החלטה הרקע 1. 1. לפני בקשת המבקש למחיקה על הסף של תביעת נזיקין בגין לשון הרע בסך 300,000 ₪ שהגיש נגדו המשיב, מהסיבות של העדר עילה, העדר יריבות ומשום שהענין נשוא התביעה הינו עניין של מה בכך. 2. 2. הטענה בדבר העדר קיומה של עילת תביעה, הועלתה כבר בכתב הגנתו של המבקש. בישיבת הקד"מ הראשונה מיום 2.7.02 העלו גם הנתבעים האחרים טענות סף למחיקת התביעה והמבקש גם ביקש גילוי מסמכים ספציפיים. אפשרתי לצדדים להגיש בקשות להארכת מועד להגשת בקשות אלה, שהיה עליהם להגיש בטרם מועד הקד"מ הראשון. כן נמחקה מכתב התביעה הנתבעת 4 בהסכמת הצדדים. קלטת התכנית הוגשה בהסכמה והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. 3. 3. ביום 8.7.02 הגיש המבקש בקשתו להארכת מועד להגשת הבקשות למחיקת התביעה ולגילוי מסמכים ספציפיים ויחד עמה הגיש את הבקשות לגופן לרבות בבש"א 5871/02 למחיקת התביעה על הסף. המשיב הגיש תגובתו ל - 3 הבקשות (לבקשה להארכת המועד, לבקשה לגילוי מסמך ספציפי ולבש"א 5871/02) והמבקש הגיש תשובה לתגובת המשיב בבקשה להארכת המועד. 4. המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת להגשת בקשותיו באיחור (לאחר ישיבת הקד"מ), ואינני סבורה כי השימוש שעשה בהפנייתו לע"א 189/66 ששון נ. קדמה בע"מ הולם את ענייננו, אך גם המשיב הגיש מצידו תשובתו לבש"א 5871/02 באיחור. ואולם מבלי להידרש להתנצחויות ב"כ הצדדים, בעניין זה, סבורני כי בנסיבות העניין, הבקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה, מעלה טעמים המצדיקים כי תידון כבר בשלב המקדמי של המשפט, טרם שמיעת המשפט לגופו, מה עוד שביהמ"ש רשאי להעלות טענה מעין זו מיזמתו ולדון בה בשלב המקדמי. הטעם לכך הוא כי טענה של העדר עילה בכתב התביעה מקומה בשלב המקדמי, ואין הצדקה לניהול המשפט, אם תתקבל. טרם שאדון בטענות הצדדים בבקשה זו, אתייחס לטענותיהם בכתבי הטענות ובבקשה לדחיית התביעה על הסף. טענות המשיב בכתב תביעתו 5. המשיב טוען כי המבקש הוציא עליו לשון הרע במסגרת תוכנית "פוליטיקה" ששודרה ביום 3.6.01 בערוץ הראשון בטלויזיה הישראלית. בכתב תביעתו ממקד המשיב טענתו בדבר הוצאת לשון הרע בדברים שנאמרו בתכנית זו מפי המבקש והופנו לתובע, כלהלן: "... כאשר אני אתייחס למשפחת זר שלבי נכמר על הקורבן שהקריבו. משפחת זר חיה בלב השטחים. מר זר הוא האיש שניסה על ידי קניית קרקעות, באמצעות אפנדי מושחתים, בוגדים בעמם לגרוס את הקרקע מתחת למדינה הפלשתינאית העתידית.... עכשיו אם היינו במקומם, היו גונבים לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אז היה קם הגיבור של משה שמיר בספרו, יאיר שטרן, ויורה במי שהיה עושה את זה....". הדברים שנאמרו בדיון תועדו בקלטת ווידאו. העתק תמליל הקטע הרלבנטי צורף כנספח א' לכתב התביעה והקלטת צורפה כנספח א' לכתב הגנת המבקש. המשיב טוען כי המבקש הינו עיתונאי העובד אצל ועבור הנתבעת 3, והוא כתב של נתבעת 3, שמקום עבודתו ביום 3.6.01 היה אצל הנתבעת 3. הנתבע 2 הינו עורך התוכנית "פולטיקה" ששודרה בטלויזיה הישראלית בערוץ הראשון ביום 3.6.01. הנתבעת 3 הינה רשות שהוקמה עפ"י חוק, כשרה לכל חובה, זכות ופעולה משפטית המקיימת שידורי טלויזיה, והיתה כזאת ביום 3.6.2001. לטענת המשיב הנתבעת 4 אחראית בנזיקין למעשי הנתבעת 3, ודין הנתבעת 3 לעניין זה כדין נתבעת 4. כאמור, הנתבעת 1 נמחקה בהסכמה מכתב התביעה. 6. הדברים שצוטטו לעיל, הינם לשון הרע עפ"י חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ואף מהווים עבירה, שכן הם נעשו בכוונה לפגוע. כמו"כ הם מהווים עוולה אזרחית בגינה זכאי המשיב לפיצוי, שכן כתוצאה מהפרסום נגרמו או עלולים להיגרם לו נזקים רבים, הפרסום נעשו בזדון ובחוסר תום לב בתוכנית שתפוצתה גדולה בכל הארץ, ודרישת המשיב להתנצלות ולתשלום פיצוי שנשלחה לנתבעים טרם שהוגשה תביעתו זו, לא זכתה להתייחסות כלשהי. בכתב הגנתם טוענים המשיבים - (הנתבעים 4-2) 7. התוכנית "פוליטיקה" הינה אחת מהבמות המרכזיות בשיח הציבורי בישראל לדיונים בענייני היום, בה הופיעו מיגוון אנשי ציבור ואחרים, כדי להציג בפני הציבור את שלל הדעות בנושאים הרבים השנויים במחלוקת בחברה הישראלית, ומשכזו מתאפיינת התוכנית בוויכוחים סוערים המתייחסים לאירועי הימים והזמן. 8. התוכנית שודרה ימים אחדים לאחר רצח גלעד זר ז"ל, ולאחר פירסום קלטת שתיעדה את ביקור ראש הממשלה מר אריאל שרון אצל משפחת זר האבלה והדרישה שהופנתה אליו שם "לעשות מלחמה." הדיון באולפן התקיים בנושא התגובות הרצויות והמדיניות הראויה נוכח התקפות הטרור, שהתרבו באותה עת, על ישראל ועל ישראליים. 9. הנתבעים 4-2 טוענים כי מדובר בתוכנית ששודרה בשידור חי, שלא הוקלטה מראש, והמבקש הביע שם דעתו כאחד ממשתתפי הדיון, לפיכך לא יכלו הנתבעים 4-2 לדעת מה בכוונתו של המבקש לומר, לרבות התייחסותו לאביו של הנרצח ולפרטים בתולדות חייו כפי שמכירם המבקש. לכן אין להם כל אחריות לנאמר על ידי המבקש וקמה להם ההגנה שבסעיף 15 (12) לחוק. 10. עוד טוענים הנתבעים 4-2 כי עמדת המבקש כלפי הפלשתינאים שמכרו קרקע לתובע, או כלפי בני עם אחד המוכרים אדמות לבני העם האחר בכלל - עמדה לדיון בתוכנית "פוליטיקה", והיא אינה עומדת בבית המשפט למבחן ולשיפוט, שכן מדובר בעמדה ודעה ככל עמדה ודעה, וגם אם היא מקוממת את המשיב - הבעתה מותרת במדינה דמוקרטית שחופש הביטוי הוא אחד ממאפייני משפטה וחברתה. לטענתם אין בדברים שהושמעו משום לשון הרע כמשמעו בסעיף 1 לחוק לא כלפי המשיב ולא בכלל. 11. לטענתם, הטענה שהמשיב עסק ברכישת אדמות מערבים על מנת שיהודים יחיו עליהן, כפעולת התיישבות של "גאולת אדמות ארץ ישראל" או הטענה כי עשה כן לשם מניעת הקמת מדינה פלשתינאית, או תוך שנעזר בפלשתינאים שלא פעלו על פי האינטרס הלאומי שלהם, או נהגו מצידם באופן בלתי מוסרי או מושחת, אינן מהוות בכלל טענות שהן בגדר לשון הרע נגד המשיב ואינן פוגעות בשמו הטוב בקרב עמו והציבור אליו הוא משתייך. 12. לחלופין טענו הנתבעים 4-2 כי דברי המבקש ראויים להגנת סעיף 15 (4) לחוק בגדר היותם הבעת עמדה וכי אין מדובר בענייננו בהליך השייך למשפט הפלילי או לעבירות אלימות כטענת המשיב. 13. הנתבעים 4-2 מכחישים יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת 3 (רשות השידור) לנתבע 1 במועד הרלוונטי לתובענה וכי המבקש שימש כתב שלה. לגבי הנתבע 2 (דן מרגלית), נטען כי הוא לא שימש כעורך התוכנית ולפיכך אין להטיל עליו אחריות בשל לשון הרע. בכתב הגנתו טוען המבקש 14. כי התביעה אינה מגלה כל עילת תביעה כנגדו שכן הדברים המופיעים בציטוט אינם עולים בגדר לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, הן בכלל והן כנגד המשיב בפרט, ולפיכך מתבקש בית המשפט להורות על דחייתה או מחיקתה של התביעה על הסף. המשיב והמבקש נמצאים מעבריו השונים של המתרס הפוליטי, השקפות עולמם המדיניות הפוכות והניסיון להציג השקפת עולם שונה שאינה מקובלת אצל המשיב, אינו מקים לו עילת תביעה. 15. המבקש טוען כי ניסה להצביע בדיון על זווית ראיה שייתכן ויש בה ליתן הסבר (בהבדל מהצדקה) לראיית הפלשתינים את עצמם כקורבן, ומגמתו היתה להסביר בדיון האקטואלי כי מי שנוטל חלק בויכוח אינטלקטואלי- מצווה תמיד לראות את המציאות גם דרך עיניו של הזולת. 16. הקושי בויכוח הרעיוני - פוליטי על יחסי העמים השכנים בהקשר לתובע ששכל את בנו במאבק שבין העמים, אינו סותר את ההכרח העיוני - שכלתני של משתתפי הדיון לנסות ולהבין כיצד רואה זאת הצד השני (העם הפלשתיני) מנקודת מבטו ובתקופות מסויימות גם העם היהודי (בהקשר לספרו של משה שמיר). הנתבע הוזמן לדיון כדי להבהיר את הצורך לראות את הצד השני כדי להגיע עמו להסכם ולשלום. לפיכך התביעה מוציאה את הדברים מהקשרם. 17. המבקש טוען כי המדובר הוא בהבעת דעה מותרת כמשמעותה בחוק, שלא חרגה מתחום הסבירות, הדברים נאמרו בתום לב בנסיבות לגיטימיות האופייניות למסגרת הדיון הטלויזיונית ויש בהם עניין ציבורי רב שאינו שנוי במחלוקת. בכל מקרה הדברים שבציטוט לא הופנו למשיב ואין בהם לשון הרע כלפיו, שכן תיאורם של מוכרי הקרקעות אינו אומר דבר אודות איכותו המוסרית של הרוכש. כמו"כ הדברים אינם מהווים לשון הרע על המשיב בקרב הציבור אליו הוא מבקש להשתייך ואינם פוגעים בשמו בקרב קבוצת יחוסו - ודווקא ההיפך הוא הנכון, שכן לאורך השנים התגאו המשיב ובני משפחתו בגאווה רבה על פעולות "גאולת אדמות ארץ ישראל להעברת הקרקע מידי הפלשתינים ליהודים", תוך שמובן שהפלשתינים פועלים בניגוד לאינטרס של העם הפלשתיני, וכי לדעת המשיב עצמו היהודים היו נחשבים כבוגדים לו היו נותנים את אדמתם לפלשתינאים. מכאן שהמשיב יוצא כנגד השקפתו הוא ומכנה את האידיאולוגיה שלו - לשון הרע כלפיו, דבר שהוא אבסורד מוחלט. 18. המבקש טוען כי מאז שנות ה - 80 עסק המשיב ברכישת קרקעות מהערבים ומכירתם ליהודים וכי עיסוקו זה מפורסם, המשיב הצהיר על עיסוקו זה לעיתונות ולתקשורת שסיקרה בהרחבה את פרשת מכירת האדמות בהסתר על ידי ערבים לקונים יהודים, ופירט בכתב ההגנה קטעי עיתונות שונים בהם נקשר שמו של המשיב לפרשות אלה. והמבקש טוען כי בתכנית זו ניסה להציג בפני המשיב השקפת דעה אחרת. הבקשה לדחיית התביעה על הסף 19. בבקשתו חוזר המבקש על טענותיו כי יש למחוק את התביעה על הסף ומוסיף טענות המתמקדות בשלושה טעמים עקריים: א. א. העדר עילה הדברים המופיעים בציטוט אינם בגדר לשון הרע כהגדרת סעיף 1 לחוק; הדברים שהובע רואה בהם לשון הרע לא הופנו לתובע ואין בהם משום דיבה כלפיו, שכן הדבר היחידי שיוחס לתובע הוא היותו רוכש קרקעות והעובדה שמוכרי הקרקעות היו אפנדים מושחתים בוגדים בעמם, לא יוחסה כלל אליו ואין בהם כדי לומר דבר שלילי אחד על המשיב ו/או על מוסריותו של הרוכש. ב. ב. העדר יריבות הדיון שהתנהל סביב השולחן לא היה אישי, כי אם פוליטי-כללי ואין בין המבקש לתובע כל יריבות אישית. ג. ג. הענין נשוא התביעה הינו עניין של מה בכך טענה זו נטענת לחילופין, לפיה אם ימצא ביהמ"ש כי יש בדברים משום לשון הרע, הרי שמדובר ב"ענין של מה בכך" לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מדובר בדין לגיטימי שעסק בענין ציבורי ראשון במעלה, והנסיון להציג השקפת עולם שונה, הגם שאינה מקובלת על המשיב, אינו מקים לו עילת תביעה. 20. בתגובתו לבקשה טוען המשיב כי על אף שהבקשה כוללת טענות עובדתיות, היא אינה נתמכת בתצהיר לפי תקנה 241(ג) לתקנות סד"א, לפיכך יש לדחותה על הסף. דיון 21. סעיף 1 לחוק לשון הרע מגדיר לשון הרע כך: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; בסעיף זה, אדם - יחיד או תאגיד." 22. את הקטע שציטט המשיב בכתב תביעתו, מהם לטענתו עולה לשון הרע, ניתן לחלק לשניים לצורך הדיון דנן: החלק הראשון: "מר זר הוא האיש שניסה על ידי קניית קרקעות באמצעות אפנדי מושחתים, בוגדים בעמם, לגרוס את הקרקע מתחת למדינה הפלשתינאית העתידית, והחלק השני: עכשיו אם היינו במקומם, היו גונבים לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אז היה קם הגיבור של משה שמיר בספרו, יאיר שטרן, ויורה במי שהיה עושה את זה...." 23. עיון בחלק הראשון מלמד כי המילים אפנדי מושחתים אינו מתייחס כלל לתובע, אלא לאותם אפנדים שלדעת המבקש הם מושחתים משום שהם בוגדים בעמם בכך שהם מוכרים את קרקעותיהם. מילים אלה שנאמרו ע"י המבקש הם משום הבעת דעתו על מוכרי הקרקעות, האפנדים שלגביהם בלבד הביע המבקש את דעתו כי הם מושחתים. ואולם הנפגע עפ"י החוק הוא האדם שאליו מתייחסת לשון הרע ואין באמירה זו כל לשון הרע על המשיב, שמצידו ניסה לרכוש את הקרקעות, שכן הכינוי אפנדים מושחתים אינו מתייחס כלל וכלל לתובע. המבחן אם הדברים הינם לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי והתובע לא הצביע בכתב תביעתו מה לשון הרע בהם כנגדו. גם המילים לגרוס את הקרקע מתחת למדינה הפלשתינאית העתידית, המתייחסות לתובע, אינן משום לשון הרע, אלא גם הן מהוות הבעת דעתו של המבקש, שאין בה לשון הרע אלא דעה, והמשיב גם לא מצא אפילו להדגישן כפי שהדגיש את המילים האחרות שבהן ראה לשון הרע. באשר למילים שבחלק השני, גם הן מתייחסות למעשה הבגידה של הפלשתינאים, שלדעת המבקש התגובה למעשה כזה, אילו קרה בקרב הישראלים, היה זוכה להוקעה קיצונית של "הגיבור של משה שמיר בספרו, יאיר שטרן, ויורה במי שהיה עושה את זה...." : עכשיו אם היינו במקומם, היו גונבים לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אז היה קם הגיבור של משה שמיר בספרו, יאיר שטרן, ויורה במי שהיה עושה את זה....". הנה כי כן מדובר גם כאן בהבעת דעה על היפוטזה מנוגדת של מכירת קרקעות ע"י ישראלים בוגדים, שאינה מיוחסת למשיב ובהבעת דעה זו אין משום לשון הרע לגבי המשיב. 24. באשר לצורך בהגשת תצהיר תומך בבקשה, הרי שהדברים שנאמרו בציטוט אינם דרושים הוכחה וראייה, ובחינתם מתוך הציטוט שהובא, מלמדת כי אין בהם כדי לפגוע בתובע, להשפילו או לבזותו, במבחן מבטו של האדם הסביר, שכן הם מתייחסים לאפנדים ולא לתובע והם בבחינת הבעת דעתו של המבקש על מוכרי הקרקעות הבוגדים בעמם. ודוק, אופיים של מוכרי הקרקעות, אם מושחתים הם אם לאו, אינו עומד לדיון במשפט זה. המשיב גם לא טען כי הם אינם מושחתים ובוגדים בעמם, ובכל מקרה אמירה זו היא משום הבעת דעה אישית של המבקש על אותם מוכרים ולא על המשיב, ולכן אינה משום לשון הרע לגבי המשיב. 25. המשיב לא הסביר לפיכך ולא הראה בכתב תביעתו, מדוע השימוש במילים שבציטוט מהווה לשון הרע לגביו כרוכש הקרקעות וכי דברי העלבון שאליהם מתייחסת לשון הרע מתייחסים אליו. הוא גם לא הראה מדוע דברי העלבון הללו מתייחסים אליו עפ"י אמת מבחן אובייקטיבית. 26. יתירה מזאת, גם במכתבו מיום 26.6.01 לנתבע 2, שצורף כנספח ג' לכתב תביעתו לא צויין כלל במה מהווים דברים אלה לשון הרע ובמה נפגע מכך המשיב. לפיכך המשיב לא הראה מהי עילת תביעתו ומדוע דברי המבקש מהווים לשון הרע כנגדו. 27. לפיכך אין הצדקה וצורך להמשיך ולנהל את ההליך כי לבחון או לקבוע אם דעתו של המבקש על אפיים של מוכרי הקרקעות נכונה. כדעתו האישית, היא בגדר הבעת דעה ומכל מקום אין היא עומדת כלל למבחן שיפוטי הדורש ניהול המשפט לשם בירורה. 28. אמנם לבקשה לא צורף תצהיר, כטענת המשיב, אולם מאחר והעדר העילה עולה מעצם הדברים שצוטטו ומהעדר ביסוס העילה בכתב התביעה, לא נדרש תצהיר להוכחת העדר העילה והעדר העילה עולה מכתב התביעה עצמו. הגם שבהמשך הוגשו בינתיים תצהירי העדות הראשית של הצדדים, אינני סבורה כי יש בהם לשנות את מסגרת התביעה. עיון בתצהיר המשיב מלמד כי המשיב אכן עסק ברכישת קרקעות מערבים, אלא שלטענתו הן היו כשרות למהדרין ולא באמצעות אפנדים מושחתים (ראה סעיף 10 לתצהיר התובע). ואולם גם בלי להיזקק לתצהיר הנתבע 1, כבר מדברי הציטוט, ניתן להבין, כי לא נאמר בהם מאומה באשר לכשרות העיסקות מצד המשיב, אלא בכך שמוכרי הקרקעות מושחתים משום שהם בוגדים בעמם. אין בכך מאומה באשר לכשרות העיסקאות כלשעצמן, אלא מדובר בחסר נאמנות לאומית. העובדה כי המשיב סובייקטיבית מיחס לעצמו את דברי העלבון שבציטוט, אינו המבחן הנכון, שכן אמת המידה היא המבחן האובייקטיבי בניגוד למבחן הסובייקטיבי. 29. איני סבורה כי לצורך בקשה זו יש להידרש לתצהירים באשר לעובדות, שכן העדר העילה עולה מכתב התביעה עצמו ונובע מכך שמתוכן הקטע שציטט שם המשיב בעצמו עולה כי אין הדברים הנ"ל מיוחסים כלל לתובע ולכן אין צורך בתצהירים. מתוכן הדברים עצמם שלטענת המשיב מהווים לשון הרע, ניתן להיווכח כי הם אינם מופנים לתובע. 30. מעבר לכך הגם שהדבר מובן על פניו מהציטוט עצמו, הרי שבנוסף לכך, עיון בתצהיר המבקש מראה כי המבקש גם הבהיר זאת בסעיפים 21-15 ובעקר בסעיפים 21-22 לתצהירו. בסעיפים 16-17 טוען המבקש כי הדברים מתייחסים לערבים מוכרי הקרקעות, אותם כינה אפנדים מושחתים, בהיותם בוגדים המעדיפים בצע כסף על פני טובת עמם, ולא לתובע שרכשם. בסעיפים 22-21 הבהיר המבקש כי אין מדובר כלל בשאלת כשרות העסקאות במישור החוקי שבין המשיב למוכרים. מכאן שאין כתב התביעה מגלה עילת תביעה. הציטוט הכלול בו, הינו בבחינת הבעת דעתו ו/או השקפתו של המבקש על אפנדים מושחתים הבוגדים בעמם ולא על המשיב והם אינם מהווים לשון הרע כלפי המשיב. ככאלה הם בבחינת הבעת דעה, שהיא אינה השאלה עומדת למבחן ולבירור בביהמ"ש, ועפ"י כתב התביעה אינם מגלים עילת תביעה, המצדיקה את ניהול המשפט. 31. את טענת המבקש באשר לחוסר יריבות אני דוחה, משום שהעובדה כי מדובר בדיון פתוח שלא היה אישי, כי אם פוליטי-כללי, אינה מנתקת את היריבות בין כל משתתפי הדיון, ואינה שוללת את האפשרות להוצאת לשון הרע בנסיבות אלה. 32. בהעדר עילת תביעה ללשון הרע, לא ראיתי להיזקק לטענתו החלופית של המבקש כי לא קיימת עילת תביעה מהטעם שהענין נשוא התביעה הינו עניין של מה בכך לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מדובר בדין לגיטימי שעסק בענין ציבורי ראשון במעלה, ובנסיון להציג השקפת עולם שונה, הגם שאינה מקובלת על המשיב. דחיה על הסף ביחס לנתבעים 3-2 33. בכתב תביעתו לא הבהיר המשיב מהי אחריות המשיבים 3-2 לדברי המבקש. המשיב אף לא הגיש כתב תשובה המבהיר זאת, במיוחד לאחר טענות המשיבים בסעיפים 6-7 לכתב הגנתם, כי המבקש היה עיתונאי שהשתתף בתכנית ששודרה וככזה הביע דעתו וכי הדברים נאמרו בשידור חי ולא בתכנית שהוקלטה מראש (כאמור בסעיף 6 להחלטה זו). המשיב לא הגיש כתב תשובה המבהיר לפיכך מהי עילת התביעה והיריבות כנגדם. לפיכך המשיב לא הראה יריבות לגביהם. 34. לאור כל האמור אני מוחקת את התביעה על הסף מחוסר עילה ונגד המשיבים 3-2 גם מחוסר יריבות. 35. המשיב ישלם למבקש ההוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ולכל אחד מהמשיבים 3-2 סך של 1,500 ש"ח. טלויזיהלשון הרע / הוצאת דיבה