פסק דין א. רקע עובדתי - 1. לפני תביעה לפיצויים עבור לשון הרע. 2. מהעובדות שהוכחו עולה כי, בתאריך 26/3/02 בבית המשפט המחוזי, בתום דיון בערעור בו נכחו התובע ונתבע מס' 1, כינה נתבע מס' 1 את התובע בשם "מטומטם". 3. בעקבות זאת, היתה התכתבות בין התובע לנתבע מס' 1. התובע דרש התנצלות בכתב מנתבע מס' 1 על דבריו, אך נתבע מס' 1 סירב להתנצל. ב. טענות הצדדים- 4. התובע טוען כי, נכחו אנשים רבים, וכן מתמחה של נתבע מס' 1 וילדי התובע בעת התקרית. 5. התובע טוען כי, בשל העובדה שנתבע מס' 1 היה בעת התקרית שותפה של נתבעת מס' 2, ופעל כשליחה, עובדה, שותפה חלה חובה של נתבעת מס' 2 לפצות את התובע עבור דברי נתבע מס' 1, על פי סעיף 2 לחוק השליחות, סעיף 13(א)(2), סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין, וסעיף 14 לפקודת השותפויות. 6. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי, נתבע מס' 1 אכן כינה את התובע בשם "מטומטם" בתום הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. 7. נתבע מס' 1 טוען כי, התובע לא עמד בנטל ההוכחה, הרובץ עליו כי הכינוי אותו השמיע נתבע מס 1 הוא בגדר "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע (להלן: החוק). 8. גם בהנחה כי מדובר בביטוי העונה על ההגדרה של סעיף 1 כ"לשון הרע", טוען נתבע מס' 1, שהתובע לא הוכיח כי לביטוי הנ"ל היה פרסום לפי האמור בסעיף 2 לחוק. 9. נתבעת מס' 2 טוענת כי, לא קמה עילה כנגד השותפות. האמירה "מטומטם" לא נאמרה על ידי השותפות, אלא על ידי נציג של השותפות, כמו כן השותופות לא היתה מודעת לאירוע מאחר ומדובר באירוע ספונטני. ג. האם הביטוי "מטומטם" עונה להגדרת "לשון הרע" על פי סעיף 1 וסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע? 10. סעיף 1 לחוק קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד". 11. ההגדרה של סעיף 1 לחוק מורכבת משלושה סוגים מוגדרים של פרסומים פוגעים (המופעים בסעיפים קטנים 2-4), ומסעיף סל (המופיע בסעיף קטן 1). יש לשים לב לכך שפגיעה או גרימת נזק בפועל לנפגע איננה חלק מהגדרת "לשון הרע". די בכך שהפרסום היה "עלול" לגרום לאחת התוצאות המפורטות בסעיפים קטנים 1-4 כדי שתוכח לשון הרע (ראה לעניין זה פסק דין בת"א 636/71 שרף נ' שירותי ייעוץ כלכלי בע"מ ואח'). 12. הפסיקה אימצה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה כי, פרסום ייחשב כ"לשון הרע" כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפס ככזה על ידי האדם הסביר. (ראה לענין זה ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת חשמל בע"מ ואח' פ"ד לא(2) 281, ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט(4) 734, ע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג פ"ד מו(5), ע"א 809/89 משעור נ' חביבי פ"ד מז(1) 1). 13. לעניות דעתי המבחן האובייקטיבי אינו מתקיים בענייננו. הביטוי "מטומטם" אינו נתפס בעיני האדם הסביר כביטוי אשר פרסומו עלול להשפיל או ללעוג או לבזות אדם או לפגוע במשרתו. כידוע לא כל קללה ובודאי המילה "מטומטם" שהיא במדרג הנמוך של הקללות מהווה לשון הרע כאמור. 14. עולה השאלה האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע? על שאלה זו ענה בית משפט עליון בפס"ד ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269 וקבע כי מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים, מצד שני, קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה. ולפיכך, גידופים וקללות אינם מהווים לשון הרע. 15. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע ; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע." 16. בסעיף 2 לחוק קיימים שני יסודות מצטברים- ייעוד הפרסום לאדם אחר זולת הנפגע, והוכחה כי הביטוי הנאמר אכן הגיע לידי אדם אחר. נטל הוכחתם מוטל על כתפי התובע (לעניין זה ראה ת"א 2441/89 קוק נ' סקאלר פ"מ תשנ"ב(ד) 3, ת"א 19769/91 קורפו נ' התנועה לשינוי שיטת הממשל בישראל ואח' פ"מ תשנ"ד(ד) 309). 