פסק דין 1. התביעה דנן עוסקת באחריות ובקביעת גובה הנזק בו חבים נתבעים 1 (להלן:"מלכה דוד") ו-2 (להלן:"מלכה", "הנתבע") בשל נפילה של מר משה סידי (להלן: "התובע") מסולם במוסך שלהם (להלן:"המוסך") ביום 7.10.88, בגינה הוא נפגע ונקבעו לו אחוזי נכות . עיקרי העובדות 2. 2. התובע , מר משה סידי הינו פחח רכב במקצועו , שעבד מספר שנים לפני קרות התאונה לסירוגין אצל מלכה במוסך, והכיר אותו הכרות אישית. 3. 3. הנתבעים הינם מלכה ומלכה דוד הבעלים של המוסך , שהעסיקו מפעם לפעם את התובע בעבודות השונות במוסך. נתבעת מס' 3 הינה חברת ביטוח ובכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו ביטחה את הנתבעים. 4. 4. ביום 7.10.88 , יום שישי בשבוע, ביקר התובע במוסך של הנתבע והגיע לשם כדי לבקש , לטובתו שלו, שלא במסגרת עבודתו במוסך, ידית לרכב שחשב שיוכל לקבל במוסך. 5. 5. התובע שהכיר את המוסך מעבודתו שם, טיפס על סולם השייך לנתבע (להלן:"הסולם") , נפל ממנו וכתוצאה מכך נפגע ברגלו. 6. 6. בשל אותה נפילה סובל התובע מאחוזי נכות לצמיתות. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות בשיעור של 30%, אולם התאונה לא הוכרה כתאונת עבודה. טענות הצדדים 7. 7. התובע טוען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של הנתבע, שחשף את התובע לסכנה ולא נקט בכל אמצעי הזהירות על מנת למנוע את התאונה. לטענתו, הורה לו הנתבע לטפס על הסולם ולקחת את הידית בעצמו, ומאחר והסולם לא היה תקין נפל ממנו , נחבל קשות ואושפז בבית החולים. 8. 8. הנתבע מצידו טוען כי לכל אורך הדרך בולטת חוסר מהימנותו של התובע ונשמט כל הבסיס העובדתי לתביעתו. זאת ועוד, היות והתובע משקר במכוון בגרסתו באשר לסיבה לנפילה, אין כלל מקום לעבור לבחינת שאלת הרשלנות. לטענתו, היתה השעה מאוחרת ביום שישי והמוסך עמד להיסגר בכל רגע, לכן אמר לתובע כי אינו יכול לעזור לו באותה עת וכדאי שישוב ביום אחר. התובע מצידו, התעלם מהדברים , לקח את הסולם, הזיזו, טיפס עליו ונפל ממנו. דיון 9. 9. העובדות השנויות במחלוקת הינן אופן הנפילה והנסיבות שגרמו לה: האם הנתבע אמר לתובע לטפס על הסולם או שאמר לו לבוא בתחילת השבוע? האם התובע הזיז את הסולם ממקומו? האם הסולם היה תקין אם לאו? 10. 10. לאור בירור העובדות נבדוק האם דין התביעה להידחות, או שמא הן עולות כדי עוולת הרשלנות. 11. 11. לאחר בחינה מדוקדקת של כל הראיות שבפניי, הגעתי למסקנה כי לכל אורך הדרך דבריו של התובע לא מהימנים. בין הודעתו במשטרה (מוצג נ/2), תצהירו ועדותו בביהמ"ש מתגלות סתירות רבות הן לעניין השיחה עם מלכה לפני הטיפוס והן לגבי נטילת הסולם והטיפוס עליו, שהביאו לנפילה. סתירות אלה שוללות מכל וכל את גרסתו של התובע לנסיבות העובדתיות במקרה ומביאות אותי למסקנה כי גרסתו של מלכה (הנתבע) היא המהימנה והנכונה. 12. 12. עם זאת, הרי מוסכם על הכל כי התובע נפל מסולם השייך לנתבע בשטחו של הנתבע,ולא בדה תאונה או סיפור מופרח מדמיונו, ולכן יש עדיין מקום ,לטעמי, לבחון האם לאור עובדות המקרה התקיימו כאן יסודות עוולת הרשלנות לפי ס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן:"הפקודה"). עוולת הרשלנות 13. 13. בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון פ"ד לט (1) 113 (להלן:"גורדון")דובר על יסודות העוולה: " המבקש לבסס זכותו על אחריות המזיק בגין רשלנות חייב להראות כי נתקיימו במזיק יסודותיה של עוולת הרשלנות. יסודות אלה הם שלשה : חובת זהירות, התרשלות ונזק. כן יש להצביע על קשר סיבתי "עובדתי" ו"משפטי" בין ההתרשלות לבין הנזק". 14. 14. חובת הזהירות: חובה זו קבועה בס' 36 לפקודה ונחלקת לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, שנבחנות עפ"י מבחן הצפיות (הוא מבחן "האדם הסביר") (ע"א 8/79 שמואל גולדשמיט נ' דן ארזי, פד"י לה(3) 399, 415). 15. 15. חובת הזהירות המושגית בודקת באופן כללי ולאור מדיניות משפטית בעניין הסוגיה לפנינו האם בעלי עסק חבים בזהירות כלפי לקוחות, עובדים לשעבר וכלל הציבור שבא בפתח עסקיהם (ע"א 343/74 רחל ו-אברהם גרובנר נ' עירית חיפה ו-2 אח' פ"ד ל(1), 141 ,בעמ' 156). אין כל ספק כי בעלי עסקים צריכים לצפות כי כל הבאים אליהם עלולים להיפגע במתחם החנות או העסק, מאחד המוצרים או הכלים הנמצאים בקרבתם, ומכאן ברור כי חובת הזהירות המושגית מתקיימת בענייננו. 16. 16. חובת הזהירות הקונקרטית בודקת באופן פרטני וקונקרטי האם חלה חובת זהירות בין הנתבע לתובע במקרה הספציפי, וכל זאת לענין הפעולות שהתרחשו בפועל לענין הנזק שנגרם בפועל. התשובה לכך טמונה במבחן הצפיות: השאלה היא, אם הנתבע צפה הלכה למעשה או יכול היה לצפות (במישור הטכני), ואם היה עליו לצפות (במישור הנורמטיבי) כי התרשלותו תגרום נזק למשיב (עניין גורדון בעמ' 128-129 ו- ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113 ,עמ' 118-120, להלן: "ועקנין"). 17. 17. האם הנתבע צפה בפועל או יכול היה לצפות (מבחינה טכנית) את אשר קרה? האם יכול היה לצפות כי התובע יטפס על הסולם כדי לזכות במבוקשו, למרות שביקש ממנו לא לעשות זאת, ואז אולי יפול ממנו וינזק מכך? הנתבע אמר לתובע בפירוש לא לעלות למעלה לחפש לבד (עמ' 15 לפרוטוקול),התובע הכיר את הסולם מעבודתו במוסך ולא הוכח כי הסולם לא היה תקין. בנוסף, הזיז התובע את הסולם למרות שהיה אמור לדעת שמי שצריך לעלות עולה מהצד . דע עקא, הנתבע שמע מהתובע כי הוא מתכוון לעלות על הסולם ( עמ' 16 ש' 13-15): " ראיתי אותו שהוא מחפש ידית בפנים, למטה בריצפה, כשהוא אמר לי שהוא יעלה אמרתי לו בפירוש לא, אמרתי שאני יחפש לו. הוא אמר שהוא רוצה לעלות אמרתי לו שלא יעלה, אני חוזר ואומר שאני לא יכול להגיד לו לצאת מהמוסך, למה שאני יגיד לו". עצם הידיעה כי התובע הינו אדם חם מזג, שלא אוהב לקבל "לא" כתשובה יחד עם העובדה שהתובע אמר לנתבע שהוא מתכוון לעלות על הסולם היתה צריכה לגרום לנתבע לחשוש מטיפוס של התובע על הסולם ולוודא כי התובע לא יעשה כן. מכאן, אני מגיעה למסקנה כי הנתבע יכול היה לצפות את אשר קרה, גם אם לא צפה זאת בפועל , דהיינו- לא ראה את התובע מטפס על הסולם. 18. 18. האם היה על הנתבע לצפות (במישור הנורמטיבי) את אשר קרה? האם בנוסף לעובדה שהנתבע יכול היה לצפות את הנזק מבחינה טכנית, היה עליו לצפות את שקרה? בעניין ועקנין ( עמ' 119-120) נאמר על כך כדלהלן: " בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש" (השופט ויתקון בע"א 333/56, בעמ' 622) ". כלומר- יש הבחנה בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר: הראשון הוא סיכון טבעי ורגיל לפעילות של בני אדם, שלא מגבש חובת זהירות קונקרטית, ומהו הסיכון הבלתי סביר? " הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו " (עניין ועקנין בעמ' 120-121). 19. האם הסיכון של היפגעות מנפילה מסולם הוא סיכון סביר? היש לראות סיכון זה כחלק מהוויית הפעילות במוסך? היש לראות סיכון זה במידת חומרה, המצדיקה נקיטת אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו? לפי התשתית הראייתית והעובדות שמונחות בפניי , לא מוטלת על הנתבע חובת זהירות קונקרטית במקרה זה מאחר ולא היה עליו לצפות את אשר קרה. התובע הוא אדם בגיר, שעבד במוסך והכיר את הסולם. סולם הוא כלי שאך ניתן ליפול ממנו בנקל ללא נקיטת משנה זהירות , וכל בר דעת אמור לדעת כי בעלותו על סולם הוא לוקח סיכון של נפילה ממנו. בעובדות המקרה לא הוכח כי הסולם לא היה תקין ושהתובע לא מבין מה המשמעות של טיפוס על סולם ולכן אני לא מוצאת לנכון להטיל על הנתבע אחריות לפעולה שגרתית וטבעית שרבים העושים אותה יום-יום תוך לקיחת הסיכון הכרוך בה כמובן מאליו. כפי שנקבע בפסיקה כי ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 בנימין ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד לד(1) 157 ,עמ' 159-160) , כך, לטעמי, אין יכול המטפס על הסולם לטעון כי הסולם מועד לנפילה. ולשם כך יפים דבריו של כב' הנשיא הש' ברק בעניין ועקנין ( עמ' 119-120): " חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו ב אחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (דברי השופט CARDOZO בפרשת V. STEEPLECHASE MURPHY(AMUSEMENT CO. (1929 כפי שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון בע"א 285/73, בעמ' 73). "אני הולך לחזות במשחק כדור-רגל, אני יודע, או צריך לדעת, את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" (השופט זוסמן בע"א 246/60, בעמ' 286) ". 20. 20. לאור האמור לעיל אני קובעת כי בתביעה שבפני הנתבע לא חב בחובת זהירות קונקרטית היות והתובע חשף עצמו לסיכון סביר, שהנתבע לא היה אמור לצפות ולכן לא מוטלת עליו כל אחריות בגיו עוולת הרשלנות . אני קובעת כי התביעה כנגד הנתבעים ונתבעת 3 נדחית . בנסיבות שפורטו לעיל- אין צו להוצאות. תאונות נפילהמוסךנפילה מגובה / מסולםנפילה