על נטל ההוכחה הרובץ על המערער בערעורי מס, ככלל, עמד השופט ממן בפרשת ארסלאן שם סיכם את נושא חלוקת הנטלים בערעורים אלה, באופן הבא: המערער נושא בנטל ההוכחה כי השומה מופרזת בכל אחד משלושת המצבים הבאים: פנקסים קבילים, פנקסים בלתי קבילים ומחלוקת לבר-פנקסית. זהו נטל השכנוע המוטל על המערער בהיותו יוזם ההליך. המשיב נושא בנטל שונה: במצב של פנקסים קבילים ובמחלוקת לבר-פנקסית, נושא המשיב בנטל להצדיק את השומה. כאשר הפנקסים אינם קבילים או שנפסלו, נושא המשיב בנטל להוכיח כי התמלאו התנאים להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה וכי שומתו היא סבירה. בהמשך, בהתייחסו לשאלה הפרוצדורלית הכרוכה בסדר הבאת הראיות הסביר כי הכלל צריך להיות שהמערער תמיד מתחיל בהבאת ראיות. בפסק הדין יכריע בית המשפט מי מהצדדים עמד בנטל המוטל עליו, בין השאר לאור קביעתו בשאלה האם הפנקסים נפסלו אם לאו. הנטל המוטל על המשיב להצדיק את החלטתו, או להוכיח כי התמלאו התנאים להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה וכי שומתו היא סבירה, קם ומתעורר רק משעמד המערער לכאורה, בנטל המוטל עליו. לו קבענו כי המשיב חייב לפתוח בהבאת ראיות, או לו בדקנו בשלב מוקדם יותר של המשפט האם עמד בנטל המוטל עליו, יביא הדבר לכך שעצם הגשת הערעור תחייב את המשיב להצדיק את החלטתו, גם אם אין בידי המערער שום טענות או ראיות להוכחת נטל השכנוע הרובץ עליו. נטל ההוכחהערעורמיסיםערעור מס