הכלל לעניין גילוי מסמכים על ידי רשויות המס הוא כלל הגילוי. כלל זה חל על כל רשות מנהלית ובכלל זה, ואולי אף ביתר שאת, על רשויות המס אשר בפעולותיהן פוגעות בקניינו של האזרח. בית המשפט פירט בפסיקתו בהרחבה הרציונלים אשר עומדים בבסיס חובת הגילוי של רשויות המס. בין הרציונלים ניתן למנות את חובת המינהל לפעול בשקיפות, את הרצון לתת לאזרח בסיס להשגה על החלטות הרשות וכן את יצירתו של אמצעי ביקורת על הרשות. עם זאת, זכות העיון במסמכי הרשות, ככל זכות, אינה מוחלטת. ישנם מצבים בהם קיימים טעמים סבירים אשר מצדיקים סירוב של הרשות לחשוף מסמכים מסוימים. או אז יש לאזן בין זכות העיון של האזרח לבין אותם נימוקים מיוחדים. כך למשל במקרים בהם חשיפת החומר תפגע בעבודת הרשות, תיצור איום על בטחון המדינה או תפגע בחובת הסודיות. סירובה של הרשות למסור מידע צריך שיהא מעוגן בנימוקים סבירים ומשכנעים שכן עליה חובת ההוכחה במצבים כאלה. לעניין השלב בהליך בו חלה חובת הגילוי נקבע, כי כל צד זכאי בפתחו של ההליך לגילוי כללי של כל המסמכים וכל החומר בעניינו. כך גם הנישום זכאי לגילוי מסמכים עוד בתחילתו של הליך ההשגה ובוודאי שבתחילתו של הערעור. על מנהל מס ערך מוסף חלה החובה לחשוף את החומר אשר שימש אותו לקבל החלטות, משמע, על מנהל מס ערך מוסף למסור את החומר אשר הביא אותו לפסול פנקסים ולהוציא שומה על פי מיטב השפיטה. זאת, אלא אם קיים טעם אשר מצדיק את אי מסירת החומר. לעיתי מצביע מנהל מס ערך מוסף על מספר טעמים אשר מבססים את סירובו למסור את החומר הרלוונטי כגון משנפסלו הפנקסים קיים חשש ממשי שגילוי המסמכים יאפשר "לתפור" גרסה שתסתור את טענות המנהל. בית המשפט פסק כי על מנת שיבחן בקפידה סירובה של הרשות לחשוף מסמכים הבחינה צריך שתעשה בדרך של עריכת איזון בין זכות המבקש לעיין במסמכים לבין שאר השיקולים שצוינו לעיל. גילוי מסמכיםמיסיםמסמכים