיאור אחר לגמרי. לטענתם התובעים נתנו את הסכמתם לבנייה רק לאחר ש'באו על סיפוקם' בדרישות ובתביעות כלפי הנתבעים. לכל אורך הבנייה ליוו אותה מהנדסים ובעלי מקצוע וכן מודד מוסכם. הבנייה נעשתה על פי ההיתר וניתן לכך אישור. את טענותיהם לעניין הבנייה תמכו התובעים בתצהיריהם של אריאל ושל תמר, החוזרים על התיאור שבכתב התביעה. בחקירתו הנגדית טען אריאל שיש סדקים בבית כתוצאה מהבנייה (עמ' 20). הוא הסכים כי אין ברשותו חוות דעת של מומחה לגבי הנזקים והפנה בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לכתב התביעה (עמ' 20). באשר לפתחים הנזכרים בסעיף ד' 3 לתצהירו הוא אישר כי אלה נאטמו ויכול להיות שאטימתם הייתה לפני הגשת התביעה (עמ' 20). לתמר הוצג בחקירתה הנגדית מסמך שבו אישרה בפניה העירייה עוד בשנת 2004 כי אין חריגות בנייה (נספח ד' לתצהירה) אך היא טענה כי הדבר אינו תואם את עמדת המודד מטעמה. מטעמם של התובעים הוגשה חוות דעתו של המודד ראובן אלסטר המוצא כי מיקום הגדר הדרום מזרחית אכן חורג לחלקה ציבורית; המחסן נהרס ובמקומו נבנה מבנה גדול יותר במידותיו; לא נשמר הפרש הגובה לפי ההיתר. בחקירה הנגדית עלה כי המודד לא התייחס לעובי הקירות אך סבר כי גם כך עדיין הייתה אי התאמה (עמ' 15). משיח בתצהירו מכחיש את הטענות והוא נסמך על אישורים שנתקבלו מהעירייה כי הבנייה נעשתה לפי ההיתר. עוד הוגש תצהיר של מר נחום רקובסקי שטיפל עבורו בבנייה. לדבריו בכל הנוגע למחסן הוא אכן לא היה אמור לההרס אך נהרס (עמ' 25). הוא לא ידע להתייחס לשאלת החפירה וציין כי אינו מומחה לבדיקת היתרי בנייה. הוא הסביר כי הוא מילא אחר הוראות המהנדס על פי תוכניות העבודה ולא התעניין בהיתר (עמ' 26). הוא אחז בעמדתו כי הבנייה נעשתה לפי ההיתר (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.09). הנתבעים נסמכים כאמור על עמדתה של עיריית ירושלים כפי שעולה מהמכתבים ששלחה ולפיהם ביקור פקחים במקום העלה כי הבנייה נעשית על פי ובהתאם להיתר שניתן (נספח ו' לכתב התביעה). כאמור טענות התובעים מופנות לכך שהמבנה הקיים לא נהרס חלקית אלא באופן מלא והדבר גרם לנזק בקורת התמך המשותפת לשתי הדירות; לכך שבוצעו עבודות חפירה וחציבה שגרמו לתובעים לנזקים; בכך שמפלס המבנה שבבעלות משיח הונמך יותר מכפי שהותר וכי המחסן הקיים הפך לדירת מגורים. התובעים מבקשים איפא כי ייעשה מילוי באדמה או במלט של החללים בקומת המחסן שחורגים משטחו של המחסן כפי שהיה קיים עובר למתן היתר הבנייה; התקרה במחסן תונמך לגובה המופיע בתשריט ובהיתר הבנייה תוך שהתאמת מידות המחסן תעמוד על 20 מ"ר; מפלס קומת המחסן בתוכו ומחוצה לו יוחזר לקדמותו ויינתן צו האוסר כל שימוש בשטח אלא ליעודו כמחסן. התנאי למתן צו מניעה כזה או אחר למי שטוען שנפגע מבנייה בלתי חוקית של האחר הוא כי עליו להראות כי הנתבע עשה מעשה בלתי חוקי; המעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחותו או בהנאה מרכושו וכי הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה וטבעית של המעשה הבלתי חוקי (בג"צ 16/50 איגרא רמה בע"מ נק מועצת עירית תל אביב בתוך ועדה מקומית לבנין ערים, פ"ד ה' 229 (1951); ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל נ' לידיה לוי, פ"ד ט' 1666, 1672 (1955); ע"א 759/76 צביה, רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא(2), 169, 174-175 (1977)). ככל שהסעד מצומצם לצו מניעה נקבע כי די בכך שהתובע עלול להינזק או להיפגע כתוצאה ישירה וטבעית מהמעשה הבלתי חוקי שעשה הנתבע ואין צורך להראות כי הפגיעה מגיעה כדי קיום תנאיה של עוולת המטרד (ר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן,פ"ד לח(1), 281 (1984)). למעט אמירות סתמיות שנאמרו בעניין זה לא הונחה כל תשתית לקיומו של נזק שנגרם לתובעים בשל הבנייה או לכך שנגרמת להם הפרעה. התקשיתי שלא להתרשם כי 'עבירות הבניה' הנטענות מעניינות רק את התובעים והעירייה שבחנה אותן מלפני ולפנים בחרה שלא לנקוט בכל הליך. עוד קשה שלא להתרשם כי אם בכללל מדובר בהפרות מינוריות של היתר הבנייה שניתן לתקנן על נקלה. זאת ועוד, ספק אם אכן ניתן לסמוך על חוות דעתו של המודד שעה שזה התעלם משאלת עובי הקירות. כמתואר לעיל, לא התרשמתי מהביקור במקום ומהראיות האחרות כי חריגות הבניה, ככל שיש, מסבות לתובעים הפרעה כל שהיא לשימושם הסביר במקרקעין שלהם ולא הוכחה כל הפרעה כזו למעט בעניין אחד, והוא שככל שהמחסן משמש למגורים, יכול הדבר נוכח קרבתו לדירת התובעים לגרום להפרעה מסוימת. עם זאת, לא הוכח כי המחסן אכן משמש למטרה זו ומדובר בחשדות שמועלים על ידי התובעים. אמנם בסיכומי התשובה נטען כי דורון משתמש במחסן למגורים אך שימוש זה לא הוכח בראיות מספיקות. על רקע זה איני סבור כי יש מקום למתן הסעדים המבוקשים, במיוחד כאשר לא הוכח כי נגרם לתובעים כל נזק בשל מה שאירע, למעט בכל הנוגע לשימוש שנעשה במחסן, אם נעשה למטרות אחרות. ככל שהיה נעשה שימוש במחסן למגורים יש בכך כדי לפגוע בזכויותיהם של התובעים נוכח הקרבה בין יחידת הדיור לביתם ואולם בהיעדרו של שימוש כאמור איני סבור כי יש מקום למתן צו. מאליו מובן כי ככל שהמצב ישתנה ויחל שימוש במחסן למגורים מבלי שהדבר יותר כדין על ידי הרשויות המוסמכות יוכלו התובעים לפנות בתובענה חדשה למתן צו מניעה הנוגע לשימוש במחסן למגורים על יסוד האמור בפסק דין זה. הכלבים הרכיב השני של טענות התובעים הוא הימצאותם של שני כלבים בחצר ביתם של משיח ובני משפחתו.לטענת התובעים הכלבים נובחים משך כל שעות היום והלילה תקופות ממושכות בכל פעם והם מונעים מהם ומילדיהם לישון 'משך לילה אחד רצוף'. התנהלות הנתבעים מהווה לפי הנטען בכתב התביעה עבירה על הוראות סעיף 13 לתקנות למניעת מפגעים; עבירה על סעיף ג' 3 לחוק העזר לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים) התשל"ח - 1978; מטרד ליחיד, הפרת חובה חקוקה והטרדה מאיימת. יש לציין עוד בטרם הגשת כתב ההגנה ובמסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני הוצא מהמקום אחד הכלבים ונותר כלב אחד. בכתב ההגנה מפנים הנתבעים להחלטת בית המשפט בבקשה לסעד זמני ומבקשים לדחות את טענות התובעים בדבר המטרד שגורמים הכלבים. אריאל טוען בתצהירו כי אף לאחר הוצאות הכלב האחד ממשיך הכלב האחר לנבוח משך כל שעות היום והלילה והוא מצרף קלטת שבה נראה הכלב נובח. הוא שב וטוען כי התובעים אינם מצליחים לישון לליה אחד רצוף. תלונה נוספת היא כי דורון יוצא בכוונה לחצר הבית בשעה מוקדמת לשחק עם הכלב וגורם לו במזיד לנבוח בשעה מוקדמת. תמר מסרה בתצהירה גירסה דומה. את עדותם תמכו התובעים בחוות דעתה של ד"ר עפרה גלילי, ביולוגית העובדת במרפאה לטיפול בבעיות התנהגות בבית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית. המומחית צפתה בקלטת של כלבם של הנתבעים והיא מציינת כי הכלב נמצא כל היום בחצר; חשוף לגירויים רבים ולכן נובח גם כאשר אין גירוי. תגובות הכלב הן מסוג OCD שהן תגובות קומפולוסיביות המביאות לנבחנות מוגזמת. היא סבורה כי הכלב סובל מסביבה עמוסה מצד אחד בגירוי יתר (הרחוב אליו פונה החצר) ומצד שני בחוסר בהעשרה סביבתית - הכלב כמעט ואינו יוצא לטיולים כדי לגוון את סביבת החצר שלו. מלבד זאת היא מציינת כי לפי מה שידוע לה מוחזק הכלב בחוץ בכל תנאי מזג האוויר והדבר מגביר את נבחנותו. הצעותיה של ד"ר גלילי הן לשינוי סביבת חייו של הכלב: הכנסתו הביתה בשעות הלילה, יציאות תכופות לטיולים ותרגול תרגילי התנהגות רגילה. בחקירה הנגדית ציינה כי לאחר מתן חוות דעתה היא ערכה תצפית למשך 40 דקות (עמ' 17) שהייתה עשרה ימים לפני מועד מתן עדותו. עוד התברר כי כל הנחותיה העובדתיות לפיהן הכלב נמצא בחוץ ואינו יוצא לטיולים נשענות על הדברים שאמרו התובעים. בחקירה החוזרת היא הוסיפה כי יש עירוב של התנהגות נורמאלית טריטוריאלית שהיא מפריעה לסביבה על כל גירוי שעובר. היא הבהירה כי 'מה שראיתי מהתצפית הוא נראה נובח נורמאלי אבל לכל גירוי' (עמ' 18) אבל מה שנראה בקלטת היה סיפור אחר לגמרי (עמ' 19). היא ציינה כי ניתן להסביר את הפער בשינוי שחל במהלך הזמן ויתכן ויש צורך בתצפיות ממושכות יותר. התובעים נסמכים בתביעתם גם על תצהיר של גב' נאוה קדמי, שכנתם, שצורף לבקשה לסעד זמני. בתצהיר טענה הגב' קדמי כי היא שומעת את נביחות הכלבים הגורמות למטרד לכל הסביבה. משיח טען בתצהירו כי הכלבים לא גורמים לכל מטרד ומדובר בכלבים שקטים. הוא נסמך בין היתר על כך שכל תלונות התובעים בעניין זה נדחו ועל ממצאים שנמצאו במהלך הביקור במקום. דורון מתאר בתצהירו כי אין לתלונות כל בסיס ומזכיר בדיקות שנערכו על ידי פקחים וטרינריים. הוא מצרף לתצהירו דיסקים המתארים את שהיה ומנתח את הסרטים שצרפו התובעים לתצהירם. הנתבעים הגישו מטעמם את חוות דעתו של ד"ר בנימין ספיר, רופא וטרינר. ד"ר ספיר תוקף את המומחית מטעם התובעים וטעון כי מדובר בהתחזות. עוד הוא מציין כי המומחית מטעם התובעים לא ביקרה כלל במקום אלא צפתה בקלטת וידיאו מגמתית. הוא סבור כי לחוות דעתה אין בסיס. בסיכומים שבים התובעים ומבקשים על בסיס הראיות שהביאו לאסור על הנתבעים לאפשר לכלב לשהות מחוץ לביתם בין השעות 20:00 בערב ל- 07:00 בבוקר שלמחרת. התובעים ערים לכך שהבסיס המשפטי לעתירתם אינו מוצק וכי הוראות החוק אינן תומכות בכך ולכן הם נסמכים בין היתר על דברי חקיקה מהעיר יורק בפנסילבניה; העיר רוצ'סטר בניו יורק והעיירה אירווינגטון בניו ג'רסי. אף שאני יכול להניח כי הימצאות הכלב בחצר בשעות הלילה יכולה לגרום להפרעה לא מצאתי כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את בעילת התביעה המבססת חריגה ממפלס הרעש המותר על ידי הכלב שנותר בחצר. אציין בהקשר זה כי הראיות צומצמו לכלב האחד שהיה במקום לאחר הוצאת הכלב השני ולכן לא ניתן להתייחס לטענת התובעים בסיכומי התשובה כי הוכנס למקום כלב נוסף או שהוחזר הכלב שהיה. הדרישה בסעיף 13 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג - 1992 היא כי המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים. מחוקק המשנה מתייחס אפוא לכך שיש להמנע מגרימת רעש חזק המפריע לשכנים. חוק העזר לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים) תשל"ח - 1978 מאפשר לרשות המוסמכת להימנע ממתן רשיון או לבטלו כאשר הכלב 'מקים רעש שהוא מפגע לשכנים'. השאלה מהו רעש חזק המפריע לשכנים אינה קלה למענה. יפים הדברים שנכתבו באותו נושא בעת שניתן פסק דין בהליך של קובלנה פלילית: אלא שבעיה קשה ניצבת לפני הרוצה להוכיח רמת רעש באמצעות חוש השמיעה של האדם. הבעיה עולה משום ששמיעתו של אדם ורגישותו לרעשים היא עניין סובייקטיבי. יש כאלה שרגישותם לרעשים אפסית, לדוגמא כבדי שמיעה בדרגה זו או אחרת. רמת שמיעה היא עניין משתנה מאדם לרעהו ויותר מכך הרגישות לרעש משתנה כאמור, ואין הדבר מצריך הוכחה. ידוע כי בני אדם מסוימים מסוגלים ואף נהנים לשמוע רעש מוסיקלי כפי המושמע באירועי שמחה שונים, ויש כאלה שאינם מסוגלים לעמוד בכך בפרק זמן של שניות. נראה כי משום המגבלה הנובעת מהשוני האנושי שבתחושת הרעש, קבע המחוקק ומחוקק המשנה, כלים ומדידות אובייקטיביים באמצעות מכשירים, לפיהם ניתן למדוד רעש וקבע סף רעש כמדד אובייקטיבי לאיסור שבחוק. אלא שכאמור אני מקבל התיזה המשפטית לפיה רעש חזק של בעלי חיים ניתן להוכחה משפטית בדרך אחרת. אלא מאי, הרוצה להוכיח הרעש באמצעים ראייתיים אחרים, חייב שיהיה מודע לקשיים ולמגבלות, ומשבחר בדרך ראייתית כפי שבחר בה הקובל, ממילא נטל על עצמו סיכון שדרך זו, זולה ופשוטה ביותר מן הסתם, טומנת בחובה קשיים. יתירה מזו, על פי סעיף 10(1) לחוק למניעת מפגעים, תשכ''א - 1961 (להלן - "החוק"), אם הוכיחה התביעה, ובמקרה דנן, הקובל, את הרעש בדרך ההוכחה המסתמכת על התקנות באמצעות הוכחת ביצוע המדידות ותוצאותיהן כמפורט בתקנות, אז תהיה התביעה פטורה מלהוכיח כי הרעש הפריע או "עשוי להפריע" (כלשון סעיף 2 לחוק), שכן סעיף 10(1) לחוק קובע חזקה שהרעש עשוי לגרום הפרעה לאדם המצוי בקרבת מקום, כל עוד לא הוכח ההיפך. (ק"פ (ראשון-לציון) 1006/05 יששכר מורג נ' פרנק דוד (פורסם במאגרים, 2007)). דברים אלה יפים גם לענייננו. השאלה הנשאלת היא האם הראו התובעים כי מדובר בכלב הגורם לרעש חזק המפריע להם. התשובה לשאלה זו אינה נשענת על התחושות הסובייקטיביות של התובעים אלא על ההוכחות האובייקטיביות שהובאו. לאחר בחינת הראיות שהובאו והטענות שנטענו מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל זה וזאת בשל השיקולים הבאים: הנטל להראות כי אכן מדובר ברעש חזק המפריע לתובעים מוטל עליהם. לא הובאה כל הוכחה מדעית מדוייקת הבוחנת את הרעש שנוצר ואת תדירותו באופן מדוייק המאפשר לקבוע מדעית כי מדובר ברעש בלתי סביר וזאת בהתאם לאמות המידה למדידת רעש כפי שנקבעו בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961 ובתקנות שהותקנו מכוחו. ראיה כזו לא הוגשה אף שמומחה לתחום הובא לבית המשפט בכל הנוגע לעניין אחר (הרעש מהמזגן) והדעת נותנת כי משתחום זה נבדק על ידי מומחה מיוחד ככל שניתן היה לקבוע בדרך אובייקטיבית כי נוצר רעש במידה העולה על המותר, הדבר היה נעשה. יש לציין כי הצורך בקיום בדיקה כזו נדון במסגרת החלטתי בבש"א 1267/07 (פסקה 27) כאחד הנימוקים לכך שלא ניתן סעד זמני. הדעת נותנת כי ניתן היה לצפות להבאת ראיה כאמור ככל שניתן להביאה. התצפית שערכה המומחית מטעם התובעים לאחרונה, כפי שעלה מעדותה, מצביעה על כך שבעת הבדיקה שנעשתה בשטח להבדיל מהצפייה בסרטים תמונת המצב לא הייתה כה חמורה ולא שוכנעתי כי אכן מדובר ברעש חזק שאליו מתייחסות התקנות. ההתרשמות של בית המשפט במהלך הביקור במקום עובר לבקשה למתן צו מניעה הייתה אחרת מזו שהתובעים טוענים לה כמפורט בפרוטוקול הביקור ואף בהתייחסות שם למקום מגוריה של גב' קדמי והמרחק הלא קצר בין מקום מגוריה לבין בית הנתבע. התקשיתי לקבוע ממצאים על סמך צפיה חלקית בסרטים מטעם שני הצדדים כאשר בקלטת שצירפו התובעים נראה הכלב נובח בעוד שבתקליטורים שצרפו הנתבעים קולו לא נשמע. על אף עמדתי כי אין מקום למתן צו, מוצע לצדדים כפי שהצעתי במהלך הדיון כי הנתבעים יעשו מצדם מחווה של רצון טוב ויעבירו את הכלב למפלס העליון הרחוק יותר מבית התובעים באופן שיפחית את ההפרעה בה חשים התובעים לטענתם ויתכן כי בכך יבואו שקט ושלווה על שני הצדדים. המזגן לטענת התובעים הציב משיח מדחס של מזגן בפינה הצפונית של דירתו בשטח הצמוד לחצר ביתם של התובעים. בעת הפעלת המזגן לצרכי חימום או קירור נפלט רעש העולה על מפלסי הרעש המותרים על פי דין וגורם לתובעים למטרד. הם מבקשים להעתיק את המדחס למקום אחר המרוחק יותר מגבול החלקה. עילות התביעה הנטענות הן עבירה על סעיף 11 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת רעש); מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי המזגן חדיש, בעל פעולה שקטה ונינוחה ונמצא במרחק מדירת התובעים. לטענתם אין המזגן גורם רעש. אריאל טוען בתצהירו כי יש פתרון קל ופשוט והוא להזיז את מדחס המזגן אך במקום לעשות זאת משיח קירב עוד יותר את המדחס לכיוון בית התובעים. התובעים הגישו את חוות דעת של ד"ר אשר אלפר מומחה להנדסה אקוסטית המתאר את הרעש שנבדק. המומחה מציין כי ערך מדידת רעש ומצא מידות שונות: כאשר המזן פועל היה המפלס 43.7 דציבלים; לאחר ניכוי רעש הרקע היה הרעש 43 דציבלים. הרעש, כך קבע המומחה מטעם התובעים, אינו עולה מעל הקריטריון לשעות היום אך עולה מעל הקריטריון לשעות הלילה. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי אין כל בעיה בשעות היום (עמ' 13) ובשעות הלילה מדובר בסטיה של 3 דציבלים שהיא 'סטיה שבן אדם שומע'. עוד הוא הסכים כי הדבר תלוי בטמפרטורה. הוא הסכים כי המדידה שעשה לא הייתה כפי שמתחייב בתקנות ממרכז החדר. משיח טוען כי מדובר במזגן חדש הפועל פעולה נינוחה וכי המזגנים אינם מרעישים ואינם גורמים למטרד. עוד נטען כי המדידה שנערכה אינה תואמת את דרישת התקנות ולפיהן יש לערוך את המדידה ממרכז החדר ובמרחק של לא פחות ממטר מהקירות. הנתבעים סבורים כי אם כך הייתה נערכת הבדיקה היו הממצאים נמוכים עוד יותר. התובעים מבקשים שינתן צו כאמור נוכח ממצאי חוות הדעת. הנתבע מתנגד לכך. אף שמדובר בסטיה נמוכה ביותר, עדיין מדובר בסטייה מהוראות תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן - 1990 ולכן בהיעדר ראיה כי בשל כך שהמדידה אינה נכונה זכאים התובעים לסעד המבוקש על ידם בכל הנוגע לשעות הלילה. לפיכך, כל עוד לא יוחלף או יתוקן המזגן באופן שימנע את הרעש בשעות הלילה בין בדרך של הזזתו של המדחס ובין בדרך אחרת ימנעו הנתבעים מהפעלתו בין השעות 21:00 ל- 07:00 למחרת. ההטרדות והאיומים זהו רכיב התביעה האחרון של התובעים ולפיו נוכח התלונות שהתלוננו על עבירות הבנייה החלו הנתבעים, משיח ודורון, במסכת של איומים, קללות וגידופים כלפיהם. בין היתר מתוארים בתביעה מספר אירועים שבהם כינה משיח את תמר בכינויים שונים ואיים עליה. עוד נטען כי הנתבעים מכנים לעיתים את הכלבים בשמותיהם של התובעים. התובעים מוסיפים כי משיח נוהג לעמוד כמעט מדי יום בתצפית הסמוכה לדלת היציאה מביתם של התובעים וזאת בשעה שאלה יוצאים עם ילדיהם הקטנים במבט מזרה אימה ובתנוחת גוף מאיימת בנסיון להטיל פחד על בני המשפחה. טענות נוספות שמועלות במישור זה נוגעות לכך שהנתבעים הולמים בפטישים ובמכשירים בקיר המשותף; משליכים פסולת לגינת התובעים ועוקבים אחריהם. עילות התביעה הן הטרדה מאיימת, מטרד ליחיד, הוצאת לשון הרע והפרת חובה חקוקה. הנתבעים כופרים מכל וכל בטענות הנתבעים וטוענים בכתב ההגנה כי דווקא התובעים הם שנוהגים בצורה בזויה ומשפילה וכי מדובר בטענות מגוחכות ושקריות. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של אריאל ושל תמר. אריאל מתאר בתצהיר סדרה של אירועים שבהם גידף דורון את התובעים. באירוע בשנת 2005 כינה דורון את תמר 'זונה' ואיים עליה לאחר שטכנאים נכנסו לשטח התובעים. איום אחר היה מצד דורון כלפי תמר 'לא יהיה לכם רגע שקט, את תראי'. עוד מתואר כי דורון נוהג לקרוא לכלבה שבבעלותו 'תמר, יא בת כלבה' וזאת בנוכחות ילדיהם הקטינים של התובעים; כאשר פנו התובעים אל משיח בבקשה שיעתיק את המזגן דורון קילל את התובעים ואיים עליהם כי לא ידעו מה זה שקט ויעשה להם את החיים קשים. אירועים נוספים היו בימים הנוראים של שנת 2006 שאז הקפיד דורון לתור אחרי התובעים וילדיהם בשעה שיצאו לטייל עם הכלב שלהם תוך שהוא מקלל אותם; דורון איים לבעוט בכלבם של התובעים ובכל מפגש אקראי הוא משתלח בהם. באשר למשיח טוען אריאל כי זה נוהג לעמוד בתצפית הסמוכה לדלת היצאה מביתם 'במבט מזרה אימה ובתנוחת גוף מאיימת בנסיון להטיל פחד על פני המשפחה'. עוד נטען כי כאשר התובעים חולפים על פניו הוא מכחכח בגרונו ויורק. בעבר כך הטענה נהגו משיח ומי מבני ביתו להלום בפטישים ומכשירים בקיר המשותף אך נוהג זה פסק. פרט לכך מתאר אריאל בתצהירו כי גם אורחיהם, גיסתו והגנן זכו להטרדות דומות וההטרדות אף גברו. בתצהיר מתואר אירוע נוסף שהיה ביום 22.8.07 שבמהלכו שוחחו ביניהם משיח ודורון כאשר התובעים ארזו את חפציהם לקראת נסיעה לחופשה תוך שהם מרמזים בדבריהם לנזק שיגרם לבית בעת העדרותם מהבית. אריאל טוען כי כאשר חזרו מחופשה מצאו את דפנות בריכת השחיה מנוקבות על ידי מכשיר חד והם חושדים בנתבעים שעשו זאת. האירוע הנוסף המתואר בתצהיר נוגע למסיבת יום ההולדת של בנם של התובעים. בעניין זה תיאר אריאל כי במהלך הטקס המוכר הפעיל משיח טייפ עם מוזיקה בעוצמה רבה, קילל, הסתובב ליד החצר תוך שהוא נועץ מבטים במשתתפים וגורם לאי נחת. תמר מסרה בתצהירה גרסה דומה והיא מצרפת יומן אירועים מפורט של מה שהתרחש בין הצדדים הכולל פירוט של תאריכים ואירועים. מטעם התובעים הובאה לעדות גב' אסתר גדעוני, אם של אחד מחבריו לכתה של בנם של התובעים. היא מתארת בתצהירה כי ביום 2.11.07 הגיעה למסיבת יום הולדת שנערכה לבנם של התובעים וכבר כשהתקרבה למקום היתמר ענן של עשן אשר מקורו במנגל שהציב השכן בחצר הסמוכה לדירת התובעים. פרט לכך השכן, לפי תיאורה אדם מבוגר, הציב רדיו טייפ על המרפסת של ביתו והפעיל אותו בעוצמה כדי להפריע לחגיגת הילדים. הילדים נכנסו לתוך הבית ורק לאחר שנסגרו הדלתות והחלונות הצליחו לשמוע. העדה תיארה כי 'השכן המבוגר הסתובב כל העת בקרבת מקום ו- 'תקע' מבטים מאיימים כלפי המתאספים. תחילה הוא הלך הלוך ושוב בשביל מעל ביתם של משפחת לוי ומאוחר יותר הוא נעמד על מרפסת ביתו והתבונן במבטים נוקבים כלפי הילדים'. עד נוסף שהובא היה מר איתן קיבוביץ שתיאר אירוע שהיה ביום 15.3.07 שבמסגרתו חסם רכב את דרכה של תמר. בחור צעיר שעמד במקום צעק בגסות וקילל כאשר עיקר הקללות הופנו כלפי תמר שהייתה אז בהריון. העד כותב שתמר תיארה בפני משיח שיצא מהבית את התנהגות הבן והאחרון הפטיר בגסות 'אני לא שומע כלום למעט שמנה מייללת'. בחקירה הנגדית הוא התייחס לאירוע שבו רכב אחד חסם את הרכב האחר ואישר כי רכבה של תמר חסם רכב אחר (עמ' 11). בתצהירו חולק משיח על הטענות וטוען כי אין זו דרכו ודרגם של בני משפחתו. הוא מציין כי הוא אדם מבוגר וחולה שמחפש לגור בשלווה בביתו. בסיכומים מבקשים התובעים צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת וכן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים מלאיים במישרין או בעקיפין על התובעים, להטרידם או להשפיע כלפיהם איומים, גידופים ודברי לשון הרע. בהקשר זה עולה השאלה האם ניתן לתת צו כאמור מקום שזה כבר ניתן בהסכמה ביום 14.3.07 (ר' החלטה בבש"א 1267/07). כעולה מתוך נוסח החוק תוקף הצו לא יעלה על 6 חודשים ומקום בו ניתן צו וחלפה תקופה זו מבלי שנתבקשה הארכת תוקף הצו כאמור בסעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מאיימת מוצתה העילה. הצדדים אף ממשיכים בהגשת בקשות לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת כפי שעולה מהאמור בסיכומיהם (סעיף ב' (2) (ג') לסיכומי הנתבעים). באשר לבקשה למתן צו מניעה שאינה נשענת על החוק למניעת הטרדה מאיימת אף שיתכן והיה מקום להידרש לשאלה האם ניתן לתת צו כזה או שהחוק למניעת הטרדה מאיימת יוצר הסדר שלילי, משלא הועלתה טענה בעניין זה על ידי הנתבעים לא מצאתי לנכון להעלות אותה מיוזמתי. מכל מקום דומה כי אין מניעה למתן סעד של צו מניעה כללי אף כי מטבע הדברים הוא אינו רחב כצו הניתן במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת ומידת פגיעתו במי שהצו ניתן כלפיו מצומצמת יותר מזו של צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת (השווה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) בבר"ע (ירושלים) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (פורסם במאגרים, 2004)). לגופם של דברים מצאתי כי יש מקום למתן צו כאמור וכי התובעים עמדו בנטל להראות כי אכן הוטרדו על ידי הנתבעים בדרכים שונות כפי שעלה מהעדויות שנשמעו (בהיעדר התנגדות לכך למדתי על ההטרדות גם מהעדויות המתייחסות לאירועים המאוחרים לכתב התביעה). בהקשר זה מצאתי להעדיף את עדותם של התובעים ואת עדויותיהם של העדים האחרים: מר קיבוביץ וגב' גדעוני על פני עדות הנתבעים. לפיכך, ניתן צו ולפיו ימנעו הנתבעים מלאיים על התובעים או להשמיע כלפיהם גידופים או קללות. סיכום התביעה מתקבלת, כמפורט לעיל, בכל הנוגע לרעש הנובע מהמזגן ובעתירה למתן צו מניעה הנוגעת לאיומים ולדברי גידופים וקללות. התביעה נדחית בשאר הרכיבים בכפוף לאפשרות התובעים לשוב ולפנות לבית המשפט בהליך חדש ככל שייעשה שימוש במחסן למטרת מגורים. תביעת משיח הארובה הנתבע טוען בתביעה שכנגד מספר טענות כלפי התובעים. הטענה הראשונה נוגעת לארובה שגורמת לטענת הנתבע לזיהום אויר והמהווה סכנה לבריאות. הוא מתאר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות ובסופו של דבר נזקק לניתוח להוצאת גידול בדרכי הנשימה. את הנזק שנגרם לו הוא תולה בארובה. הנתבע מציין בתביעה שכנגד כי ביום 21.5.07 התקבלה עמדתו ובית המשפט לעניינים מקומיים הטיל על התובעים להגביה את הארובה והדבר בוצע. הוא אומד את הנזק שנגרם לו בשל הימצאות הארובה בסכום של 60,000 ₪ וזאת לצרכי אגרה. הנתבע ער לקושי בכך שאין מצורפת לתביעה שכנגד חוות דעת רפואית אך הוא למד על הקשר מכך שמעולם לא עישן. התובעים חולקים על הקשר בין מחלת הנתבע לבין הארובה והם טוענים כי ככל שהיה פגם טכני לכאורה בגובה הארובה הם חדלו מלהשתמש בה והגביהו אותה. משיח טוען בתצהירו כי התובעים לא הסכימו להסיר את הארובה משך שנתיים וחצי עד לניהול ההליכים הפליליים נגדם והוא מצרף מסמכים רפואיים המראים את הנזק הבריאותי שנגרם לו. אשתו אסתר מתארת אף היא את הנזקים הבריאותיים שנגרמו למשיח בשל הארובה והיא בטוחה בקשר ביניהם. בתצהירו טוען אריאל כי לאחר פניית משיח הוגבהה הארובה וזאת אף בטרם התקבל כנגד התובעים כתב אישום שלבסוף בוטל. משעניין הארובה הוסדר השאלה היחידה שנותרה להכרעה היא האם בהישארותה משך תקופה של כשנתיים וחצי היה כדי לגרום לנתבע לנזק בריאותי או אחר. טענות הנתבע בעניין זה לא נתמכו בחוות דעת רפואית ובהעדרה איני רואה כיצד נקשר הקשר בין הימצאות הארובה לבין הנזקים הבריאותיים להם הוא טוען. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית וזאת בהתחשב בכך שהמפגע כבר הוסר. הלכלוך והפסולת מהצמחיה בכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע כי ביום 16.2.07 סתמו עלי שלכת מעציהם של התובעים את הניקוז של המרפסת שלו בקומה העליונה. הנזק שנגרם בשל ההצפה נאמד בסכום של 7,000 ₪. התובעים חולקים על טענה זו. בתמיכה לטענותיו צירף הנתבע תמונות המתעדות את הצטברות העלים. התובעים מכחישים את הטענות והם הביאו לעדות בעניין זה את הגנן, אלון ענבר, שהצהיר כי הגינה של התובעים נקייה ומטופחת ולא מצטברת פסולת. בחקירה הנגדית הוא סיפר כי נתבקש על ידי הנתבעים לטפל בלכלוך שהגיע אליהם מגינת התובעים וטיפל בכך. הוא אמר שמשיח 'דיבר יפה והדברים גם בוצעו יפה'. לגבי דורון הוא אמר שהוא 'ביקש קצת בצורה בהתחלה יפה אחרי זה קצת אחרת אבל הדברים בוצעו' (עמ' 8). הוא העריך כי התמונות המתארות את הגזם והעלים מתייחסות