עבירות על פקודת מס הכנסה

פסק דין המערער הורשע בבית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, בחמישה אישומים שונים המפורטים בכתב האישום, שעניינם עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. האמירה כי מדובר בעבירות על פקודת מס הכנסה אינה משקפת לא את חומרתן, לא את היקפן של העבירות שמדובר בהן, הן מבחינה כספית, הן מבחינת משך התקופה והן מבחינת הגיוון שבהן. כל שנוכל לומר בנושא זה יהיה בהכרח חזרה על דברים שנאמרו בבית משפט קמא ולכן נרשה לעצמנו לקצר מקום שאולי צריך היה להאריך. די בעיון בכתב האישום כדי להבין על מה מדובר. המערער הרשה לעצמו שלא לדווח לשלטונות מס הכנסה על תשלומים שקיבל מחברה ממשלתית כמו מע"צ, ואין מדובר בסכומים זניחים ושוליים אלא בסכומים נכבדים ביותר כמפורט בכתב האישום. המערער גם לא רשם בפנקסי החשבונות את ההכנסות שהפיק מהעבודות שביצע עבור מע"צ. האישומים חזרו על עצמם לאורך תקופה של שנים. המערער הוציא תלושי משכורת, כביכול, לאנשים שהעסיק. אין מחלוקת כי לא העסיק אותם אנשים, ומדובר בעובדים פיקטיביים. המשכורות ששולמו כביכול, לעובדים הפיקטיביים נועדו לשימושו הפרטי של המערער. לשם ביצוע עבירות אלו הכין וקיים פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים. כל העבירות הללו בוצעו במזיד, במרמה, עורמה ותחבולה, ובכוונה להתחמק ממס. כן הורשע המערער באי העברת ניכויים שניכה ממשכורות העובדים (וכן מס מעסיקים), במשך תקופה ארוכה ובסכום גבוה. אנו מצטרפים למה שנאמר בגזר הדין של בית משפט קמא. אם לא די בכך, הסתבר כאשר הגיעו הדברים לשלב מתן גזר הדין, כי מדובר במי שלחובתו נזקפו הרשעות קודמות רבות בעבירות בעלות אופי של מירמה. התובעת ציינה, ובצדק ציינה, כי בדרך כלל דווקא עברייני המס מתאפיינים בכך שהם אנשים נורמטיביים, שמשום מה הרשו לעצמם לבצע רק עבירות מס, למרות שלא היו שולחים ידם בכספו של כל אדם אחר. במקרה הנוכחי המערער אינו יכול ליהנות אפילו מזכות זו, ועיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מצביע על כך. המערער כבר ריצה עונשי מאסר, ולאחרונה ריצה עונש מאסר של 18 חודש. אנו ערים לכך כי העבירות המפורטות בכתב האישום הנוכחי נעברו לפני שריצה את עונש המאסר. בגדר הטיעונים שהועלו בהודעת הערעור הארוכה והמפורטת, שם ב"כ המערער את הדגש על חלוף הזמן. כיוון שכך, אין מנוס מחזרה על דברים שאף הם נאמרו לא אחת. עבירות המס, לרוע המזל, לא מתגלות מיד והעובדה שכתבי אישום מוגשים זמן רב לאחר ביצוען היא מעשה יום יום. יתכן שאין זה המצב הרצוי אבל זהו המצב המצוי. קל מאוד לעבור עבירות אלה, קשה מאוד לחשוף אותן, ורוב העבירות מתגלות באקראי או כתוצאה מביקורת מוצלבת בדיעבד, וקשה עוד יותר להגיש כתבי אישום כי המסמכים אינם מצויים. התיק הנוכחי איננו חריג בענין זה. המערער ניהל פרשת הוכחות בתיק זה (שבית משפט קמא בר כי היה ניהול סרק). זכותו של נאשם כמובן לכפור בעובדות המפורטות בכתב האישום, אולם כאשר מגיעים הדברים למתן גזר דין אין הוא יכול לבוא אז ולהיבנות מהטיעון של חלוף הזמן או לפחות לא כנימוק עיקרי ומרכזי כפי שהדברים מוצגים במקרה הנוכחי. ב"כ המערער שם את הדגש גם על ענין טיעונה של המדינה לעונש בבית משפט קמא. לדברי ב"כ המערער, גזרי הדין שהגישה ב"כ המדינה בבית משפט קמא כאסמכתא, לא הגיעו באף אחד מהם לתקופת המאסר שאותה הטיל בית משפט קמא. אותן אסמכתאות שהגישה המדינה מתוות את גבול הענישה כפי שהמדינה עותרת לו, ומשום כך, כאשר לא הגישה אסמכתאות ובהן תקופת מאסר ארוכה כל כך, לא מן הראוי היה כי בית משפט קמא יחמיר מעבר למה שהתבקש. איננו מסכימים לטיעון זה. אסמכתאות הן אסמכתאות, הן מצביעות יותר על משמעות העבירות, על אופיין, על שיקולים רלוונטיים ואינן מכתיבות לבית המשפט את אורכה של תקופת המאסר. שלא לדבר על המובן מאליו, כי בית משפט איננו כבול לטיעונים והוא עצמאי בשיקול דעתו. שלא לדבר על השוני הקיים בכל מקרה, בעובדות, בנסיבות, בהתנהגותו של הנאשם ובעבר הפלילי. עוד נימוק שאליו התייחס ב"כ המערער הינו אי הסרת המחדל. אין מחלוקת כי המערער לא שילם ולו שקל אחד מכל הסכומים המפורטים בכתב האישום. זהו כמובן נימוק שאין בו כדי להטיב את מצבו. מקובל עלינו כי הסרת המחדל, ולו גם בשלב מאוחר, יכולה לפעול לזכותו של אדם, משלא עשה כן המערער אפילו נקודת זכות זו לא עמדה לו. התוצאה היא, כי מקובלת עלינו קביעתה של כב' השופטת קמא, לפיה "לא ניתן למצוא כל נקודה חיובית אותה ניתן לזקוף לזכות הנאשם". תקופת המאסר שהוטלה על המערער אכן איננה קצרה יחסית, אולם נראה לנו כי אין מקום להתערב בה בהתחשב, כאמור, הן במהות העבירות והן במיהות העבריין. באשר לקנס - בית משפט קמא הטיל על המערער קנס של 50,000 ש"ח. הקנס בפני עצמו איננו חמור, בהתחשב בסכומים שמדובר בהם בתיק זה. השופטת קמא גם ציינה, כי בחישוב הקנס נלקחה בחשבון העובדה שהמערער נשפט לריצוי מאסר לתקופה ארוכה. כיוון שכך, אין מקום להתערב גם בגובה הקנס. יחד עם זאת נראה לנו כי קיימת אפשרות ריאלית שהמערער יצטרך לרצות את תקופת המאסר שנקבעה כתמורה לתשלום הקנס. כיוון שכך, אנו רואים לנכון לקצר את תקופת המאסר שנקבעה כתמורה לתשלום הקנס, ואנו מעמידים אותה על 3 חודשים (במקום 6 חודשים). ייתר רכיבי גזר הדין יישארו בעינם. מיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסה