בור ניקוז על הכביש - נזק לרכב

פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצוי ולשיבוב הסכומים ששילמה למבוטחתה וזאת בגין תגמולי בטוח ששולמו למבוטחת זו, עקב ארוע תאונתי שארע בתאריך 23.6.99 עת נהגה המבוטחת בכביש מס' 58 לכוון צומת טכני והתכוונה לפנות ימינה בצומת הטכני לכוון חוצות המפרץ. הארוע התאונתי התרחש כאשר רכבה של המבוטחת ע"פ גירסתה, עלה על בור ניקוז שהיה בין שני נתיבים ובתוכו אבן שפה ורשת ברזל שהתרוממו ופגעו בתחתית הרכב וגרמו לו לנזק (להלן:"התאונה"). 2. הנתבעת כפרה בנסיבות ארוע התאונה ובאחריותה לארועה וטענה כי לא ידוע לה על התאונה וכן כי גירסת התובעת לעניין מיקום מקום התאונה איננו אחיד וכי במקום עליו הצביעה המבוטחת, אין בורות ניקוז וטענות נוספות. 3. שמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שצורפו ונראה לי כי דין התביעה להתקבל. המבוטחת מסרה את עדותה בצורה ברורה ורהוטה ועשתה רושם אמין כאשר עדותה זו נתמכת בעדותו של השמאי דן שגיא, אשר אישר כי בתאונה נגרם נזק עיקרי בתחתית הרכב, דבר המעיד על מכשול שהיה על הכביש. כמו כן, מצאתי תמיכה בעדותו של העד מטעם הנתבעת מר מוטי כץ אשר העיד כי בסמוך לזמנים הרלוונטים לארוע התאונה אמנם בוצעו עבודות באזור זה. יש בחיזוק עדותה של המבוטחת על ידי העדויות הנ"ל משום סיוע כמשמעותו בסעיף 34 לפקודת הראיות (נוסח חדש תשל"א - 1971). 4. אינני מקבל את עמדת הנתבעת כי במקום ארוע התאונה אין בורות ניקוז. הנתבעת משום מה בחרה להעיד את סגנית מנהל מח' רשת הביוב והניקוז להוכחת טענתה כי גירסת התובעת אינה נכונה מאחר ואין במקום בורות ניקוז במקום ארוע התאונה ולא טרחה להזמין או להציג עד מטעם מח' הדרכים בעירייה למשל או המח' שעסקה בביצוע עבודות דחופות בערב שלאחר התאונה. לא שוכנעתי גם מעדותה של סגנית המנהל אשר העידה ללא מפה של בורות הניקוז אשר לטעמי ניתן היה בקלות להביאה. התרשמתי כי עדה זו לא היתה בטוחה באשר למיקום בורות הניקוז אולם בהגינותה בתרשים שעשתה, (נ2/) אישרה כי במקום שנקרא "צומת הטכני" ישנם בורות ניקוז. 5. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי התובעת ציינה הן בתצהירה והן בהודעתה לחב' הביטוח, כי התאונה ארעה לפני הצומת וכאשר אחרי הצומת ביה"ס הטכני נמצא משמאלה של המבוטחת ומכאן בקשה להסיק כי התאונה ארעה במקום בו הצביעה העדה הנ"ל כמקום שאין בו בורות ניקוז. אינני מקבל עמדה זו כפי שמתברר בהודעת המבוטחת לחברת הביטוח היא ציינה "נסעתי בכביש 58 לכוון צומת הטכני. התכוננתי לפנות ימינה. בצומת הטכני לכוון חוצות המפרץ בין שני נתיבים בכביש היה בור ניקוז מים בתוכו היתה אבן שפה ואליה ספחת ברזל, האבן התרוממה פגעה בחלק התחתון של הרכב". למטה מזה ציינה בתשובה לשאלה מי לדעתך היה אחראי לתאונה: "צומת נמצאת בשיפוצים ע"י עיריית חיפה". מכאן שאין לקבל את פרשנות הנתבעת לשאלת מיקום התאונה על פי הכתוב, ויש לקבל את גירסת התובעת כי התאונה ארעה לאחר הפניה ובקטע שבין צומת הטכני לבין חוצות המפרץ. מהציטוט הנ"ל לאחר שהוא נוקד על ידי ניתן להבין את הדברים במשמעות הנ"ל. באשר לטענת הנתבעת כי המבוטחת בעדותה אישרה כי לאחר הפניה בית הספר הטכני הוא משמאל דבר אשר מלמד לטענתה