פסק דין 1. זוהי בקשת הנתבע למחוק התביעה כנגדו על הסף. 2. טרם אכריע בבקשה, אומר בקליפת האגוז כי עניינה של התביעה הוא בדין ודברים שהוחלפו בין התובע לנתבע, במהלך ישיבת מועצת העיר רמת גן שהתובע הינו חבר מועצה בעיר מטעם מפלגת שינוי והנתבע הינו ראש העיר . טוען התובע כי הדברים שאמר הנתבע אל התובע בישיבה מיום 1.4.04 : "אתה מתחזה. אתה שייך לש"ס אני כבר רואה", "מכירים אותך בסיעה? השינוי? לא יודעים מי אתה" - הם בבחינת לשון הרע. כמו כן טוען התובע כי באותו מעמד הנתבע הפנה "אצבע משולשת" כלפי התובע, דבר ששם אותו ללעג ולקלס. 3. בישיבה שלאחר מכן, מיום 12.5.05, פנה התובע לנתבע במכתב שנכתב על ידי שר הפנים שהגיב לדברי הנתבע בישיבה הקודמת תוך מתן גיבוי לעמדת התובע. בתגובה אמר הנתבע לתובע :"אם לא היית עומד בראש שינוי היו להם 5 מנדטים.." וכן "אתה הונית אותי, רימית אותי, תיאמת דברים..". לטענת הנתבע דברים אלה הם בבחינת לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. 4. מנגד, הנתבע דוחה טענות התובע באומרו כי המדובר בפרסומים של ישיבות מועצה רשמיות ואל לו לבית המשפט להיכנס אל הזירה הפוליטית, למרות שהשיח בה יורד לעיתים לשפל המדרגה . לגישתו הנתבע יחד עם חברי אופוזיציה נוספים במועצה שמו להם למטרה לשבש פעילותו של ראש העיר אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות מזה 4 קדנציות רצופות. 5. לעניין האמירות עצמן, הנתבע איננו מכחיש אותן אולם טוען כי אלו נאמרו בתגובה להתערבות בוטה והתגרויות של התובע בנתבע במהלך הדיון, וכי הנפת "אצבע משולשת" איננה בבחינת עילה על פי החוק. עוד סבור הנתבע כי דבריו הינם דברי תגובה והתגוננות שנאמרו כביקורת צינית וסאטירית . כמו כן, הציג הנתבע דברים משמיצים לכאורה שהטיח דווקא התובע בנתבע במהלך דיוני המועצה. 6. מבקש הנתבע בבקשה זו כי יורה בית המשפט על מחיקת התובענה על הסף משום שכתב התביעה איננה מגלה עילת תביעה, וכן משום שלטענתו התביעה הוגשה שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי . 7. לטענת המבקש התביעה נועדה להלך אימים על ראש העיר על ידי המשיב וחברי אופוזיציה אחרים במועצה. 8. טוען הנתבע כי לצורך הבקשה הוא מוכן להניח כי יש ממש בעובדות הניטענות על ידי התובע, ברם גם במצב כזה אין התביעה מגלה עילת תביעה שכן המדובר בצדדים שהם אנשי ציבור אשר הטענות המיוחסות למבקש הינן קשורות לדיון ציבורי במועצה כאשר האמירות נאמרו כביקורת וסאטירה בנסיבות ואוירה מיוחדות, ולעניין זה חוזר המבקש על טענותיו בכתב ההגנה, תוך הדגישו את הטענה כי יש לתת משקל גדול לעובדה כי הדברים נאמרו על ידי איש ציבור כחלק מדיון ציבורי. 9. כמו כן טוען הנתבע כי התובע מיצה זכותו לתרופה שכן בישיבה השנייה בה מסר ההודעה כאמור לעיל, ועל פי סעיף 42(ב) לתקנון בדבר ישיבות מועצה והנוהל בהן, הרי שהמשיב הגיב ואף הטיח כלפי המבקש דברים קשים בתגובה לאמירות בגינן הוא תובע. 10. לעניין הטענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב טוען התובע כי הנתבע הינו אדם כוחני, אשר מזלזל בחברי מועצת העיר. 11. לעניין טענת חוסר העילה, טוען הנתבע כי סעיף 13 לחוק אינו נותן חסינות למקרה זה, וכי ישיבת מועצת עיר איננה חוסה תחת הגנות אלה, לרבות סעיף 13(9) לחוק, במיוחד לאור העובדה כי לא ניתן להעניק ההגנה על פי סעיף 13(9) בזמן שאלה נאמרו בחוסר תום לב. 12. עוד טוען המשיב כי לא ניתן לחסות תחת העובדה כי הצדדים הינם אנשי ציבור וכי אין ממש בטענה כי הביטויים נאמרו על רקע אוירה מיוחדת . 13. לעניין מיצוי התרופה סבור המשיב כי יש להיזקק לטענה זו במסגרת הדיון להוכחת הנזק ולהקטנתו ולא בשלב זה. 14. לסיכום גורס הנתבע כי סילוק על הסף הינו צעד קיצוני אשר ננקט בחוסר ברירה, ולכן יש לדחות הבקשה. 15. המבקש דוחה טענות המשיב בתגובתו וטוען כי הפרסומים הינם בגר "פרסום מותר" על פי הוראת סעיף 13(9), ואין חולק כי ראש העיר "רשאי" על פי החוק לומר דבריו על פי היתר הרשות המוסמכת, כפי שהדבר אף עולה מע"א 4534/02, רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פד"י נ"ח (3) 558. דיון . 16. אכריע בבקשה כדלהלן, וכבר אומר דינה להתקבל. 17. עניינה של התביעה העיקרית בתיק הוא בדברים שנאמרו לכאורה על ידי המבקש כלפי המשיב בישיבות מועצת העיר רמת גן ביום 1.4.04, בישיבה מספר 7, וכן בישיבה מספר 8 שנערכה ביום 12.5.04 . 18. טוען המבקש כי ישיבות מועצת העיר אינן נכללות תחת ההגנה שבסעיף 13 ואינן נכנסות בגדר הסעיף. שכן הסעיף מונה רשימה של הגנות החלות על ארגון בינלאומי; ועדת חקירה; ערכאה שיפוטית; ישיבת כנסת וישיבות ממשלה, אולם אין אזכור לישיבות מועצה. 19. אינני מקבלת טענה זו. לשונו של סעיף 13(9) חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 - "13. פרסומים מותרים - לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - (9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור " . 20. סעיף 13(9) כאמור אינו תוחם גבולותיו דווקא למקרים אותם מנה המשיב כי אם נוקט בלשון מרחיבה של "רשות מוסמכת". לעניין זה אינני רואה השוני הרעיוני בין ישיבת כנסת לישיבת מועצת עיר שהתאספה כדין, בקשר עם סעיף זה. במילים אחרות אותו הרציונל העומד בבסיס ההגנות הניתנות לישיבות הכנסת, עומד גם בסיס ישיבות מועצת עיר המורכבת מנציגי ציבור. ולכן לענייננו מועצת העיר רמת גן הינה רשות מוסמכת במשמעות סעיף 13(9) . 21. נכונה היא העובדה כי סעיף 13 כולל בתוכו הגנות ספציפיות שונות למקרים אותם מנה המשיב, אולם אין בכך כדי לשלול תחולתו של הסעיף לרשות מוסמכת אחרת. 22. תחולתו של סעיף 13(9)- החלופה הרלוונטית לעניינו הינה בפרסום "שהמפרסם...רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור" . 23. בעניין זה אומר כבוד הנשיא זוסמן, לעניין הדין הישן (פקודת הנזיקים האזרחיים 1944) שיפה גם לענייננו בע"א 241/60 בנימין תיק נ' קריניצי, פד"י יד, 2489, 2492 : "העניין שנדון בישיבת המועצה היה עניין שהמועצה היתה חייבת לדון בו, וממילא היו המשיבים, בתור חברי מועצה, חייבים ליטול חלק בדיון ולשאת דברם משום שכך נהנים הם מזכייה מוחלטת על פי סעיף 19(ן) (ט) לפקודת הנזיקים האזרחיים 1944 ובכגון דא שוב לא יבדוק בית המשפט את ציציותיהם, כדי לקבוע אם אמת דיברו, אם לאו, שאפילו לא דיברו אמת, הזכייה עומדת להם...הגשת תביעה בשל הדברים שנאמרו על ידי המשיבים בנסיבות האמורות אפילו עולה כדי קנטור והטרדה...". 