האם מכתב מהווה לשון הרע ?

פסק דין א. מהות התובענה זו תביעה לפיצויים בגובה 2,000,000 ₪ בגין הוצאת שם רע. הדיון פוצל, והחלק הראשון התמקד בשאלת החבות. לאור הכרעה בחלק זה, יחליט בית המשפט על המשך הדיון או על סיומו. ב. עובדות רלבנטיות התובע הינו תושב העיר חברון ועבד למחייתו, בין השנים 1986 עד 15.9.1998 בהובלות ו/או שיווק ו/או הפצת חומרי מזון המיוצרים ע"י הנתבעת, באזור חברון. הוא הסתייע בעבודתו באחיו בדיע, והיה ידוע אצל הנתבעת כעבד אל כמאל ח'ליל. בתאריך 11.4.1999 הוציא מר יצחק לוי, שהיה מנהל שיווק מכירות והפצה של הנתבעת מכתב המופנה לחברת ח'מיס, שהיתה סוכנות בלעדית של הנתבעת, ולמר עמיר בן אליעזר מנהל תחום מגזרים. ( נספח "ב"). לטענת התובע מכתב זה מהווה פרסום לשון הרע, בניגוד לחוק, וכתוצאה ממנו נגרמו לו נזקים רבים. וזו לשון המכתב: "אל : חברת חמיס הנדון: עבדאל קמאל חליל הנ"ל עבד עם סניף באר שבע לסרוגין החל משנת 86 ועד 15.9.98. הנ"ל מכר סחורה באיזור חברון. הסיבה לעבודתו לסירוגין נובעת כתוצאה מקשיים כלכליים. בתקופות שלא עבד דרך סניף באר שבע דאג למשוך סחורה מסניפים אחרים בשמות אחרים. בעקבות הסכם שנערך בין חברת חמיס לתנובה שבו האחריות למכירות תנובה בגדה המערבית הן באחריות חמיס בלבד. על כן הופסקה האספקה לכל סוכני הגדה המערבית דרך סניף באר שבע. כמו כן בתקופת עבודתו של עבדאל קמאל חליל עם סניף באר שבע קניותיו בשנת 98 עמדו על סכום של 75,000 ₪ בחודש. על החתום איציק לוי, מנהל איזור מכירות והפצה". לעמדת הנתבעת אין המדובר בהוצאת לשון הרע; אבל אם למרות עמדה זו יחליט בית המשפט כי המדובר בהוצאת שם רע,אזי חלות ההגנות שבסעיפים 15(2) ו- 15(3) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 העוסקות בפרסום שנעשה בתום לב; וכן כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר, והוא אמת . מסיבות אלה, טוענת הנתבעת, - היא פטורה מכל חבות. הנתבעת מפנה את תשומת הלב, כי המכתב נכתב לבקשתו של התובע, שביקש ממנה מכתב על מהות היחסים שבין הצדדים. ג. הפלוגתאות בין הצדדים: לענין שלב זה של הדיון המשפטי, עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - האם הפרסום מהווה הוצאת שם רע. - האם הפרסום הינו אמת? - האם לנתבעת עומדת איזו הגנה עפ"י הדין. ד. האם הפרסום מהווה הוצאת לשון הרע פרסום מהווה הוצאת לשון הרע בהתיחס למובן הטבעי והרגיל של המילים ( ע"א 723/74 הארץ נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 300). ב"כ התובע מדגיש כי הוא רואה את הוצאת השם הרע ( סעיף 4 לסיכומים) במילים שנכתבו כי התובע עבד לסירוגין, וכי הסיבה לכך היתה קשיים כלכליים; וכן שבתקופות שלא עבד עם סניף באר שבע דאג למשוך סחורות מסניפים אחרים בשמות אחרים. ביישמו את מבחן האדם הסביר הוא מגיע למסקנה כי: "אדם סביר היה מבין כי המדובר בסוכן שהיקף משיכותיו קטן, ששרוי בקשיים כלכליים לתקופה ממושכת,ואשר עובד בצורה מקוטעת, ומשנה שמות עסקיים, דבר המצביע בבירור על חוסר אמינותו העסקית של התובע ומצוקתו הכלכלית". (סעיף 14 לסיכומים). לטענתו, כתוצאה ממכתב זה שהופנה לסוכנות ח'מיס, - היא סירבה להעסיק את התובע, ומכתב מעין זה פוגע גם באופן קשה בסיכויי העסקתו. גם אם לא אסכים להבנה הרחבה של ב"כ התובע את שעולה ממכתב זה, - אזי לכאורה אם הדברים האמורים במכתב אינם נכונים, או שלא נעשו בתום לב, ו/או שחרגו מתחום הסביר, - אכן מדובר בהוצאת שם רע. הבה ונבדוק, עתה לאור זאת, מה היה המצב לאשורו. ה. עובדות שהוכחו ראשית יש לציין שהנתבעת עתרה לבית המשפט בבקשה למחוק את התובענה מחוסר עילה באשר אין קשר נראה לעין בין שם התובע עבדאללה שאור, כנקוב בעתירה, לבין השם שמוזכר במכתב, עבד אל קמאל חליל. בתגובה הסביר התובע שביחסיו עם הנתבעת השתמש במלוא שמו הפרטי ואילו בתובענה עשה שימוש בחלקו בצרוף שם המשפחה, שאור. לאור הסבר זה שלווה בהצגת תעודת זהות בקשת המחיקה,- נדחתה. עד לחודש יוני 1998 נהג סניף באר-שבע של הנתבעת למכור את מוצריה בשטחי הרשות הפלסטינית באמצעות סוכנים, תושבי הרשות. הסוכנים, לפני האינתיפאדה, היו מגיעים למחסני תנובה ב"ש ורוכשים סחורה. לאחר פרוץ האינתיפאדה הם היו מזמינים סחורות בטלפון. משאית מטעם הנתבעת היתה מעמיסה את הסחורה שהוזמנה נוסעת עד למחסום בדהרייה ושם פורקת את הסחורה למשאיתו של מי שהזמינה כנגד תשלום במזומן. (סעיף 3 לתצהיר יצחק לוי). כך עשה גם התובע. התובע גם רכש סחורות מתנובה חיפה (סעיף 5 ו - 6 לתצהירו) עפ"י עדות מר לוי (סעיף 4) הוא עשה כן ב - 3 שמות שונים. במספר פעמים, למרות שהתובע הזמין בבוקרו של יום סחורה אצל הנתבעת , אזי בהגיע משאית הנתבעת למחסום מתוך כוונה להעביר את הסחורה לתובע ולקבל ממנו את התשלום, היה התובע מודיע שאין לו כסף לשלם בעבור הסחורה או חלקה. (סעיף 4 לתצהיר לוי). למרות ההנחיות הברורות היו מקרים שבהם הנתבעת השאירה בידיו את הסחורה כנגד התחייבות לתשלום. משהתובע לא עמד בהתחייבות, היה צורך שנציג התובעת (נספח יא לתצהיר לוי) יסע למחסום כדי לגבות כספים, כשהתובע טוען שאין לו כסף. שיקים שנתן התובע היו חוזרים; והתובע גם נהג לשלם סכום קטן מהסכום שהיה חייב בו ( סעיף 5 לתצהיר לוי, עמ. 54, נספחים ג ' ה ז ח ט לתצהיר לוי). הנתבעת הבינה שמצבו זה של התובע הוא מצב מתמשך, ובאופן חריג הוא נדרש להפקיד פיקדון. (סעיף 7 לתצהיר לוי), כערובה לתשלום חובותיו. התובע נהג לשלם סכומים גדולים באריזות ריקות. (נספח יד ו 0 טו לתצהיר לוי).השיטה לא נראתה לנתבעת, בזמן אמת, ומסתבר שהיא נתנה דעתה שיש לשנות את צורת העבודה הזו. (סעיף 8 לתצהיר לוי). מהראיות גם עלה כי התובע ואחיו בדיע השתמשו בשמות שונים. (סעיף 5 ו - 6 לתצהיר עבדללה) הסביר זאת בדיע לענין המשאית שאינה רשומה על שמו: "מפני שאם יום בהיר אחד יבוא מס הכנסה לעקל משהו כתוצאה מהעבודה שלנו, אז לא יוכלו לקחת את המשאית מפני שהיא לא על שמי כשאני בעל העסק...". מדוחות הקניה של הנתבעת לגבי רכישותיו של התובע עולה כי התובע לא רכש תוצרת בחודשים מרץ, מאי ויוני של שנת 1996; וכן בשנת 1997 לא רכש במשך 17 שבועות; ואילו בשנת 1998 לא רכש במשך 13 שבועות בכלל סחורה מהנתבעת. התובע לא הכחיש את נכונות הדוחות. בעקבות החלטת הרשות הפלסטינית שחייבה מכירת מוצגים כדוגמת מוצרי הנתבעת ע"י סוכן ראשי בלעדי, מינתה הנתבעת את חברת ח'מיס כסוכן ראשי בלעדי לשיווק מוצריה בגדה המערבית. (סעיף 17 לתצהיר לוי; ר' גם ההסכם נספח א' לתצהיר ח'מיס מיום 16.6.1998). מיום 16.9.1998 כל מכירה של מוצרי הנתבעת נעשתה באמצעות סוכנות ח'מיס לרשות הפלסטינית. חב' "שאווה" באמצעות מנהלה פייסל, שהינו בן דודו של התובע, החלה לעבוד עם ח'מיס בתחילת חודש יולי 1998 (עמ. 137). מסתבר שחברת ח'מיס חיפשה מפיצים ופרסמה מודעה בעתון. אחיו של התובע בדיע (סעיף 7 לתצהיר ח'מיס) פנה אליהם. הצדדים לא הסכימו על גובה העמלות, מאחר וח'מיס רצתה לשלם לו 8% עמלה במזומן, ואילו בדיע רצה 9.5%, בגורסו שזה אחוז העמלה שמקבל מהם בן דודו פייסל. (עמ. 139). ח'מיס סרבה, ולכן התובע עבד עם פייסל במשך 4 חודשים ( סעיף 7 לתצהיר ח'מיס). בחודש אפריל 99' פנה התובע למר לוי, בבקשה לקבל מכתב מטעם הנתבעת שיתאר את יחסיו עמה. (סעיף 21 לתצהיר לוי), כדי לאפשר לו להציגו בפני ח'מיס כך :"שהדבר יחייב את ח'מיס בהמשך עבודה עימנו". (סעיף 42 לתצהיר בדיע). לוי הודיע כי הוא מוכן להוציא מכתב לח'מיס ולא לתובע, שיתאר את יחסי הצדדים, וכך הוצא נספח "ב". (סעיף 21 לתצהיר לוי, עמ. 99). מתמליל שיחה שהוקלטה (ת/7) עולה כי ח'מיס שקיבל את המכתב לא רצה אכן להעסיק את התובע. בחודש אוג' 99' הגיש התובע תלונה למשרד הכלכלה והמסחר של הרשות הפלסטינית נגד חברת ח'מיס על שאינה מעסיקה אותו. ח'מיס הבהיר שיש ביניהם פערי עמלה (עמ. 141), המשרד לא הצליח לפשר בין הצדדים והנושא שם הסתיים בלא כלום. (עמ. 140). בחודש ספטמבר 99' כ-3 חודשים לאחר הגשת תביעה זו, פנו התובע או אחיו בדיע למר עמיר בן אליעזר בשיחת טלפון שהוקלטה ע"י התובע (עמ. 42, נ/4). בעקבות שיחה זו פנה הנ"ל לח'מיס ואמר לו כי התובע מוכן להעמיד לרשותו בטחונות כספיים. ח'מיס הודיע כי יהיה מוכן לעבוד עם התובע, ברם מאז לא שמע מהם דבר. ( סעיף 14 לתצהיר ח'מיס עמ. 146). ו. ד י ו ן האם היה אמת בפרסום? לענין קשיים כלכליים של התובע: אין על התובע להלין אלא על עצמו בלבד לענין הקשיים הכלכליים. אדם שהתחייב כלפי הנתבעת ועל פי תנאיה לשלם בגין סחורה במזומן, ולמרות זאת הוא משלם סכומים נכבדים באריזות ריקות;, שיקים שלו חוזרים; היקף הפעילות שלו אינו קבוע ויש שבועות שאין הוא מזמין; והוא בעצמו מציין בפני אנשי הנתבעת שהוא נתון בקשיים כלכליים, אזי לא יכול להתלונן על כך שהנתבעת "הבינה" בסופו של דבר, שהוא נתון בקשיים כלכליים, שאחרת אירועים אלה לא היו קורים. לכן היה אמת באמור במכתב נספח "ב", לענין רכישה לסירוגין וקשיים כלכליים; ומכאן שהיה אמת בפרסום. לענין משיכת סחורה בשמות אחרים, שלא באמצעות סניף ב"ש עובדה שהוכחה היא כי התובע השתמש במספר שמות כדי למשוך סחורה. הוא עצמו בתצהיר ת/3 מעיד: "בעבודתי עם חב' תנובה פעלתי בשמי שנרשם אצל תנובה בשם: "עבדל קמאל ח'ליל" שהינו השם שלי, בהעדר שם המשפחה שלנו שהנו שאור. במהלך עבודתנו עם סניף חיפה, נהגנו לפעול בשם מסחרי נוסף, שהנו עאליה חברון עבד שאור וע"ש מאל הולדינג בסניף באר שבע". (סעיפים 5 ו - לתצהירו). לעדותו הנתבעת ידעה כי המדובר באותו אדם. ציינתי לעיל את עדות אחיו, שהעיד כי המשאית העסקית אינה רשומה על שמו למרות שהוא בעל העסק, כדי שבעת צרה, בעת עיקול, לא יוכלו להגיע אליו ולעקל לו את המשאית. אדם ששוקל שיקולים מעין אלה, וכשהתובע עובד עמו באותה שיטה, מעיד על עצמו שהוא צופה חובות ונושים שיחפשו אותו; התנהלות כזו עשויה לעלות בקנה אחד עם רצונו שלא ניתן יהיה לעקוב אחריו, ולגבות ממנו חובות. תכנון עבודה הצגת המתקשר בשמות שונים ורישומים בצורה כזו, מעיד גם על בעיות כלכליות בפועל. הדבר בו "נכשלה" הנתבעת הוא להוכיח כי התובע עשה כן כשלא משך סחורות מסניף ב"ש כפי שנאמר במכתב. מהראיות עלה כי התובע עשה כך בעצם ללא כל שייכות לרכישותיו בבאר-שבע. לאור האמור לעיל, העיתוי אם התובע השתמש בשמות אחרים רק כשלא משך סחורה מסניף ב"ש או שעשה כן גם בעת שמשך סחורה מסניף ב"ש, אינו פרט מהותי היורד לשורשו של ענין. (ר' לענין זה ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ ואח' (צורף כנספח 11 לסיכומי הנתבעת). חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע בסעיף 14 לו: "14. הגנת אמת הפרסום [תיקון: תשכ"ז] במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." משיכה בו זמנית בשמות שונים או רק כשסניף ב"ש "נסגר" בשבילו, בנסיבות הינה פרט שולי, שלא משפיע על המהות. לאור האמור לעיל אני קובעת כי הוכח שהפרסום היה אמת כהגדרתו בסעיף 14 סיפא לחוק איסור לשון הרע. הפרסום נעשה לגורמים רלבנטיים מצומצמים: לחברת ח'מיס שהיתה אמורה להפעיל את המפיצים למיניהם ולשלם את עמלתם; ולאדם האחראי על הנושא אצל הנתבעת. פרסום מסוג כזה הינו פרסום שיש ענין ציבורי לעשותו, מכיון שהאחראים על התחום אמורים לדעת עם מי הם עובדים, במיוחד כשנצבר נסיון עבר עם אותו אדם או גוף. בהגיעי למסקנה זו מתייתר הדיון בשאר טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת. ד"ר דרורה פלפל, שופטת פ ס ק - ד י ן - ס ו פ י לאור מסקנתי לעיל שהיה אמת בפרסום, יש לדחות את התובענה כבר עתה וכך אני קובעת. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ פלוס מע"מ וכן את הוצאות המשפט אותם ישום הרשם. מסמכיםשאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה