קללות - דוגמא לתביעת לשון הרע על קללות

פסק דין תביעה ותביעה שכנגד בשל לשון הרע. התובע (הנתבע שכנגד) [להלן - סבג] והנתבע (התובע שכנגד) [להלן - בהדורי] עובדים שניהם מזה שנים בבית החולים "איתנים". יחסי עבודה עכורים הולידו התדיינות זו. סבג טוען כי במהלך ויכוח עם בהדורי, קילל אותו האחרון באומרו: "אתה מניאק, "בן זונה", "משפחה של עבריינים", "שמענו על אשתך הזונה", "תמשיך ללכת עם הבת שלך, תמשיך לדפוק אותה". בהמשך הדברים אף תקף בהדורי את סבג וגרם לו חבלות. הדברים נאמרו בנוכחות לפחות 5 עובדים נוספים, ושמו את סבג ללעג ולבוז. בהדורי מכחיש את הדברים, וטוען כי היה זה דווקא סבג אשר הטיח בו בנוכחות עובדים אחרים: "אתה תהיה מנהל גרוע", "אני אדאג לזה שאתה לא תהיה מנהל פה"; "אני יודע איפה אתם גרים, אני אזיין את הבנות שלך, את אשתך ואת האחיות שלך"; לך אל הבנות שלך, שימצצו לך...". "אני אעלים אותך.. כבר מחר אתה מת ולא תופיע לעבודה". ניסינו, ושבנו וניסינו, כזכור, בתחילת המשפט, בעיצומו, ולקראת סיומו, להביא את המחלוקת לסיומה, בדרך של פשרה, או בדרך מוסכמת אחרת. יגענו לריק. המאמצים לא צלחו. סברתי, כי ראוי לו, לסכסוך מעין זה, לבוא על פתרוֹנו בין כותלי בית החולים "איתנים", ולא בין כותלי בית המשפט. סוף סוף, שנים ארוכות מועסקים בעלי הדין בצוותא בבית החולים "איתנים", הדעת נותנת כי עוד שנים רבות צפוי שיעבדו שם ביחד, ודומה כי אינטרס משותף הוא לכל הנוגעים בדבר, שלא להעצים את המחלוקות בדרך של התנצחות משפטית, אלא להשקיטן ולנסות ליישבן בנחת רוח ובשום שכל. באין פשרה, ייקוב הדין את ההר. לא כל קללה ונאצה, בעידנא דריתחא, מהווים מיניה וביה, לשון הרע, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 [להלן - החוק]. אלא שדברי בהדורי, אשר הוכח להנחת דעתי כי אכן נאמרו, חורגים מהטחת מילות גנאי או גידופין כלליות. זאת, הן בשל התוכן הקונקרטי, המיני, הסוטה, של הדברים; והן בשל נסיבות אמירת הדברים. עדותו של סבג הייתה סדורה, עניינית ועקבית (בעיקרי הדברים הרלוונטיים, ובכפוף למה שייאמר עוד בהמשך על עדותו). אמת, הוא לא טמן את ידו בצלחת, גם הוא איבד את שלוות-רוחו, הוא גם לא דייק, אולי הפריז קמעא, בתיאור הפגיעה הפיזית שנגרמה לו, אך לגבי המלל המיוחס לבהדורי, סבורני כי סבג אמר אמת. תחילת הדברים בויכוח, אשר לסבג היה חלק משמעותי בהיווצרותו. סבג סיפר לחבריו לעבודה על הצעה של בהדורי להיטיב איתו, אם וכאשר יתמנה בהדורי למנהל המחלקה. על רקע הדברים הללו, ניתן להבין את התפרצותו של בהדורי. להבין, אמרתי, אך לא להצדיק. לעומת כן, אין היגיון בגירסתו של בהדורי. דומני, שתביעתו הנגדית לא באה אלא כמגן מפני תביעתו של סבג. עוד מלפני הגשת התביעה, לא הגיב כלל בהדורי למכתב מאת באת כוחו של סבג, ממילא, לא הכחיש את תוכנו. מכל מקום, אין סיבה נראית לעיין, על מה ולמה הטיח בו סבג את הדברים שבהדורי מייחס לו, היות ולא קדמה להם כל התגרות או דבר אחר אשר היה אמור להעלות את חמתו של סבג, באותן נסיבות. מקצת העדים שהתייצבו להעיד בבית המשפט, עשו כן כמי שכפאם שד, וזאת נקל להבין, בהתחשב בכך שהללו עובדים ב"איתנים", באותה חבורה, ופרנסתם על המקום הזה. קשה היה לחלץ מפיו של עד התביעה, מר מנו שאול, מה היו הדברים המפורשים שהטיח בהדורי בסבג. לא בחפץ לב הוא בא להעיד, אך התרשמתי כי כדבריו אכן כן "אני הגעתי מתוך הכרח, שניהם חברים שלי בעבודה, אני בן אדם ניטרלי והזמנתם אותי בלחץ בית המשפט" (עמוד 14 לפרוטוקול). הוא הוסיף ואמר כי "היו דברים קשים אך כבן אדם דתי אינני יכול להגיד" (שם). עד שבלחץ החקירה, נאלץ לומר כי בהדורי "אמר קללות גסות על אשתו ועל בתו" של סבג, והוסיף ואמר כי איננו זוכר את המילים במדוייק, אך אישר כי משמעותם הייתה שסבג מקיים יחסי מין עם בתו (עמוד 16). לדברי עד זה, ראיתי לייחס משקל לא מבוטל בהתחשב בכך שלא היה מזוהה עם מי מאנשי ה'מחנות' הניצים ב"איתנים"; על כל פנים, כך היה במועד הרלוונטי. גם בהדורי אישר בעדותו כי כלל לא היה מסוכסך עם עד זה. אין מחלוקת כי שאול מנו נכח במקום מתחילת האירוע ועד סופו. לחובתו של בהדורי, ראיתי לזקוף גם את העובדה כי לא בחל בניסיונות להשפיע על עדים, ועניין זה גורע ממהימנותו. כך למשל העיד עובד המחלקה השיקומית ב"איתנים", אבי אביב, כי "יחסו של מר בהדורי אלי היה בלתי מתחשב ושונה מיחסו אלי בעבר. כששאלתי אותו לפשר התנהגותו הוא הסביר לי ששמע שאני דוד של אבי סבג, וששמע שאני אמור להעיד נגדו (נגד בהדורי) במשפט הדיבה" (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית). מר אביב כלל אינו קרוב-משפחה של סבג, ומכל מקום, דבריו הנ"ל לא נסתרו. אדרבא, העד יוסוב שעיה, מפעיל הנגריה ב"איתנים", חיזק את עדותו של אבי אביב, במובן זה שהעיד על דבר קיומה של שיחה על קשרי משפחה בין אביב וסבג, ועל דברי בהדורי "שכולם פושעים ועבריינים". כך בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, וביתר פירוט בעמוד 17 לפרוטוקול. מבוכה נגרמה למשמע דבריו של העד מוראר רג'אעי, אשר כמו חלק מחבריו, ניכר בו, כדבריו "אני מפחד בגלל המצב בעבודה" (עמוד 28). בשם עד זה, עובד המחלקה הטכנית, "אני לא קורא ולא כותב עברית" (עמוד 18), הוגש תצהיר מטעם בהדורי, אשר התברר כי רובו ככולו איננו אמת (עמודים 18-21, ו- 29-31). אדרבא, בעדותו כמסיח לפי תומו, העיד למעשה בעיקרי הדברים ההיפך ממה שנרשם בתצהירו. עוד התברר, כי התצהיר נחתם על ידו שלא בפני עו"ד, בניגוד למה שנחזה לכאורה על פני הדברים, ובנסיבות אשר מעלות תהיות. מוטב שלא להכביר מילים בעניין זה (גם נרשם הסבר מפי באת כוחו של בהדורי), אך יש באמור, כדי לגרוע עוד ממהימנות גירסתו של בהדורי. ועוד זאת, שמסתבר שגם על עד זה הופעלו לחצים מכיוונו של בהדורי, בקשר לעדותו במשפט (שם). כך עולה מעדותו שלו, כמו גם מעדותו של עודד בראשי, טכנאי חשמל וותיק, אשר משמש היום כמנהל המחלקה הטכנית ב"איתנים". בראשי העיד בתצהירו (סעיף 4), דברים שלא נסתרו בחקירתו הנגדית (עמוד 23 לפרוטוקול), על הדברים הקשים שהטיח בהדורי בסבג על כך ש"יודעים שאשתך הייתה זונה לפני שהתחתנה איתך, ואנו יודעים שאתה שוכב עם הבת שלך". בראשי אמר כי בשל היות הדברים האלה קשים ביותר, זכר אותם. כאמור לעיל, סבג לא שמר על 'זכות השתיקה', והשיב בלשון לא נקייה "אני משתין עליך" וכד', כפי שגם העיד בראשי, וכן גם הרים מוט ברזל בצורה מאיימת, וזרקוֹ (עמוד 24 לפרוטוקול). אותו מוט שהרים סבג, הורם על ידו לאחר שהתפתחה קטטה, במובן זה שהמהלומות המילוליות היו למגע פיזי. לעניין עדותו של בראשי, הבאתי בחשבון את העובדה כי התמודד מול בהדורי על תפקיד מנהל המחלקה הטכנית, ומטבע הדברים יכול שקיימת מתיחות בין השניים. מידה דומה של זהירות היה צורך לנקוט, כאמור לעיל, גם ביחס לעדויותיהם של אחרים, בשים לב למסכת היחסים הפנימית המורכבת ב"איתנים". אף-על-פי-כן, מצאתי את עיקרי דבריו של בראשי מהימנים, וכך גם ביחס לאיומים שהעיד שקיבל העד ג'מאל מרר, אינסטלטור במחלקה הטכנית, אשר רץ לקראתו עם הפלאפון, והצמיד אותו לאוזנו של בראשי כדי לשמוע איומים שקיבל שלא יבוא להעיד במשפט (עמוד 26 לפרוטוקול). שאר עדיו של סבג, להוציא את ה"ה מנו ובראשי, לא נכחו במקום בכל שלבי האירוע. יחד עם זאת, כמתואר לעיל, יש משקל לעדויותיהם על מה שהעידו מכלי ראשון לגבי השתלשלות העניינים לאחר האירוע, בכלל זה נסיונות להשפיע עליהם. מקצת מעדויות עדיו של בהדורי, תמכו בסופו של דבר בגירסת סבג. מר אלי לוי, הסתבר במהלך עדותו (עמוד 14), כי הגיע אל המקום רק בשלב השני, למעשה רק כשסבג הרים את מוט הברזל. הוא לא ראה מה שאירע קודם לכן. ניכר בו גם, לכאורה, כי יש לו 'בטן מלאה' על סבג עוד משכבר הימים, עד שראה לדבר בגנותו בתצהיר, ולא ראה להזכיר גם חלק ממעלותיו של סבג, כפי שעלו בחקירתו הנגדית. מכל מקום, הוא יכול להעיד מכלי ראשון על השלב השני של האירוע, ולא על השלב הראשון, שהוא החשוב לצורך משפט זה. כיוצא בזה, לעניינו של יצחק לניאדו, מסגר במחלקה הטכנית, מזה 13 שנים. ניכר בו רצונו להעיד לטובת בהדורי, עד שאמר שבהדורי כלל וכלל לא התרגז (עמוד 25) דבר שגם בהדורי עצמו לא טען בעדותו במשפט. אינני מוציא מכלל חשבון אפשרות שגם לניאדו היה נתון ללחצים מכיוונו של סבג, כדי שלא יעיד במשפט לטובתו של בהדורי. באת כוחו של בהדורי, הפנתה בסיכומיה לסתירות שנמצאו בדבריו של סבג במשפט, ובמשטרה. מקצת מדבריה (עמוד 39), נכונים. מוזר הדבר שבדיקה רפואית נעשתה רק כ - 9 ימים לאחר האירוע, וגם לגבי מידת הפגיעה ואופן היווצרותה, נותרו ספקות. כאמור, סבג איננו 'טלית שכולה תכלת', גם במה שנוגע להתפתחות האירוע ולתוצאותיו. אך זאת להדגיש: ענייננו כאן בתביעת לשון הרע, לא בניהול כח האדם ומערכת היחסים הטעונה ב"איתנים". גם אין ענייננו כאן בכתב האישום שהוגש נגד בהדורי. לשווא הכבירה באת כוחו מילים לעניין זה, הן במהלך המשפט, והן לאחר הסיכומים בבקשתה להגיש ראייה נוספת. מה לי - לצורך התביעה דנן - אם התפתח האירוע לכדי תקיפה פיזית, ומה לי אם לאו. גם נטל ההוכחה, כידוע, בפלילים, שונה בתכלית, מן הנטל במשפט האזרחי. לא התעלמתי מן ההחלטה לבטל את כתב האישום נגד בהדורי, כשם שלא התעלמתי מן ההחלטה להגישו בתחילה. לשני אלה, אין לייחס משקל רב בנסיבות העניין דנן. מעדותו של בהדורי עצמו, ניתן היה להתרשם כי איננו מדייק. רב היה בעדותו הנסתר על הגלוי, וניכרו בה גם דברים שעל פניהם אינם אמת. לא אפרט בעניין זה, אלא אסתפק בהפנייה לדברים בעמוד 35, בסיכומי באת כוחו של סבג, שעיקרם נכונים. בנסיבות העניין, גם לא היה צורך להידרש לעניינים שבעברו של בהדורי. נעתרתי בעניין זה לבקשתה של באת כוחו, אך לא היה בכך כדי לשנות מן התוצאה. כיוצא בזה, גם לא ייחסתי משקל לתעודת הרופא שביקש סבג להגיש, גם זאת כעתירתה של באת כוחו של בהדורי, וזאת כאמור כי אין ענייננו כאן בעבירה פלילית של תקיפה, כי אם בתביעה אזרחית בשל לשון הרע. אינני מקבל את טענת באת כוחו של בהדורי כי התביעה הינה 'עלילת שווא' שנרקמה מתוך מגמה לפגוע בבהדורי. זה נכון שמאבקים פנימיים ב"איתנים" עמדו ביסוד ההתנצחות, אך זו גלשה ללשון הרע. כאמור, סבג ועדים מטעמו, כמו גם מקצת מעדי ההגנה, שיכנעוני כי בהדורי אמר את אשר מיוחס לו בתביעה. ועוד זאת אמרנו, כי סבג תרם לאירוע, הן בתחילתו, וגם לאחר שנוצר, איבד את שלוות רוחו, הרים מוט ברזל באופן מאיים (גם הסתבך קמעא בעדותו באי דיוקים בהקשר זה), והשיב מצידו גם בקללות לבהדורי. את כל אלה הבאתי בחשבון בסופו של דבר בקביעת שיעור הפיצויים שראיתי לפסוק לחובתו של בהדורי. סוף דבר, הוכח להנחת דעתי כי בהדורי אמר לסבג את אשר אמר, כאמור בכתב התביעה, ובנסיבות כמתואר שם. מדובר בדברי לשון הרע, דברים של ביזוי והשפלה. בהדורי לא הצליח לשכנעני כי סבג אמר לו את אשר מייחס לו בהדורי בכתב התביעה שכנגד. סבג לא שמר על לשון נקייה, קילל, אך דבריו, שבאו בתגובה לדברי לשון הרע של בהדורי, נאמרו בכעס רב, היו אלה מילות גנאי וגידופים, אך אלו לא עלו כדי לשון הרע. בפסיקת הפיצויים, הבאתי בחשבון את כל הנסיבות כמתואר לעיל, ובסיכומי ב"כ הצדדים. עם כל חומרתם של הדברים ופגיעתם הרעה בסבג ובבני משפחתו, הרי שהיה לו חלק בריב, בהיווצרותו ובתוצאותיו. הדעת גם נותנת כי מרבית הנוכחים לא קיבלו את הדברים שהוטחו כפשוטם, ולא האמינו כי יש בהם אמת, בהכירם את הנפשות הפועלות ואת סערת הרגשות שבה היו נתונים בעלי הדין. אני מקבל, איפוא, את התביעה, דוחה את התביעה שכנגד, ומחייב את בהדורי לשלם לסבג פיצויים בסך של 9,000 ₪ להיום. בהדורי ישא בהוצאות המשפט, וכן ישלם לסבג שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. קללות / גידופיםלשון הרע / הוצאת דיבה