24. לעניין זה אומרת כבוד השופטת ברלינר בע"א (תל-אביב-יפו) 2685/00 - יואב יצחק נ' מוזס ארנון ואח' . תק-מח 2003(1), 2557 ,עמ' 2560. : "סעיף 13 כולו עוסק בפרסומים מותרים, כאמור בכותרת הסעיף. הגם שהשתמשתי קודם בביטוי הגנה, יש לשים לב לכך כי על-פי כותרת הסעיף מדובר ב"פרסומים מותרים". דהיינו, לכאורה לפי נוסח הסעיף וכותרתו, פרסומם - אינו מהווה עבירה. זאת בניגוד לסעיפים 14ו-15, למשל, שבהם משתמש המחוקק במילה הגנה - דהיינו נעברה עבירה אלא שבמקרים המפורטים, עומדת לעבריין הגנה". ובהמשך אומרת כבוד השופטת : "..מקום שהחליט בית המשפט כי אכן מדובר בפרסום החוסה תחת אחת החלופות, המנויה בסעיף 13, כי אז המפרסם איננו נקרא לתת את הדין עליו". 25. כמו כן אומר המלומד א' שנהר בספרו "דיני לשון הרע" בעמוד 191 : "אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 יהנה נהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון. מסיבה זו זכו ההיתרים שבסעיף 13 להקרא "ההגנות המוחלטות"". 26. יוצא איפוא, כי משנכנס הפרסום לגדר סעיף 13(9) הפרסום יחסה תחת ההגנה גם אם נעשה בזדון, ואף אם הדברים אינם אמת ולא נאמרו בתום לב- הפרסומים יהיו מוגנים. 27. סבורני כי הדין הנוהג בהקשר לסעיף 13 לחוק הינו הדין הראוי במקרים כגון התביעה בה עסקינן, ואבאר עמדתי. 28. בקשה זו נשוא התביעה העיקרית עוסקת בדברים שאמרו אחד כלפי השני שני נציגי ציבור במהלך ישיבת מועצת העיר רמת גן. דהיינו, המדובר במחלוקת פוליטית פנימית בין חברי המועצה שנבחרו כדין שהובעה בשיבת מועצה שהתכנסה כדין. לא אחת לצערנו, אנו נתקלים בויכוחים פוליטיים שלעיתים גולשים לויכוחים בוטים בהם נאמרים דברים בסגנון שראוי היה שלא יאמר. 29. יחד עם זאת, סבורני כי כאשר המדובר בביטויים כגון דא , בפורום בו הם נאמרו ועל ידי האנשים שאמרו דברים אלה תחת כובעם של אנשי ציבור, לא ראוי להפוך את בית המשפט לזירת התקוטטות פוליטית. 30. ודוק, למקרים כגון אלה ממש נחקק סעיף 13(9), אשר בא להגן על ביטויים כאלה ובכך למנוע את גלישת הזירה הפוליטית אל זירת המשפט. 31. השתכנעתי כי מקרה זה הינו מקרה מובהק בו תחול הגנת סעיף 13(9). במקרים כאלה יש להעדיף עיקרון חופש הביטוי של אנשי ציבור נבחרים ברשות מוסמכת, פן יחששו נבחרי הציבור להביע עמדתם חריפה ככל שתהיה ובכך לעוול בעוולת לשון הרע . 32. למעלה מן הצורך, מוצאת אני לנכון להתייחס לתוכן הביטויים, אשר כעולה מכתבי הטענות, הם אכן נאמרו בדינאמיקה של הדיון המועצה . 33. הביטויים בגינם תובע המשיב אשר הינו חבר מועצת "שינוי" את המבקש לאחר שבדבריו כלפיו ניתן להבין כי המשיב הינו "מתחזה" וכי הוא "שייך לש"ס" וכן "מכירים אותך בסיעה ? בשינוי? לא יודעים מי אתה". אינני באה לחלוק על טענת המשיב כי הדברים שנאמרו פגעו בו. יחד עם זאת, מסופקני האם יש בביטויים אלה משום לשון הרע כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, אשר לעניין זה נקבע כי המבחן לבחינת ביטוי בלשון הרע הינו המבחן האובייקטיבי. 34. ספק רב בעיני האם האדם הסביר היה רואה בביטויים אלה כ"לשון הרע" כמשמעותו בחוק בנסיבות אלה, שכן המדובר ביריבים פוליטיים במועצה, ולענייננו במשיב שהינו נציג סיעת "שינוי" במועצה, כאשר הדברים שייחס לו המבקש כי הוא חבר סיעת "ש"ס" שהיא יריבתה של "שינוי", בהחלט עולים לכדי אמירה צינית לגיטימית שאין לייחס לה אחריות בעוולת לשון הרע. 35. גם באשר לשאר הביטויים לכאורה שנאמרו המיוחסים למבקש כגון "אתה מפר חוק ראשי", "אם לא היית עומד בראש שינוי היו להם 5 מנדטים..", .".הונית אותי.." וכו', פוגעים ככל שיהיו אינם בעיני לשון הרע כמשמעותו בחוק בנסיבות מקרה זה. 36. בהקשר זה בו עסקינן בשני אנשי ציבור, האחד ראש העיר והשני חבר במועצה, סבורני כי יש לתת מעמד ומשקל שונה מזה שבית המשפט ייתן מקום בו הלשון הרע המיוחסת נאמרה בין אנשים פרטיים . אליבא ד'כבוד הנשיא ברק בע"א 4534/02 - רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון (לוני) הרציקוביץ' . פ"ד נח(3), 558 ,עמ' 569-570 : "ניתן להרחיב סטנדרט זה, והוסיף ולקבוע כי המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי.....בבחינת השאלה האם מדובר בביטוי הפוגע בשמו של אדם, בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי, יש לקחת בחשבון נסיבות אלה. מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר; עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה". 37. סבורני כי דברי כבוד הנשיא לעניין רגישותם של אנשי ציבור מתחזקת כאשר המדובר בויכוח קשה שמתגלע בין אנשי ציבור במהלך ישיבת מועצת עיר סוערת. 38. וכאן המקום לציין כי המשיב אשר בין היתר השתית תביעתו על דבריו של ראש העירייה- המבקש, בישיבת המועצה מיום 12.5.04 מיוחסים למשיב עצמו דברים קשים שאמר כלפי ראש העיר כעולה מפרוטוקול המועצה, המצורף כנספח ה, בעמוד 78 לפרוטוקול : "..אני מתנצל מראש אם הדברים שאומר כאן היום יהיו דברים קשים, כאלה שאולי טרם נאמרו בישיבת מועצת עיר ובעיקר כלפי ראש העיר.....אדם חסר בושה ושקרן, חסר בושה ושקרן..מאחר ואתה מתנהג כאילו עיריית רמת-גן היא חלקת האלוהים הקטנה שלך, אתה בטוח בהפחדות ובעלבונות...". 39. דברים אלה שלעיל נועדו להמחיש כי תוך כדי דיון במועצת העיר יכולים להיאמר דברים קשים ובוטים, במיוחד כאשר עסקינן בישיבת מועצה סוערת בהתבטאויותיה של הצדדים אחד כלפי השני. עובדה זו מחזקת את מסקנתי כי אל לו לבית המשפט לתת ידו להכנסת הזירה הפוליטית לתוכו . 40. סבורני כי דברים אלה שהבעתי לעיל יפים גם לעניין הנפת ה"אצבע המשולשת" כלפי המשיב במהלך הישיבה, שאין לגישתי בנסיבות אלה לשון הרע, אם כי אני מוצאת לנכון להביע סלידתי הנחרצת ממעשה זה בשיח הפוליטי. אולם, פוגע ומעליב ככל שיהיה, אין מעשה זה מביא לחבות המבקש בגין לשון הרע. סילוק על הסף - 41. סמכותו של בית המשפט להורות על מחיקה על הסף מקורה בתקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 : "100. המחיקה על הסף - בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה" . 42. צודק המשיב כי סילוק על הסף הינו צעד הננקט במסורה והוא צעד קיצוני. אולם סבורני כי זהו מקרה ראוי לסלק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה. 43. מסקנתי כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מושתתת על הכרעתי שלעיל, ולפיה המשך ההליך יהיה מיותר הואיל והעדר העילה מתגלה על פני עיון בכתב התביעה. 44. כעולה מן המקובץ, הבקשה מתקבלת . הביטויים המיוחסים למבקש בכתב התביעה חוסים תחת הגנת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 , ולכן אני מורה על מחיקת התובענה על פי תקנה 100(1) לתקנות . 45. על המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה, ושכר טירחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק. ויכוחלשון הרע / הוצאת דיבה