החלטה רקע משיבה 1 העוסקת בעריכה ופרסום של מחקרי צרכנות, פנתה בסמוך לחודש יולי 2002 לחמישה גופים העוסקים בתחום שאיבת שומן ובהם המבקשת ומשיבה 3 והזמינה אותם לחשיפת תוצאות מחקר השוואתי מס' 520 שנקרא: "הרשת לשאיבת שומן הטובה בישראל" (נספח א). בתגובה לפנייה זו, השיבה המבקשת למשיבה 1 כי אינה מעוניינת ששמה יוזכר במסגרת תוצאות המחקר המתפרסם. במכתב זה פירטה המבקשת את טענותיה כלפי משיבה 1 ואופן פעולתה ואת ההיסטוריה המשפטית שבינה לבין משיבה 1 בקשר עם פרסומי מחקרים קודמים (נספח ב). העתק מכתב זה נשלח לכל הגופים שנבדקו על ידי משיבה 1 ובהם משיבה 3. חשיפת תוצאות המחקר מס' 520 נערכה כאמור במכתב ההזמנה ותוצאות מחקר הביניים פורסמו ביום 17.7.02 באתר האינטרנט של משיבה 1 (נספח ג). באותו יום פנתה משיבה 1 אל הנבדקים במחקר בבקשה להגיב על ממצאי המחקר שפורסמו באתר (נספח ג2). המבקשת פנתה אל משיבה 1 ביום 21.7.02 במכתב בו התנגדה לפרסום שמה במסגרת תוצאות המחקר ואף פירטה את השגותיה הענייניות בקשר עם תוצאות מחקר הביניים באשר לאופן הטיפול אותו היא מעניקה למטופלים הפונים אליה לצורך שאיבת שומן. המבקשת אף דרשה ממשיבה 1 לפרסם הודעת התנצלות בצירוף הודעה שהמבקשת לא תוזכר במסגרת המחקר המלא שיתפרסם (נספח ד). החל מיום 16.8.02 פורסמה חוברת מחקרים לחודש אוגסט 2002 (נספח ה1) במסגרתה פורסמו תוצאות מחקר מס' 520 לפיו דורגה המבקשת במקום האחרון בין הנבדקים תוך ציון העובדות שפורסמו במסגרת מחקר הביניים, למעט השמטת העובדה שהמשרד נראה מחודש, תוך התעלמות מתגובת המבקשת מיום 21.7.02. בין היתר פורסם: "הרופא המנתח:... - אך הוא לא נמסר ללקוח, ורק לאחר הפעלת לחץ ניתן לקבל את שמו ולא שום פרט אחר. האבחון אינו מבוצע על ידי המנתח עצמו, אלא בידי רופאה לא מומחית וקצרת סבלנות החוסמת כל קשר עם המנתח עצמו...הרופאה שאינה המנתחת, מפגינה ידע בסיסי בלבד ומבצעת בדיקה שטחית לחלוטין בהשוואה לנבדקים האחרים. חוסר בגילוי נאות: הרופאה לא חשפה מידע חשוב שהיה יכול לגרום לכך שהלקוח יוותר על הניתוח... בהתאם לכל זאת - מדובר במכון הזול ביותר... ולמרבה הצער - בצדק." המבקשת פנתה אל משיבות 1 ו - 3 בדרישה לפרסם התנצלות פומבית, שלא נענתה. בהמרצת הפתיחה עתרה המבקשת לצו מניעה האוסר על פרסום תוצאות מחקר מס' 520 שנערך על ידי משיבה 1. בבקשה שבפני עתרה המבקשת לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לפרסם בשלטי חוצות, בחוברות פרסום תוצאות מחקרים שמוציאה לאור משיבה 1, באתרי האינטרנט של משיבה 1 לרבות האתרים www.V.co.il ו/אוwww.ZAAKA.co.il ובפרסומים בעיתונות וברדיו, את תוצאות מחקר מס' 520, בנושא שאיבת שומן וחיטוב. עוד עתרה המבקשת ליתן צו מניעה זמני, האוסר על כל העיתונות הכתובה, לכל סוגיה, לפרסם את תוצאות מחקרה של המשיבה 1, מס' 520, בנושא שאיבת שומן וחיטוב, לרבות חוברות פרסום תוצאות מחקרים שמוציאה לאור המשיבה 1, הכוללות את תוצאות מחקר 520 בנושא שאיבת שומן וחיטוב. דיון א. לטענת המבקשת, תוצאות מחקר מס' 520 (להלן: "המחקר") ביחס לשירות אותו היא מעניקה למטופליה חסרות, שקריות ופוגעות בשמה הטוב, תוך קידום מכירות של משיבה 3 המתחרה במבקשת. לטענת המבקשת, בארץ יש יותר מחמישה גופים העוסקים בשאיבת שומן ועל כן אין במחקר שהתמקד בחמישה גופים כדי לקבוע את הגוף הטוב או הגרוע ביותר בארץ בניגוד לכותרת חוברת המחקרים: "חושפים את הטובים והגרועים בישראל" (נספח ה1). פרסום המחקר מטעה את הציבור לחשוב שהמבקשת מדורגת במקום האחרון בין כל הגופים העוסקים בשאיבת שומן ובכך יש פגיעה בשמה הטוב של המבקשת. במכתבה מיום 21.7.02 הסבירה למשיבים 1 ו - 2 (להלן "המשיבה") כי קיימים מספר שלבים מפניית הלקוח ועד הפגישה עם המנתח. בפגישה הראשונה מוסרת רופאה מוסמכת לפונה הסבר כללי על הליך שאיבת השומן, תוצאותיו המקוות, ההכנה הנדרשת ומחיר הטיפול. במידה והפונה מביע עניין בהמשך ההליך עובר הפונה בדיקת התאמה כללית ובמידה ונמצא מתאים נקבע לו פגישה אצל הרופא המנתח ומוסבר לו כי מידע מפורט ומקצועי לגבי הניתוח יימסר על ידי הרופא המנתח. בשלב הבא נפגש המטופל עם הרופא המנתח אשר קובע אם הפונה מתאים לניתוח ומסביר למטופל על אופן הניתוח, סיכוניו, תוצאותיו ואופן ההחלמה. ביקור בחדרי הניתוח והסבר לגבי המכשור ניתן על ידי המנתח בלבד בפגישה השניה. לטענת המבקשת, במכתבה שלעיל סיפקה למשיבה מידע שיש בו כדי לשלול את תוצאות המחקר. למרות זאת, פרסמה המשיבה את תוצאות המחקר מבלי להתייחס למידע אותו מסרה המבקשת ובידיעה שמדובר בפרסום תוצאות מחקר שקריות הפוגעות בשמה הטוב של המבקשת. עוד טוענת המבקשת, כי מפרסום תוצאות המחקר עולה שמדובר בבדיקת שלב מתן ההסברים למטופלים על ידי הגופים הנבדקים ולא נכללו בבדיקה תוצאות הטיפולים ונתונים השואתיים לגבי מידת הצלחת הטיפולים בגופים הנבדקים. מכאן, שאין מדובר בבדיקת נושא שאיבת שומן, והמצג שיצרה המשיבה לפיו המחקר קובע מיהו המכון הטוב או הגרוע בישראל בביצוע ניתוחי שאיבת שומן, שיקרי ומטעה את הציבור. לטענת המבקשת, יש בפרסום שתואר לעיל משום הוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, עוולה של שקר מפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין ועוולה של תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. לטענת המשיבים, המחקר מבוסס על נתונים רבים שפורסמו באינטרנט וממצאים נוספים כמו קלטות וידאו המתעדות את הליכי קבלת לקוחות. ממצאים אלה מאפשרים למשיבה לספק מידע לטובת הציבור ולחוות דעה באשר לשירות הניתן על ידי המבקשת. בנסיבות אלה עומדת למשיבה הגנת אמת דיברתי והבעת דעה בתום לב. עוד טוענת המשיבה כי למבקשת ניתנה הזדמנות להפריך את מסקנות המחקר אולם לא עשתה זאת ובמקום זה שלחה המבקשת נציג מוסווה. המבקשת בחרה לשלוח למשיבה מכתבים המתארים מצב אידאלי שאין לו בסיס במציאות כפי שהיא משתקפת בנתוני המחקר. ב. איסור לשון הרע 1. פרסום מסקנות המחקר עונה על הגדרת "לשון הרע" לפי סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע. סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה בעילה זו ייקבעו בהתאם למידת הביסוס שבהגנת אמת דיברתי של המשיבה. התנאים לקיומה של הגנה זו הם שניים. היות הדברים שפורסמו אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. הענין הציבורי בפרסום אינו במחלוקת. בעריכת מחקרים צרכניים ובפרסום מסקנותיהם טמונה תועלת רבה לציבור, והעובדה שעסקו של פלוני צפוי להפגע ואפילו פגיעה קשה, מפרסום מסקנות מחקר לא תצדיק מניעת הפרסום. במה דברים אמורים, במחקר הוגן שמסקנותיו נטענות על בסיס עובדתי ראוי, ומסקנותיו אכן עולות מהעובדות שהתבררו במחקר. לא כן מחקר צרכני שהתשתית העובדתית עליה נשענות מסקנותיו בלתי אמין בעליל, ובמסקנותיו אינו נתמכות במידה סבירה על עובדות שהובררו במחקר. בפרסום תוצאות מחקר אין תועלת לציבור, אדרבא, טמונה בו אפשרות של פגיעה בציבור, שאפשר שיוטעה לסמוך על מסקנות המחקר, ופגיעה לא מוצדקת בכבודם ובפרנסתם של מי שהפרסום מתייחס אליו. פרסום כזה אינו ראוי לחסות תחת צילו של חופש הביטוי, ומניעתו ראויה ומוצדקת. 2. שאלת אמת הפרסום במוקד המחלוקת בין הצדדים. בשלב זה בו טרם נשמעו ראיות ניתן לומר בשאלה זו את הדברים הבאים. א. בנספח ג'1 לבקשה, בראש המסקנות מתייחסים המשיבים למבקשת וקובעים: "אובייקטיבי לא ממליץ לבצע שאיבת שומן באריאל. נמצאה ברמה ירודה ביעוץ במידע ובטיפול - מכאן המחיר הזול". בעיני הקורא הסביר "לא מומליץ" כמוהו "ממליץ שלא". לשיטת המשיבים עצמם לא נעשתה שמץ בדיקה באשר לטיפול הניתן על ידי המבקשת, והבדיקה כולה התמקדה בשלב הפגישה הראשונית. לכך ראוי להוסיף כי על פי נתוני המשיבים עצמם, לא עלה בידי שלוחי המשיבים לבקר בחדר הניתוח בו נעשים טיפולי המבקשת, וכן לא עלה בידם לאסוף נתונים באשר למיכשור ולא לגבי הצוות בניתוח ולגבי המרדים. במצב דברים זה כל שיכולים היו המשיבים לציין במסקנותיהם הוא כי לא עלה בידם לאסוף נתונים רלבנטיים, ולכן הם נמנעים מלחוות דעה. לא כך נהגו המשיבים, ועל בסיס העדר מידע רלבנטי בסיסי ראו היתר לעצמם לקבוע כי רמת הטיפול אצל המבקשת ירודה. נמצא שניתן כבר עתה להניח שההמלצה שלא לבצע שאיבת שומן אצל המבקשת על יסוד רמה ירודה של הטיפול לא תוכל לחסות בצל הגנת אמת בפרסום. ב. מסקנותיהם של המשיבים לגבי המבקשת התבססו, כך לשיטתם הם, על העובדה שהלקוח הפונה למבקשת אינו פוגש את המנתח אלא רופאה, כשהרופאה אינה מקבלת רק את הפונים בנושא שאיבת שומן, אלא גם פונים לטיפולים קוסמטיים אחרים. עוד התרשמו שלוחי המשיבים לרעה משיחת טלפון אותה ניהלה הרופאה במהלך הראיון עם שלוחי המשיבים, וממידת אורך הרוח שלה והיקף הבדיקה. המשיבים אינם טוענים כי ערכו בדיקה באשר לכישוריה של אותה רופאה, כשם שלא ערכו בדיקה באשר לכישוריו של המנתח המבצע את הטיפולים בשירות המבקשת אף שפרטיו הובאו לידיעת שלוחי המשיבים. השאלה אם הרופאה שקיימה את הראיון עם שלוחי המשיבים היתה סבלנית די הצורך, ואם קיימה שיחת טלפון במהלך פגישתה עם שלוחי המשיבים הינה שולית, אם לא חסרת משמעות, וקביעת ממצא על בסיס דל נתונים כזה באשר לרמת היעוץ, המידע והטיפול אצל המבקשת מעידה לכאורה על חוסר תוך לב ולא על גישה אובייקטיבית. 3. המשיבים נושאים ברמה את דגל חופש הביטוי, ותומכים יתדותיהם בפסה"ד בע.א. 