הגשת דוחות מע''מ במועד - עונש מאסר

סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 מטיל עונש מאסר על מי שאינו מגיש דוחות מע"מ במועד. להלן החלטת בית המשפט בנושא הגשת דוחות מע"מ במועד - עונש מאסר: החלטה 1. המבקש והחברה שבהנהלתו הורשעו על פי שני כתבי אישום, על יסוד הודאתו של המבקש, בבית המשפט השלום בבאר-שבע. באישום הראשון (ת"פ 419/96 בפני כב' השופטת ח' סלוטקי), הואשמו המבקש והחברה באי-הגשת 12 דוחות מע"מ תקופתיים - מעשים אשר ביחס למבקש היוו, לפי כתב האישום, "עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ התשל"ו-1975 ... ובהסתמך על סעיף 119 לחוק". באישום השני (ת"פ 2225/00 בפני כב' הנשיא מ' מכליס), שוב הואשמו המבקש והחברה באי-הגשת 21 דוחות תקופתיים. על יסוד עובדות אלו, הואשמה החברה ב"עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף". המבקש עצמו הואשם בעבירות "כנ"ל ובצירוף סעיף 119 לחוק". 2. סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן - החוק) מטיל עונש מאסר על מי שאינו מגיש דוחות מע"מ במועד. סעיף 119 מטיל אחריות של נושאי משרה על מי שהיה, בין היתר, "מנהל פעיל" של חברה שהואשמה בעבירה לפי החוק. לכן, לאור הוראות שני הסעיפים, מנהל פעיל של חברה אשר לא הגישה דוחות במועד עשוי להיות מואשם בעבירה לפי סעיף 117(א)(6) או בעבירה לפי סעיף 119 לחוק, (ראו רע"פ 26/97 לקס ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 673 (להלן - פרשת לקס)). כאמור, בשני התיקים הורשע המבקש על פי הודאתו. בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות שהוגשה לבית המשפט נטען כי לאור מצבו הבריאותי, המבקש אינו יכול לעבוד בעבודות שירות. לפיכך, על יסוד מעשיו ולאור חוות דעתו של הממונה, בית המשפט השלום (הנשיא מ' מכליס) דן את המבקש לשבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר מותנה וקנס בסך 20,000 ₪. 3. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם העלה שתי טענות בדבר עונש המאסר שהוטל עליו. ראשית, טען הוא כי הורשע בעבירות לפי סעיף 119 לחוק. לפי הטענה, עבירה על פי סעיף זה הינה בעלת אופי של אחריות קפידה ולכן, לאור הוראותיו של סעיף 22(ג) לחוק העונשין, בית המשפט איננו יכול להטיל עונש מאסר בגינה. טענה זו, ראוי לציין, לא הועלתה בבית משפט השלום. בטענתו השנייה, טען המבקש כי אין זה תקין שבתי המשפט בישראל נוהגים שלא להתערב בהחלטותיו של הממונה על עבודות השירות. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו הראשונה של המבקש. ראשית, בית המשפט קבע - בניגוד לטענת המבקש - כי המבקש הואשם לפחות בענין כתב האישום השני הן בעבירות על פי סעיף 117(א)(6) לחוק והן בעבירות על פי סעיף 119 לחוק. זאת לאור הניסוח של כתב האישום בת"פ 2225/00, כפי שהובא לעיל. עוד ציין בית המשפט, בהפנותו לרע"פ 1875/98 אורן בנגב - מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 529 (להלן - פרשת אורן), כי עבירה על פי סעיף 117(א)(6) איננה עבירה של אחריות קפידה. לפיכך, בית המשפט פסק כי "די באישום זה [השני - מ.נ.] לבדו להצדיק את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער". בנוסף, פסק בית המשפט כי "הודאת המערער בעובדות המצוינות בכתב האישום בדבר עבירה לפי סעיף 117 סוללת את הדרך למסקנה שהתביעה הוכיחה את רמת הכוונה הדרושה מצידו של הנאשם בכדי לאפשר לה לעתור להטלת עונש מאסר בפועל". באשר לטענתו השנייה של המבקש, ציין בית המשפט כי מקובלת עליו הטענה לפיה במקרה המתאים רשאי בית המשפט להתערב בהחלטות הממונה על השירות. עם זאת, קבע בית המשפט כי העונש שהושת על המבקש הלם את מעשיו. 4. בקשת רשות ערעור זו, שעימה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, נוגעת שוב לשתי השאלות שעמדו בפני בית המשפט המחוזי. ראשית, המבקש טוען כי קיימים פסקי דין סותרים בעניין היסוד הנפשי שנדרש להרשיעה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק. מחד, טוען המבקש, נקבע בפרשת אורן כי עבירה לפי הסעיף האמור איננה עבירה של אחריות קפידה. מאידך, לטענתו, נקבע בפרשת לקס כי עבירה על פי הסעיף הינה עבירה של אחריות קפידה. נוכח שני פסקי-הדין הסותרים (לטענתו), ולאור הוראות סעיף 34כא לחוק העונשין, טוען המבקש כי על בית המשפט לדון שוב בעניינו, להכריע לטובתו, ולבטל את עונש המאסר שהוטל עליו. ב"כ המבקש מביע תרעומת על כך שבית המשפט המחוזי ראה לשוב מלפניו להסתמך דווקא על פסק הדין בפרשת אורן. פסק הדין בפרשת אורן ניתן על ידי הנשיא ברק וב"כ המבקש העלה טענה חסרת טעם לפיה "במערכת המשפטית קיים סוג של פולחן אישיות של כב' הנשיא א. ברק . . .". שנית, טוען המבקש "שיש סמכות לבית המשפט להתערב ולחייב את הממונה לעבודות שירות לנמק את החלטתו". 5. דין הבקשה להידחות. ראשית, טועה המבקש בטענתו לפיה קיים ספק בשאלה אם עבירה לפי סעיף 117(א)(6) היא עבירה של אחריות קפידה. זאת, משום שאף בפרשת לקס נקבע כי עבירה על פי סעיף 117(א)(6) לחוק אינה עבירה של אחריות קפידה. ראו דברי השופט קדמי בעמ' 690א; דברי השופטת בייניש בעמ' 695ב; דברי השופטת שטרסברג-כהן בעמ' 704ו. בין כך ובין כך, ואפילו היתה בענין זה סתירה בין פסקי הדין, פסק הדין בענין פרשת אורן מאוחר לפסק הדין בפרשת לקס והוא ניתן בהרכב מורחב. פסק דין בפרשת אורן הוא, איפוא, ההלכה המחייבת ונכון היה להסתמך עליו. אשר לטענתו השנייה של המבקש, לא מצאתי בה שאלה שתצדיק מתן רשות ערעור (ראו רע"פ 939/03 רחמים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 6. על כן, אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור ועמה את הבקשה לעיכוב ביצוע. לענין עיכוב הביצוע יש להדגיש כי בית המשפט המחוזי לא עיכב (ולא התבקש לעכב) את עונש המאסר. אין בכך ולא כלום שבית המשפט לא קבע, כפי שמציין ב"כ המבקש, מועד לתחילת ריצוי עונש. למעשה אמור היה המבקש להתחיל בריצוי עונשו באין קביעה אחרת עם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 4.2.2004. בקשת רשות הערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ב-4.3.2004. יש איפוא צורך בהוצאת פקודת מאסר באופן מיידי. מיסיםמאסרמע"מ (מס ערך מוסף)