רכילות של שכנים - לשון הרע

פסק דין 1. בפניי תביעת לשון הרע אזרחית. 2. עפ"י החלטתי מיום 3.2.04 פוצל הדיון בתביעה, באופן שתחילה נדונה שאלת החבות בלבד. שאלת הנזק תתברר, אם בכלל, עפ"י תוצאות פסה"ד האמור. 3. התובעים והנתבע הם שכנים בעיר חדרה. התובעים טוענים כי הנתבע אמר לשתי שכנות, לגנ' ברודני איריס ושרית מואדב, בהזדמנויות שונות, שתי אמירות כדלקמן: א. "אשתו של יעקב חיון (התובע 1-ח.ש.) עזבה את הבית כיוון שהם עומדים להתגרש". ב. "בעת בניית האתר, קובי חיון גנב חומרי בניין". 4. התובעים טוענים כי בשתי האמירות הנ"ל, כפי שנאמרו לשתי השכנות המצוינות לעיל, יש בכדי לפגוע בתובעים, להשפילם ולבזותם בעיני הבריות. על כן באמירותיו הנ"ל התקיימו יסודות עוולת "לשון הרע" עפ"י חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. 5. מכאן תביעתם. 6. הנתבע בכתב הגנתו מכחיש מכל וכל את אמירותיו, ומציין כי לא אמר אותן לשתי השכנות הנ"ל. 7. מציין גם הנתבע כי העילה האמיתית לתובענה האמורה היא סכסוך שכנים הקיים בינו לבין התובעים, ובינו לבין השכנה, הגב' איריס ברודני (אשר שימשה כעדת תביעה לשמיעת האמירות הנ"ל). דיון והכרעה 8. מטעם התביעה ניתנו תצהירי עדות ראשית ע"י התובעים והגב' איריס ברודני, והם אף נחקרו על תצהיריהם. 9. על דבר אחד לא יכול להיות מחלוקת, וזה עולה ברורות מתצהירי התובעים והנתבע, ומהחקירה הנגדית של הגב' ברודני (ע"ת 1), כי קיים סכסוך שכנים בין התובעים והנתבע, ובין הגב' ברודני והנתבע. הדבר בא לידי ביטוי בתצהירו של הנתבע, סעיפים 2-13, בכל הקשור לסכסוך שבינו ובין התובעים, ובסעיפים 19-27 בכל הקשור לסכסוך שבינו לבין הגב' ברודני. 10. התובעים בתצהירי עדותם הראשית לא מכחישים את הסכסוך האמור. 11. הגב' ברודני לא הזכירה בתצהיר עדותה הראשית כל סכסוך שכנים הקיים בינה ובין הנתבע, אולם האמור בתצהירו של הנתבע מלמד על כך. מעבר לכך בחקירתה הנגדית , כשנשאלה הגב' ברודני על הסכסוך האמור השיבה מס' פעמים כי לה אין סכסוך עם הנתבע אלא "יש לו סכסוך איתי והוא החליט שהוא ינהל לי את החיים. את האיומים שלו אני מקבלת ולא אתה... הוא אמר לי את תעשי מה שאני אגיד לך...הוא כל הזמן מכפיש אותי ורב איתי. הוא מביא לי כל הזמן את העיריה על עבירות שמעולם לא היו... הוא מביא פקחים... הוא כל הזמן צורך שאני עושה ככה וככה... לפני שנתיים הוא קיבל משהו. הוא החליט שהוא עושה לי את המוות כי ככה הוא רוצה...". (ציטוט מחקירתה הנגדית של הגב' ברודני עמ' 7 לפרוטוקול ש' 6-29). אמירותיה אלה של הגב' ברודני מלמדות כי קיים סכסוך בינה ובין הנתבע. 12. פרטי סכסוך השכנים אינם ממין העניין ואין צורך להכריע בהם לצורך תובענה זו. חבל כי הצדדים הרחיבו בנושא זה שלא לצורך. הנקודה החשובה היא כי קיים סכסוך שכנים בין הצדדים, ולשם כך יש לבחון את עדויות הצדדים, ובעיקר את עדותה של הגב' ברודני, שהיא העיקר, בזהירות רבה. עדותה של הגב' ברודני 13. התובעים לא שמעו את האמירות המיוחסות לנתבע מפיו. התובע 1 שמע לגירסתו את האמירות מפיהן של השכנות המפורטות לעיל ובכללן הגב' ברודני, והתובעת 2 שמעה זאת מפי בעלה התובע 1 (עדותה עמ' 9 לפרוטוקול ש' 23-24). 14. לאור הכחשתו הגורפת של הנתבע את אמירת האמירות הנ"ל, יש להכריע בשאלה זו באמצעות העדה הגב' ברודני, אשר לגירסתה שמע את האמירות המיוחסות לנתבע בכתב התביעה מפיו. כאמור לאור הסכסוך הקיים בין הגב' ברודני לנתבע יש לבחון עדותה בזהירות. 15. בתצהיר עדותה הראשית (ת/1), אשר ניתן ביום 20.3.03, מציינת הגב' ברודני כי לפני מס' חודשים פנתה לבית משפחת הנתבע על מנת להלוות ממנה מס' ביצים. תוך כדי שיחה בבית שאל אותה הנתבע אם ידוע לה שהתובע 1 רב כל הזמן עם אשתו התובעת 2 ונשמעים מביתם צעקות ולפי דעתו הם עומדים להתגרש. עוד הוסיף הנתבע (כך לגירסת הגב' ברודני בתצהירה) כי "אשתו של יעקב חיון עזבה את הבית כיוון שהם עומדים להתגרש" (להלן: "אמירה א"). כן ציינה הגב' ברודני בתצהירה כי בהזדמנות אחרת לפני מס' חודשים במהלך ויכוח עם הנתבע הוא טען בפניה כי "בעת בניית האתר, קובי חיון גנב חומרי בניין" (להלן: "אמירה ב"). בחקירתה הנגדית התייחסה התובעת אודות אמירה א' כדלקמן: "נכנסתי אליו יום אחד הביתה לבקש ביצים והוא שאל אם אני שומעת שקובי ואשתו כל הזמן רבים ויש צעקות" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 31). העדה לא הזכירה בחקירתה הנגדית כלל וכלל את אמירה ב'. רק לאחר שביהמ"ש שאל אותה בנושא היא הוסיפה כי שמעה מהתובע את האמירות בשתי הזדמנויות שונות, וגם אז לא פירטה בחקירתה הנגדית את אמירתה השניה. יתכן והייתי נוטה לדעה כי מדובר בהשמטה מקרית בחקירתה הנגדית של העדה, אולם אם נשים לב נראה כי בעדותה בחקירתה הנגדית אודות אמירה א', אין את המרכיב העיקרי המצויין בתצהירה והמפורט בכתב התביעה כי: "אשתו של יעקב חיון עזבה את הבית כיוון שהם עומדים להתגרש". אי הדיוקים הנ"ל בחקירתה הנגדית מול תצהיר עדותה הראשית, ולאור העובדה כי קיים סכסוך שכנים בין העדה לבין הנתבע (ולא התרשמתי כי מדובר בסכסוך קל. הראייה לכך - הגיעו הדברים לידי כך שהעדה הגישה נגד הנתבע לפני כשנה תלונה במשטרה בגין איומים - עמ' 6 לעדותה ש' 30-31), גורמים לי לא לתת אמון בגירסתה. גם תמוה בעיניי כי על אף שהיה קיים סכסוך לא קל ביניהם בחרה העדה ברודני ללכת להלוות ביצים דווקא ממשפחת הנתבע, עמו היה לה סכסוך, בעוד אשר היתה יכולה להלוות ביצים משכנים אחרים עמם לא היה לה סכסוך . הימנעות מהבאת עד רלבנטי 16. כאמור לא נתתי אמון בגירסתה של העדה ברודני. לתובעים היתה אפשרות להוכיח את תביעתם באמצעות הבאת עדת השמיעה הנוספת של האמירות הנ"ל מפי הנתבע, הגב' שרית מואדב. דא עקא שהתובעים בחרו שלא להעיד את הגב' מואדב, בנימוק כי אינה רוצה להיות מעורבת בסכסוך שביניהם (סעיף 17 לתצהיר התובע 1). 17. עם כל הכבוד היה על התובעים, לשם הוכחת גירסתם, במיוחד כשהם יודעים שמדובר בעדות (גב' ברודני) מול עדות (הנתבע) להביא לפחות עד נוסף להוכחת האמירות מפי הנתבע, היא הגב' מואדב. צודק ב"כ הנתבע כי לא מדובר בלשון הרע נטענת שפורסמה בכל חדרה אלא לכל היותר נאמרו הדברים לשתי שכנות בלבד. מן הראוי היה כי התובעים היו מזמינים למסור עדות בביהמ"ש את הגב' מואדב, בין אם רוצה היא ובין אם לא רוצה, כדי שהאמת תצא לאור. משלא עשו כן פועלת לחובתם החזקה בפסיקה הקובעת לאמור כי אי הבאתו של עד רלבנטי, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנמנע מלהביאה (ראה לעניין זה: יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1648-1649). חזקה זו פועלת במקרה דנן כיוון שאיני מקבל כהסבר סביר את הנימוק (שבפי התובעים) שהגב' מואדב מעדיפה שלא למסור עדות בביהמ"ש כדי לא להיות מעורבת בסכסוך שבין הצדדים. על התובעים היה להזמינה באמצעות בימ"ש הגם שרצונה היה לא להיות מעורבת. ברגע, שלגירסת התובעים היא אחת מאלה שאמרה לתובע 1 את האמירות אותן אמר עפ"י הנטען הנתבע, היא הופכת לעדה רלבנטית במשפט הנוכחי ורצונה אם להעיד או לא אינו רלבנטי. לו היו התובעים מזמינים אותה באמצעות ביהמ"ש היתה חייבת למסור את האמת וכך תמונת המצב העובדתית היתה מתבהרת. משלא נקטו כך התובעים אין מנוס ממסקנה, לאור החזקה הנ"ל, כי עדותה היתה פועלת לחובת גירסת התובעים. 18. תמוה גם בעיניי כי הגב' ברודני לא מכירה את הגב' שרית מואדב (או נגר). הרי לגירסת התובעים הגב' שרית מואדב היא שכנה שלהם (סעיף 16 לתצהיר עדותו של התובע 1), וגם הגב' ברודני היא שכנה שלהם. אם כן הגב' ברודני היא גם שכנה של הגב' מואדב. אולם בחקירתה הנגדית ציינה הגב' ברודני כי כלל אינה מכירה גב' בשם שרית מואדב או נגר (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 17-18). להזכיר הגב' ברודני גרה בביתה הנוכחי, בשכנות לבעלי הדין הנוכחיים, משנת 94 (עדותה עמ' 5 לפרוטוקול ש' 16), כ- 10 שנים, וסביר בעיני כי צריכה היתה להכיר שכנה בשם שרית מואדב (או נגר). 19. גם הנתבע העיד בפניי, בחקירתו הנגדית על תצהיר עדותו הראשית. עדותו היתה עניינית ואמינה בעיניי. הנתבע העיד בלשון ברורה כי כל האמירות שהגב' ברודני מייחסת לו לא היו ולא נבראו והיא המציאה אותן. גם האמור בתצהירה ועדותה בחקירתה הנגדית בכל הקשור לאמירות הנ"ל אינו אמת (עדותו עמ' 18 לפרוטוקול ש' 15-17). לאחר שמיעת עדותו והתרשמות ממנו אני בדעה כי הנתבע לא אמר את האמירות המיוחסות לו בכתב התביעה. 20. עצם העובדה כי נפגש עם גב' ברודני לפני כחודש בביתה, ויתכן אף כי ניסה להניא אותה מלמסור עדותה הנוכחית (עובדה בה לא הודה הנתבע כי אם תרץ את ביקורו אצל הגב' ברודני כביקור שכנים - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 18-20) אין בה בכדי לפגום במהימנות גירסתו כפי שנשמעה היום בפניי. אם אכן ניסה להניא אותה מלמסור עדותה, ואיני קובע מסמרות בדבר, מדובר בהתנהגות פסולה, אולם אין בה בכדי לעזור לתובעים אשר לא הוכיחו תביעתם באמצעות עדת התביעה היחידה מטעמם, הגה' ברודני, אשר לעדותה אני לא מאמין. 21. מעבר לצורך גם אומר כי איני רואה באמירה א' כשלעצמה, כשנאמרת בין שכנים, מעבר לרכילות גרידא שאין בה בכדי להוות לשון הרע. 22. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי, התובעים לא הוכיחו את תביעתם, ודין התביעה להידחות. על כן אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪ ומע"מ כדין. לשון הרע / הוצאת דיבה