החלטה 1. התובע נפגע בתאונת עבודה מיום 4.9.95 כאשר נפל מפיגום באתר עבודה במפרץ חיפה. הוא מבקש לחייב את מעבידו, הנתבע מס' 1, לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, בה נפגע קשות. התביעה מופנית נגד המעביד, נגד מבטחי המעביד בפוליסת ביטוח המכסה חבות מעבידים - הנתבעים 2 ו - 3, וכן נגד מזמינת העבודה באתר בו ארעה התאונה, הנתבעת מס' 4. 2. השאלה הצריכה הכרעה, ענינה הכיסוי הביטוחי של המבטחות על פי פוליסת הביטוח האמורה. תקופת הביטוח היא מיום 1.1.95 עד ליום 31.12.95 (ראה רשימה 9 במוצג נ15/). הפוליסה חלה על עיסוקו של הנתבע במסגרות ובריתוך, בכל שטח מדינת ישראל ולגבי העסקת "עובד אחד", והפרמיה השנתית נטו היא 250 ש"ח. מוסכם ברשימה שבפוליסה, כי היקף הביטוח הוא עד 1,500,000 דולר של ארה"ב "בגין מקרה בטוח לעובד אחד". אף שבפוליסה מדובר על העסקת עובד אחד בעסקו של הנתבע, הוא העסיק בתקופה הסמוכה לתאונה כמה וכמה עובדים. הדיווחים לשלטונות המס (ראה ת2/) מראים כי ביולי 95 הוא העסיק 7 עובדים; באוגוסט 6 עובדים; ובספטמבר 1995, 8 עובדים. 3. לטענת התובע, ולפי גרסת הנתבע מס' 1, חל שינוי בפוליסה ובהסכם הביטוח, בכל הקשור להיקף העובדים, עובר לתאונה. התובע והנתבע טוענים, כי באמצעות סוכן הביטוח עלי אבו אחמד, הודיע הנתבע למבטח, בכתב, על השינוי בפוליסה. המסמך ת5/ הוא צילום פוטוסטטי של ההודעה בכתב. היא נכתבה על טופס של "מנורה", שענינו "בקשה לשינויים בפוליסה" בכתב ידו של הסוכן. מפורטים בה פרטים שונים, ולפי תוכנה אומרת ההודעה: "אבקשכם לבצע בפוליסה הנ"ל שינויים כדלקמן, החל מיום 1.9.95: נא להגדיל את מספר העובדים ל 5- עובדים". החשוב הוא שעל המסמך ת5/, מוטבעת חותמתה של הנתבעת מס' 2 "מנור", חותמת נתקבל ותאריך הקבלה: 3.9.95. היינו: יום אחד לפני שארעה התאונה. 4. לעומת זאת, בתיקי הנתבעת נוכל למצוא גם כן את ת5/ על גבי נייר שיצא ממכונת פקסימליה (ראה נספח מס' 7 בנ15/). מסמך זה נושא חותמת נתקבל מיום 17.9.95. בעקבות בקשת הסוכן בשמו של הנתבע להגדיל את היקף הפוליסה ל - 5 עובדים, הוצא מאת הנתבעות ביום 28.9.95 מסמך מס' 6 בנ15/. אושר בו השינוי המבוקש לגבי " 5 עובדים", והפרמיה היא 500 ש"ח עבור 122 ימים, לתקופה שמיום 1.9.95 ועד ליום 31.12.95. המחלוקת היא איפוא כדלקמן: אם השינוי התבקש וגם הומצא למבטחות ביום 17.9.95, פירוש הדבר שהפניה להגדלת היקף הפוליסה, באה לאחר שהתאונה כבר ארעה, תוך שהוסתר דבר קיומה באותה עת, מאת הנתבעת המבטחת. לעומת זאת, אם נשתכנע כי אכן השינוי בפוליסה באשר למספר העובדים התקבל אצל הנתבעת ביום 3.9.95, אזי חלה הפוליסה כפי ששונתה, על התאונה. לדבר יש השפעה על חובתה של הנתבעת, בכל הקשור לתגמולים מכח הפוליסה. 5. ההכרעה בעניננו תלויה בהיקף הראיות ובעיקר במידת האמון שאנו עשויים לרחוש כלפי סוכן הביטוח, מר עלי אבו אחמד. מתברר שאי אפשר לסמוך עליו. הוא ניהל את עסקי הביטוח שלו בחוסר סדר. מכונת הפקס שלו לא הטביעה על המסמכים את התאריך הנכון בגלל "הפסקות חשמל", לטענתו. היינו יכולים לדעת בבירור כי הפקס הנושא את חותמת התאריך 17.9.95 התקבל אצל הנתבעת בתאריך לו טוען סוכן הביטוח (3.9.95). לו היינו מוצאים על גבי מסמך 7 בנ15/ הטבעה של התאריך הנכון, אך התאריך המוטבע שם הוא 30.3.89, ללא כל קשר לתאריך המציאותי. זאת, שעה שת5/, אינו נושא כלל את הטבעת הפקסימיליה. סוכן הביטוח, בעדות חמקנית ובלתי אמינה, ניסה לשכנע אותי, שהוא מעיד אמת וששיטת העבודה של הנתבעת היתה לקויה, כאשר פעמים רבות היא נהגה להטביע חותמות הנושאות תאריכים מאוחרים מתאריך ההמצאה האמיתי של מסמכים שונים שהומצאה לה על ידו, כדי לאפשר לה להעלות טענות לא נכונות, כנגד הכיסוי הביטוחי. לעומת זאת, הנתבעת ניסתה להיבנות ממקרים אחרים בהם היה סוכן הביטוח הנ"ל מעורב, ושבהם הועלו נגדו חשדות דומים כפי שהועלו במקרה דנן, היינו שיש בכך שיטה הגורעת מאמינות עדותו. לאחר שקילת העדויות, אני מאמץ את טענות הנתבעת שבסעיף 2 להשלמת סיכומיה, המצביעות על חוסר האמינות שבעדות סוכן הביטוח. אינני מקבל את גרסתו, כאילו חל שינוי בהסכם הביטוח קודם לאירוע התאונה. מסקנתי היא, כי ההודעה על השינוי בפוליסה, אם בכתב ואם בעל פה, סוכמה עם המבוטח ונמסרה לנתבעת, לאחר אירוע התאונה. סעיף 16(א) של חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 דן ב"סיכון שנתבטל" והוא קובע "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". אני קובע, לאור כל הנ"ל, כי על התאונה חלה פוליסת הביטוח הקובעת כיסוי מירבי של 1,500,000 דולר למקרה אחד, ומתייחסת לעסקו של הנתבע מס' 1 במסגרות ובריתוך, שעה שהסיכון למבטח נובע מפעילות בהיקף של "עובד אחד" המועסק בעסק. 6. השאלה היא, מה הנפקות של מצב דברים שלפיו פוליסת הביטוח נוקבת בעובד אחד; בעל העסק מעסיק בחודש בו ארעה התאונה 8 עובדים (ראה נ2/), ובתאונה נפגע עובד אחד. עקרונית, חל על כך העקרון הכללי בדבר "אומד דעתם של הצדדים", כאמור בסעיף 25(א) של החוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. בענין הספציפי לחוזה ביטוח, חלות על כך ההוראות שבסימן ד' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. לפי סעיף 17 של החוק, חייב המבוטח להודיע למבטח על כל שינוי מהותי בעסקו המביא להחמרת הסיכון החל על המבטח. סעיף 18(ג) של חוק חוזה הביטוח קובע כי אם "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, ...". נראה לי, כי לא היתה במקרה שבעניננו כוונת מרמה באי ההודעה למבטח על השינוי בהיקף העסקת העובדים בעסקו של הנתבע. הערכתי היא, כי היתה כאן הזנחה. כוונת המרמה היתה אולי בנסיון להודיע על כך מאוחר יותר, באופן "רטרואקטיבי", אך לא היתה מרמה בעצם המצב ששרר כאשר הועסקו בעסקו של המבוטח הנתבע יותר עובדים מאלה שצויינו בפוליסה. כמו כן לא שוכנעתי שהאיחור בהודעה על התאונה הרע את מצב המבטח או שיבש את יכולתו בחקירת התאונה ובבירור נסיבותיה. לא נראית לי הפרשנות, שלפיה אם רק עובד אחד נפגע מבין 8 המועסקים, חלה מלוא החבות על המבטח. מספר העובדים, טיב העיסוק וכו', כל אלה הם פרמטרים להערכת הסיכון בעסקו של המבוטח. הסיכון בעסק המעסיק 8 עובדים, גדול יותר מהסיכון בעסק המעסיק עובד אחד. הדבר משפיע גם על תשלום הפרמיה. לכן, מדובר בעניננו בהחמרת הסיכון עליה לא הודיעו למבטח, ולכך צריכה להיות השפעה על חבותו באשר להיקף תגמולי הביטוח. הם צריכים להיות מופחתים מתוך השוואה לדמי הביטוח, שהיו משולמים, לו הכל נעשה כדרוש. 7. בעניננו, דמי הביטוח עבור עסק המסגרות המעסיק עובד אחד, היו בסכום של 250 ש"ח. דמי הביטוח עבור אותו העסק כאשר הוא מעסיק 5 עובדים היו בסכום של 774 ש"ח. יוצא מזה, שדמי הביטוח עבור עסק כעסקו של הנתבע בעת שהוא מעסיק 8 עובדים, עשוי היה להגיע לכדי 1,250 ש"ח. בעניננו, שולמה פרמיה של 250 ש"ח בלבד, היינו 1/5 מן הנדרש. המסקנה היא על כן, שהנתבעות 2 ו - 3 צריכות לשאת בתגמולי ביטוח בגין התאונה בשעור של 1/5 ממה שהיה עליהן לשלם, במקרה הרגיל. ביטוח חבות מעבידיםתאונת עבודה