סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה - תדירות שימוש ברכב

סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה - תדירות שימוש ברכב 1. בפנינו תביעה שעניינה החלטת הנתבע מיום 10/12/09, לפיה נשללה זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה מחודש 06/09. ההחלטה על שלילת הזכאות יסודה בטענה בדבר בעלות ושימוש אסור ברכב פרטי מ.ר. 24-208-03 (להלן" "הרכב"), לפי סעיף 9(א) ו-(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"). 2. התובע, תושב אשדוד, נשוי ואב לחמישה ילדים, מקבל גימלת הבטחת הכנסה ביחד עם אשתו, משנת 2008. 3. הרכב מסוג סובארו, שנת ייצור 1990, רשום על שם מר יעקב עמר, גיסו של התובע, המתגורר בחיפה. 4. בכל הנוגע לטענה בדבר שימוש ברכב פרטי, התובע הצהיר כי הוא עושה שימוש ברכב מחודש 6/09, אולם לטענתו נעשה הדבר לצרכים רפואיים, בעיקר לאשתו, ועל כן יש לראותם כמי שנופלים בגדרו של החריג שבסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה. 5. ביום 22/11/09, נחקר התובע על ידי חוקר המל"ל בכל הנוגע לשימוש ברכב. 6. ביום 26/11/09, טרם החלטת הנתבע, הגיש התובע לנתבע בקשה לשימוש ברכב לצרכים רפואיים וצירף אישורים רפואיים בתמיכה לבקשה. 7. לאחר שרופא המוסד בחן את הבקשה והמסמכים הרפואיים שהומצאו, הוחלט שלא לאשר זכאות התובע ואשתו לגימלה בעילה של שימוש ברכב לצרכים רפואיים, וזאת בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה. 8. הנתבע טוען, כי לא מדובר בשימוש ברכב לצרכים רפואיים כהגדרתם בחוק, ועל כן החלטתו יסודה בדין. דיון והכרעה 9.         סעיף 9 א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן :" החוק ") קובע:        "(ג)  לא יראו רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה אם מתקיים אחד מאלה - ... (2)        התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו או הורהו של התובע, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף ;" 10.        מכאן, כי מבוטח המקבל הבטחת הכנסה נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים על מנת שתוכר זכותו לעשות שימוש ברכב פרטי, מבלי שתישלל זכאותו לגימלה: א.         התובע או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם. ב.         הטיפול הרפואי הינו לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש, או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים - דהיינו, תדירות הטיפול. נתייחס לכל אחד מהרכיבים בהרחבה, על מנת ללמוד האם השימוש ברכב בעניינם של התובע ואשתו הינו בגדר שימוש אליו מתייחס סעיף החוק. 11.         בית הדין הארצי נתן דעתו לסוגיה שבפנינו בעב"ל 72/03 (ארצי) צבי רודא - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.4.08), שם נקבע כדלקמן: "תדירות הטיפול היא שיקול הכרחי אך לא תנאי מספיק. יש לבחון את קיומה של הדרישה הראשונה - הנזקקות לרכב. בחוק ובתקנות משתמש המחוקק במילים "זקוקים לרכב". מכאן, הזכאי לגימלה הוא מי שזקוק לרכב. יש ליתן את הדעת לא רק לתדירות הטיפול כי אם גם לסוג הטיפול הנדרש, ולמצבו הרפואי של מבקש הגימלה. לא לכל מי שנזקק לטיפול רפואי הניתן לו בתדירות גבוהה יאושר שימוש ברכב כ"רכב רפואי" לצורך קבלת הטיפול או הסיוע בקבלתו. אם לא כן נגיע למצבים אבסורדיים ." (עמוד 9 לפסק הדין). ובהמשך הדברים מובהר: "אין המדובר במי שעושה בדיקות שגרתיות תקופתיות ולצורך כך הוא צריך לפקוד את המרפאה המרוחקת מביתו לעיתים מזומנות. זאת מן הטעם שאין מצבו הרפואי וסוג הטיפול הרלבנטי לעניינו מביאים אותו לידי נזקקות לרכב. השימוש ברכב יכול להקל עליו, אולם אין הוא נזקק לרכב במובן התכלית החקיקתית ." (עמוד 10 לפסק הדין). ראה לעניין זה גם עב"ל (ארצי) 385/07 המוסד לביטוח לאומי - מיכאל שרף, ניתן ביום 4.9.08. במקרה שבפנינו לא נטען כי מדובר בתכנית טיפולים קבועה מראש, ואף מהמסמכים שהוצגו בפנינו לא עולה כי כך הדבר. מכאן, כי יש לבחון את תדירותם ואופיים של הטיפולים להם נזקקו התובע ואשתו על מנת להכריע האם נזקקו לרכב, או השתמשו בו לנוחותם. 12. התובע הציג בפנינו מסמך רפואי בנוגע לאשתו הסובלת ממחלת עור מסוג דרייר . כמו כן צירף התובע טבלה המתעדת את כל ביקורי המשפחה במרפאות ובתי חולים בתקופה שמחודש 6/09 ועד 12/09. הנתונים יובאו בטבלה המרכזת את כלל הפניות של התובע ואשתו בלבד, במועדים הרלוונטיים, שהם כאמור כ-6 חודשים, בצירוף הטיפול הרפואי שנדרש. אוחנה מאיר אוחנה אבישג תאריך סיבת הביקור - הטיפול שנדרש תאריך סיבת הביקור - הטיפול שנדרש 1.7.09 לוי לודביק - קופ"ח 9.6.09 מעבדה - בדיקת דם 4.8.09 רובין מרינה - א.א.ג 14.6.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 23.8.09 מרקון איליה - כירורגיה 16.6.09 זאב פס - טיפול 9.9.09 ללי ציצוה - קופ"ח 26.6.09 זאב פס - טיפול 24.9.09 הס אברהם - כירורגיה 29.6.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 1.10.09 ללי ציצוה - טיפול תרופתי 12.7.09 זאב פס - טיפול 9.10.09 קורן פלידה - חבישה 19.7.09 מיכאל ליבשיץ - אורטופדיה 28.10.09 ללי ציצוה - טיפול תרופתי 19.7.09 מוניאז שדא - לקיחת דם 1.11.09 ללי ציצוה - קופ"ח 21.7.09 זאב פס - טיפול 4.11.09 רובין מרינה - א.א.ג. 22.7.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 5.11.09 הס אברהם - כירורגיה 23.7.09 נזי - א.ק.ג. 11.11.09 רובין מרינה - א.א.ג 27.7.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 3.8.09 זאב פס - טיפול 5.8.09 תל השומר - אשפוז 11.8.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 17.8.09 זאב פס - טיפול 17.8.09 תל השומר - רופאה מומחה 31.8.09 זאב פס - טיפול 3.9.09 זאב פס - טיפול 21.9.09 זאב פס - טיפול 22.9.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 22.9.09 מרכז סורסקי 24.9.09 זאב פס - טיפול 29.9.09 ללי ציצוה - טיפול תרופתי 12.10.09 מרכז סורסקי - ביופסיה 13.10.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 2.11.09 איכילוב - רופא מומחה 22.11.09 חיים עטר - טיפול תרופתי 17.11.09 מיכאל פופסקו - גניקולוג 16.12.09 זאב פס - טיפול 13. עיון בטבלת הביקורים מלמדנו כי הגם שישנם חודשים בהם ביקרה אשת התובע למעלה משש פעמים במרפאות קופת חולים, תכלית הביקורים אינה עומדת באמות המידה שהוצגו בפסיקה שהבאנו למצב בו ישנה נזקקות לרכב. הביקורים הינם רובם ככולם עקב צרכים רפואיים שגרתיים ואקראיים כגון: בדיקת דם, טיפול תרופתי, גניקולוג, א.א.ג, חבישה, אורטופד וכד'. 14. התובע גם לא הוכיח את היזקקותו לרכב לצורך קבלת הטיפול הרפואי ומדוע אינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית. התובע העיד בעניין זה כי: התובע ואשתו אינם מוגבלים ברגליהם והם יכולים להשתמש בתחבורה ציבורית (פרוטוקול מיום 16/9/10 עמ' 2, ש' 25-29). 15. לכך נוסיף כי עניינם של התובע ואשתו הוצג בפני רופא המוסד, אשר קבע כי אין נזקקות רפואית המצדיקה שימוש ברכב (נ/8), תוך שציין ביום 28/12/09 כי: "לא ניתן לאשר על סמך מסמכים שהוגשו. לצורך אישור דרושים אישורי מחלה או סיכומי אשפוז". 16. נוסיף עוד כי התובע העיד שהוא עושה שימוש ברכב גם לצורכי קניות והוא מתדלק את הרכב באופן קבוע ב-200 ₪ לחודש. כמו כן, על אף שהרכב רשום על שם גיסו המתגורר בחיפה, אשר משלם את הטסט והביטוח של הרכב, הרי שהרכב חונה ליד ביתו של התובע באשדוד והמפתחות של הרכב מצויים בידיו של התובע (ראה פרוטוקול מיום 16/9/10, עמ' 2-1). 17. בפסיקה נקבע, כי שמוש קבוע ברכב הוא בגדר טובת הנאה השוללת זכאות לגמלה וכדברי הנשיא, כב' השופט אדלר בדב"ע 98/04-6 קדור מרזוק - המל"ל (בפד"ע לג', 385): "ההלכה הפסוקה בנושא היא, כי שימוש ברכב באופן קבוע שולל תשלום גמלת הבטת הכנסה. מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה "טובת הנאה" והוא מוציא על החזקתו על הרכב סכום הקרוב לסכום הגמלה..." בעב"ל 1010/04 המל"ל - זהבה עמר חזר כב' הנשיא וקבע: "הכלל לפיו שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, נותר שריר וקיים, על אף המקרים הבודדים בהם הובעו בפסיקת בי"ד זה דעות אחרות". בעניין עמר הנ"ל הרחיב ביה"ד הארצי וקבע מה הם המבחנים לקביעת שימוש קבוע ברכב ע"י המבוטח: "המבחן העיקרי בסוגיית השימוש ברכב הינו הפקת טובת הנאה מהשימוש ברכב. "טובת הנאה" פירושה תועלת או הנאה מהשימוש ברכב, אם כי לאו דווקא כספית. החזקה היא, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה ולרשותו סכום כסף העולה על קצבת הבטחת הכנסה. המוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של המבוטח או, כי הוא מפיק הכנסות כתוצאה מהשימוש ברכב. לעומת זאת, הוא מחויב להוכיח כי שימושו של המבוטח ברכב - קבוע ולא אקראי, בודד או חד פעמי, שכן שימוש כזה אינו נחשב כהפקת הכנסה". בהמשך פסק הדין פורטו המבחנים שנזכרו בפסיקה לצורך בחינת מידת השימוש ברכב: תשלום ממשי עבור השימוש ברכב, השתתפות בהוצאות דלק, ביטוח, רישוי, תיקונים. כאשר הרכב עומד ליד ביתו של המבוטח ובעל הרכב מתגורר הרחק משם, הנחה היא שהמבוטח משתמש בקביעות ברכב. עדות על נהיגה ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר וכדו'. 18. בנסיבות המפורטות לעיל סבורים אנו כי בדין נתקבלה החלטת הנתבע על שלילת הגימלה, ועל כן דינה של התביעה שבפנינו להידחות. 19. סופם של דברים, התביעה נדחית. 20. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהשימוש ברכברכב