פסק דין תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים. הצדדים הסכימו למתן פס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 לאחר חקירת העדים בצירוף נימוקים קצרים. התובעת הייתה המבטחת של רכב מסוג מזדה לנטיס מ.ר. 6847429 (להלן: "המזדה") על פי פוליסת ביטוח מקיף שמספרה 73586486/03 במועדים הרלוונטים לתביעה. הנתבעת 1 הייתה בזמנים הרלוונטים לתביעה הנהגת של רכב סובארו (להלן: "הסובארו") מ.ר. 1140615. הנתבעת 2 הייתה המבטחת של רכב הסובארו על פי פוליסה 10374518/04. לגרסת התובעת בתאריך 7/4/04 עת נסעה המזדה בכביש ראשי בעיר טייבה הגיחה הסובארו מדרך עפר צדדית לעבר הכביש הראשי מבלי לעצור, מבלי לתת זכות קדימה למזדה וכך חסמה את דרכה של המזדה ופגעה בצידה הימני. לגרסת הנתבעות בתאריך הנ"ל בצומת הכניסה לעיר טייבה עצר הסובארו לפני הצומת שלא מרומזר ואין בו תמרורים והחל להתקדם באיטיות לעבר הצומת. המזדה הגיח משמאל לסובארו מבלי לתת זכות קדימה לסובארו והתפרץ לצומת לא פנוי וכתוצאה מכך פגע בסובארו. מטעם התובעת העידה נהגת המזדה גב' קעדאן חסין (להלן: "קעדאן") ומטעם הנתבעות העידה נתבעת 1 נהגת הסובארו. מן העדויות עולה כי אין רמזור בצומת הנדון ואף אין תמרור בכיוון הנסיעה של כל אחד מהרכבים. אומנם גב' קעדאן העידה כי בכיוון נסיעת הסובארו יש תמרור עצור אך עדותה זו לא מתיישבת עם הודעתה במשטרה מיום 4/7/04 שבה מציינת שאין בצומת תמרורים. כאשר נשאלה על ידי ב"כ הנתבעות מדוע לא ציינה במשטרה שלצד השני יש תמרור עצור השיבה כי בזמן שהלכה למשטרה היא לא ראתה את המקום ואז סוכן הביטוח שאל אותה לעניין זה והיא חזרה למקום וראתה כי יש תמרור עצור. דא עקא שהודעה לחב' הביטוח נמסרה על ידי גב' קעדאן ביום 7/4/04 ואילו ההודעה במשטרה שלה ניתנה כ-3 חודשים לאחר מכן ב-4/7/04. נשאלת השאלה האם הוכח שהדרך בה נסע רכב הסובארו היא דרך עפר או כביש סלול. גב' קעדאן העידה בעדותה וכך גם בהודעתה לחב' הביטוח כי רכב הסובארו יצא מדרך עפר מכיוון בית הקברות של טייבה ואף ציינה כי במקום יש כביש רק מזה כ-7 חודשים. הנתבעת 1 העידה כי דרך זו שבה נסעה היא סלולה. מקובלת עלי עדותה של נהגת המזדה ולטעמי מתיישבת עדותה זו עם הודעתה של הנתבעת 1 במשטרה וגם בעדותה בבית המשפט שעמדה הרבה זמן בצומת והיו רכבים נוספים. על פי תקנה 64(א)(3) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 "נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה". נהגת המזדה העידה כי נסעה אחרי משאית במהירות של 50-60 קמ"ש במרחק כזה מן המשאית שרכב יכול היה להיכנס ביניהם. היא העידה כי משאית וגדר שהייתה במקום הסתירו לה את הצומת. הנתבעת 1 מאידך, אישרה כי שדה הראיה שלה היה נקי וכי היא התכוונה לגלוש כאשר הבחינה בפעם הראשונה ברכב המזדה אך לא ידעה להשיב מדוע המשיכה וגלשה לתוך הצומת. לא ברור כיצד זה מחד, טוענת הנתבעת 1 כי שדה הראיה שלה היה נקי ומצד שני לא הבחינה במזדה אלא רק כאשר זו כבר הייתה בסמוך אליה. לו אכן הייתה זו נוקטת בזהירות ובוחנת את מצב התנועה בכביש ומעריכה את מהירות הרכב המתקרב כפי שצריך היה להיות הייתה זו בולמת את רכבה ולא נכנסת לצומת אף לא בגלישה. על פי תמונות רכב המזדה הרי שבגין התאונה ארע שפשוף כמעט לאורך כל הצד הימני של הרכב בגובה הפגוש ופגיעה מסוג זה יכולה להתיישב בשים לב לשדה הראיה של הסובארו רק עם העובדה שרכב הסובארו נכנס לצומת בחוסר זהירות מבלי לשים לב לרכבים החוצים ומהירותם. יחד עם זאת אני מוצא שישנה רשלנות תורמת מצד נהגת המזדה אשר בהתקרבה לצומת הייתה צריכה להאט את מהירות נסיעתה בפרט כאשר לטענתה שדה הראיה שלה היה חסום על ידי המשאית והגדר שבמקום. בשים לב לכל האמור לעיל הנני סבור שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה כך ש-70% יוטלו על הנתבעת 1 ו-30% על נהגת המזדה. על פי המסמכים שצורפו לתביעה עומד נזקה של התובעת ע"ס של 5,490 ₪ נכון לתאריך 11/5/04. לפיכך הנני מחייב את הנתבעות לשלם ביחד ולחוד לתובעת את הסך של 3,843 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 11/5/04 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם ביחד ולחוד לתובעת את אגרת בית משפט בסך 277 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 781 ₪ (כולל מע"מ) שישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםתאונת דרכיםנזקי רכוש