על מיקום התאונה עוד לפני צומת הטכני, ומקום שאין בו בורות ניקוז יש לציין כי במכלול העובדות והראיות שבתיק לא מן הנמנע כי המבוטחת טעתה באמירה זו, ויתכן ואמרה את שאמרה מתוך הרגל של נהגת ותיקה אשר נסעה בכביש הישן בטרם בוצעו בו השינויים. מי שנסע בכביש הישן זוכר כי מיד לאחר הפניה מצד שמאל היה בית הספר הטכני. סיכומו של דבר, אני מקבל את גירסת התובעת כי התאונה ארעה כפי שתארה דהיינו, בנסיעתה מצומת הטכני לכוון חוצות המפרץ ובמקום היה בור ניקוז שהיה מכוסה באבן שפה עם רשת ברזל אשר המבוטחת עלתה עליו עם רכבה וכתוצאה מכך נגרמה התאונה והנזק הנטען. 6. ככלל חובתה של רשות מקומית לדאוג לנקיון שטחים ציבוריים מעוגנת בפקודת העיריות (כאשר הפקודה מוחלת על רשויות מקומיות באמצעות צווים) ובכלל זה בסעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה"), מחובתה של העיריה לדאוג "לתקונו, ניקויו של רחוב שאינו רכוש הפרט". כמו כן, מחובתה של העיריה לדאוג להסרת מכשולים (סע' 235(3) לפקודה) וכן לנקוט "אמצעי זהירות נאותים, נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות" (ראה סעיף 235(5) לפקודה) בנוגע לרחובות נקבע כי העיריה תבצע כדלקמן: "(1) ... (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת-גבול ברחוב;". סעיף 249 לפקודה מקנה לעיריה סמכויות ובהם: "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור;" . בע.א.343/74 גרובנר נ' עירית חיפה ואח' פ"ד ל(1)141 בעמ' 148 נקבע כי המחוקק לא התכוון בהקניית ה"חובות והסמכויות" שבסעיף 249 לפקודה כי העיריה תחוב בפיצויים בגין "הפרת החובה" הקבועה בסעיף סמכויות זה. נקבע כי הפרת החובה הכלולה בסעיף זה מצויה כולה בתחום המשפט הציבורי ולכן התרופה למקרה של הפרת חובה מן החובות הנ"ל, הינה סנקציה מינהלית לרבות האפשרות לפנות לבג"צ (כפי שהיה המצב המשפט דאז). יחד עם זאת, נקבע כי כי הערכה של מעשיה ומחדליה של הרשות המקומית יבחנו בהתאם לנסיבות העובדתיות והמשפטיות של כל מקרה ומקרה ובמילים אחרות עפ"י עוולת הרשלנות. 7. כידוע על מנת לקבוע באם קיימת אחריות אזרחית עפ"י עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין (נוסח חדש), מתעוררות שלוש שאלות: א. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? ב. האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו? ג. האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק? תחילה יש לבדוק האם קיימת חובת זהירות על שני הבטיה (המושגית והקונקרטית), ולאחר מכן האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות והשאלה האחרונה היא האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. לעניין זה ראה ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1), 113 וכן ע"א 862/80, עירית חדרה נ' אהרן זוהר, פד" לז (3), 757, בו נקבע כי: "חובותיה של הרשות המקומית- העירייה בענייננו- ביחס לצרכים שברשותה מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים. אפילו הבעלות באותה דרך לא עברה לעיריה הרי על פי חובותיה של העיריה ע"פ סע' 235 ביחס לדרכים ציבוריות מוטלות עליה אותן חובות בתור מי אשר דרכים ציבוריות בתחומה, ועל מנת לדאוג לשלומם של הנזקקים לדרכים ציבוריות אלה" (עמ' 761 לפסה"ד). למטה מזה נאמר: "הגוף השלטוני צריך לצפות שהתרשלות מצידו תגרום נזק. הגוף השלטוני והניזוק הם "שכנים" לענין חובת הזהירות המושגית" (עמ' 767 שם). 8. באשר לחובת הזהירות המושגית, נראה לי כי במקרה שבפני קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת ביחס לסיכון המסויים כלפי כלל הציבור וכלפי התובעת אשר באה בנעליה של המבוטחת (עניין גרובנר, בעמ' 154 ואילך וכן ראה פסק הדין בעניין עירית חדרה הנ"ל מפי כב' הנשיא א. ברק סעיף 9 לפסק הדין). הנתבעת כעיריה וכגוף מפקח או כמי שהזמינה את העבודות בכביש חייבת כלפי הציבור וכלפי התובעת בחובת זהירות מושגית. הנתבעת חבה גם בחובת זהירות קונקרטית מכיוון שיכלה לצפות את הסיכון ואת אפשרות ארוע התאונה בנסיבות מקרה זה. השווה לפסק הדין בע.א. 646/69, 643/69 זלמן הכטר נ' המועצה המקומית רעננה וערעור שכנגד פ"ד כד (1) עמ' 614, שם נקבע כי המשיבה בתור רשות ציבורית לא דאגה להכין את הכלים הדרושים למילוי תפקידה כדבעי בכך שלא הסירה סחף של חול אשר כיסה כביש אשר עליו התהפך המערער. בית המשפט מפי כב' השופט ברנזון אמר כי: "מפסיקתו של בית משפט זה ברור בתכלית כי כל רשות מקומית בארץ שהיא בעלת דרכים ציבוריות המשמשות את הרבים, נושאת באחריות לתקינותם, והתרשלות עשויה לשמש עילה לתביעת נזיקין לכל משתמש שניזק כתוצאה ממנה" (עמ' 613 מול האות ז'). כן ראה ע"א 176/59 עירית תל-אביב נ' ישראל ראש חודש וערעור שכנגד פ"ד ט"ז (1) 300 שם נקבע כי ל: "נוכח אופיו של התפקיד האמור (אחריות העיריה להחזיק את הדרכים והמדרכות במצב תקין - י.ו.) מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש ציבורי שבתחומי העירייה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה וזאת על ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו או כיוצא באמצעים אלה" (עמ' 305 רישא לפסה"ד). סיכומו של דבר, הנתבעת אשר מחובתה לדאוג לתקינות המדרכות והכבישים וניקיונם, לא דאגה לתיקון בור הניקוז נשוא התביעה, ועל כן יש לקבוע כי היא הפרה את חובתה כלפי התובעת וכתוצאה מהפרה זו נגרם הנזק. השווה פסק הדין בעניין עירית חדרה הנ"ל סעיף 10 לפסק הדין, ומכאן להיקף הנזק. 9. התובעת שילמה לנתבעת תגמולים בגין הנזקים שנגרמו לרכב וזאת ע"פ חוו"ד השמאי אשר נחקר היום אשר חוות דעתו לא נסתרה סך של 19,401 ש"ח (נספח ה' לת1/), וכן שילמה הנתבעת לתובעת בגין ירידת ערך הרכב סך של 7,690 ש"ח (נספח ד' לת1/). בנוסף טוענת התובעת לתשלום בגין הוצ' השמאי סך של 400 ש"ח (נספח ו' לת1/). כאמור, לא הובאו ראיות הסותרות את הנזק האמור בחווה"ד לרבות נושא ירידת הערך, ועל כן אאשר את שני הסכומים ששולמו ע"פ מסמכים ד' ו- ה' דהיינו סך של 27,091 ש"ח. אינני מאשר את ההוצ' לשמאי אשר הוצאו במסגרת בירור הסכומים שעל התובעת לשלם למבוטחתה. 10. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת שללם לתובעת את הסך של 27,091 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום המופיע על כל אחד מהנספחים ת1/ד' ו-ה' ועד התשלום המלא ובפועל. בנוסף אני מחייבה בהוצ' המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כבישרכבניקוזנזק לרכב