פסק דין 1. זו תביעת התובע , עורך דין במקצועו ובעל רשיון בראיית חשבון, כנגד הנתבעת - מי שניהלה מו"מ להשכרתו של קוטג' בבעלותה ללקוחו של התובע, מר רז פישמן. עילת התביעה היא הוצאת לשון הרע, המיוחסת לנתבעת שהטיחה בתובע לטענתו במשרדו של פישמן ביום 06.05.04 : א. "אתה טיפש" ב. "אתה לא מבין כלום" ג. "אתה עורך דין קטן" ד. "מי אתה לשאול את כל השאלות האלו" ואשר לטענת התובע , הטיחה כלפי מר פישמן בנכוחותו: ה. "אני מזהירה אותך, העורך דין הזה יסבך אותך" (להלן: "הפרסומים"). 2. הנתבעת מכחישה את הטענות הללו, ולחלופין טוענת כי אין המדובר בלשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע , תשכ"ה - 1965. 3. בכתב התביעה , טען התובע כי הפרסומים שאמרה הנתבעת היו בנוכחותו , בנוכחות מר פישמן ועובדי משרדו. התובע עותר לפיצוי כספי בסך 100,000 ₪ , על פי סעיף 7 (ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 , בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה , מיום הגשת התביעה וכן את הוצאות המשפט. הרקע לתביעה 4. בתחילת חודש מאי 2004 בקשו הנתבעת ובעלה להשכיר קוטג' שבבעלותם בראשון לציון , הואיל ועמדו לנסוע לחו"ל לתקופה ארוכה. מר רז פישמן ביקש לשכור את הקוטג' , לאחר שהופנה אליהם ע"י מתווך. תנאי עסקת השכירות סוכמו בפגישה בין מר רז פישמן לבין בעלה של הנתבעת שנסע לחו"ל מיד לאחר אותה פגישה , והנתבעת הייתה אמורה לצאת לחו"ל ימים ספורים לאחר מכן. 5. אין חולק כי מר פישמן היה מודע לכך שהנתבעת הייתה חייבת לסיים את נושא השכרת הקוטג' מוקדם ככל האפשר, וכי הנתבעת הייתה חייבת לנסוע בדחיפות לוינה על מנת לסעוד את כלתה שעמדה ללדת. 6. את הנתבעת ייצגה באותה עת גב' צביה דותן - סטרנס עו"ד אשר הכינה את נוסח הסכם השכירות והעבירה אותו למר פישמן לעיונו. נקבעה פגישה בין הנתבעת לבין מר פישמן במשרדי עו"ד דותן- סטרנס לצורך חתימה על הסכם השכירות , ביום 06.05.04 בשעה 10:00. 7. לפגישה במשרדי עו"ד דותן - סטרנס הגיע מר פישמן, וביקש להעיר הערותיו להסכם השכירות. לאחר שהעיר את הערותיו להסכם, טען שכעת עליו לשוב למשרדו ולהיפגש עם בא כוחו, התובע, שאף הוא אמור להעיר את הערותיו. 8. הנתבעת אמרה למר פישמן כי הואיל וזמנה קצר שכן עליה לעזוב את הארץ תוך זמן קצר, ויש מתעניינים נוספים המבקשים לשכור את הקוטג' , תסכים להמתין להערותיו של בא כוחו, על אף שלא היה מיוצג בפגישה שנקבעה , בתנאי שישלם דמי קדימה בסך השווה בש"ח ל-2,000$ במזומן , על מנת להבטיח כי הוא אכן עומד לשכור את הקוטג'. 9. מר פישמן אישר באותו מעמד שאכן הוא מתכוון לשכור את הקוטג' , והוא מוכן לשלם את המקדמה באופן מיידי, אולם טען כי אין ביכולתו לשלם לה במעמד הפגישה וביקש מן הנתבעת להגיע למשרדו ברחוב אבא הלל 15 ברמת גן בשעה 12:30 , ואז ישלם לה את המקדמה. 10. הנתבעת הסכימה להצעתו זו של מר פישמן , אולם ביקשה כי יירד ממשרדו בשעה 12:30 , וימסור לה את המקדמה בשעה שתמתין לו במונית , לכך הסכים מר פישמן. 11. כאשר התקשרה הנתבעת למר פישמן בשעה 12:30 והודיעה לו שהיא ממתינה לו במונית ליד משרדו , התבקשה על ידו "לשחרר" את המונית ולעלות למשרדו , הואיל ואחיו של מר פישמן אשר אמור היה לדבריו להביא את המקדמה , טרם הגיע . הנתבעת עלתה למשרדו של מר פישמן והתבקשה להמתין. 12. בטרם אעבור לתיאור את אשר ארע במשרדו של מר פישמן , אביא במסגרת תיאור הרקע לתביעה את מערכת היחסים שבין התובע למר פישמן. 13. מר רז פישמן הינו המנכ"ל של חברת דלתא בע"מ , שהיא מלקוחותיו הטובות והחשובות של התובע. על פי תדפיס הנהלת החשבונות של משרד עורכי הדין של התובע (נספח "א" לתצהיר עדותו הראשית) , במשך 14.5 חודשים בלבד, מינואר 2004 ועד מרץ 2005 , קיבל התובע מדלתא שכ"ט בסך 379,083 ₪ בצירוף מע"מ. הוכח כי התובע מייצג את חברת דלתא בע"מ ואת ענייניה העסקיים בהיקפים משמעותיים. כך למשל במועד נשוא התביעה - 06.05.04 ייצג התובע את חברת דלתא בעסקה בסכום התחלתי של 5,000,000$ (נספח א'/1). 14. כשחזר רז פישמן למשרדו מפגישתו עם הנתבעת במשרדי עו"ד דותן סטרנס בקשר עם הסכם שכירות הקוטג' , לפני הצהריים, הצטרף התובע לפגישת עסקים במשרדי דלתא ביחד עם עורך דין אחר. פגישת העסקים התקיימה בחדר הישיבות שבמשרדי דלתא. אגב כך , ביקש מן פישמן מן התובע "להציץ" בטיוטת הסכם השכירות שניסחה עו"ד סטרנס. התובע עיין בטיוטת הסכם השכירות, וחיווה דעתו תוך רישום הערותיו בכתב על גבי טיוטת ההסכם. 15. בינתיים כאמור , התבקשה הנתבעת לעלות למשרדי דלתא והמתינה בחדר ההמתנה. לאחר תום פגישת העסקים הצטרפה הנתבעת ממקום מושבה בחדר ההמתנה, לישיבה סביב השולחן, בחדר הישיבות במשרדי דלתא. בנוכחות הנתבעת שוחח התובע טלפונית עם עו"ד סטרנס. הוסכם כי ההערות שלובנו בין ב"כ הצדדים ונכתבו בכתב ידו של התובע על גבי טיוטת ההסכם יישלחו בפקס לב"כ הנתבעת, וזו תתקן את ההסכם, לפי פרטי שיחת הטלפון, בכל מה שהוסכם עליה, ולכשיהיה נוסח נקי ומתוקן של ההסכם יוחלט כיצד להתקדם. (הערות התובע צורפו לתצהירו נספח ב'). ארוע הפרסומים הנטען. 16. לטענת התובע, לאחר סיום שיחת הטלפון בינו לבין ב"כ הנתבעת, העיר מר פישמן את תשומת ליבו של התובע, כי הוא אמור לשלם לנתבעת כבר עתה 2,000$ , מבלי שהדבר קיבל ביטוי בכתב. התובע השיב כי על מר פישמן להבטיח את התשלום כיוון שטרם נחתם הסכם בין הצדדים. 17. טוען התובע כי בשלב זה "התנפלה" עליו הנתבעת בחרפות , גידופים והשמצות ובכללם : "אתה טיפש" ; "אתה לא מבין כלום" ; אתה עורך דין קטן" ; מי אתה לשאול את כל השאלות האלו". אחר הדברים האלה, טוען התובע, הנתבעת קמה ממקומה, יצאה מחדר הישיבות, ובפתח משרדי חברת דלתא, אמרה הנתבעת למר פישמן: "אני מזהירה אותך , העורך דין הזה יסבך אותך". בגין הדברים האלה שנאמרו לטענת התובע בנוכחות מר פישמן ואשר הגיעו לאוזני העובדים האחרים במשרד, כאמור , הוגשה התובענה. התובע טוען כי בכך הושפל בפני מנכ"ל דלתא , ועובדי דלתא. 18. גירסת הנתבעת היא כי עלתה מן המונית למשרדו של מר פישמן ב-12:30 לערך והתבקשה להמתין. הנתבעת , לטענתה, המתינה עד 15:00 ואז נקראה ע"י התובע בתנועת יד מעליבה להיכנס לחדר הישיבות. כאשר התיישבה, טוענת הנתבעת כי התובע פנה אליה ושאל אותה: " מאיפה יש לך בגילך בית כזה גדול? " , הנתבעת אשר נעלבה מעצם השאלה החליטה להבליג וענתה שהיא אינה צעירה וכי יש לה ילדים נשואים בגילו של התובע. התובע, לגירסתה, המשיך ואמר לנתבעת: "את נראית כמי שכל היום מסתובבת ועושה קניות ויום אחד לא עבדת בחייך" , הנתבעת שוב הבליגה, וענתה שעבדה שנים רבות אצל רופא שיניים. ואז פנה אליה ואמר לה - "ואולי את בכלל לא אילנה ,תוכיחי לי " , "אולי את נוכלת וזה בכלל לא הבית שלך" וכן - "איך הגעת לבית כזה כאשר אני למדתי 7 שנים והגעתי ל-3 חדרים מסריחים". הנתבעת טוענת כי הרגישה מושפלת ומותקפת ונעלבת מהתייחסות התובע לגילה , למראיה, ללבושה , לעיסוקה ולזהותה. 19. בנוסף, טוענת הנתבעת כי שיחתו הטלפונית של התובע עם עו"ד סטרנס התנהלה מצידו באופן בוטה ולא מנומס, ומשלא הגיעו לכלל הסכמה - ייעץ התובע למר פישמן שלא לשלם לנתבעת את המקדמה בסך 2,000$ , כפי שהוסכם בין הנתבעת למר פישמן, ומשכך , קמה לצאת את המשרד לא לפני שאמרה למר פישמן כי "עו"ד טוב אינו מפוצץ עסקאות אלא מחפש דרך לבצען" , והודיעה כי מאחר והיא צריכה לעזוב את הארץ, היא מעדיפה להשכיר את הקוטג' לשוכרים מעוניינים אחרים . הסכם שכירות לא נחתם איפא בין מר פישמן והנתבעת. 20. התובע, בתצהיר נוסף מיום 12.06.05 , תוך שהוא מכחיש את הדברים המיוחסים לו ע"י הנתבעת טען כי - הנתבעת התבקשה על ידו, כעורך דין מייצג להשוות פרטים מזהים בין זהות משכיר הנכס לבין זהות של הנכס , וכי את ניסיונו להחמיא לה , בפתח השיחה עמה כי: "יפה שבגילך הצעיר בבעלותך נכס יוקרתי" הפכה. השאלות שבמחלוקת 21. מכתבי הטענות עולה כי השאלות שבמחלוקת התובענה זו הינן שלוש. א. האם אמרה הנתבעת לתובע בנוכחות אחרים את הדברים המיוחסים לה בכתב התביעה. ב. האם הדברים המיוחסים לה בכתב התביעה מהווים לשון הרע. ג. מה שעור הפיצוי שיש לפסוק. בפני ביהמ"ש העידו התובע, מר רז פישמן ועובדות המשרד, הנתבעת ובאת כוחה דאז, עו"ד צביה דותן סטרנס. כמו כן - הוצגה לבית המשפט טיוטת הסכם השכירות הכוללת הערות בכתב ידו של התובע, התרשומת שערך התובע ביום 06.05.04 , לאחר שהנתבעת יצאה ממשרדי מר פישמן וכן שרטוט מבנה משרדו של מר פישמן כי שנערך בעדותה של עובדת משרדו. האם אמרה הנתבעת את הדברים - "הפרסומים" 22. מיד עם צאת הנתבעת את משרדי דלתא, ערך התובע תרשומת של דבריה. ניתן לראות מן התרשומת כי זו נרשמה על דף הנושא את הלוגו של דלתא. בנוסף , עדי התביעה, מר רז פישמן ועובדות משרדו הגב' רוזנברג והגב' מויאל חתמו על תצהירי עדות ראשית בהם אישרו את טענת התובע כי הנתבעת אכן אמרה את הדברים. הגם שאין ליתן לעדותן של הגב' מויאל ורוזנברג את מלוא המשקל שכן בתצהיריהן יש תעתיק מדויק של מילותיהן, יש בהם כדי לתמוך בתרשומת שערך התובע. 23. אני מסיקה כי התרשומת נערכה ע"י התובע בסמוך לאחר סיום הארועים, ולא מייד לאחריהם הואיל ולא החתים את מר פישמן ועובדות משרדו על התרשומת באותו מעמד, אלא שלח אותה למר פישמן מספר ימים לאחר מכן (עמ' 39 שורה 21). 24. תצהירי העדות הראשית של עדי התביעה, הגם שלשונם זהה במדויק , עובדה המפחיתה ממשקל תוכנם, נחתמו בסמוך לאחר הארוע ביום 13.05.04. בתצהיריהם אישרו , ליאור מויאל ומירי רוזנברג כי שמעו את הנתבעת אומרת בצעקות את הדברים המיוחסים לה ע"י התובע בפרסומים א-ד' , הגם שלא נכחו בחדר הישיבות. רז פישמן אף הוא מאשר שהדברים נאמרו בנוכחותו. 25. הסתירות שנמצאו בעדויות עדי התביעה היו סתירות קלות ולא משמעותיות. כך למשל לא ראיתי לקבוע כסתירה מהותית בעדותה של גב' רוזנברג אשר פעם העידה כי התובעת אמרה את הדברים של פרסום א-ד' בהיותה בפתח חדר הישיבות, ואח"כ העידה שאינה יכולה לומר שראתה היכן עמדה או ישבה הנתבעת כשאמרה את הדברים (עמ' 12 לפרוטוקול). 26. כך גם לא מצאתי כסתירה בין עדות גב' מויאל כי הנתבעת אמרה את הדברים המיוחסים לה בפרסום (ה') בין ההליכה שלה ביציאה מחדר הישיבות עד היציאה מהמשרד, וכי התובע לא יצא כלל מחדר הישיבות, בעוד שגב' רוזנברג העידה כי - הדברים בפרסום (ה') נאמרו ע"י התובעת כאשר עמדה לצאת מהמשרד והתובע ומר פישמן יצאו אחריה מחדר הישיבות, היא ראתה את התובע עומד בפתח החדר ומר פישמן לידו ואז הסתובבה ואמרה את דברי פרסום (ה'). 27. גם שעת הארוע - השנויה במחלוקת, איננה מהווה בעיני יסוד לאיון טענת התובע. טוען התובע כי הארוע התרחש ב-14:00 לערך. לעומתו טוענת הנתבעת כי אולצה להמתין במשרדי מר פישמן עד שעה 15:00 לערך, עת נקראה להיכנס לחדר הישיבות. עת/1 , הגב' רוזנברג בעדותה תומכת בגירסת הנתבעת , לדבריה: "לאחר האירועים חלפו חצי שעה או שעה ואז הלכתי הביתה.. עבר פרק זמן לא ארוך. לא מעל שעה. ואני הולכת בשעה 16:00 " (עמ' 14 שורה 17 ואילך). במילים אחרות - הארועים ארעו כגירסת הנתבעת דווקא, בסמוך לשעה 15:00 לערך. מכאן אני מתחזקת אף במסקנתי דלעיל כי גירסת התובע שהתרשומת נרשמה בשעה 14:00 מיד לאחר הארועים איננה נכונה, הגם שתוכנה של התרשומת הנתמכת בעדותם של שלושה עדים מקובלת עליי. 28. אני קובעת איפא כממצא בפסק הדין כי הנתבעת אכן אמר הדברים המיוחסים לה ע"י התובע בפרסומים א-ה. האם מהווים הפרסומים לשון הרע 29. לצורך הכרעה בשאלה אם מהווים הפרסומים א-ה "לשון הרע" , יש לשקול את ההקשר שבהם נאמרו הדברים (ראה: ע.א. 1104/00 איילה חסון נ. דוד אפל פד"י נ"ו (2) , 607 ). אם נאמרו הדברים כהבעת דעה או בשעת רוגז וכעס בעידנא דריתחא - הנטייה היא שלא לראות בהם דברי לשון הרע. 30. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי. אין חשיבות כיצד נתפסו הדברים אצל התובע, אלא למובן שאדם סביר ורגיל היה מייחס להם בהקשר שבהם נאמרו, והאם באותו מובן יש כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. 