17. הנתבע מס' 1 טוען כי, הביטוי שנאמר על ידו לתובע היה מיועד לשמיעת התובע בלבד ולא לאיש זולת התובע. 18. התובע טען כי, הביטוי "מטומטם" שנאמרה על ידי נתבע מס' 1 נאמר בנוכחות עשרות אנשים ובנוסף נאמר בפני ילדיו ובפני מתמחתו של נתבע מס' 1. התובע נמנע מלהביא עדים לעניין זה, כגון: אדם כלשהו מעשרות האנשים אשר נכחו בעת הארוע ושמעו את דברי נתבע מס' 1. התובע נמנע מלהעיד את ילדיו אשר על פי דבריו שמעו את דברי נתבע מס'1. עו"ד ג'בארה, אשר בעת האירוע התמחתה אצל נתבע מס' 1, מעידה כי לא שמעה את דברי נתבע מס'1 כי כלל לא נכחה באיזור, עו"ד ג'בארה היתה באותה עת באולם בית המשפט המחוזי חיכתה למתן פרוטוקול ואילו נתבע מס' 1 והתובע היו מחוץ לאולם במסדרון בית המשפט בסמוך דלת האולם או ממש בפתח האולם. לאור האמור, יש לקבוע שהתובע לא הוכיח כי דברי נתבע מס' 1 היו מיועדים לשמיעת אנשים אחרים זולתו, וכי נשמעו על ידי אחרים זולתו. התובע לא עמד בשני התנאים המצטברים האמורים בסעיף 2 לחוק. על פי הפסיקה פרסום לשון הרע לנפגע בלבד לא יהווה עוולה או עבירה לפי חוק (ראה ע"פ 1181/83 זיו נ' מדינת ישראל פ"מ תשמ"ח(א) 224, ת"א 552/84 העצני נ' תומרקין פ"מ תשמ"ז(ב) 347). 19. לפיכך, ורק מטעמים אלה דין התביעה להדחות. ד. האם קיימת עילה כנגד נתבעת מס' 2? 20. התובע טוען כי, מתקיימות עילות תביעה כנגד נתבעת מס' 2 על פי סעיף 2 לחוק השליחות, סעיף 13(א) ו-(ב) לפקודת הנזיקין וסעיף 14 לפקודת השותפויות. 21. סעיף 2 לחוק השליחות קובע כי:" דין השליחות-שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". אינני סבור כי ניתן לומר שאימרת מטומטם כלפי התובע היתה חלק משליחותו של נתבע מס' 1 מטעם נתבעת מס' 2. לא הוכח לפני כי שליחותו של נתבע מס' 1 כללה השמעת קללות כנגד התובע. לפיכך, מדובר בחריגה מהרשאה. 22. סעיף 13 (א) ו-(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי: "(א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו - (1) אם הרשה או אישרר את המעשה; (2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו; אולם - (א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד; (ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו. (ג) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד;אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד". יש לקבוע כי השמעת הקללה מטומטם, לא נעשתה במסגרת עבודתו של נתבע מס' 1 מטעם נתבעת מס' 2 אלא לצורך עניינו הוא, ולמטרותיו האישיות. אין ספק כי אמירת מטומטם, בפרט כאשר הדבר מושמע מעו"ד אחד כלפי עו"ד אחר אינה במסגרת עבודתו של נתבע מס' 1 ועל כן אין תחולה לאמור בסעיף 13 לפקודת הנזיקין. 23. סעיף 14 לפקודת השותפויות קובע כי: "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף". אינני סבור כי אמירת "מטומטם" הוא חלק מעסקי השותפות. אין באמירה זו כדי לחייב את השותפות. 24. מן האמור עולה כי, לא קמה עילת תביעה כנגד נתבעת מס' 2. 25. עוד אומר, כי אני שותף לדעתו של חברי, כב' השופט סולברג, כי אמירות מאין אלה, הן בגדר "זוטי דברים" ומעשה של מה בכך, ועל כן לאור האמור בסעיף 7 לחוק, וסעיף 4 לפקודת הנזיקין האמירה "מטומטם" אינה מולידה עוולה אזרחית של פרסום לשון הרע. (ראה ת"א 6898/03 יורם וינוגרד עו"ד נ' עמיר אברהמי עו"ד פסק דין מיום 15/12/03). ה. סיכומו של דבר- 26. לסיום, אעיר, כי טוב היה עושה נתבע מס' 1 אם היה נמנע מלכנות את התובע מטומטם, ראוי היה כי התנצל בכתב ואולי היה מונע בכך המשך הליכים ודיונים. יחד עם זאת, נראה לי כי בין הצדדים שררו מחלוקות ריב ומדון והעניין שלפני הוא רק קצה הקרחון. אקווה כי דיון זה יסיים מחלוקות אלה בין הצדדים והם ישובו כל אחד למלאכתו ועיסוקיו המקצועיים, שכן לדיון שהתקיים לפני לא היה קשר כלשהו למקצועם של הצדדים. 27. לאור האמור התביעה כנגד הנתבעים נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחד מהם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםבעל פהשאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה