פסק דין רקע: התובעת ביטחה מבנה של נאות חן הגורן בע"מ (להלן-המבוטחת) ברחוב הלל יפה 1, חדרה (להלן- הבניין) נגד נזקים שונים, לרבות נזקי מים. בלילה שבין 1.00. 28-27הוצף החניון התת קרקעי שבבנין (להלן-החניון) ולמבוטחת נגרמו נזקים כבדים. התובעת שילמה למבוטחת פיצויים בגין הנזקים, והגישה תביעת שיבוב. בהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעות 1 ו- 2, ועתה נותר לנו להכריע בסכסוך שבין התובעת ובין הנתבעת 3. טענות התובעת: בדיקה שנערכה במקום גילתה כי במהלך עבודות פיתוח של מדרכות וכבישים ברחוב ביאליק בחדרה, שביצעה הנתבעת 3 עבור הנתבעת 1, חתכו עובדי הנתבעות 1 ו- 3 את צנרת הניקוז של החניון בחיבורה למערכת הניקוז העירונית, וכתוצאה מכך הוצף החניון. טענות הנתבעת 3: הנתבעת 3 מכחישה את טענות התובעת. הנתבעת 3 טוענת להעדר קשר סיבתי בין הצפת החניון ובין העבודות שביצעה במרחק 500 מ' מהבנין. הנתבעת 3 טוענת, כי כל העבודות בוצעו על ידה באמצעות קבלני משנה בהתאם לתכניות, שסיפקה לה הנתבעת 1, ואשר מערכת הניקוז של החניון לא הופיעה בהן. עוד טוענת הנתבעת 3, כי הנתבעת 1 העסיקה במקום קבלנים נוספים מטעמה. הודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 3 נגד קבלן המשנה נמחקה. דיון: בחוות דעתו של המהנדס יוסף גולדקלנג, שהוגשה ע"י התובעת, נאמר כי מערכת ניקוז החניון תוכננה באופן שמי הגשמים ינוקזו לתא שאיבה, וממנו יוזרמו באמצעות משאבה טבולה לצנורות סניקה שיצאו משטח המגרש עליו הוקם הבנין ועברו מתחת למדרכה, כאשר המים נשפכו לכביש. בדיעבד התברר, לדברי המהנדס גולדקלנג, כי במהלך ביצוע העבודות ברחוב ביאליק פורקו ונאטמו צנורות הסניקה, שעברו מתחת למדרכה. לדבריו של המהנדס גולדקלנג בעדותו בפני, הוא שאב מידע זה מהאנשים בשטח, אך הוא עצמו לא יודע מה היה שם בפועל (עמ' 9 לפרוטוקול). לשאלתי השיב המהנדס גולדקלנג, שהוא לא ראה בעצמו את הניילונים שאטמו את מערכת הסניקה. לאור האמור לעיל, ברור שאין לקבל את עדותו של המהנדס גולדקלנג, ככל שמבקשים להוכיח באמצעותה את קיומה של צנרת כלשהי, שעברה מתחת למדרכה ברחוב ביאליק, ונחתכה ע"י הנתבעת 3 או מאן דהוא אחר, זאת משום שעדותו בעניין זה הינה עדות שמיעה, כפי שאישר העד בעצמו. כך הם פני הדברים גם בנוגע לדבריו של השמאי ליאור בן נון, שחוות דעתו הוגשה גם היא ע"י התובע. גם הוא אישר, כי אסף את הנתונים בשטח לאחר המקרה, וכי זו עדות שמיעה בלבד (עמ' 13 לפרוטוקול). עוד העידו בפני מטעם התובעת מנהל המבוטחת, מר אליעזר כחלון, ואב הבית של הבניין, מר ניסים בוזגלו. לטענתו של מר בוזגלו, כפי שהוצגה בסעיף 5 לתצהירו, קיבל הבניין את כל האישורים הדרושים במסגרת ביקורות שנערכו ע"י הנתבעת 1, ובין השאר אושרה גם מערכת הניקוז של החניון. לדבריו של מר כחלון הייתה מערכת הניקוז במקום משנות התשעים, וכי היא בוצעה בהתאם להנחיות של הנתבעת 1 (עמ' 15 לפרוטוקול). בהמשך עדותו אמר מר כחלון "מעבר לכך שאני לא יודע אם יש תכנית ניקוז מאושרת על ידי העיריה או אין... לא יכול לומר אם יש מסמך לגבי זה. צריך לבדוק" (עמ' 16 לפרוטוקול). עוד הוסיף מר כחלון וציין כי הוא לא ראה באופן אישי מישהו חותך או אוטם את צנור הניקוז (עמ' 17 לפרוטוקול). מר כחלון גם הודה, שאין בידו כל אישור לכך שתכנית מערכת הניקוז בוצעה במלואה (עמ' 18 לפרוטוקול). לא מצאתי בנספחים לתצהירו של מר כחלון כל תכנית של מערכת הניקוז של החניון. כמו כן, וכפי שנאמר לעיל, לא הציג בפני מר כחלון כל אישור התומך בטענתו, כי צנורות ניקוז הועברו מלכתחילה מתחת למדרכה. מר ניסים בוזגלו, העד האחר מטעם התובעת, ציין בסעיף 2 לתצהירו, כי הוא משמש כאב בית של הבניין החל מיום 1.1.98. הווה אומר לאחר שנבנה הבניין בשנת 97, ולאחר בנית מערכת הניקוז מתחת למדרכה בשנות התשעים, כפי שהעיד מר כחלון (עמ' 15 לפרוטוקול). די בכך כדי לקבוע שאין בעדותו של מר בוזגלו כדי לסייע להוכחת הטענה, שצנורות הניקוז הותקנו מתחת למדרכה, וזאת משום שבעת ההתקנה כלל לא עבד במקום, וממילא אינו יודע מידיעה אישית דבר על ביצועה של התקנה שכזו. בסעיף 10 לתצהירו העיד מר בוזגלו, כי בעת ביצוע עבודות הפיתוח של המדרכה היה עד "לאיטום הצנורות". נראה כי לא בכדי נזהר מר בוזגלו מלומר כי היה עד לחיתוך הצנורות, משום שלכך לא היה עד כלל וכלל, כשם שלא היה עד להתקנת הצנורות מתחת למדרכה, כאמור לעיל. מר בוזגלו הוסיף וציין, כי באותו מעמד נאמר לו, שהצנורות ייפתחו ויושלמו עד לשפת המדרכה עם הרכבתה של המדרכה, כדי שהמים יוכלו להתנקז לרחוב. מר בוזגלו לא ציין בתצהירו על ידי מי נאמרו לו הדברים. גם בעדותו בפני לא ידע מר בוזגלו לומר ע"י מי נאמרו לו הדברים (עמ' 21 לפרוטוקול). מר בוזגלו העיד, כי לא דיווח על כך למעבידו, מר כחלון, וכן לא בדק אם ההתחייבות לפתיחת הצנורות והשלמתם מולאה (עמ' 20 לפרוטוקול). כשם שלא דיווח אל כך למעבידו, לא דיווח על כך לאף גורם אחר, לרבות הנתבעת 1 (עמ' 21 לפרוטוקול). בטרם נדחתה התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 העיד מנהל מחלקת פיתוח תשתיות של הנתבעת 1, מר שלום רוזנברג. מר רוזנברג ציין בעדותו, כי כאשר צנרת ניקוז של בניין כלשהו יוצאת מתחת המדרכה, נעשה הדבר בתאום ובאישור העירייה, ואז מן הסתם ניתן לכך אישור בכתב, המוכנס לתיק הבניין. במקרה שבפנינו אין בתיק הבניין כל אישור בכתב מטעם הנתבעת 1, המתיר חיבור הבניין למערכת הניקוז העירונית. העד אמר זאת על סמך בדיקה שערך באופן אישי בתיק הבניין (עמ' 23 לפרוטוקול). מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת 3, מר גרי ברק, העיד בסעיף 8 לתצהירו כי לא נתקל מעולם במערכת הסניקה של החניון. עוד העיד מר ברק, כי בתכנית הביצוע שקיבלה הנתבעת 3 מהנתבעת 1 אין כל זכר לקיומם של צנורות הניקוז. התכנית צורפה ע"י מר ברק כנספח לתצהירו. עיון בתכנת מאשר טענה זו של העד. לאחר שעיינתי בתצהירי העדים ושמעתי את עדויותיהם, ולאור התרשמותי מהעדים, אני מעדיף את גרסת הנתבעת 3, כי לא היו צנורות שנחתכו ע"י עובדיה. מסקנה זו מקבלת חיזוק מכך שהתובעת לא הביאה כל תימוכין לעדותו של מנהל המבוטחת מר כחלון, כי צנורות הניקוז הותקנו מלכתחילה מתחת למדרכה. התובעת לא עמדה, איפוא, בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה קיומה של צנרת כלשהי מתחת למדרכה, אשר היתה מונחת שם בטרם החלו עבודות הפיתוח. משכך נקבע, ברור כי לא הוכח כי מעשה העוולה, ודין התביעה להדחות. סכומם של דברים, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 3 ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםרטיבותהצפהחניוןמיםביטוח הצפה