פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעה לחיוב הנתבעים או מי מהם לפיצוי התובעים בגין נזקיהם הכספיים, הפגיעה במוניטין והנזק הבלתי ממוני שנגרמו להם, לטענתם, בשל רשלנות או הפרת חובה חקוקה של הנתבעים או מי מהם עקב מות כלבם לאחר לכידתו ביום 7.11.01. 2. ההגנה: נתבעים 1-2, שלכדו את הכלב בשליחותם של נתבעים 4-3, טענו כי יש לייחס לתובעים את האחריות למותו כיוון שאפשרו המלטותו מחוץ לביתם, כניסתו לחצר פרטית של תושבת כרמיאל כך שנאלצו ללוכדו תוך כדי מאבק עמו. לחילופין טענו, כי לא התרשלו בפעולות הלכידה ולחילופי חילופין כי פעלו בשליחות נתבעת מס' 4 ועל פי הנחיותיה. נתבעים 3-5: וטרינר עירוני, עיריית כרמיאל ומבטחתה, טענו כי יש לדחות את התביעה כנגדם בשל הגנה סטטוטורית מכח סעיף 13 לפקודת הכלבת ולחילופין בשל כשלון התובעים להוכיח עילותיהם על יסודותיהן. נתבעים אלה שיגרו הודעה לצדדי ג' (התובעים ונתבעים 1-2) בה טענו כי עליהם לשפותם בגין כל סכום בו יחויבו ככל שיחויבו בתביעה זו. 3. הכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי, שכלל כתבי טענות, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת ומוצגים, שמיעת תשובות העדים והמומחים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: א. הכלב: אין חולק כי הכלב שבו עסקינן היה כלב מסוג "צאו צאו" (להלן: הכלב") בעל תעודת יוחסין (ראה ת/2) ותעודת "אלוף ישראל" (ראה ת/1), שהיה בבעלותו של תובע מס' 1 - כלבן, שהועבר לטיפולה של משפחת חן (תובעים 2-4) והוחזק בביתה ברחוב שדמה 3/3 בכרמיאל. אין גם חולק כי עסקינן בכלב גדול וכבד גוף (ראה דברי נתבע מס' 1 בעמ' 4 שורה 5 לפרוטוקול), אשר נמלט מחצר ביתה של משפחת חן והגיע לביתה של גב' קייזרמן תושבת כרמיאל שם גם נלכד. ב. האירוע: אין חולק כי ביום 7.11.01, לאחר שהכלב נמלט מחצרי נתבעים 2-4, הוא נכנס לביתה של גב' קייזרמן המתגוררת בקרבת מקום. גב' קייזרמן לא העידה בפניי, אך על שקרה בביתה ניתן ללמוד מכתב התביעה שהגישה בבית המשפט לתביעות קטנות בכרמיאל בה תבעה את נזקיה עקב חדירת הכלב לביתה ומפסק דין שניתן לאחר דיון בה (ת.ק. 34/02-ראה ת/3), למעשה איש לא חלק על התרחשות בבית גב' קייזרמן ונתבע מס' 1 אף אישר כי הוא לכד את הכלב בביתה באמצעות חבל תוך כדי התנגדות הכלב ללכידתו (ראה עדותו בעמ' 42 שורה 4) וסעיף 18 לתצהיר נתבע מס' 3 ועדות נתבע מס' 1 שאף הציג את החבל בו לכד את הכלב). אין גם חולק כי לאחר שנלכד, הובל הכלב ברכבם של נתבעים 2-1 לתחנת הסגר, אולם עקב מצבו לא ניתן היה למוסרו לתחנה ותוך כדי הסעתו מת, ובהנחיית נתבע מס' 3, הובלה גופתו לביתם של התובעים 4-2. ג. קשר סיבתי בין פעולות נתבעים 2-1 למות הכלב: בנסיבותיו של המקרה: גודל הכלב ומשקלו, אופן לכידתו באמצעות חבל פשוט עם לולאה שנכרכה על צוואר הכלב וכנראה הודקה עליו, ולנוכח העובדה כי הכלב מת בסמוך לתום לכידתו בהיותו בהחזקת ושליטת נתבעים 2-1, שפעולותיהם פוקחו ע"י נתבעים 4-3, הנטל להוכחת העדר קשר סיבתי בין מות הכלב לפעולות לכידת הכלב או הובלתו מוטל על הנתבעים, שכן לתובעים אין יכולת לדעת מה בדיוק ארע במהלך הלכידה ומדוע מת הכלב מיד עם סיומה. כאן המקום לציין כי נתבע מס' 1 הציג בבית המשפט את החבל בו לכד את הכלב ומבט בו ממחיש את מסוכנותו של אביזר פרמיטיבי זה שהינו חבל עם לולאה היכולה להתהדק על צוואר הכלב ללא כל מעצור או שליטה ולמעשה ה"אביזר" נראה ומתפקד כמו חבל תליה לכל דבר ועניין (להבדיל מאביזר מקצועי יותר - מוט לכידה המונע התהדקות הלולאה, שהוצג על ידי עת/3). לנוכח האמור ובהסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין - הדבר מדבר בעדו, על הנתבעים הנטל להוכחת העדר התרשלות וקשר סיבתי בין פעולותיהם של נתבעים 2-1 למותו של הכלב ולחילופין כי מותו של הכלב נגרם עקב אירוע חיצוני שאינו בשליטתם. מהראיות שלפניי עולה כי הנתבעים לא נשאו בנטל להוכחת אי התרשלותם והעדר קשר סיבתי בין מות הכלב לפעולותיהם ולפיכך הנני קובע כי הכלב מת עקב פעולה רשלנית של נתבעים 2-1 או מי מהם. ד. טיפול הנתבעים בכלב ובגופתו: לא הוכחה טענת התובעים כי ניתן היה להציל את הכלב ממוות אם היה ניתן לו טיפול רפואי. טענה זו חייבה חוות דעת רפואית ובדיקת גופת הכלב ע"י מומחה וכזאת לא נעשה. מאידך, הוכח זלזול בוטה של הנתבעים 3-1 ברגשות התובעים, בהחליטם להשליך את גופת הכלב סמוך לביתם של תובעים 2-4 תוך חשיפתם למראה קשה ומזעזע. בנוסף הוכח כי הנתבעים נמנעו ממתן הסבר נאות המתבקש בנסיבות המקרה ומתקבל רושם כי אכן חשו נקיפות מצפון או לפחות תחושה לא נוחה, עד שביקשו להפטר מגופת הכלב ולנטוש את המקום במהירות. מיותר לציין כי לא כך מצופה מגוף שלטוני ומנציגיו המוסמכים. על הנתבעים היה להגיע לבית התובעים, ליתן הסבר על שארע ולמסור גופת הכלב באופן מסודר וללא חשש כראוי וכנדרש ממי שביצע מלאכתו בתום לב ובאופן תקין. ה. הגנה סטטוטורית - פקודת הכלבת: לא שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעים כאילו מוקנית להם הגנה מכח סעיף 13 לפקודת הכלבת, שכן במקרה זה עסקינן בלכידת כלב שתקף כלב אחר והזיק לרכוש ולא כלב משוטט שנחשד כחולה במחלת הכלבת. לחילופין בשל רשלנות הנתבעים וטיפולם הכושל במסירת גופת הכלב ספק אם ניתן לקבוע כי בנסיבות המקרה פעלו הנתבעים בתום לב, נהפוך הוא, עולה בפעולתם לאחר מות הכלב מצביעה על ההפך. ו. רשלנות או אשם תורם מאת התובעים: מהנתונים והראיות שלפניי שוכנעתי לייחס לתובעים רשלנות תורמת ואשם עצמי בהתרשלם בהחזקת הכלב ובאפשרם המלטותו מחצרם תוך סיכון גופם ורכושם של אחרים, זאת באשר למותו בפעולת נתבעים 2-1 ללכידתו. אין חולק כי הכלב מוכר ככלב גדול וחזק ולפיכך על התובעים או מי מהם חובה מוגברת וברורה לוודא כי לא יוכל להמלט נמלט מחצרם. התובעים אינם יכולים לפטור עצמם מאחריות בטענם כי נסיבות בריחתו עלומות ולא ברורות וכי הוחזק בחצר נעולה. העובדה, שאין עליה עוררין, כי הכלב נמלט מחצרם והגיע לביתה של גב' קייזרמן, מדברת בעדה, אומרת דרשני ומטילה על התובעים את הנטל להוכיח כי פעלו באופן סביר כדי למנוע המלטות הכלב ובכך לא נשאו. פעולות הנתבעים ללכידת הכלב, בנסיבותיו של המקרה חייבה פעולת לכידה דחופה, נמרצת וקשה של נתבעים 2-1 בנסיון למזער את הנזק ולשמור על חיי אדם ולפיכך לא ניתן לנתק את הקשר בין רשלנות התובעים בהמלטות הכלב לנזק ולפיכך שוכנעתי לייחס לתובעים 4-2 רשלנות תורמת ואשם עצמי בייחס לכך בשיעור של 40%. יחד עם זאת, באשר לנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעים עקב רשלנות הנתבעים בהשלכת גופת הכלב סמוך לביתם של תובעים 4-2, אין מקום לייחס לתובעים 4-2 אשם תורם כלשהו שכן פעולת הנתבעות אינה קשורה בכל קשר שהוא למחדלי התובעים. סוף דבר, יש לייחס לתובעים רשלנות תורמת כדי 40% בגין הנזק הממוני והמוניטין ואין לייחס לתובעים כל רשלנות תורמת באשר לנזק הבלתי ממוני כתוצאה מחשיפת התובעים לגופת הכלב. ז. הנזק הממוני ונזקי המוניטין: בערבו של יום ולאחר בחינת הראיות שלפניי, עולה כי טענות התובעים באשר לנזק הממוני ולנזקי המוניטין לא הוכחו ונותרו כטענות בעלמא, ללא שמץ של ראיה אובייקטיבית ובעלת משקל להוכחתן. תובע מס' 1 לא הציג ולו בדל ראיה לביסוס טענותיו באשר להפסדי הממון שנגרמו לו למרות טענותיו הרבות באשר לכך ומיותר לציין כי אין די בעדותו ובאמירותיו הסתמיות והמגמתיות כדי לבסס תביעה כספית מה גם כי תובע מס' 1 הודה, במהלך עדותו, כי אין לו חשבוניות או רישומים באשר למכירת כלביו או מסירתם לגידול (ראה עמ' 30 לפרוטוקול שורה 20). לנוכח כשלון התובעים לשאת בנטל להוכחת הנזק הממוני ונזקי המוניטין להם טענו, שוכנעתי לדחות את התביעה בגינן. ח. הנזק הבלתי ממוני: באשר לנזק הבלתי ממוני, התובעים 4-2 נשאו בנטל להוכחת חשיפתם לגופת הכלב שהושלכה סמוך לביתם וביססו גם טענתם לזעזוע שנגרם לתובעת מס' 4 שהייתה קשורה לכלב לנוכח חשיפתה לגופתו המושלכת של הכלב במצבה. בנסיבות העניין, התובעים זכאים לפיצויים בגין הנזק הלא ממוני ועל פי הערכה כוללת זכאית תובעת מס' 4 לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום כולל של 20,000 ₪ ותובעים 3-2 לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ לנוכח קביעתי דלעיל, אין מקום להפחתת הפיצוי בגין רשלנות תורמת כלשהי של התובעים. ט. חלוקת אחריות: לנוכח הראיות שלפניי, בהתחשב בהודעה לצדדי ג' וקביעותי דלעיל באשר לנזק הבלתי ממוני שבו זכו התובעים בשל חשיפתם לגופת הכלב ולנוכח העובדה כי מירב האחריות להותרת גופת הכלב סמוך לבית התובעים 4-2 מוטל על נתבעים 5-3. שוכנעתי לחייב את נתבעים 5-3 לשאת ב- 70% מנזקי התובעים ואת נתבעים 2-1 ב- 30% הימנו. 4. סוף דבר, הנני מקבל את תביעת התובעים בחלקה ומורה כדלקמן: נתבעים 2-1 ישלמו לתובעת מס' 4 - קטינה סכום של 6,000 ₪. לתובעים 3-2 סכום של 3,000 ₪ הכל לכל אחד מהמסמכים יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן לתובעים 2-1 להשיב לתובעים חלק מהוצאות המשפט בסכום כולל של 3,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. נתבעים 5-3 ישלמו לתובעת מס' 4 - קטינה, סכום של 14,000 ₪ ולתובעים 3-2 סכום של 7,000 ₪ לכל אחד מהסכומים יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ. על נתבעים 5-3 להשיב לתובעים חלק מהוצאות המשפט בסכום כולל של 6,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כספי תובעת מס' 4, שהינה קטינה יופקדו על שמה בתוכנית חסכון בנקאית עד הגיעה לגיל 18 וב"כ התובעים ידאג לביצוע החלטה זו. הגזברות תחייב את נתבעים 2-1 ב- 30% מהאגרה ואת נתבעים 5-3 ב- 70% הימנה. בעלי חייםכלבפיצויים