בחינת אמרות - לשון הרע

פסק דין 1. התובענה דנן הוגשה עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), וסכומה הוא סך של 200,000 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 6/1/04. 2. התובעים והנתבע הינם תושבי העיר אום-אל-פחם. 3. ביתו של הנתבע הוא בסמיכות או בשכנות למפעל בלוקים, ברזל וחומרי בניין, אשר בבעלותם המשותפת של התובעים, בשם בלוק אלנור בע"מ (להלן: "המפעל"). 4. כתוצאה מהליכים משפטיים שנקט הנתבע כנגד התובעים, ניתן פסק דין ע"י בימ"ש השלום בחיפה, המחייב את התובעים לסלק את המפעל ממיקומו הנוכחי (בסמיכות לביתו של הנתבע), וזאת עד ליום 30/11/04 (הפסיקתא הוגשה וסומנה נ/1). 5. בתובענה הנדונה טוענים התובעים כי אמירות שונות של הנתבע, שתפורטנה להלן, מהווים "פרסום" ו- "לשון הרע", כהגדרתם בחוק. 6. האמירות הנטענות הן כדלקמן: א. בתאריך 9/10/03, עת הופיעו התובעים ביחד עם אחרים בערעור שהגישו בביהמ"ש המחוזי בחיפה על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, הופיע גם הנתבע, ואמר לתובע מס' 1 (להלן: "פרג'"), בנוכחות אחרים, שהוא שרף לו את האוטו. כשפרג' ביקש מהנתבע להתנצל על דבריו, הנתבע הוסיף ואמר, שלא פרג' שרף את הרכב בעצמו אלא הוא שלח את העבריינים שלו, תוך שהוא מתאר את פרג' כראש כנופיית עבריינים (להלן: "אמירה א"). ב. כחודשיים עובר להגשת התביעה, בשוק הירקות אום-אל-נור באום-אל-פחם, אמר הנתבע שהתובעים הם שני עבריינים ששרפו לו את הרכב, ואמר שהם גנבים, מלוכלכים, גונבים ומרמים את הלקוחות (להלן: "אמירה ב"). ג. בחודש נובמבר שנת 2003, בבנק הפועלים באום-אל-פחם, ובנוכחות קהל, אמר הנתבע שהתובעים שרפו לו את המכונית, והם שני עבריינים מדופלמים, גנבים, זונות, מלוכלכים ומאפיה (להלן: "אמירה ג"). ד. בתאריך 15/11/03, במכון הכושר אלואחה באום-אל-פחם (להלן: "מכון הכושר"), איים הנתבע על התובע 2 (להלן: "ג'מיל") שהוא יפגע בתובעים. כמו כן הנתבע אמר לג'מיל, שהוא יחד עם פרג' שני גנבים, נוכלים, גונבים כספי לקוחות, רמאים ועבריינים. כל הדברים האלו נאמרו בפני הנוכחים באותה עת במכון הכושר (להלן: "אמירה ד"). ה. הנתבע מפיץ שמועות שפרג' רוצה למכור את המפעל כי הוא מסוכסך עם ג'מיל בעקבות גניבות שאחד מהם גנב מהשני (להלן: "אמירה ה"). ו. הנתבע הפיץ, וממשיך להפיץ, שהתובעים מפריעים לבת-זוגו, מתקשרים אליה והכל במטרה לפגוע בשמם הטוב (להלן: "אמירה ו"). 7. הנתבע הגיש כתב הגנה, ובו הכחיש את כל האמירות הנ"ל. הנתבע טוען בעיקר כי כל התביעה נולדה בעקבות פעולותיו לסגירת המפעל, תוך מטרה לגרום לנתבע לסגת מדרישתו כלפי התובעים לסגירת המפעל. דיון והכרעה 8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, שלהם ושל עדים מטעמם שהיו נוכחים, לפי הנטען, במועד האמירות שנאמרו. היות ובתצהירי התובעים פורטו מקרים נוספים של אמירות נטענות שאמר הנתבע בגנות התובעים, החליטה כב' השופטת הדסה אסיף, בעקבות בקשת ב"כ הנתבע, כדלקמן: "צודק הנתבע, והתובעים אינם רשאים להרחיב חזית בתצהיריהם. לפיכך כל האמור בנוגע לאירועים שלא תוארו בכתב התביעה, יימחק והתובעים לא יורשו להביא ראיות בענין זה. ככל שהדברים נוגעים לאירועים שהוזכרו בכתב התביעה, אין מניעה לתארם כפי שתוארו בתצהירים, והעובדה שבתצהירים תוארו פרטים שלא הוזכרו בכתב התביעה, היא שאלה למהימנות ומשקל" (פרוטוקול ישיבת יום 11/11/04, עמ' 4 לפרוט' ש' 25-27; עמ' 5 לפרוט' ש' 1-3). 9. לאור החלטת כב' השופטת אסיף נבחן במסגרת פסק דין זה, אך ורק את שש האמירות שפורטו בכתב התביעה, ושצויינו בסעיף 6 לעיל. 10. היות ויש הכחשה של האמירות ע"י הנתבע, על התובעים נטל הראייה והשכנוע להוכחת האמירות (ראה בנדון: אורי שנהר, "דיני לשון הרע", נבו הוצאה לאור, עמ' 92-93). היות וכך, במקרה של ספק, היינו כשמאזני ההסתברות תוותרנה שקולות, ישמש הדבר לחובת התובעים. 11. נבחן להלן את האמירות המיוחסות לנתבע, אחת לאחת, תוך בחינת העדויות הרלוונטיות. באופן כללי נציין, כי לאור העובדה שבין הצדדים דנן קיים מאבק משפטי קודם, כפי שפורט בסעיף 4 לעיל, נבחן את הראיות בזהירות רבה. 12. בחינת אמירה א'. א. כאמור באמירה א', טוענים התובעים כי בתאריך 9/10/03, עת הופיעו התובעים ביחד עם אחרים בערעור שהגישו בביהמ"ש המחוזי בחיפה על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, הופיע גם הנתבע, ואמר לתובע מס' 1 (להלן: "פרג'"), בנוכחות אחרים, שהוא שרף לו את האוטו. כשפרג' ביקש מהנתבע להתנצל על דבריו, הנתבע הוסיף ואמר, שלא פרג' שרף את הרכב בעצמו אלא הוא שלח את העבריינים שלו, תוך שהוא מתאר את פרג' כראש כנופיית עבריינים. ב. בתצהיר עדותו הראשית (ת/3), פרג' שב ותיאר את אמירה א' (סעיף 7). ג. פרג' נחקר חקירה נגדית על אמירה א', ותמציתה כדלקמן: במעמד אמירה א' ע"י הנתבע, נכחו הוא עצמו, מחאמיד זכריא, עו"ד איברהים קבלאן ועו"ד ג'מילי (עמ' 12 לפרוט' ש' 13-15). אחמד אל-ג'אבר לא היה נוכח (עמ' 12 לפרוט' ש' 16). לשאלה מדוע לא הביא את עו"ד קבלאן לעדות, השיב - "אני לא רוצה לערב אותו בעניינים האלה. הוא עו"ד" (עמ' 12 לפרוט' ש' 18-19). לשאלת ביהמ"ש האם הוא ביקש כלל מעורכי הדין קבלאן וג'מילי לבוא לעדות והם סירבו, השיב: "אני משיב שלא ביקשתי" (עמ' 12 לפרוט' ש' 21). ד. מר מחאמיד זכריא, גם הובא לעדות ע"י התובעים בכל הקשור לאמירה א'. בתצהיר עדותו הראשית (ת/2) סעיף 4, מתאר העד זכריא את אמירה א' כדלקמן: "בתאריך 9/10/03 בביהמ"ש המחוזי בחיפה נפגשתי עם הנתבע... אשר אמר ל... פרג' בנוכחותי 'אתה שרפת מכוניתי, אתה ושותפך שלך תצטרכו לשלם לי את מחיר הרכב'. באותו יום נכנסנו לאולם בית המשפט, כשיצאנו הלכנו לשתות במזנון ליד בית המשפט... הגיע פתאום ג'מאל (הנתבע - ח.ש.) ואמר 'אני רוצה לשתות קפה יחד איתכם', ישב ושתה והחלנו לשוחח על התביעה, הוא החל להוציא ניירות מתיקו, הוציא עותק מעיתון אלתיחאד לפיו יש פרסום שפרג' ואחד ג'מיל רוצים למכור את המפעל. שאלנו אותו מדוע אתה מחזיק קטעי עיתונות ופרסומים כאלו, הוא ענה כי רוצה לגלות לכם כי, פרג' ושותפו מסוכסכים ומהטעם הזה רוצים למכור את המפעל". ה. העד זכריא גם נחקר חקירה נגדית על תצהיר עדותו, אשר הרלוונטי ממנה לאמירה א' הוא כדלקמן: הוא גם בעל מפעל לחיתוך שיש בסמוך למפעל של התובעים. גם נגדו ניתן פסק דין לסילוק המפעל שבבעלותו, אשר נמצא בסמיכות לביתו של הנתבע, עד ליום 30/11/04, בעקבות הליך משפטי שננקט ע"י הנתבע (ראה פסיקתא נ/1, וכן עדותו של העד עמ' 8 לפרוט' ש' 25-31). כשנשאל העד האם נכון כי הוא חבר ביחד עם התובעים ע"מ להגיש את התביעה הזו, במטרה לגרום לנתבע לסגת מדרישתו ומתביעתו לסילוק מפעליהם, השיב בשלילה (עמ' 9 לפרוט' ש' 10-12). ו. מנגד תיאר הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (נ/5) את האירוע בביהמ"ש המחוזי בחיפה ביום 9/10/03 כדלקמן: "ביום 9/10/03 ברחבת היכל בית המשפט, הייתי ביחד עם אל-ג'אבר... כאשר רצינו להיות נוכחים בערעור, שהגישו התובע 1 ומחאמיד זכריא... על החלטת בית משפט השלום בחדרה שדחה להם בקשה להתליית צו איסור שימוש בחלקה. באת כח הועדה הסכימה במסגרת הערעור למתן אורכה לתובעים בכך שצו איסור השימוש שניתן... ייכנס לתוקף ב 3/2005, דבר העומד בסתירה עם פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיו המפעלים יסולקו עד ליום 30/11/04... לא אמרתי לתובע מס' 1... שהוא שרף את הרכב. שמותיהם של התובע 1, התובע 2 ושל זכריא הנ"ל נזכרו בעדות שמסרתי במשטרה בסמוך להצתת רכבי. לאור התנהגותם של התובעים והאיומים שהשמיעו, היתה לי אמונה מלאה כי הם עמדו מאחורי הצתת הרכב ביום 8/6/03, וכן מאחורי האיומים דרך הטלפון מיום 28/5/03... התובע 1 ניסה לדבר איתי על מנת להשאיר את גזר הדין בבית המשפט המחוזי על כנו. הואיל ואני סירבתי, הדבר עורר את זעמו של התובע 1, וכן של זכריא, ולכן הרעיפו עלי מטר של קללות וגידופים במהלך הויכוח. התובע מס' 1 צעק לעברי בנוכחותם של רבים 'אתה לכלכת את השם שלנו, אתה אמרת במשטרה שאנחנו שרפנו לך את הרכב שלך, זה לא הספיק לך, אתה גם בא היום לבטל את פסק הדין, מה אתה רוצה מהחיים שלנו'. אני בצורה מאוד שקטה, אמרתי להם שזו עבודת המשטרה, והיא ורק היא תחליט מי שרף את הרכב לאחר סיום החקירה. התובע מס' 1 הוסיף 'לא תצליח לתפוס עלינו מאומה, אנחנו עוד נשגע אותך'. מאוחר יותר, בעודנו ברחבת היכל המשפט, חברי ואז אל-ג'אבר הרגיע את הרוחות, דיבר איתי, עם התובע 1 ועם זכריא, לחצנו ידיים ואז התובע 1 ביקש ממני שוב לבטל את התלונה שהגשתי במשטרה בגין הצתת הרכב. לאחר שנרגעו הרוחות כאמור, בא כוח הועדה המקומית יחד עם בא כוח של התובע מס' 1 נעתרו לבקשתי, נכנסו להרכב שדן בערעור וההחלטה שונתה ברוח פסק הדין האזרחי, קרי צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו ביום 30/11/04. בנוסף לכל הנ"ל, הרגעתי את התובע מס' 1 ואף אמרתי לו אם עד אז יצטרך חודש או חודשיים על מנת להתפנות, אני אהיה מוכן לשקול זאת בחיוב. מאחר והייתי מאוד פגוע מהתנהגותם של התובע 1 וכן של זכריא, הוצע שנשב במזנון בכדי לנסות להגיע לפשרה, נעתרתי לבקשה ואף הצטרף אלינו, אל-גאבר הנ"ל. אני לא אמרתי לתובע 1 כי הם סוגרים את המפעל כי הוא מסוכסך עם שותפו. אולם שיבחתי אותו על הפרסום בעיתון שעניינו מכירת המפעל, כי סברתי לתומי כי זה בגלל פסק הדין המורה להם לסלק את מפעלם עד יום 30/11/04. ביקשתי מאותו זכריא... שילך בעקבותיו" (סעיפים 17-28). ז. הנתבע נחקר אודות אמירה א' נטענת, חקירה נגדית, ומימצאיה כדלקמן: אל-ג'אבר הוא חבר שלו, הוא מכיר אותו כ- 4 שנים מאז שהתחילו ללמוד משפטים יחדיו. כשהנתבע עשה התמחות במשרדו של עו"ד תאופיק ג'בארין, אל-ג'אבר עבד שם (עמ' 25 לפרוט' ש' 1-4). כשנשאל האם ניסה להביא את עורכי הדין ג'מילי או קבלאן לעדות, השיב בשלילה בנימוק שלא הוא התובע בתביעת לשון הרע הנוכחית (עמ' 25 לפרוט' ש' 16-17). את תיאור הדברים, כפי שתוארו ע"י העד זכריא, כינה הנתבע "שקר וכזב" (עמ' 25 לפרוט' ש' 18-20). ח. גם אל-ג'אבר אחמד נתן תצהיר עדות ראשית (נ/9), ובו תיאר את האירוע ברחבת בית המשפט המחוזי ביום 9/10/03 כדלקמן: "... ברחבת היכל המשפט בחיפה לא שמעתי את ג'מאל אומר את הדברים הנטענים ע"י זכריא בתצהירו. זכריא בעצמו יחד עם התובע מס' 1 התנפלו וקיללו את ג'מאל במילים מאוד גסות" (סעיף 9 לתצהיר). בהמשך תיאר אל-ג'אבר התצהירו (סעיפים 10-14), את האירוע ברחבת היכל המשפט בחיפה, באופן דומה לאמור בתצהירו של הנתבע, וכפי שפורט לעיל. ט. גם אל-ג'אבר נחקר חקירה נגדית אודות אמירה א' הנטענת ותמציתה הרלוונטית כדלקמן: 1) הוא נכח באירוע (עמ' 38 לפרוט' ש' 7). 2) כאשר עומת עם דברי פרג' כי הוא לא היה נוכח בזמן האירוע ברחבת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השיב: "כנראה ששכח אבל אני הייתי שם" (עמ' 38 לפרוט' ש' 9). י. אלה הראיות שעמדו בפניי, לצורך הכרעה באמירה א' הנטענת. לאחר ששקלתי את העדויות, שוכנעתי יותר מעדויותיהם של הנתבע ואל-ג'אבר. נימוקי הם כדלקמן: שוכנעתי כי אל-ג'אבר היה נוכח באירוע ברחבת ביהמ"ש המחוזי בחיפה ביום 9/10/03, בניגוד לגירסתו של פרג'. תיאור אמירה א' ע"י פרג' (כמתואר בסעיף 6(א) לעיל), שונה מהתיאור של העד זכריא בתצהירו. העד זכריא גם לא הזכיר בתצהירו כי הוא שמע את הנתבע אומר שלא פרג' בעצמו שרף את הרכב אלא הוא שלח את העבריינים שלו, ואף לא ציין כי שמע את הנתבע מתאר את פרג' כראש כנופיית עבריינים (כנטען אודות אמירה א'). 3) על אף שנטל הראיה והשכנוע מוטל על שכם התובעים כאמור לעיל, לא עשו התובעים כל מאמץ להביא לעדות, לצורך הוכחת אמירה א', את עורכי הדין קבלאן וג'מילי, שהיו נוכחים עפ"י גירסת כל הצדדים באירוע. שני עורכי דין אלה היו יכולים להכריע את הכף לטובת גירסת התובעים, לו היו מוזמנים על ידם לעדות, שכן הם עדים לכאורה אובייקטיביים, שאין להם כל סכסוך או נגיעה אישית עם הנתבע. לעומת זאת, בחרו התובעים להעיד כעד מטעמם דווקא את מחאמיד זכריא, שגם לו סכסוך משפטי עם הנתבע, כמפורט לעיל. בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. המסקנה לכאורה, שניתן להסיק מאי העדת עורכי הדין הנ"ל ע"י התובעים היא, שעדותם היתה תומכת דווקא בגירסת הנתבע. אמנם גם הנתבע היה יכול להביא את עורכי הדין הנ"ל לעדות, אך לא עשה כן. דא עקא שאין הדבר עוזר לתובעים, באשר נטל הראיה והשכנוע מוטל עליהם ולא על הנתבע. 4) האמנתי יותר לנתבע ולעדו אל-ג'אבר. עדותם היתה מפורטת וסדורה. עדותם גם סבירה והגיונית יותר בעיני. מדוע לנתבע להתרגז, או להשמיץ או להמשיך ללבות את התבערה שללא ספק היתה קיימת באותה עת, בינו ובין פרג' וזכריא, כאשר השיג את מטרתו המשפטית, והיא סילוק מפעלם של התובעים וזכריא, עד ליום 30/11/04. ההיגיון והסבירות מלמדים כי מי שיש להם את הסיבה לרגוז ולכעוס הם פרג' והעד זכריא. יא. מסקנתי עד כה היא, שהתובעים לא הוכיחו את אמירה א'. ההיפך הוא הנכון, שוכנעתי כי תיאור הנתבע את האירוע שהתרחש ברחבת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הוא המדוייק יותר. על מנת להפיס את דעתם של התובעים אומר, כי במקרה הטוב מבחינתם קיים ספק אם אמירה א', כפי שתוארה בכתב התביעה, נאמרה ע"י הנתבע, באופן שמאזני ההסתברות נותרו שקולות בסופו של ענין. גם במקרה כזה, יש לדחות את התביעה בכל הקשור לאמירה א', שכן נטל השכנוע מוטל על התובעים. 13. בחינת אמירה ב'. א. באמירה ב' טוענים התובעים כי כחודשיים עובר להגשת התביעה, בשוק הירקות אום-אל-נור באום-אל-פחם, אמר הנתבע שהתובעים הם שני עבריינים ששרפו לו את הרכב, ואמר שהם גנבים מלוכלכים גונבים ומרמים את הלקוחות. ב. ודוק - על פי הנטען בכתב התביעה, אירוע אמירה ב' אירע כחודשיים עובר להגשת התביעה. היות והתביעה הוגשה ביום 6/1/04, כי אז מדובר על אירוע מחודש נובמבר שנת 2003. ג. ג'מיל (התובע 1) התייחס בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) לאירוע שאירע בסמוך לשוק באום-אל-פחם, בחודש מרץ שנת 2003 או בסמוך לכך. לדבריו: "בחודש מרץ... לשנת 2003, נסעתי לכיון השוק אום-אל-פחם ברכבי, פתאום נעצר מר ג'מאל מחאמיד סמוך לרכבי, ופתח את החלון ואמר 'אתם מטרידים את אשתי, אתם מאפיה, אתם התקנתם מצלמות בעסק כדי לרדוף אחרי ולהציץ על משפחתי'. אחר מכן התאספו אנשים והרחיקו הנתבע מאיתנו" (סעיף 7). ד. גם העד זכריא בתצהיר עדותו הראשית (ת/2) תיאר את האירוע הנ"ל מחודש מרץ 2003 (סעיף 3 לת/2). ה. היות וכאמור אמירה ב' ארעה עפ"י הנטען בחודש נובמבר 2003, ולא בחודש מרץ 2003, כי אז האירוע הנ"ל המתואר בסעיפים קטנים ד'-ה' לעיל, הוא בגדר הרחבת חזית אסורה, ולכן דינה להידחות. ו. בסעיף 7 לתצהירו מתאר ג'מיל אירוע נוסף שאירע בחודש נובמבר 2003 כדלקמן: "בחודש רמאדן, נובמבר 2003, נסעתי מכיון מועאוויה לכיון אום-אל-פחם, בצומת אום אל-פאחם וכשעצרתי ברמזור, על ידי נעצר בפתאומיות מר ג'מאל... החל לקלל אותי ואיים עלי וירק עלי. בנתיים הרמזור התחלף והמשכתי בנסיעה לכיון העיר. ג'מאל הנ"ל נסע מאחורי, לאחר תחנת הדלק גל באום-אל-פחם החלטתי לעצור בצד הדרך, ורציתי ליתן לו שיעקוף אותי וילך לדרכו ויעזוב אותי. עצרתי את רכבי בצד, נשארתי בתוך הרכב, פתחתי את חלון המכונית, מר ג'מאל עצר גם הוא כי היו לו יסורי מצפון לא לעזוב אותי. פתחתי את החלון, הושטתי ידי להגיד לו שלום ושיעזוב אותי ויסתלק. הוא ענה 'אני לא לוחץ יד עם גנב כמוך' והתחיל לקלל אותי ואת שותפי פרג'... התחיל ויכוח ביננו החלטתי לעזוב אותו ונסעתי במהירות מופרזת תוך סיכון כלי רכב וחיי אדם, והכל בכדי לברוח ממנו". ז. ג'מיל לא נחקר אודות האירוע הנ"ל מחודש נובמבר 2003 בחקירה נגדית, על אף זאת דין אירוע זה להידחות בהיותו בגדר הרחבת חזית אסורה. האירוע המתואר בתצהירו של ג'מיל מחודש נובמבר 2003, כפי שציטטנו בסעיף קטן ו' לעיל, אינו דומה לאירוע שתואר כאמירה ב' בכתב התביעה. ההבדלים בין שני האירועים די בולטים כדלקמן: אמירה ב' נאמרה, על פי הנטען בכתב התביעה, בשוק הירקות אום-אלנור באום-אל-פחם. לעומתה - האירוע המתואר בסעיף קטן ו' לעיל, לא ארע כלל בשוק הירקות אלא באיזור אחר כמתואר בה. אמירה ב' מתארת אמירות נטענות ע"י הנתבע, אך האירוע המתואר בסעיף קטן ו' לעיל, לא כולל את אותן אמירות, אלא אמירות אחרות לחלוטין. אמירה ב' נאמרה בשוק הירקות, באופן שניתן להסיק כי נאמרה ברבים, ובנוכחות אנשים שמדרך הטבע מצויים בשוק. לעומתה - האירוע המתואר בסעיף קטן ו' לעיל נאמר ע"י הנתבע לעבר ג'מיל, שישב בתוך רכבו. לא נטען ע"י ג'מיל, וממילא גם לא הוכח לי, כי דבריו של הנתבע, במידה ונאמרו על ידיו כמתואר ע"י ג'מיל, הגיעו לאדם אחר זולת ג'מיל. בנסיבות אלה לא הוכח לי אלמנט ה- "פרסום" שדורש סעיף 2 לחוק (להזכיר פרסום לענין לשון הרע מוגדר בסעיף 2ב(1) כפרסום שהיה מיועד "לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע"). ח. אמנם הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 9-10 לנ/5) תיאר בתצהירו אירוע שאירע בינו ובין ג'מיל ומחאמיד זכריא, ביום 28/5/03 ליד שוק הירקות באום-אל-פחם. אולם היות ואירוע כנ"ל לא נטען כלל כי אירע ע"י התובעים, ואף לא מוזכר בתצהיריהם ו/או בתצהירי העדים מטעמם, לא מצאתי לנכון להתייחס אליו כלל. ט. מסקנתנו אם כן, כי אמירה ב' כלל לא הוכחה ע"י התובעים. 14. בחינת אמירה ג'. א. התובעים טוענים בכתב התביעה כי בחודש נובמבר שנת 2003, בבנק הפועלים באום-אל-פחם, ובנוכחות קהל, אמר הנתבע שהתובעים שרפו לו את המכונית, והם שני עבריינים מדופלמים, גנבים, זונות, מלוכלכים ומאפיה. ב. העד של התובעים, אשר שמע כפי הנטען את אמירה ג' מפי הנתבע, הוא מר אגבריה מוחמד אחמד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/6), בו תיאר את אמירה ג' כדלקמן: "... נפגשתי עם הנתבע לפני 9 חודשים בבנק הפועלים סניף אום-אל-פחם. ... הצעתי לנתבע שיגמור העניין עם התובעים בפשרה ולגמור העניין בבית המשפט. ... הנתבע סירב ואמר על התובעים שהם רמאים ונוכלים, ו'אני אסגור להם העסק ואני אמשיך התדיינות כנגד התובעים בבית המשפט'". (סעיפים 4-6 לתצהיר). ג. העד אגבאריה מוחמד אחמד נחקר חקירה נגדית על תצהירו, ותמציתה כדלקמן: האירוע בבנק הפועלים אירע כ- 9 חודשים עד שנה, טרם החתימה על התצהיר (החתימה על התצהיר היתה ביום 6/9/04), (עמ' 18 לפרוט' ש' 29-31). הוא הציע לנתבע לגשר בסכסוך שבינו ובין התובעים, אך הנתבע אמר לו שהוא אינו רוצה שלום "ואלה רמאים ונוכלים ואני אסגור להם את העסק" (עמ' 19 לפרוט' ש' 3-4). העד קנה חלקת אדמה ליד מפעל הבלוקים של התובעים, ורצה לפתוח מגרש לחלקי חילוף (עמ' 19 לפרוט' ש' 7-8). לשאלה האם הזכיר לנתבע את רצונו לפתוח מגרש לחלקי חילוף בסמוך למפעל הבלוקים, ועקב התנגדותו הוא לא יוכל לפתוח את העסק, השיב: "לא אמרתי לו את זה" (עמ' 19 לפרוט' ש' 10-11). לשאלה האם זה נכון שהוא אמר לנתבע שהוא מבסוט מזה שהוא סוגר להם את העסק כיוון שהם עבריינים, ושג'מיל היה במרדף ע"י המשטרה, אשר רדפה אחריו כשניסה להסתיר חלקי חילוף לרכב, השיב: "אין קשר בין זה לזה, אם ברח לשטחים. זה היה מקרה לפני 10 שנים ולכל האנשים זה ידוע" (עמ' 19 לפרוט' ש' 12-17). העד מאשר כי הוא חבר של התובעים, אך מציין כי הוא גם חבר של הנתבע (עמ' 19 לפרוט' ש' 18). העד אישר כי האח של ג'מיל עבד אצלו בעבר (עמ' 19 לפרוט' ש' 18). ד. הנתבע התייחס בתצהיר עדותו הראשית לאירוע בבנק הפועלים כדלקמן: "האמור בתצהירו של אגבאריה מוחמד... שכביכול אני אמרתי לו בבנק הפועלים באום אל-פאחם שהתובעים גנבים, רמאים ונוכלים הינו שקר. בעת שהייתי בבנק הפועלים באום אל פחם ביחד עם מחאמיד מוחמד... אגבאריה פנה ביוזמתו אלינו ואמר על שני התובעים שהם גנבים ועבריינים ואף סיפר לנו אודות מרדף משטרתי שבוצע כנגד שני התובעים בקשר לגניבת שני כלי רכב. כן ביקש ממני אגבאריה הנ"ל לסלק אותם מהחלקה ולסגור להם את המפעל. עוד אוסיף כי הוא בעצמו רצה לרכוש מגרש לחלקי חילוף משומשים בחלקה שלידי, והוא חזר בו מאחר שאני ודוד שלי מתנגדים... אגברייה הנ"ל אמר בתצהירו כי זה היה לפני 9 חודשים, כלומר בסביבות חודש ינואר. איך יכולתי להגיד לו כי אני ממשיך במשפט נגדם כאשר כבר ניתן פסק דין נגדם!" (סעיפים 39-40). ה. הנתבע נחקר חקירה נגדית אודות האירוע נשוא אמירה ג', ותמציתה כדלקמן: העד שהעיד מטעמו אודות אירוע זה, מר מחאמיד מוחמד, הוא בן דודו (עמ' 27 לפרוט' ש' 6). הוא הגיע לבנק לבד, ובתוך הבנק הצטרף אליו העד מחאמיד מוחמד (עמ' 27 לפרוט' ש' 7-9). ו. כאמור, גם מר מחאמיד מוחמד, אשר לפי הנטען היה עד לשיחה שבין אגבאריה מוחמד לנתבע בבנק הפועלים באום-אל-פחם, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/8). בתצהיר עדותו הראשית תיאר עד זה את האירוע בבנק הפועלים באופן דומה לעדותו של הנתבע. ז. העד מחאמיד מוחמד גם נחקר חקירה נגדית על תצהירו ותמציתה כדלקמן: 1) עד זה ציין כי לאשתו יש חשבון בבנק מסד ששיך לבנק הפועלים (עמ' 34 לפרוט' ש' 22-24). העד ציין כי לפעמים הוא מפקיד כספים בחשבון של אשתו בבנק מסד, ובמקום לנסוע לנתניה הוא מפקיד הכספים בסניף בנק הפועלים. זו הסיבה שהיה בסניף בנק הפועלים באום-אל-פחם בעת האירוע (עמ' 35 לפרוט' ש' 18-20). 2) העד ציין כי אגבאריה מוחמד אמר הרבה דברים נגד התובעים, אך שני דברים עיקריים הוא זוכר - "שאנחנו חייבים לסלק אותם מהאיזור כמו שלא הרשינו לפתוח מוסך. בסוף אמר שהם עבריינים ולא נוכל לעשות להם כלום, שהם לא מפחדים מהמשטרה, דיבר על המרדף ועל הרבה דברים שהם עשו" (עמ' 35 לפרוט' ש' 11-15). 3) לשאלה האם הנתבע אמר על התובעים דברים רעים השיב: "העד מוחמד אגבאריה התחיל בשיחה. אמר לו יש בית משפט שיחליט מה שיחליט, ואמר לו גם יש החלטה שאני מסלק אותם" (עמ' 35 לפרוט' ש' 23-24). 4) כשנשאל אם כל תיאור האירוע בבנק הפועלים כפי שהוא מתאר לא היה ולא נברא אלא הומצא לצורך התביעה הנדונה, השיב: "הסיפור היה ואני הייתי שם" (עמ' 35 לפרוט' ש' 29-30). ח. אלה הראיות שעמדו בפני לצורך הכרעה באמירה ג' הנטענת. לאחר ששקלתי את העדויות, שוכנעתי יותר מעדויותיהם של הנתבע והעד מחאמיד מוחמד. נימוקי הם כדלקמן: העד אגבאריה תיאר את אמירותיו של הנתבע בבנק הפועלים, בשונה מהנטען בכתב התביעה (ניתן להשוות בין הנטען בכתב התביעה ובין האמור בתצהירו של העד אגבאריה לעיל). גם לעד זה נגיעה לסכסוך שבין התובעים לנתבע. הוא רכש חלקה בסמוך לביתו של הנתבע, ושקל לפתוח שם עסק לחלקי חילוף, אך ירד מרעיון זה כשנודע לו על התנגדותו של הנתבע. נגיעה זו של העד גרעה בעיני ממשקלה של עדותו היחידה. נתתי אמון בגירסתם של הנתבע והעד מטעמו. הנתבע לא נחקר חקירה נגדית של ממש אודות האירוע בבנק הפועלים המתואר בסעיפים 39-40 לתצהיר עדותו הראשית. משכך גירסתו לא נסתרה. שוכנעתי כי העד מחאמיד היה נוכח באירוע בבנק הפועלים, ומשכך גירסתו תומכת בגירסת הנתבע. ט. מסקנתי עד כה היא שהתובעים לא הוכיחו את אמירה ג'. ההיפך הוא הנכון, שוכנעתי כי תיאור הנתבע את האירוע שהתרחש בבנק הפועלים סניף אום-אל-פחם, הוא המדוייק יותר. על מנת להפיס את דעתם של התובעים אומר, כי במקרה הטוב מבחינתם קיים ספק אם אמירה ג', כפי שתוארה בכתב התביעה, נאמרה ע"י הנתבע, באופן שמאזני ההסתברות נותרו שקולות בסופו של ענין. גם במקרה כזה, יש לדחות את התביעה בכל הקשור לאמירה ג', שכן נטל השכנוע מוטל על התובעים. 15. בחינת אמירה ד'. א. כאמור התובעים טוענים כי בתאריך 15/11/03, במכון הכושר אלואחה באום-אל-פחם (להלן: "מכון הכושר"), איים הנתבע על התובע 2 (להלן: "ג'מיל") שהוא יפגע בתובעים. כמו כן הנתבע אמר לג'מיל, שהוא יחד עם פרג' שני גנבים, נוכלים, גונבים כספי לקוחות, רמאים ועבריינים. כל הדברים האלו נאמרו בפני הנוכחים באותה עת במכון הכושר. ב. פרג' בתצהיר עדותו הראשית תיאר אירוע זה כדלקמן: "בתאריך 15/11/03 במכון הכושר..., בעקבות בקשה שהגשנו ביחד עם אחרים לביטול הסכם פשרה ביננו לבין הנתבע בהקשר לתביעה שהגיש הנתבע נגדנו... עוררה הבקשה זעמו של הנתבע, אשר איים עלי... שהוא יפגע בנו, והוא אמר למאמן הכושר 'תכין לי אותם לחג לשחוט אותם'. ובנוסף לעוד איומים אמר הנתבע עלינו, אני והתובע מס' 2, ש'אנחנו גנבים, נוכלים, גונבים כספי לקוחות, רמאים, עבריינים' וזאת בפני קהל נכבד" (סעיף 7 לת/3). ג. פרג' נחקר חקירה נגדית אודות אמירה ד', ותמציתה כדלקמן: כנשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ציין בכתב התביעה את אמירת הנתבע הנטענת למאמן הכושר "תכין לי אותם לחג לשחוט אותם", השיב: "אם זה לא מצויין בכתב התביעה יכול להיות שהעו"ד שכח" (עמ' 12 לפרוט' ש' 24-25). לשאלה מי היה נוכח במכון הכושר בזמן אמירה ג' השיב כי נכחו הוא עצמו, התובע 2, מחאג'נה נידאל, כמאל מחאג'נה, ועוד אנשים, לקוחות ומאמן הכושר (עמ' 12 לפרוט' ש' 28-31; עמ' 13 לפרוט' ש' 6). אחותו של מר מחאג'נה נידאל נשואה לתובע 2 (עמ' 12 לפרוט' ש' 30). העד כמאל מחאג'נה הוא לקוח בעסקו, והם גם חברים (עמ' 13 לפרוט' ש' 1-5). לשאלה מדוע לא הביא את מאמן הכושר לעדות, השיב: "לא ביקשתי ממנו" (עמ' 13 לפרוט' ש' 7). כשנשאל אודות עדותו של מר מחאג'נה נידאל שציין שבמכון הכושר הנתבע אמר לתובעים שהם שרפו את הרכב שלו, ואילו הוא לא מציין זאת בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, השיב: "בכתב התביעה רשמנו בגדול ובתצהיר פירטנו" (עמ' 13 לפרוט' ש' 24-25). ד. גם ג'מיל ציין בתצהיר עדותו (ת/1) את האירוע במכון הכושר, תוך שהוא מתאר זאת באופן דומה למתואר בתצהיר עדותו הראשית של פרג' (סעיף 7 לתצהיר). ג'מיל לא נחקר אודות האירוע במכון הכושר בחקירה נגדית. ה. מר מחאג'נה כמאל מוסטפא, אשר לפי הנטען היה נוכח באירוע במכון הכושר, ציין בתצהיר עדותו הראשית (ת/4), את האירוע כדלקמן: "הנני מצהיר כי בחודש נובמבר בשנת 2003, הייתי בקאנטרי קלאב... מתאמן במכון הכושר, אשר נפגשתי עם ג'בארין פרג' ואגבריה אחמד, ופתאום ראיתי מר מחאמיד ג'מאל אומר למאמן הכושר 'תכין לי אותם לחג לשחוט אותם, אלה גנבים ורמאים'... אחרי חודש... מהמקרה הראשון, שמעתי פעם נוספת מחאמיד ג'מאל מספר במכון הכושר בפני אנשים, כי ג'בארין פרג' ואגבריה אחמד גנבים, ורמאים, והוא רוצה לסגור להם את העסק בעזרת השם" (סעיפים 3-4 לתצהיר). ו. גם העד מחאג'נה כמאל נחקר חקירה נגדית על האמור בתצהירו, ותמציתה כדלקמן: הוא והתובעים חברים, ואת הנתבע הוא אינו מכיר (עמ' 14 לפרוט' ש' 4-6). לשאלה מי היה נוכח במועד האירוע במכון הכושר, השיב: "היה נידאל ואחמד וג'מאל, היה פרג' ועוד כמה חבר'ה שאני לא מכיר" (עמ' 14 לפרוט' ש' 8-9). כשנשאל האם כל החבר'ה שהוא ציין שמעו את מה שאמר הנתבע, השיב בחיוב (עמ' 14 לפרוט' ש' 10). כשנשאל מדוע אם כן נידאל לא שמע את כל הדברים שהוא שמע, אלא רק שמע שהנתבע אומר לפרג' שהוא שרף לו את הרכב, השיב: "אני לא יודע מה אמר נידאל. אני מצהיר על מה ששמעתי..." (עמ' 14 לפרוט' ש' 11-12). ז. מר מחאג'נה נידאל פהמי, נתן תצהיר עדות מטעמו (ת/5). הוא ציין כי היה נוכח באותו מועד במכון הכושר (חודש נובמבר 2003), ולפתע נכנס הנתבע ואמר למאמן "תכין אותם לחג". בהמשך החל ויכוח בין הנתבע לתובעים והוא צעק לעברם: "אתם שרפתם לי את הרכב" (סעיף 4). ח. העד מחאג'נה נידאל נחקר חקירה נגדית בנדון ותמציתה כדלקמן: הוא קרוב משפחה של התובע 2, אשר נשוי לאחותו (עמ' 16 לפרוט' שורות 5-6). בעת האירוע נכחו הוא, התובעים, כמאל מחאג'נה, ד"ר חאלד אגבריה, מנהל בנק הפועלים בטירה וד"ר אחמד שיבלי (עמ' 16 לפרוט' ש' 7-8). כשנשאל האם חוץ מהמילים "תכין אותם לחג" הוא לא שמע דבר, השיב: "תוך כדי ויכוח ביניהם הוא אמר 'אתם שרפתם את הרכב' (עמ' 17 לפרוט' ש' 16-17). ט. הנתבע בתצהירו מכחיש את האירוע במכון הכושר כפי שהוא מתואר ע"י התובעים ועדיהם. הוא מציין כי ביקר במכון הכושר בחודש נובמבר 2003, ונכנס לשוחח עם ג'מיל לאחר שסימן לו שהוא רוצה לדבר איתו. התנהלה ביניהם שיחה ברוח טובה, ואז בצחוק הוא אמר למאמן "תאמן אותו טוב לקראת חג אל פטר". כשאמר זאת האיזון הופר אצל התובע 2 והוא החל לקלל אותו, תוך שהוא מקבל עזרה גם מפרג'. בתגובה לכך הוא אמר להם שהם עבריינים שעוברים על החוק, שכן אינם מכבדים את הצווים שהוצאו כנגדם, נגד בניית המפעל והפסקת פעילותם במפעל. הוא מעולם לא אמר למאמן הכושר "להכין אותם לחג לשחוט אותם" (סעיפים 32-33 לתצהירו). י. הנתבע נחקר חקירה נגדית על האירוע במכון הכושר ותמציתה כדלקמן: הוא חזר על תיאור האירוע כפי שמסר בתצהירו (עמ' 26 לפרוט' ש' 20-22). הוא מעולם לא ראה את כמאל מחאג'נה במכון הכושר (עמ' 27 לפרוט' ש' 1-2). יא. עד הגנה נוסף אודות האירוע במכון הכושר הוא מר מחאמיד סולימאן אחמד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/8) בו ציין כדלקמן: הוא מהנדס במקצועו, ומשמש כאחראי מחלקת הרישוי בועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (סעיף 1 לתצהיר). הוא היה וכח באירוע במכון הכושר בחודש נובמבר 2003, והוא לא שמע את ג'מאל אומר את הדברים הנטענים בתצהירי התובעים ובתצהיריהם של העדים נידאל פהמי ומחאג'נה כמאל (סעיף 6 לתצהיר). הוא מציין כי נידאל כלל לא היה נוכח באולם מכון הכושר עת פרץ הויכוח בין הג'מיל לנתבע, אלא נכנס מאוחר יותר כאשר הרוחות כבר נרגעו (סעיף 7 לתצהיר). הוא תיאר את האירוע באופן דומה למתואר ע"י הנתבע בתצהירו, ואף ציין כי הנתבע אמר לתובעים "אתם לא מתביישים, אתם חתיכת עבריינים, עברתם הרבה עבירות בנייה, מפרים צווים" (סעיף 11 לתצהיר). יב. עד זה נחקר חקירה נגדית על תצהירו ותמציתה כדלקמן: העד חזר על גירסתו כי כמאל מחאג'נה לא היה נוכח בעת האירוע (עמ' 33 לפרוט' ש' 12). כשעומת עם טענת נידאל שהוא לא נכח במכון הכושר בזמן האירוע השיב: "גם אני אומר שהוא לא היה" (עמ' 33 לפרוט' ש' 28). הוא שמע את הנתבע אומר למאמן "תאמן את החבר'ה טוב לקראת החג" (עמ' 34 לפרוט' ש' 5-6). יג. אלה הראיות שעמדו בפני לצורך ההכרעה באמירה ד' הנטענת. לאחר ששקלתי את העדויות, דעתי נוטה יותר לגירסת הנתבע והעד מטעמו. נימוקי הם כדלקמן: 1) בכתב התביעה, בכל הקשור לאמירה ד', לא הוזכרה אמירת הנתבע הנטענת למאמן הכושר: "תכין לי אותם לחג לשחוט אותם". חסר זה תמוה מאוד, וגורע ממהימנות גירסת התובעים, במיוחד כשהתובעים בתצהירי עדותם הראשית מייחסים למשפט זה חשיבות רבה. הסברו של פרג' לחסר זה ("העו"ד שכח" - כמפורט לעיל), לא נראה לי רציני. 2) העדים שהובאו לעדות אודות אמירה ד' (מעבר לתובעים), יש להם נגיעה כזו או אחרת לתובעים עצמם. אחותו של נידאל נשואה לתובע 2 ואילו כמאל מחאג'נה הוא לקוח של התובעים בעסקם, וחבר שלהם (כמפורט לעיל). מטבע הדברים אני בוחן את עדותם מאוד בזהירות. לתובעים היתה אפשרות להביא מספר עדים שנכחו באירוע, אשר אין להם כל נגיעה אליהם או לנתבע, והם בבחינת עדים אובייקטיביים לחלוטין. הכוונה היא למאמן הכושר (אשר לו לפי הנטען נאמרה אמירת הנתבע "להכין אותם לחג לשחוט אותם") ו/או ד"ר חאלד אגבריה ו/או ד"ר אחמד שיבלי ו/או מנהל בנק הפועלים בטירה. באופן תמוה בחרו התובעים שלא להביא מי מהנ"ל לעדות, אלא בחרו בעדים הקרובים להם. מכח הכלל המפורט בסעיף 12(י)(3) לעיל, יש לפרש מחדל זה לחובתם, ולהסיק לכאורה כי לו היה מי מהעדים הנ"ל מובא לעדות, היה תומך בגירסת הנתבע לאירוע. 3) עולה מעדותם של התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר עדותם הראשית, שבאותו אירוע בחודש נובמבר 2003, אמר הנתבע למאמן הכושר "תכין לי אותם לחג לשחוט אותם", וגם אמר לתובעים שהם "גנבים, נוכלים וכו'". העד מחאג'נה כמאל, ציין לעומתם, כי האמירה "גנבים ורמאים", לא נאמרה לעבר התובעים, אלא נאמרה למאמן, כהמשך לאמירה "תכין לי אותם לחג לשחוט אותם, אלה גנבים ורמאים". סתירה זו גורעת ממהימנות גירסת התובעים והעד כמאל, ותומכת בגירסתם של הנתבע והעד מטעמו, כי העד כמאל כלל לא היה נוכח במכון הכושר בזמן האירוע. בנוסף, העד כמאל הזכיר אירוע אחר במכון הכושר, כחודש לאחר מכן, בו ציין אודות התובעים, כי הם "רמאים וגנבים" (ראה סעיף 15(ה) לעיל). תמוה בעיני כי התובעים לא הזכירו האירוע הנוסף במכון הכושר, כגירסת העד כמאל, בכתב תביעתם ו/או בתצהירי עדותם הראשית. האם יתכן כי לא האמינו לעד כמאל בנדון?! 4) עד תביעה נידאל זוכר כי הנתבע אמר למאמן הכושר "תכין אותם לחג". ודוק, הוא לא שמע את המילים שציינו התובעים בתצהיר עדותם הראשית: "תכין לי אותם לחג לשחוט אותם". הוא לא שמע את המילים "לשחוט אותם". גירסתו עולה בקנה אחד עם גירסת הנתבע שהוא אמר בצחוק למאמן: "תאמן אותם טוב לקראת חג אל פטר". 5) נידאל שמע את התובע גם אומר לתובעים, תוך כדי ויכוח "אתם שרפתם את הרכב". אולם מפליא שהתובעים, כמו גם העד כמאל מחאג'נה, כלל לא הזכירו את ענין שריפת הרכב כאמירה שנאמרה ע"י הנתבע במסגרת אמירה ד'. סתירה זו גורעת ממהימנות גירסת התובעים, גירסת העד כמאל וגירסת העד נידאל גם כן. 6) נידאל גם לא העיד כי שמע, את שטוענים התובעים בתצהיריהם, שהנתבע אמר כלפי התובעים כי הם: "גנבים, נוכלים, גונבים כספי לקוחות, רמאים ועבריינים". שוב סתירה בין עדויות התובעים ועדותו של נידאל הגורעת ממהימנות גירסתם. 7) מן העבר השני, נתתי אמון בגירסתם של הנתבע והעד מחאמיד סולימאן אחמד מטעמו. גירסתם היתה אחידה וסדורה, ולא נסתרה בחקירה נגדית. 8) אמנם ג'מיל לא נחקר חקירה נגדית אודות האמור בתצהירו, אולם לאור שבעת נימוקי לעיל, לא ראיתי בכך בכדי להועיל לתובעים ו/או לגירסתם. יד. מסקנתי עד כה היא, שהתובעים לא הוכיחו את אמירה ד', כפי שתוארה על ידם בכתב התביעה. ההיפך הוא הנכון, שוכנעתי כי תיאור הנתבע את האירוע שהתרחש במכון הכושר, היא המדוייקת יותר. על מנת להפיס את דעתם של התובעים אומר, כי במקרה הטוב מבחינתם קיים ספק אם אמירה ד', כפי שתוארה בכתב התביעה, נאמרה ע"י הנתבע, באופן שמאזני ההסתברות נותרו שקולות בסופו של ענין. גם במקרה כזה, יש לדחות את התביעה בכל הקשור לאמירה ד', שכן נטל השכנוע מוטל על התובעים. טו. הנתבע אמנם הודה כי אמר לנתבעים במכון הכושר שהם עבריינים שמפרים צווים של בית משפט, כאשר הכוונה אז היתה לכך שהם מפרים צו של בית משפט השלום בחדרה להפסיק את בניית המפעל והשימוש במקרקעין, שהינם מקרקעין חקלאיים. אולם, אמירתו זו של הנתבע לעבר התובעים היתה אמת, בהתאם לחומר הראיות שבפניי, ובהתאם לעדותו של התובע 2 בעצמו בחקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוט' ש' 21; עמ' 7 לפרוט' ש' 1-9; עמ' 11 לפרוט' ש' 20). בכל מקרה, באמירתו זו של הנתבע, בה מודה, לא רואים התובעים לשון הרע, שכן לא הזכירו אותה במסגרת אמירה ד'. 16. בחינת אמירה ה'. א. כאמור, התובעים טוענים בכתב התביעה כי הנתבע מפיץ שמועות שפרג' רוצה למכור את המפעל כי הוא מסוכסך עם ג'מיל בעקבות גניבות שאחד מהם גנב מהשני. ב. התובעים חזרו באופן די סתמי על אמירה ה' בתצהיר עדותם הראשית, מבלי שנקבו בשמו של אדם אחד ששמע את השמועות האמורות, ואף מבלי שהביאו לעדות אדם אחד ששמע את השמועות האמורות (למעט העד זכריא מחאמיד, אשר לעדותו נתייחס להלן). ג. פרג' ציין בעדותו, כי אכן הם (התובעים) פרסמו בעיתון אלתיחאד מיום 8/7/03, כי ברצונם למכור את המפעל (עמודה צורפה וסומנה נ/4). לטענתו היו הרבה סיבות למכירת המפעל, וביניהם הסכסוך שבין התובעים לנתבע (עמ' 10 לפרוט' ש' 27-31; עמ' 11 לפרוט' ש' 1-13). ד. העד מחאמיד זכריא, ציין בתצהיר עדותו הראשית, כפי שגם פירטנו בסעיף 12(ד) לעיל, כי באירוע ברחבת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הוציא הנתבע עותק מעיתון אלתיחאד, והראה להם פרסום שהתובעים רוצים למכור את המפעל. הוא סיפר להם כי התובעים מסוכסכים, ומהטעם הזה רוצים למכור את המפעל. ה. מן העבר השני, הנתבע הכחיש את אמירה ה', וציין כי הוא שיבח את פרג' על הפרסום בעיתון, כי סבר לתומו כי זה בגלל פסק הדין המורה להם לסלק את מפעלם עד יום 30/11/04. אותו מעמד הוא גם ביקש מהעד זכריא, שגם הוא בעלים של מפעל שיש באיזור, ושגם נגדו יש פסק דין המורה לו לסלק את מפעלו עד יום 30/11/04, ללכת בעקבותיהם (סעיף 28 לנ/5). ו. גירסתו של הנתבע נתמכה, בגירסתו של העד אל ג'אבר (סעיף 14 לנ/9). ז. כששקלתי את הדברים, אני מעדיף את גירסתו של הנתבע בנדון, מהטעמים הבאים: 1) העד שהביאו התובעים אודות אמירה ה', שלכאורה שמע את הדברים, מר מחאמיד זכריא, שמע כאמור, כגירסתו, כי התובעים רוצים למכור את המפעל כיון שהם מסוכסכים ביניהם. הוא לא הזכיר את המשך אמירה ה', כי הם מסוכסכים ביניהם "בעקבות גניבות שאחד מהם גנב מהשני". אפילו נניח כי אכן אמר הנתבע בנוכחות אחרים, כי התובעים מוכרים את המפעל כיון שהם מסוכסכים ביניהם (בלי הסייפא - היינו בלי התוספת שהם מסוכסכים ביניהם כיון שאחד גנב מהשני), אינני רואה בזאת אמירת לשון הרע. אין באמירה כזו בכדי לעמוד בתנאי סעיף 1 לחוק, המגדיר מהי לשון הרע. לא אחת מתפרקות שותפויות עקב סכסוכים בין שני שותפים או יותר, וכשמזכירים עובדה זו, אין בה בכדי להוות לשון הרע. 2) מעבר לעדותו של זכריא, לא הובאו ע"י התובעים, מעבר לאמירות בעלמא בתצהיריהם, כל עדויות של ממש להוכחת אמירה ה'. 3) נתתי אמון בגירסתו של הנתבע והעד אלג'אבר, בכל הקשור להזכרת הפרסום בעיתון את מכירת המפעל, בפני פרג' ומחמוד זכריא. ח. משכך, ניתן לומר כי לא הוכחה לי אמירה ה' ע"י התובעים. 17. בחינת אמירה ו'. א. כאמור טיעוני התובעים כי הנתבע הפיץ, וממשיך להפיץ, שהתובעים מפריעים לבת-זוגו, מתקשרים אליה והכל במטרה לפגוע בשמם הטוב. ב. התובעים ציינו בתצהיריהם באופן די סתמי את אמירה ה'. ג. התובעים לא הביאו לעדות אף לא אדם אחד ששמע את דברי אמירה ו', מפי הנתבע. ד. משכך, דין טענת אמירה ו' להידחות. סוף דבר 18. התובעים לא הוכיחו את שש האמירות המיוחסות לתובע בכתב התביעה, אשר מהוות לטענתם הוצאת לשון הרע כנגדם, בניגוד לחוק. 19. משכך, דין תביעתם להידחות. 20. התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשפט של הנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן ישאו בשכ"ט עורך דינו של הנתבע, בשיעור של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. לשון הרע / הוצאת דיבה