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ,ד מג(3) 840. אכן חשיבות חופש הביטוי בחברה דמוקרטית אינה שנויה במחלוקת ומשקלה בסולם הערכים הקובע את המותר והאסור גבוה. עם זאת, גם כבוד האדם והגנה על קניינו הינם ערכים חשובים שאף עוגנו בחוק יסוד. מקום שחופש הביטוי וערך של כבוד האדם וזכותו להגנת קניינו מתנגשים, אין להכריע את המחלוקת על פי קביעת מיקומו היחסי של חופש הביטוי בסולם הערכים מול מיקומם היחסים של הערכים המתחרים ללא התייחסות לתכנם הקונקרטי של האינטרסים המתחרים במקרה הספציפי העומד לדיון. מקום בו השימוש בחופש הביטוי כרוך בפגיעה בזכות אדם לכבוד ולהגנה על קניינו, תבדק עצמת הפגיעה בכבוד ובקניין מחד, ומאידך מידת הפגיעה בחופש הביטוי, ודרך השימוש בחופש הביטוי. מקום שעל פני הדברים נראה שהשימוש בחופש הביטוי נעשה ללא בדיקה ראויה של אמיתות הדברים ותוצאת הפרסום פגיעה קשה בכבודו או בקניינו של הנתבע, יש להעדיף את ההגנה על כבודו או זכות הקניין של הנתבע גם במחיר של הגבלה זמנית של חופש הביטוי עד לבירור העובדות לאשורן. כך הדבר במיוחד כאשר לא ברור אם תביעת סעד של פיצוי כספי תבוא על תקונה נזקו של הנתבע. לדעתי דברים אלו אינם עומדים בסתירה להלכת ע"א 214/89. בע"א 214/89 נדונה בקשת איש ציבור, אברהם שפירא ז"ל, למנוע פרסום ספרו של העתונאי אריה אבנרי "הגביר", בטענה שהספר כולל לשון הרע כנגד אברהם שפירא. הספר סקר פרשיות רבות מחייו של אברהם שפירא, ולא ניתן היה לקבוע במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני ממצאים, ולו לכאוריים בלבד, באשר לסיכויי הוכחת הגנת אמת הפרסום שכן דובר בשורה ארוכה של ארועים ומעשים לאורך שנים רבות של פעילות ציבורית. בנסיבות אלו נפסק שבהתנגשות בין חופש הביטוי לזכותו של אברהם שפירא להגנה על כבודו חופש הביטוי גובר, ותרופת הנפגע תביעת פיצויים. אילו ניתן היה בפרשת שפירא לברר במסגרת הדיון בסעד הזמני את סיכויי הגנת אמת הפרסום, והיה מתברר שהפרסום שקרי ולא מבוסס היה ניתן צו למניעת הפרסום. בעניינו כפי שהוסבר לעיל ניתן קבוע כבר בשלב זה כי המחקר הצרכני שאת פרסום מסקנותיו מבוקש למנוע רחוק מלהיות מקצועי, ומסקנותיו אינן מושתתות על עובדות בדוקות המבססות את המסקנות. בכך שונה עניננו תכלית השינוי מהענין שנדון בפרשת אבנרי נ' שפירא, ועל כן מניעת הפרסום דנן אינה עומדת בסתירה להלכת ע.א. 214/89. בעניננו כפי שצויין לעיל הפרסום נעשה ללא בדיקה ראויה ואין ספק שהפרסום בו מדובר כרוך באפשרות פגיעה קשה ביותר בעסקיה של המבקשת, וקביעת היקף נזקיה של המבקשת נראית על פני הדברים מאוד מסובכת, ואפילו תוכיח המבקשת את היקף נזקיה לא מובטח שתוכל לגבותם. בנסיבות אלה, נראה לי שהכף נוטה לטובת מתן הצו הזמני המבוקש. ג. מאזן הנוחות נזקה של המבקשת מהפרסום מובן מאליו: פגיעה בשמה הטוב ובעסקיה, כשכלל לא ברור אם תוכל לזכות בסעד כספי אפקטיבי. מאידך לא נראה לי כי למבקשת יגרם נזק ממתן הצו, ובוודאי לא לא נזק חמור. בנסיבות אלו מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו. לאור האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומוציא נגד המשיבה צו מניעה זמני כמבוקש על פי עתירה א' לבקשה. הצו מותנה בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 75,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן. המשיבים, במאוחד ובנפרד, ישלמו למבקשת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. פגיעה בשם הטובמחקרשאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה