פציעת שחקן כדורגל - ביטוח לאומי

1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה), מיום 8/7/08, (להלן: "הועדה לעררים"), אשר קבעה למשיב 20% נכות בגין ליקוי בברך שמאל בתוספת הפעלת תקנה 15 בשליש. סה"כ נקבעו למשיב 27% נכות וזאת החל מיום 4/3/95. 2. המערער, המוסד לביטוח לאומי, מלין כנגד הפעלת תקנה 15 בלבד ולא כנגד אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למשיב בגין הליקוי בברך שמאל. 3. למשיב אירעו פגיעות נוספות במהלך היותו שחקן כדורגל. ביום 4/3/95 נפגע המשיב בגבו ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 28% בגין ליקוי זה תוספת הפעלת תקנה 15 במלואה ובסה"כ נקבעו למשיב 42% נכות צמיתה. המשיב הפסיק לשחק כדורגל לאחר שנת 1995. 4. בנוסף לאמור, למשיב ארעה תאונה נוספת, בהיותו שחקן כדורגל, בה נפגע בברך שמאל. התאונה ארעה ביום 17/8/88. בעקבות התאונה כאמור, קבעה ועדה רפואית לעררים למשיב דרגת נכות צמיתה בשיעור 20% כאמור, החל מיום 4/3/95. 5. המשיב הגיש ערעור על החלטת הועדה לעררים להעניק לו 20% נכות בלבד בגין הפגיעה בברך שמאל ודרש להפעיל את תקנה 15 גם בגין פגיעה זו. בעניין זה התנהלו מספר תיקים משפטיים והתקיימו מספר ועדות רפואיות שלגבי החלטתה הועדה לעררים האחרונה, נסב ערעור דנן. 6. ערעור זה מתייחס כאמור להחלטת הועדה לעררים מיום 8/7/08. הועדה לעררים התכנסה בעקבות פסק דין קודם מיום 24/6/07 בתיק בל 11778/06 ובו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני ועדה אחרת אשר תונחה לפעול על פי פסק הדין מיום 30/1/06, כאשר בפני ועדה זו יהיה רשאי המערער לטעון ולהביא מסמכים שהיו בפני הועדות הקודמות. לא תיחשף בפני הועדה החדשה החלטות הועדה מיום 2/4/06 ו - 30/7/06". יוער, כי פסק הדין מיום 30/1/06 אשר על פיו הייתה מונחית הועדה לעררים לפעול, קבע כדלקמן: "מאחר והועדה הרפואית לא התייעצה עם ועדת הרשות בניגוד לתקנה 16א מוסכם, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתפנה את עניינו לועדת הרשות ולאחר מכן תשקול שנית הפעלת תקנה 15. המערער יהיה רשאי לטעון בפני ועדת הרשות וכן בפני הועדה לעררים לעניין תקנה 15". 7. ביום 8/7/08 התכנסה כאמור הועדה לעררים לאחר שהתייעצה עם ועדת הרשות כפי שהוטל עליה בפסק הדין הקודם. הועדה לעררים קבעה כדלקמן: "הועדה מתייחסת להחלטת בית הדין לעבודה מיום 26/6/07 כאשר נדרש מהועדה להתייחס להפעלת תקנה 15. בנוסף לכך הועדה קיבלה הסבר מעורך דין לאה דקל הטוענת שבמשך שנים מ - 1988 ועד 1995 חלה הרעה הדרגתית במצב הברך וזאת בנוסף לפגיעה בגב בשנת 1995. אי לכך היא טוענת שאי היכולת להמשיך בתפקיד של כדורגלן נובעת משני הגורמים יחד. היא מייצגת חוות דעת רפואית של ד"ר ברנע מנשה מיום (ללא תאריך). הועדה עיינה בחוות דעת הרשות מיום 1/6/08 ולא מקבלת את הסבר הפסקת מקצועו. הועדה מפעילה את עקרון תקנה 15 בנוגע להפרעה בברך שמאלית (נכות של 20%) בשיעור שליש. הועדה בדעה שההפרעה ההדרגתית של הפגיעה בברך אשר ארכה לפחות 7 שנים הייתה לה חלק מסוים לצורך להפסקת הפעילות הספורטיבית המקצועית. לפיכך מקבלת הועדה את ערר התובע ומפעילה תקנה 15 בשיעור של שליש על הנכות של 20% בגין הפגיעה בברך". 8. עיקרי טענות המערער: א. טעתה הועדה לעררים כאשר החליטה להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המשיב בגין הפגיעה בברכו השמאלית. המשיב המשיך לשחק כדורגל משך 7 שנים החל משנת 1988, מועד הפגיעה בברך שמאל ועד למועד הפסקת עבודתו בשנת 1995. בשנת 1995 לאחר שנפגע המשיב בגבו הוא חדל מלשחק כדורגל. הווה אומר, המשיב הפסיק לשחק כדורגל בשל הפגיעה בגבו בלבד ולא בשל הפגיעה בברכו שמאלית. ב. טעתה הועדה לעררים כאשר קבעה, כי חלה הרעה הדרגתית במצבו של המשיב בשל הפגיעה בברכו, הרעה שהיוותה חלק מסוים בצורך להפסקת הפעילות הספורטיבית מקצועית של המשיב בשנת 1995. אין חולק, כי מצב ברכו השמאלית של המשיב לאחר התאונה בשנת 1988 היה קשה אולם הוא המשיך לשחק עד שנת 1995. על כן, המשיב אינו זכאי להגדלת נכותו תוך הפעלת תקנה 15 בגין הפגיעה בברך שמאל. 9. לטענת ב"כ המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה לעררים. הועדה לעררים קיבלה החלטה רפואית מקצועית ואין בית דין זה יכול לשים עצמו במקומה בעניין זה. הועדה לעררים פרטה היטב בהחלטתה, כי מצבו הרפואי של המשיב (בברך שמאל) הלך והתדרדר החל משנת 1988 ועד לשנת 1995. לפיכך, קמה זכאותו להגדלת נכותו בגין הליקוי בברך שמאל על ידי הפעלת תקנה 15 בשליש וזאת החל משנת 1995. הועדה לעררים לא טעתה כל טעות משפטית בהחלטתה ועל כן יש לדחות את הערעור. 10. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על פעילות והחלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98, יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). הועדה לעררים התכנסה במקרה דנן בעקבות פסק דין קודם. על פי ההלכה הקובעת, ועדה לעררים המתכנסת בעקבות פסק דין קודם תדון בעניינו של המבוטח על פי הוראות פסק הדין הקודם בלבד ואל לה לחרוג מהוראותיו או לדון בנושאים שלא התבקשה לדון בהם. קביעת דרגת הנכות היא בסמכותן של הוועדות הרפואיות ובכפוף לערעור בשאלה שבחוק בסמכותן הבלעדית, ובית דין זה לא ישים את עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגות נכות (דב"ע ל/6-0 רוחי אלחטיב נ' הועדה הרפואית לערעורים והמוסד פד"ע א 157). 11. תיק זה עבר מספר גלגולים וכפי האמור לעיל, בפסק הדין הקודם הוחלט להעביר את עניינו של המשיב לועדה לעררים בהרכב אחר בשל החשש כי התקבעה בעמדתה בעניין הפעלת תקנה 15 לגבי הליקוי בברכו השמאלית של המשיב. על פי הוראות פסק הדין הקודם היה על הועדה לעררים להתייעץ עם ועדת הרשות, כפי שמוטל עליה על פי דין, בנוגע להפעלת תקנה 15. ויובהר, על הועדה לעררים מוטלת החובה להתייעץ עם ועדת הרשות אולם, שיקול דעתה של הועדה לעררים לשם קבלת החלטה סופית ומכרעת הנו שיקול דעת עצמאי. הווה אומר, הועדה לעררים איננה מחויבת לקבל את החלטת ועדת הרשות. לא זו אף זו, על הועדה לעררים מוטלת החובה להפעיל שיקול דעת עצמאי בעניין הצורך בהפעלת תקנה 15 והיא מחויבת להפעיל את שיקול דעתה ולנמק החלטתה בהתאם. 12. במקרה דנן, הועדה לעררים פעלה בהתאם להוראות פסק הדין הקודם והפנתה את עניינו של המשיב לועדת הרשות על מנת לקבל את חוות דעתה בנוגע להפעלת תקנה 15 בגין הליקוי בברך שמאל. יחד עם זאת, הועדה לעררים עיינה בועדת הרשות והחליטה, שאין היא מקבלת אותה. הועדה לעררים נימקה את החלטתה מדוע אין היא מקבלת את חוות דעת ועדת הרשות ובכך, פעלה על פי דין. הועדה לעררים פרטה והסבירה, לאור המסמכים הרפואיים שבהם עיינה ולאור ההיסטוריה הרפואית מקצועית של המשיב, כי היא סבורה שהליקוי בברך שמאל היה ליקוי הדרגתי שבסופו, נאלץ המשיב להפסיק את פעילותו המקצועית. יפים דבריה של הועדה לעררים כלשונם: "הועדה בדעה שההפרעה ההדרגתית של הפגיעה בברך אשר ארכה לפחות 7 שנים הייתה לה חלק מסוים לצורך להפסקת הפעילות הספורטיבית המקצועית" בכך, נימקה הועדה לעררים את פער הזמנים בן 7 השנים בין שתי תאונות העבודה - התאונה משנת 1988 בה נפגע המשיב בברך שמאל והתאונה מיום 4/3/95 בה נפגע המשיב גם בגבו ועד שחדל מלשחק כדורגל באופן מוחלט. הועדה לעררים הסבירה, כיצד תאונת העבודה משנת 1988 השפיעה על החלטתה להגדיל את נכותו של המשיב על ידי הפעלת תקנה 15 בשליש החל משנת 1995. מדובר בהחלטה רפואית מקצועית ומנומקת של הועדה לעררים ואין מקום לבית דין זה להתערב בה. 13. אין מקובלת עליי טענת ב"כ המערער, כי לכאורה, המשיב חדל מלשחק כדורגל רק בשל הפגיעה בגבו. כאשר לטענתה, ראיה לכך היא כי לאחר הפגיעה בברכו המשיב המשיך לשחק כדורגל. הועדה לעררים ציינה במפורש, והיא הייתה מודעת היטב לכך, כי המשיב המשיך לשחק כדורגל לאחר הפגיעה בברך שמאל וכי הוא נפגע גם בגבו בשנת 1995 ולאחר מכן חדל מלשחק כדורגל. אולם הועדה לעררים קבעה, יחד עם זאת, כי הפגיעה בברך שמאל של המשיב נמשכה והיוותה הרעה הדרגתית המזכה את המשיב בהפעלת תקנה 15 בשליש לאחר המועד בו חדל מלשחק כדורגל. הועדה לעררים הייתה למעשה בדעה, כי אי יכולתו של המשיב להמשיך ולשחק כדורגל נבעה משני הגורמים יחד. הועדה לעררים עיינה במסמכים הרפואיים של המשיב לרבות בחוות הדעת שהובאו בפניה וקיבלה החלטה מנומקת כדין בעניין זה. 14. לאור האמור לעיל לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה לעררים ועל כן הערעור בתיק בל 11179/08 נדחה. 15. בש"א 1490/08 עניינה של בקשה זו, אי קיום פסק הדין מיום 24/6/07 ומיום 30/1/06. לטענת ב"כ המערער בבש"א, הועדה לעררים הפנתה את עניינו לועדת הרשות ללא שזומן להופיע בפניה - ביום 17/8/07 התכנסה ועדת הרשות מבלי לזמנו ומבלי להודיעו על קיומה. זאת ועוד נטען, כי בועדת הרשות ישב פקיד תביעות אשר היה לו קשר להחלטות הועדה לעררים הקודמות. ב"כ המשיב בבש"א השיבה, כי ועדת הרשות אמנם התכנסה באיחור אולם "היא הייתה מתכנסת ממילא". לדבריה, המל"ל פעל נמרצות לקיומו של פסק הדין הקודם לרבות הצורך בהרכב ועדת רשות שונה וזימונו של המערער לועדת הרשות כאמור. בסופו של דבר נקבעה ישיבת ועדת רשות נוספת בהרכב תקין ליום 1/6/08 במעמד המערער וב"כ, (יוער, כי הועדה התכנסה כדין רק לאחר שהוגשה הבש"א דנן). 15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה אני מקבלת את טענות ב"כ המבקש (המשיב בתיק זה). לא מצאתי כל הסבר הגיוני וסביר להתנהלות המל"ל בעניין מועד התכנסותה של ועדת הרשות והרכבה. על כן הנני מטילה על המל"ל הוצאות משפט בגין התנהלותו ובגין הצורך בהגשת הבקשה בסכום כולל של 1000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. 16. סוף דבר. הערעור בתיק בל 11179/08 נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. בש"א 1490/08 התקבלה. המשיב בבש"א ישא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ט (12 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים אורנית אגסי, שופטת כדורגלדיני ספורטתאונות ספורטביטוח לאומי