נפגע פעולת איבה - ביטוח לאומי

פסק-דין 1. העורר היה בזמן הרלבנטי נהג מונית שכיר באיזור עכו. הערר מופנה נגד המוסד לביטוח לאומי, אשר לא הכיר בו כנפגע פעולת איבה. האירוע נשוא התיק התרחש בלילה של ה- 18.2.05. על מרבית העובדות אין חולקין בין הצדדים. באירוע נפצע העורר בבטנו וברגלו. הוגשו מסמכים רפואיים רבים. אנחנו יכולים להסיק, כי המל"ל איננו חולק על-כך שהיתה פגיעה פיזית בעורר, אלא שהוא כופר בכך שהאירוע היה על רקע לאומני. לטענת המל"ל מדובר בשוד אלים של המונית בה נהג העורר. 2. אדם בשם אוסאמה חליליה, תושב ג'נין, הגיע לעכו לבית של מכרים. לא היה לו אישור שהייה בישראל, והוא הגיע לאנשים שהכיר מקודם על-מנת שיעזרו לו לשדוד מונית. מדובר באוסאמה עצמו ועוד שלושה גברים, אחד מהם היה קטין, שהיו אמורים לשדוד מונית. אוסאמה התכוון לשדוד מונית מיהודי בלבד. אחד הגברים האחרים מחה נגד הכוונה הזו, והוא אף ביקש שתיפול החלטה בין הארבעה כי גם מונית של ערבי היתה מיועדת לשוד. 3. אנחנו יכולים לקבוע, במידה גדולה של וודאות, כי אוסאמה חליליה התכוון לפגוע ביהודי נוסף לשוד המונית. אנחנו גם יכולים לקבוע, על סמך הממצאים שבתיק, שנפרט להלן, כי השלושה האחרים התכוונו אך ורק לשוד מונית ולא היתה להם כוונה לפגוע פגיעה של ממש בנהג המונית שהיתה מיועדת לשוד, כפי שאירע לאחר מכן, אחד מהשלושה פצע את העורר ברגלו, זה היה למטרת ההשתלטות על המונית. לאוסאמה היתה כוונה אחרת לחלוטין. 4. אוסאמה ועוד אחד מהחבורה עצרו את המונית והנהג העורר וביקשו כי יסיעם לאיזור תעשייה בכפר מסריק, על-מנת, כפי שטענו לפניו, למצוא נשים העוסקות בזנות. כאשר הם הבחינו במכונית שנראתה להם נהוגה בידי בלשים, הם שינו את המסלול, וכך הגיעו לאיזור תעשייה אחר, חשוך ונטוש בשעת חצות. אוסאמה, שישב מאחורי העורר, החזיק בצווארו והסיט את ראשו לאחור ואילו האחר, שישב ליד העורר, כאשר העורר התחיל להתנגד, הוא דקר אותו בירכו. בשלב הזה העורר ביקש לברוח מהמונית. על-ידי נהיגה שגרמה למונית להתנדנד מצד אחד לאחר, הוא אכן הצליח להשתחרר, לפתוח את הדלת ולצאת. אנחנו מאמינים לו לעורר בנקודה זו ומעדיפים את גירסתו על פני גירסתו של אותו אוסאמה. העורר ברח והתרחק מהמונית, ואילו אוסאמה דלק אחריו ונעץ סכין בבטנו. בהודעתו במשטרה של אותו אוסאמה (בגירסה המתוקנת ) הוא טען, כי מחוץ למונית העורר ניסה לתקוף אותו ורק בשל כך הוא נעץ את הסכין בבטנו. אין אנו מקבלים גירסה זו. קשה להאמין כי העורר, בהיותו מותקף בסכינים, היה מעז להתנגד ו/או לתקוף את אוסאמה. 5. בהודעתו של אוסאמה במשטרה (בגירסה המתוקנת) הוא אמר ביום 8.3.05 לשוטרים, כי הוא לא שיתף את השותפים האחרים לשוד בכוונתו לפגוע ביהודי פגיעה פיזית. עוד הוא אמר בעדותו במשטרה, ביום 27.2.05 בעמוד 11, כי הדקירה שלו היתה על רקע לאומני, מאחר והיהודים הם נגד העם הערבי וכובשים את פלשתין. שוב אנחנו מדגישים, כי אוסאמה לא שיתף את האחרים שהשתתפו בשוד בכוונתו זו. 6. בסיכומיה של ב"כ המל"ל היא טוענת, כי אין יתכן שאחד מארבעה שודדים יואשם בפעולת איבה, ואילו האחרים התכוונו אך ורק לשוד המונית. אין אנו מקבלים טענה זו. הפגיעה הממשית בבטנו של העורר היתה מצידו של אוסאמה, והוא הודה כי הוא עשה זאת על רקע לאומני. אין זה משנה לענין מסקנה זו אם אוסאמה צעק "אללה ועכבר" אם לאו. גם אם השודדים נטלו את כספו של העורר, המסקנה נשארת בעינה - קרי - שאוסאמה התכוון לפגוע ביהודי וביצע את זממו. 7. כאמור לעיל, ב"כ המל"ל המלומד לא התייחס למצבו הרפואי של העורר, וההנחה היא כי אין המל"ל, בשלב הזה, מכחיש כי העורר סבל פגיעה פיזית של ממש. 8. המסקנה היא, שהעורר הוכיח כי הוא נפגע בידי גורם עויין למדינת ישראל, ואין זה משנה אם העורר הצליח להוכיח כי התוקף היה שייך לארגון עויין אם לאו. כל תושב מהשטחים המוחזקים המגיע לתוך שטח ישראל ותוקף ישראלי, הרי ההנחה היא כי הוא גורם עויין לישראל. 9. התוצאה היא, שאנחנו מחליטים כי העורר הוא נפגע פעולת איבה. נפגעי פעולות איבהביטוח לאומי