31. שוכנעתי מן העדויות כי הצדדים קבעו כי החוזה ייחתם ביום 06.05.04 , בשעה 10:00 במשרדה של עו"ד סטרנס שייצגה את הנתבעת , וזאת אני מסיקה אף מן התאריך של עריכת וחתימת החוזה המודפס בראש הטיוטה נספח ב' לתצהיר התובע. חלף חתימתו על חוזה השכירות ותשלום התמורה. מר פישמן מנהל דין ודברים שבסיומו הוא מבקש להמשיך ולהתייעץ עם עורך דינו. הנתבעת המצויה בסדר של לוחות זמנים מתנה, הסכמתה בקבלת מקדמה בסך 2,000$ שאם לא כן תתקשר עם שוכר אחר. מר פישמן החפץ בשכירת הקוטג' - מסכים. מר פישמן והנתבעת מסכמים כי בשעה 12:30 תמתין הנתבעת במונית ליד משרדו והוא יוריד לה את הכסף למונית בשעה היעודה אכן - מגיעה הנתבעת למשרדי מר פישמן , אך זה מבקשה לעלות למשרדו. הנתבעת מתרצה ועולה למשרדו ושם היא ממתינה כשעתיים ומעלה. 32. בסופו של דבר מתבקשת הנתבעת להכנס לחדר הישיבות שם נמצאים התובע ומר פישמן. הרוחות בחדר סערו. אני מאמינה לתובעת , ומקבלת את עדותה לפיה התובע השפילה וביזה אותה ביחסו המזלזל כלפיה, בשאלות מקנטרות שהפנה אליה ,ובאופן הבוטה בו ניהל את המו"מ הטלפוני עם עו"ד סטרנס. 33. תמיכה לגירסתה זו של הנתבעת מצאתי בעדות עדי התביעה. כבר בתצהיר ההזמה של התובע, נמצא הוא מודה "במקצת". הוא מודה כי אמר לנתבעת בפתח השיחה עמו, ולפני כל דבר אחר: "יפה שבגילך הצעיר בבעלותך נכס יוקרתי" כאשר נשאל התובע האם נכון לדעתו כעורך דין להתייחס לפני כל דבר אחר כדבריו לגילה ולרכושה של הנתבעת שהיא איננה הלקוחה שלו , והוא משיב: "אני חושב שהיא הגיעה לפגישה בצורה מהודרת... אני חושב שבן אדם שמתלבש בצורה מהודרת הוא רוצה לקבל פידבק" (עמ' 51 שורה 5). 34. הנתבעת שהעידה שנפגעה משאלותיו של התובע , והאופן בו פנה אליה , הביעה תרעומת וכעס. מר פישמן הבחין בהתנהגותה שהיא אינה מרגישה נוח עם התובע ומעיד: "בשלב הזה של השיחה כבר היה מתח בחדר מבחינת הנתבעת. בעניין נוסח הטאבו. היא השרתה מתח בחדר" (עמ' 35). 35. ובהמשך מעיד מר פישמן: " ש. האם זכור לך באיזשהו שלב אילנה אמרה לו שהשאלות שהוא שואל אותה נראות לה טיפשיות. ת. בין היתר לגבי נוסח הטאבו ות.ז. - כן. ש. היא אמרה לו שזה נראה לא טיפשי. ת. טיפשי . לא רלוונטי משהו כזה " (עמ' 37). 36. על התנהגותו של התובע כלפי הנתבעת העידה אף עובדת משרדו של מר פישמן , הגב' רוזנברג אשר ישבה בחדר הסמוך כל אותה עת ויכלה להתרשם מהתנהלות הדברים והעידה: "לפני הצעקות , היו טונים של דיבור יותר גבוהים של עו"ד אמיר על הנתבעת הם התווכחו" (עמ' 13 שורה 12). 37. לבסוף התובע מבהיר מדוע התייחס אל הנתבעת באופן משפיל ובוטה: "הדבר היחיד שעניין אותה זה לקחת הכסף וללכת". (עמ' 52 שורה 8). "הרושם שאני קיבלתי ממנה שהיא מסתירה ממני דברים, מה בדיוק לא ידעתי , זו התחושה ... " (עמ' 52). "לטעמי , מה הסתובב לא בראש אני לא יודע... אם היא פירשה את זה כאמירה כלפיה שהיא נוכלת ורמאית וזייפנית... אני יכול להצטער בשבילה..." (עמ' 55). 