פסק דין 1. ראשיתה של התביעה דנן, בתביעה שהגישה התובעת ביום 20.1.98 כנגד עיריית חולון וכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של עירית חולון וכן כנגד הנתבעת 2 דנן (להלן: "הנתבעת"). בכתב התביעה נטען, כי התובעת ילידת 1935 (גם גילה תוקן משנת 1953 לשנת 1935) נפלה בדרכה ביום 29.5.95 בשער הכניסה הישן לבית הקברות בחולון "על מהמורה של אבנים שהוערמה בכניסה לבית הקברות". לא למותר לציין, כי לתביעה לא צורפה חוו"ד רפואית. הנתבעות המקוריות נאלצו להגיש כתב הגנה תוך שמוכחש הנטען ע"י התובע כשהנתבעות המקוריות מגישות אף הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת. הנתבעת מצידה הגישה הודעה לצד רביעי כנגד הנתבעות המקוריות. 2. רק כשנה לאחר הגשת התביעה והמפורט לעיל, ציין ב"כ התובעת בישיבה מיום 11.1.99 "אנו מבקשים זמן לבדוק את העניין בכל הקשור לשטח השיפוט...". באותה ישיבה ציין ב"כ הנתבעת, כי אין זה ברור היכן מקום נפילתה הנטענת של הנתבעת ועל כן קשה לענות אם הנתבעת ביצעה עבודות במקום. נוכח דברי עו"ד רוט, כי סיכם עם ב"כ הנתבעות המקוריות כי יש לבדוק במדוייק את מקום הנפילה, הורה ביהמ"ש "כי התובעת בנוכחות נציגים מטעם כ"א מהצדדים תסור למקום... עם כל הנוגעים בדבר" וכשבעקבות ביצוע האמור תמסר הודעה אם אכן ישנה עילה כנגד עירית חולון, וכן בדבר ביצוע עבודות במקום הנפילה הנטענת, ע"י הנתבעת. 3. אומנם הביקור לא נערך, אולם בהסכמה, נמחקה התביעה כנגד הנתבעות המקוריות והוגשה ע"י התובעת בחודש יוני 1999 תביעה מתוקנת וכשעתה הנתבעות הינן הנתבעת 1 (להלן: "העיריה") והנתבעת. גם בכתב התביעה המתוקן נטען, כי העיריה לא הציבה שילוט אזהרה בדבר ביצוע עבודה במקום, לא גידרה מקום ביצוע העבודות, לא פיקחה על העבודות וכי לא סילקה מפגעים אשר הוערמו במקום, כלשונה, בגין ביצוע עבודות ע"י הנתבעת. כן טענה, כי הנתבעת לא פעלה כראוי בעת ביצוע העבודות במקום על ידה. לכתב התביעה המתוקן צורפה חוו"ד של ד"ר קמחין אשר קבע, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 50% בגין שבר עם פריקה, וכשהיא נותרה עם כאבים ביד, הגבלה בתפקוד הכתף, חולשה של המרפק והגבלה בתנועות שורש כף יד שמאל ויד שמאל שאינה תפקודית. ושוב, נדרשה התובעת לתיקון כתב תביעה תוך ציון, כי מדובר ברח' שבבת ים ותוך הוספה, כי העיריה התקשרה עם הנתבעת לביצוע העבודות במקום הנפילה הנטען. 4. הנתבעות בכתב ההגנה מטעמן הכחישו, כאילו בוצעו עבודות ע"י הנתבעת במקום ובזמן הרלוונטיים וכן טענו, כי הנפילה ארעה כתוצאה מרשלנות התובעת, אשר לא הסתכלה לכיוון הליכתה ו/או בשל כך שהלכה במקום שאינו מיועד לכך, לשם קיצור הדרך. הנתבעות הגישו חוו"ד של פרופ' נרובאי, אשר מסקנתו, כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, וכשהוא מציין, כי ד"ר קמחין התעלם מעברה הרפאי של התובעת עוד טרם התאונה, וכי בבדיקתו לא נמצאו הגבלות בתנועות הכתף, בדיקה שנערכה שנתיים לאחר בדיקתו את התובעת של ד"ר קמחין. 5. לא בכדי, ציינה ב"כ הנתבעות, כי מן הראוי היה כי יערך ביקור במקום וחרף התמונות שהוצגו. מכל מקום, ביהמ"ש הורה לקדם את ההליכים, לרבות ע"י הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וכן הורה ביהמ"ש על מינוי ד"ר לידור כמומחה מטעמו. 6. ד"ר לידור בחוות דעתו קובע, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה. 7. בתצהירה כעדות ראשית ת/1 מיום 15.9.98 מצהירה התובעת, כי בעת שעשתה דרכה לבית הקברות, סמוך לשער הכניסה הישן לבית הקברות "נתקלתי לפתע באבנים שהיו שם, וכתוצאה נפלתי". עוד היא מציינת, כי לאחר שנפלה ראתה "שכל איזור הכניסה היה מלא באבנים ובורות, בגלל עבודות שנעשו שם ע"י הנתבעות" עוד היא מציינת העדר גידור ושילוט וכי המקום בבעלות ובאחריות העיריה. כן צרפה התובעת תמונות שצולמו לאחר סלילת המקום. 8. מחקירתה הנגדית מן הראוי לציין כדלקמן: א. לדבריה לא היתה כלל מדרכה במקום וכי "נפלתי על ערימת אבנים ובור" (עמ' 1 מיום 31.12.01). בעמ' 2 היא מעידה "אני יצאתי מבית העלמין" וכשטרם לכך היא ציינה כי התאונה ארעה בעת שנכנסה לבית הקברות. בעמ' 3 היא מעידה שנפלה כתוצאה מבור וכשהרגל נתפסה ואזי, נפלה על האבנים. מכאן ואילך מתכחשת התובעת לנטען , כאילו סבלה מבעיות אלו ואחרות עוד בטרם התאונה, וזאת חרף רישום רפואי זה או אחר, כך ביחס לרישום בשנת 93' על תלונות על עייפות בהליכה וקושי לעלות לעלות מדרגות, כאבי ברכיים עוד טרם התאונה וכאילו מלפני התאונה לא היו לה כלל בעיות בגבה ועוד. בהקשר לנסיבות התאונה, גם ביהמ"ש התקשה להבין אופן נסיבותיה של התאונה וכמפורט בעמ' 8. פרט לתובעת, לא העיד מי מטעמה של התובעת, לרבות אחיינה שלא יכול היה להגיע, לפי דברי ב"כ התובעת. 9. כבר עתה אציין, כי מדובר בעדות יחידה של בעלת דין על כל המשתמע מכך. יתר על כן, לא הובאה כל ראיה כאילו הנתבעת ביצעה עבודות במקום הנטען במועד הרלוונטי, וכפי שלא הוכח כלל כאילו ביצעו עבודות במקום בעת התאונה. עוד יש להוסיף, כי התובעת מעידה בעמ' 8, כי הגיעה לבית הקברות באוטובוס ומהתחנה הלכה לכיוון שער הכניסה. אומנם האחיין שמחון חביב לא הובא לעדות בביהמ"ש, אולם בתצהיר מטעמו צויין, כי הוא זה שהסיע את התובעת לבית העלמין, ובנסיבות שכאלו יש לייחס משמעות לכך שהתובעת נמנעה מלהעידו. אם אכן האחיין הסיע את התובעת למקום, ייתכן ויכול היה לתמוך בגרסתה בדבר ביצוע עבודות במקום באותה עת ומצב המקום בו התובעת טוענת כי נפלה. בכל הקשור לנתבעת, יש להוסיף כי זו הכחישה כי ביצעה עבודות אומנם ברח' משה דיין בחולון, הגם שלחלופין טענה לאחריות של הנתבעות המקוריות, אולם לאחר שתוקן כתב התביעה, הכחישה הנתבעת ביצוע עבודות במקום, דהיינו, ברח' משה דיין בבת ים. התובעת יכולה היתה ללא קושי להוכיח אם אכן בוצעו עבודות במקום, אולם גם בכך כשלה הנתבעת. לכל האמור יש להוסיף, כי גם אם נתחשב בגילה של התובעת, הרי קשה ליתן אמון בעדותה של התובעת, לרבות נוכח הכחשת כל אשר סברה כי אינו פועל לטובתה, ואשר לכאורה נתמך ברישום זה או אחר, לרבות אשר צויין בחוות הדעת הרפואיות השונות. לא למותר להוסיף, כי הגרסה הבסיסית שבכתב התביעה אינה מזכירה כלל המצאות של בור אשר כתוצאה ממנו נפלה התובעת, אלא גרסה לפיה התובעת כשלה כתוצאה ממהמורה של אבנים. לא בכדי מפנה ב"כ הנתבעות לדו"ח מד"א שם מצויין בית העלמין חולון, וכשלא ניתן לקבוע את מקום הנפילה המדוייק, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לתובעת לביקור במקום על מנת להווכח אם אכן מדובר במקום המצוי בתחום שיפוטה של העיריה, ואם לאו. הגם שלא הייתי מוצא רק בכך לדחות את התביעה, הרי עדיין יש לבחון המחזיק במקרקעין ואם אכן מדובר במכשול הקשור בעבודות אלו או אחרות, או מכשול שהיה על העיריה להדרש לו. בצדק הפנתה ב"כ הנתבעות לפסיקה עניפה בדבר נטל הוכחה המוטל על תובע בתביעה כנגד עיריה מול חובת העיריה, וכשמדובר במקום שלכאורה מוכר לתובעת. 10. בהתחשב בגילה של התובעת, ולכאורה, בעברה הרפואי, לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את גרסתה של התובעת, כי נפלה דווקא כתוצאה ממכשול זה או אחר ו/או מסיבה אחרת אף אם הייתי מתעלם מכך שמדובר בעדות יחידה של בעלת דין. לא בכדי גם התובעת בטיעוניה לא טענה להחלת הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו. התובעת טוענת, כי יודעת היא היטב סיבת נפילתה אולם כאמור, לא די בכך. יתר על כן, הכיצד מצהירה התובעת, כי הנתבעת ביצעה עבודות במקום וכשלכאורה, אין לה מושג על כך. נוכח כל האמור לעיל, נראה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה. 11. בכל הקשור לשאלת הנזק, הגם שלכאורה אין אנו נדרשים לה, אציין, שחרף התנגדות הנתבעות מונה מומחה ע"י ביהמ"ש אשר אף נחקר ע"י ביהמ"ש, ואם הייתי נדרש לכך, לא על נקלה היה ניתן לקבוע, כי תחולאיה שלה תובעת קשורים לתאונה. 12. לאור כל האמור התביעה נדחית. 13. בכל הקשור להוצאות, צודקת ב"כ הנתבעות, כי לפחות ביחס לנתבעת לא הוכח מאומה בכל הקשור אליה וכשאין להתעלם מאשר נדרשה הנתבעת, הן בהליכים הקשורים לתביעה המקורית והן לתביעה המתוקנת. אשר על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ולעיריה סכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. ככל שהאמור לא ישולם עד ליום 1.4.02, ישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בתי עלמין / בתי קברותעירייהתביעה נגד עירייהנפילה