פסק דין הנשיא א' ברק: 1. המשיב סבל ממום מולד בליבו בגינו עבר ניתוח לב בגיל 11. לקראת גיוסו נקבע לו פרופיל 64. המשיב שאף לשרת ביחידה קרבית ואף נמסר לו כי הפרופיל שנקבע לו מתאים אך בבוא היום ניתן יהיה לשקול שיבוצו כ"חייל קרבי חריג". עם גיוסו, הועבר לביתן המיון של חטיבת גולני. משהתברר המום והניתוח בליבו, נמסר לו כי לא יוכל לשרת בחטיבה, זאת על אף שהביא מכתב מקרדיולוג בנושא. הוא שובץ לבסוף בקורס מש"קי שלישות. בגין הבטחה זו - כך נטען - והפרתה - פרצה אצל המשיב מחלה נפשית שבגינה ביקש הוא כי תוכר זכאותו על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] תשי"ט-1959 (להלן: החוק). 2. קצין התגמולים - הוא המערער - דחה את התביעה ועל כך ערער המשיב לוועדת הערעור הפועלת על פי החוק (להלן הוועדה). הוועדה דחתה את הערעור. היא קבעה, על סמך שקילת חוות הדעת הרפואיות שהובאו בפניה, כי למשיב אירע משבר נפשי עוד בגיל 15 ממנו החלים. בה בעת, האכזבה הקשה שנחל מאי שיבוצו הביאה לגל שני של המחלה המהווה לכל היותר החמרה שלה ולא גרימה. החמרה זו, כך נקבע, אינה חלק מתנאי השירות. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי המשיב לא קיבל הבטחה לשיבוצו כחייל קרבי אלא לכל היותר נכונות לשקול אפשרות זו ומכל מקום, לא מצאה דופי בהחלטה שלא לשבצו לשירות קרבי כאמור. 3. על החלטה זו ערער המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קיבל את ערעורו וקבע כי מחלתו הוחמרה עקב השירות (בשיעור 50%). בית המשפט (השופטת ש' שטמר בהסכמת השופטים ש' פינקלמן והשופט ר' ג'רג'ורה) קבע כי יש להכיר במחלה הנגרמת או מוחמרת כתוצאה ממצב נפשי עקב תסכולים הקשורים לשיבוץ או קידום. המדובר באירוע שהתרחש עקב שירותו של המשיב וישנו קשר סיבתי משפטי בין השיבוץ שנעשה לבין ההחמרה. על החלטה זו הגיש המערער - הוא קצין התגמולים - בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הרשות ניתנה (ביום 15.12.2002). טענתו העיקרית של המערער היתה כי נסיבות המקרה אינן מבססות את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש על פי החוק לצורך הכרה בזכאות. כך, שכן לשיטת המערער אין זה הגיוני לקבוע כי החלטת הצבא היתה נכונה וסבירה לגופה ולהטיל בגינה אחריות על פי החוק - בהיעלם אחד. זאת ועוד: גם אם ניתן להניח כי מבחינה סובייקטיבית הביאה האכזבה להחמרת מחלת הנפש של המשיב, הרי שמבחינה אובייקטיבית אין בשירות הצבאי ומאפייניו המיוחדים בכדי לבסס קשר סיבתי בין החלטה על שיבוץ לבין החמרת מחלה המקננת ממילא בחייל. המשיב, מאידך, ביקש כי נדחה הערעור. לשיטתו, שיבוצו של חייל ליחידה או תפקיד הנם חלק מהותי ובלתי נפרד מתנאי שירותו הצבאי ושונים הם במהותם מתנאי העסקתו של עובד במגזר האזרחי. מכאן, שיש בתנאי שירות מיוחדים אלו משום גורם אובייקטיבי המבסס קשר סיבתי בין ההחלטה על השיבוץ לבין הנזק שעיקרו ההחמרה של מחלת הנפש של המשיב. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, על פי הלכת קצין התגמולים נ' אביאן (דנ"א 5343/00, פ"ד נו(5) 732, ולהלן: פרשת אביאן) יש לבדוק - בבחינת התקיימותו של קשר סיבתי משפטי על פי החוק בנסיבות של רקע קונסטיטוציונלי - התקיימות יסודות סובייקטיביים ואובייקטיביים יחדיו. לצד היסוד הסובייקטיבי - רגישותו המיוחדת של הניזוק - יש לבחון גם יסוד אובייקטיבי שעניינו בכך שהאירוע האמור לא יהיה אירוע טריוויאלי שולי או שגרתי אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. נדרש אירוע שיש בו "ממשות" (שם, בעמ' 764-765; ראו גם: רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). על רקע נורמטיבי זה, שלאורו טענו בפנינו הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי בדין נקבעה זכאותו של המשיב בגין החמרת מחלתו. אין חולק כי למשיב רקע ברור של מחלת נפש שאף פרצה בגיל 15, שנים מספר לפני גיוסו. על רקע זה וחוות הדעת הרפואית שנתקבלה על ידי הוועדה, ניתן לקבוע כי למשיב היתה רגישות סובייקטיבית רבה שניתן לראות בה כמבססת את הקשר הסיבתי שבין ההחלטה על שיבוצו ובין החמרת מחלת הנפש ממנה סבל. השאלה העיקרית היא, לפיכך, באשר לרכיב האובייקטיבי שבקשר הסיבתי, היא שאלת הייחוד שבאירוע והקשר שלו לשירות הצבאי ככזה. אכן, מקובלת עלי עמדת המערער כי אין מקום לקביעה קטגורית לפיה כל החלטה על שיבוץ בתפקיד צבאי (כמו גם החלטות על מסלול שירות, יציאה לקורס וכיוצא בזה) היא אופיינית לשירות הצבאי ככזה והייחודיות והמיוחדות שבו (ראו עוד: רע"א 7737/01 ורובל נ' קצין התגמולים (טרם פורסם). בה בעת, סבור אני כי נסיבות המקרה שבפני שונות הן. המדובר בהחלטה על השיבוץ הראשוני בצבא, תוך קביעה כי המשיב לא יוכל לשרת כחייל קרבי. אין חולק כי להחלטה מעין זו - לגבי חייל בתחילת שירותו הסדיר - יש משמעות רבה. משמעות זו נגזרת לא רק ממשמעותה האישית למשיב (ששאף להיות חייל קרבי) אלא מהשילוב בין התפקיד אליו שובץ והיות השירות ממושך ושירות חובה. אורך השירות והיותו שירות חובה הם מאפיינים יחודיים לשירות הצבאי. לא כל החלטה המתקבלת באשר אליהם מבססת קשר סיבתי משפטי (אובייקטיבי) לפגיעה הנגרמת, אולם החלטה בעת הגיוס, שמשמעותה שיבוץ בתפקיד מסוג מסויים (עורפי ולא קרבי, לדוגמא) היא ייחודית ומיוחדת לשירות הצבאי ויש בה הממשות הנדרשת לשם הכרה באירוע הנגרם (או מוחמר) עקב השירות הצבאי. ודוק: שתי הערכאות שדנו בנדון הגיעו למסקנה - בה איני מוצא מקום להתערב או להביע עמדה - כי ההחלטה שלא לשבץ את המשיב ליחידה קרבית היתה מוצדקת לגופה. אולם, בכך אין לשנות ממהותה של ההחלטה כמיוחדת לשירות הצבאי ומאפייניו. בבחינה זו - אוביקטיבית - נחה דעתי כי בדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב על החלטת הוועדה ואיני מוצא להתערב בפסק דינו. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ה נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. צבאפרופיל צבאיחיילים