38. עדות נוספת שבאה בפני ביהמ"ש ואשר מתקבלת כעדות מהימנה וראוייה, היא עדותה של עו"ד סטרנס אשר איננה מייצגת עוד את הנתבעת . עו"ד סטרנס העידה על התנהלותו של התובע בעת שיחת הטלפון שניהל עמה בנוכחות הנתבעת ומר פישמן: "השיחה הייתה מתוחה. ההערות נמסרו בצורה מאוד נוקשה. לא באופן שהייתי מצפה מחבר למקצוע שפונה פעם ראשונה לדון על הסכם. זה נשמע לי כמו אי הסכמה ומחלוקת מלכתחילה ששני הצדדים כבר אינם מסכימים. ביקשתי לשוחח עם אילנה ששמעתי ברקע את קולה היא נשמעה לי מאוד נסערת . היא אמרה דברים כמו: "אין לך מושג מה עושים לי פה... אין לך מושג איך מדברים אליי... " (עמ' 66-67). 39. אני קובעת כממצא כי האווירה בחדר הישיבות במשרדי מר פישמן הייתה מתוחה לחוצה ונוקשה. הנתבעת אמרה את הדברים המיוחסים לה בפרסומים א-ה על רקע הלחצים בהם הייתה נתונה עקב התנהגותו הפוגעת והמעליבה של התובע ויחסו המזלזל. מר פישמן לא חס על זמנה של הנתבעת "ומשכה באף" מפגישה לפגישה , נתן לה להמתין כשעתיים במשרדו אליו נקלעה באקראי שם נכח התובע . בדין ודברים שהתפתח בין התובע מר פישמן והנתבעת אמרה הנתבעת את דברי הפרסום , משנוכחה כי הולכה שולל במשך כל היום וכי לא תקבל את כספה. התובע - שגם עליו נכפתה הדרישה המפתיעה מלקוחו החשוב לחוות דעתו לגבי הסכם השכירות - חש מחד אחריות לעסקת השכירות בה התבקש לייעץ , ומאידך - כי לקוחו מר פישמן מבקש למהר במימוש העסקה , בעוד שהנתבעת עצמה עוררה את חשדותיו , במיוחד שהיה מדובר לגירסתו בחוזה שבו חלק מן התמורה לא קיבלה ביטוי בחוזה. בנסיבות אלה - התובע לא שעה לכללי האתיקה - ועל מנת לרצות את מר פישמן - לא נמנע מניהול מו"מ עם הנתבעת , בשעה שאין ספק שידע כי היא מיוצגת ע"י עורכת דין מטעמה . חרף זאת - התובע תחקר את הנתבעת בשאלות שונות והתייחס אליה ולעו"ד סטרנס בשיחתו הטלפונית עמה, באופן פוגע בוטה ומעליב. כאשר בסופו של דבר נוכחה הנתבעת כי לא תקבל את כספה, ולמעשה ביזבזה שעות ארוכות לשווא - אמרה את דברי הפרסום א-ה. 40. דבריה של הנתבעת היו בבחינת הבעת דעה שלילית מתוך כעס רב על התובע, ונאמרו בקונקסט הכללי באופן שאינם מהווים לשון הרע. תנאי החוזה סוכמו בין הצדדים. התערבותו של התובע לא הייתה ידועה, ולא הייתה מתוכננת. מר פישמן שאמור היה להוריד לנתבעת 2,000$ בשעה 12:30 בשערי בניין משרדו , יחד עם התובע "שיחק" בנתבעת ובזמנה ובכבודה. התובע השפילה וביזה אותה בהערות אישיות ותוך העלאת הערות לא מהותיות לחוזה. (ראה בהואיל הראשון במקום "אין דייר מכח החוק" יבוא "אין דייר כלשהו" , סעיף 6 (א) ; 6 (ב) , 8 (ג) , 8 (ה) , 10 (ד) , 11 (ג) , 13 (ג) , 14 (א) שברובן הן הערות לא נחוצות אשר הדין מסדיר אותן או מהוות שינויים בזוטי דברים לרבות - הוראות חוק הגנת הדייר ; חוק השכירות והשאילה ; חוק החוזים (תרופות) חוק החוזים חלק כללי). 