קדחת ים תיכונית עקב שירות צבאי

פסק דין רקע כללי : 1. ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (בראשות כב' השופט בן-חיים) לפיה התקבל ערעורו של המשיב ונקבע כי מחלת FMF (קדחת ים תיכונית) שהוא סובל ממנה נגרמה תוך ועקב שירותו הצבאי. 2. המשיב לוקה בקדחת ים תיכונית אשר אובחנה במהלך שירותו הצבאי, בחודש יולי 1993. בעקבות אבחנה זו הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-24 והוא שוחרר מהשירות בשחרור מוקדם. המשיב גוייס לשירות בשנת 1990. במהלך הטירונות נחבל בברכו ובעקבות זאת היה פטור מכל מאמץ משך חודשיים ימים. לאחר מכן שובץ לקורס מדנ"ים. לאחר אותו קורס לקה בהתקף הכאבים הראשון המאפיין את מחלתו. לא קיימים רישומים רפואיים המעידים על המחלה עובר לתקופת גיוסו. כל שהונח בפני הועדה היה רישום על חום ונזלת במהלך הימים שבין גיוסו לבין תחילת הטירונות. החלטת ועדת הערעורים : 3. ועדת הערעורים התייחסה בהחלטתה לחוות-הדעת של מומחי הצדדים שהובאו בפניה. מטעם המערער הובאה חוות-דעתו של פרופ' פרס הקובעת כי הדברים אמורים במחלה תורשתית והשוללת כל קשר בינה לבין שירותו של המשיב. מטעם המשיב הוגשה חוות-דעת של פרופ' מצנר לפיה "הפעלה ולו גם חלקית של הקומפלמנט... כמו חדירת חיידקים חולפת, חבלה, לחץ נפשי, מחזור חודשי.. מאחר ואין באפשרותנו לזהות גורמים אלה, אין באפשרותנו לשלול שגורם כזה הופיע בזמן שירותו הצבאי של המערער והביא להופעת המחלה דווקא בתקופה זו". בתגובה הוגשה חוות-דעת נוספת של פרופ' פרס לפיה לא קרו למערער אירועים חריגים במהלך שירותו הצבאי העלולים לעורר דלקת ממושכת ולהחמיר את מצבו. מסקנתו היא כי מדובר במחלה שהאטיולוגיה שלה עדיין בלתי מזוהה ולא ניתן לבסס עליה תביעת נכות. פרופ' מצנר מצידו המציא חוות-דעת נוספת לפיה החבלה בברך שאירעה למשיב יכולה היתה לשמש ניצוץ שהפעיל את המערכת הדלקתית ולגרום להתקף המחלה. לאחר שפרופ' פרס עמד על דעתו כי מדובר במחלה תורשתית, הסכים עם פרופ' מצנר כי סטרס כלשהו עלול להביא להתפרצות התקף אינדיבידואלי, אך לא לגרום להופעת המחלה אצל המשיב. בסופו של דבר הבחין פרופ' מצנר בין השלב הרדום של המחלה (עצם זיהוי המוטציות) לבין קבלת בטוי קליני, שרק אז הוא מוגדר כחולה. לדעת פרופ' פרס לעומת זאת הרי שפריצת המחלה תחילתה בעצם תהליך הורותו של החולה ואילו ביטויה הקליני מוגדר על ידו כהתקפים. פרופ' פרס אישר כי חבלת הברך שפקדה את המשיב מהווה את הטריגר הראשון להתבטאות המחלה "בהיעדר תיעוד רפואי המתייחס לתקופה שטרם גוייס" וכי תנאי השירות בקורס המדני"ם יכולים היו לגרום להתקפים חוזרים ונשנים של המחלה. סיכומם של דברים: טענת המשיב היתה כי המבחן המשפטי שונה מזה הרפואי והראשון מכיר במחלה רק בעקבות הסתמנות תמונה קלינית. מאחר והביטויים הראשונים של המחלה היו במהלך השירות הצבאי, אין בעובדת היותו חולה מיום הולדתו כדי לשלול את הקשר הסיבתי לשירות. לעומת זאת לדעת המערער מדובר במחלה קיימת שהתקפיה הופיעו על רקע אירועים בשירות, וכי המשיב סבל מהתקף עוד בימים שבין גיוסו לבין תחילת הטירונות. 