לעונת מעבר (עמ' 9) והסביר כי הוא מבקר אחת לשבועיים. איני סבור כי הטרוניה שמועלית על ידי הנתבע במישור זה מצדיקה התערבות משפטית ולטעמי מדובר בנזק של מה בכך הנובע מהשלכת. מכל מקום הוברר כי ככל שהיה מפגע הוא תוקן ואין מקום למתן סעדים נוספים או לצווים בעניין זה. הרטיבות לטענת הנתבע עם תחילת הבנייה טענו התובעים כי הם סובלים מרטיבות ולחצו עליו לפתור את הבעיה. מתוך רצון לשכנות טובה הוא עשה כן והדבר עלה סכום של 2,500 ₪. התובעים טוענים כי אכן הרטיבות טופלה על ידי הנתבע כפי שהיה חייב לעשות ולכן אין כל מקום שישלמו על כך. עמדת התובעים בהקשר לכך מקובלת עלי ולא שוכנעתי כי אכן התיקון שנעשה לא היה במסגרת מחויבותו של הנתבע לתקן את הדברים ממילא. בניית הגדרות הנתבע טוען כי נוכח רצונם של התובעים לקיום הפרדה הרמטית בין שתי הדירות עם גדרות גבוהות הוא פעל לבנייתן של גדרות מתאימות. הוא דורש את מחצית העלות - 6,878 ₪ מהתובעים. התובעים טוענים כי הנתבע בנה את הגדרות על דעת עצמו ולפי רצונו וכי לא הסכימו מעולם לשאת בעלות שהייתה כרוכה בכך. לדרישת הנתבע בהקשר זה אין בסיס. מקום בו הצדדים לא הסכימו על טיב הגדר ועלותה אין הנתבע יכול להטיל על התובעים לשאת בכך מקום בו לא הסכימו לכך. הקיר הדרומי על הגג לטענת הנתבע דירת התובעים פלשה לתוך שטח דירתו והדבר נתגלה כאשר נבנה קיר על הגג בבנייה הנוכחית. הוא דורש פיצוי עבור שטח של 5.5 מ"ר לפי 3,000 דולר למטר ובסה"כ 69,500 ש"ח. התובעים חולקים על כך וטוענים כי כך רכשו את הזכויות בדירתם וכי מיקום הקיר הוסכם בין הנתבע לבין מי שמכר להם את הדירה לפני שנים. הסטייה בה מדובר לטענת התובעים היא מזערית. המודד מטעם התובעים כותב בחוות דעתו כי לא ניתן לאשש או לסתור טענה זו. בנסיבות אלה ונוכח הזמן שחלף אני סבור כי לא הוכחה התביעה ברכיב זה. עוד לא הוכיח הנתבע מה שווי השטח שלטענתו נלקח ממנו וקשה שלא להתרשם כי מדובר בטענה שנולדה לצורך התביעה. ארון החשמל הנתבע מתאר בתביעה שכנגד כי נזקק להוצאות ארון החשמל והתקנת קו חדש. העלות שהוציא היא 3,000 ₪ והוא דורש מהתובעים סכום של 2,000 ₪. התובעים טוענים כי אין מדובר בארון חשמל משותף וכי כל העבודות שבוצעו נעשו על ידי משיח ללא ידיעתם ומעולם לא נתבקשו או הסכימו לשאת בעלויות. איני סבור כי הונחה תשתית מספקת לקבלת התביעה ברכיב זה ולא הוברר כי מדובר בהוצאה שהתובעים היו חייבים להשתתף בה או שהסכימו לכך. תלונות השווא הנתבע טוען כי התובעים הציקו לו ולמשפחתו במהלך הבנייה, הגישו תלונות שווא הכוללות נסיונות סחיטה וגרמו לו לאבדן זמן. בעקבות התלונות הגיעו למקום מדי יום שוטרים ופקחים והטרידו אותו. הוא העריך את הנזק בסכום של 30,000 ₪. התובעים טוענים כי מדובר בניסיון של הנתבע להרתיע עותם מלעמוד על זכויותיהם בכל הנוגע לבנייה הבלתי חוקית שבנה ולהטרדת מנוחתם. אף שאת התרשמותי ממערכת היחסים בין הצדדים פירטתי לעיל, איני סבור כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח רכיב זה של התביעה ואת הנזק הנטען. סיכום ביניים לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה שכנגד על כל רכיביה. סיכום בהתאם לפירוט שלעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחית. בנסיבות העניין - בהינתן האמור בהחלטה לעניין הסעד הזמני בכל הנוגע להוצאות ובהתייחס לסעדים שהתקבלו לעומת מכלול הסעדים שהתבקש - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (שניהם ביחד) בסכום של 2,500 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. ניתן היום ט"ו באב, תשס"ט (5 באוגוסט 2009) בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים. א' דראל, שופט צו מניעהצוויםהטרדההטרדה מאיימת