41. אני מתרשמת כי התנהלות התובע שהעיד כי חשד בתובעת הייתה במגמה "לפוצץ" את העסקה, להיאחז בטיעונים משפטיים שוליים. הנתבעת ראתה בכך "מעשה טיפשי". היא לא ייחסה את ההתנהלות "הטיפשית" למר פישמן - שהרי עמו סיכמו היא ובעלה את העסקה . מטבע הדברים ייחסה את ההתנהלות ל"פיצוץ" העסקה לתובע , ומשראתה בכך "מעשה טיפשי" - הביעה את דעתה וברוגזה על התנהלותו. 42. בעיני הנתבעת עורך דין שהיא נתקלת בו לראשונה בחייה באקראי במשרדי לקוחו המתייחס בהערותיו למראיה לגילה, לרכושה ומעמדה , אינו נוהג בחוכמה יתרה במישור האנושי - ההתנהגותי . כשהבינה שמטרת הבאתה למשרדי מר פישמן ובזבוז זמנה מבלי לקבל את כספה בעסקה הייתה סתמית, התפרצה בהקשר זה בדבריה שנאמרו כהבעת דעה ברוגזה ובכעס שאין לראות בהם דברי לשון הרע המקימים עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. סעיף 2 (ב) (1) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 . קובע כי רואים בפירסום לשון הרע אם היה הפרסום מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם אחר זולת הנפגע. 43. בענייננו האמירות א-ד נאמרו - אף לגירסת התובע - לתובע עצמו, בחדר ישיבות קטן בו ישבו התובע הנתבעת ומר פישמן ודנו בהסכם שכירות שהיה אמור להיחתם בין מר פישמן , ובחלקם ע"י שתי עובדות במשרד, לא היו מיועדות אליהן, ואינן מקימות עילה על פי חוק איסור לשון הרע. 44. האימרה: "אני מזהירה אותך העורך דין הזה יסבך אותך" , שנאמרה ע"י התובעת , כשהיא מופנית למר פישמן , על רקע נסיבות הארוע - נאמרה בסיום "חילופי המהלומות" בין התובע לנתבעת. ברור מן הנסיבות כי הנתבעת אמרה את הדברים כשהיא שרויה בכעס רב , ואין להבין את דבריה כהוצאת לשון הרע אלא כביטוי של רוגז. הוכח כי - ברוח זו הובנו הדברים גם בקרב קהל השומעים - פישמן ועובדות המשרד. התובע לא הוכיח כי מר פישמן או גב' מויאל התייחסו לדבריה של הנתבעת כדברי בוז משפילים, אלא כצעקות וגידופים גרידא. 45. התובע לא הוכיח כי מי מהנוכחים, מר פישמן או גב' רוזנברג או גב' מויאל ייחסו לתובע את כנויי הגנאי כפשוטם. 46. הוכח כי כל הנוכחים הכירו את התובע שהיה עורך הדין של חברת דלתא בע"מ וגם כיום ממשיך להיות עורך דינה. באותה עת אף ייצג התובע את גב' מויאל בעסקת מכר דירה שלה, ואף המשיך לייצגה לאחר אותו אירוע עד סיום העיסקה. 47. עסקת המיליונים שעמדה באותו יום על הפרק אצל חברת דלתא בע"מ - בוצעה בשלמותה. התובע הציג את השיק ששולם בביצועה. 48. לא שוכנעתי כי מי מהנוכחים סבר בעקבות התפרצותה של התובעת כי התובע באמת "טיפש" או באמת "עורך דין קטן" או שיש "להיזהר" ממנו כי " באמת הוא עלול לסבך" , או שבאמת "הוא לא מבין כלום" . אמירותיה של הנתבעת לא הפכו את התובע למטרה ללעג או לבוז. כל אדם סביר ורגיל שהיה נקלע למשרדו של מר פישמן לא היה מייחס להתפרצותה המילולית של הנתבעת בנסיבות אלא משמעות של התלהטות יצרים במהלך פגישה עסקית - אך לא כוונה לפגוע בשמו הטוב של התובע בעיני אחרים. 49. אשר על כן - התביעה נדחית. בנסיבות העניין - יישא כל צד בהוצאותיו , לרבות בגין הסיכומים בכתב וסיכומי התשובה. עורך דיןלשון הרע / הוצאת דיבה