4. מסקנת הועדה היתה כי מדובר בנטיה קונסטיטוציונלית שהיא כשלעצמה איננה בבחינת "מחלה" אלא רק תנאי קודם, כאשר המחלה עצמה נוצרת בהתקיים התנאי, קרי האירוע בו נפגע המשיב. בניגוד למקרים אחרים בהם הובאה תשתית ראייתית בדבר קיום ממצא עוד קודם לאירוע, הרי שבמקרה דנן מדובר רק בנטייה לחלות המתבססת על מוטציה גנטית שאינה בגדר מחלה בפועל. אשר לתיעוד הרפואי מלפני הגיוס - החום ממנו סבל המשיב מעיד יותר על דלקת זיהומית מאשר על דלקת בלתי זיהומית המאפיינת את המחלה, ומכל פנים המשיב היה בשירות סדיר בכל המועדים בהם תועד אצלו חום. מכאן הוליכה הדרך למסקנה כי הוכח הקשר הסיבתי בין פרוץ המחלה לבין השירות הצבאי. הטיעונים בערעור : 5. ב"כ המערער הדגישה בפנינו את הטענה כי הדברים אמורים בפגם גנטי שהתגלה לראשונה במהלך השירות הצבאי, אך בכך אין עדיין די כדי לקיים קשר סיבתי בין השירות לבין פרוץ המחלה. אם תמצי כך, הרי שתהא קביעה בדבר קשר סיבתי כל אימת שפגם גנטי מתגלה לראשונה בעת השירות, וזו תוצאה שאין הדעת סובלתה. בסופו של דבר הנטל רובץ לפיתחו של המשיב, ומאחר ומדובר במחלה שהאטיולוגיה שלה לא ידועה והמומחה מטעמו, פרופ' מצנר, עצמו אינו קובע באורח מפורש את דבר קיום הקשר הסיבתי, אלא רק כי "אין לשלול" קשר זה, המסקנה הברורה היא כי לא עלה בידי המשיב להרים את הנטל. אשר לענין החבלה בברך כגורם לפרוץ המחלה, נטען כי מדובר בענין שהועלה רק בשלב מאוחר יותר של הדיון ואין מקום להיתפש להתבטאותו של פרופ' פרס בחקירה הנגדית בענין זה ולהיתלות בה. לבסוף טענה ב"כ המערער כי בסופו של דבר אף שההתקף הראשוני פרץ בעת השירות, הרי שאין לראות בכל התקף מעין זה את היווצרות המחלה והמשכיותה, שכן מדובר בהתקפים שחלפו בלא להותיר דבר, פרט לפגם הגנטי עצמו, ואין למצוא כל קשר בין התקף כלשהו למשנהו. ב"כ המשיב טען לעומת זאת כי אין לראות את המשיב כחולה במחלה האמורה לפני שירותו הצבאי. נשא של מוטציה גנטית אינו חולה, שהרי לא היו כל ביטויים של המחלה לפני השירות. מבחינה עובדתית הוכח כי המשיב נפגע בחבלה משמעותית בברכו ופרופ' פרס עצמו אישר כי חבלה שכזו יכולה להביא להתפרצות המחלה. הוא הדין לגבי קורס המדני"ם, אשר לאחריו קיבל המשיב התקף נוסף. בסופו של דבר לפנינו ענין תורשתי שלא הביא לכל התפרצות עובר לשירות הצבאי ופרץ לראשונה במהלך השירות. משמעות הדבר היא כי השירות הצבאי והאירועים האמורים הם שהיו ה"הדק" (TRIGGER) ולפיכך צדקה הועדה בקביעתה לענין הוכחת הקשר הסיבתי. דיון : 6. הדברים אמורים במקרה שבו אין מחלוקת כי למשיב היה רקע תורשתי ונטיה לפרוץ המחלה, אלא שעובר לשירות מדובר היה בנטיה בלבד שנותרה במצב רדום ובאה לכלל התפרצות לראשונה בעת שירותו הצבאי. לא מצאנו עילה להתערב במסקנות הועדה כי לפני השירות לא היו כל ביטויים שהם של המחלה וכי החום והנזלת שפקדו אותו בעבר לכשעצמם לא היה די בהם כדי להעיד על בטוי כלשהו של המחלה. בעת השירות הצבאי פקדו את המשיב שני התקפים, ואין מקום לאמץ את טיעונה של ב"כ המשיב כאילו יש לאבחן בין כל התקף למשנהו ולראות באלה התקפים נפרדים שאינם מצביעים על פרוץ המחלה עצמה. עצם העובדה שבעת השירות התרחשו שני התקפים, האחד בסמוך לאירוע החבלה בברך והשני כחודש ימים לאחר תום קורס המדני"ם, שעה שבתקופה שקדמה לשירות לא נמצא כי פקד את המשיב כל התקף שהוא, יש בה כדי הרמת הנטל הרובץ לפתחו. אין הדברים אמורים בהכרה בפגם גנטי כשלעצמו, אלא במקרה שבו ה"טריגר" פעל בעת השירות ועקב השירות והוא שהביא להתפרצות. כך העיד פרופ' מצנר ז"ל בפני הועדה כי העובדה שמאתרים אצל ילד מוטציה גנטית, אין פירושה שדי בכך כדי להגדירו כחולה הנזקק לטיפול רפואי. כך גם אישר פרופ' פרס כי לא מגיע חולה במחלה זו, אלא אם כן "היתה לו קליניקה סוערת ומשמעותית" וניתן לסווגו כ"חולה" רק בעקבות בטוי משמעותי של המחלה. יש גם לדחות את הטענה כי האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה ומשום כך לא עלה בידי המשיב להוכיח את תביעתו. אמנם פרופ' מצנר התבטא בחוות-דעתו הראשונה בניסוח זהיר ביותר בציינו כי "לא ניתן לשלול" את האפשרות שהחבלה בברכו של המשיב גרמה לפרוץ המחלה, אך בסופו של דבר הסכים גם פרופ' פרס, המומחה מטעם המערער, כי החבלה בברך יכולה היתה ל"הצית" את מנגנון המחלה. אשר לקורס המדני"ם, אף בהקשר זה ציין פרופ' פרס כי אם היה יודע את תנאי הקורס היה מציין כי אלה יכולים לגרום לשורת התקפים דלקתיים. בנסיבות אלה ברי שהמשיב יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו כפי שנקבעה בע"א 472/89 קת"ג נ' רוט פ"ד מה(5) 203. יפים לענין זה דברי כב' השופטת בייניש בע"א 8077/96 קריספל נ' קת"ג פ"ד נא(2) 817 כי: "מקום שמחלתו של תובע פרצה לראשונה בעת שרותו, והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה עוד בטרם השירות של נטיה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו.... ". ובהמשך נקבע כי כאשר מדובר במחלה מעין זו שהיתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע שבו פרצה, הרי יש בכך כדי ליצור לכאורה את הקשר הסיבתי המשפטי שבין השירות למחלה, גם אם המחלה יכולה היתה להתפרץ או להתלקח שלא עקב השירות, וכי בנסיבות מעין אלה עובר הנטל המשני לקצין התגמולים, שכן המשיב הרים לכאורה את הנטל שהיה עליו להרימו. הלכה פסוקה היא כי הועדה רשאית להעדיף חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, ובמקרה דנן אף לא היה צורך להידרש להלכה זו שהרי גם אליבא דעדותו של פרופ' פרס, מומחה המערער, כפי שפורט לעיל, ניתן היה לחזק את תביעת המשיב ואת המסקנה לענין הקשר הסיבתי שבין השירות לבין פרוץ המחלה. 7. סוף דבר - דינו של הערעור להידחות. על המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 10,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום. צבאשירות צבאי